עו”ד חיים ארבל הגיש עתירה לבג”ץ נגד משרד הרווחה: מדיניות הסדרי ראיה במרכז קשר לילדי הורים גרושים הגורמת לתסמונת ניכור הורי
עו”ד חיים ארבל, הגיש ביום 15.3.11 עתירה ראשונה לבג”ץ, בה הוא חושף את המדיניות של עובדים סוציאליים במשרד הרווחה, שנוהגים לנתק ילדים מהוריהם, באופן מובהק, כשההורים גרושים או בהליכי גירושין.
בעתירה למתן צו על תנאי ובקשות לצו ביניים ולדיון דחוף
אנו למדים על “השיטה” של עובדים סוציאליים במשרד הרווחה לניתוק ילדים מהוריהם. שיטה זו היא “כרטיס הביקור” של פקידי הסעד במשרד הרווחה.
מהי השיטה?
כדי שהעובדים הסוציאליים משרד הרווחה יוכלו לבצע באין מפריע מעשים פליליים, הם “מלקקים” למערכת ותומכים פומבית בעמדותיה.
בפועל, הם עושים מה שהם רוצים, בודים תסקירים שקריים נגד הורים, לא מביאים ראיות וממשיכים באין מפריע לנתק ילדים מהוריהם.
להלן חלק מעתירתו של עורך דין חיים ארבל, המתאר את השיטה של ניתוק ילדים מהוריהם. העתירה פורסמה בפומבי.
עתירה למתן צו על תנאי
בהעדר “הסכמות” בין ההורים, ההורה הלא משמורן נשלח אוטומטית למרכז קשר, נוגדת את זכות ההורה הלא משמורן לחיי משפחה ולכבוד, ומהווה הפרה של התחייבויות מדינת ישראל באמנות בינלאומיות להגן על זכותם של הורים לחיי משפחה, הכוללים את הזכות הטבעית לקשר Rights of Access (הסדרי ראיה) עם ילדיהם, בפירוד או גירושין.
מרכזי קשר מהווים תחליף עלוב ובלתי מספק להסדרי ראיה, אך במקום שמרכז קשר יהווה החריג, הוא נהפך לנורמה.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=B8AT0AnN4Eg&feature=player_embedded]
כתוצאה מכך אלפי הורים לא משמורנים בשנה מנותקים מילדיהם, על פי המלצותיהם של עובדי משרד הרווחה, מה שגורם לתסכול, בושה , הסלמת מאבקים, תיוג הורים כ”מסוכנים”, והפיכת ילדים לבני ערובה במאבקים כספיים, גרימת צלקות נפשיות בילדים הנאלצים לראות הורים בחדרים סגורים כאשר עו”ס מציצות בהם מעבר לזכוכיות חד סטריות, והכל בחסות מדיניות משרד הרווחה.
ככל שמדיניות המלצה ל”מרכז קשר” נהפכת שגרתית ורווחת, הורים נורמטיביים מנותקים מילדיהם בעל כורחם, ומשאבי משרד הרווחה מופנים לתכליות לא ראויות, ומיותרות של הנצחת סכסוכיהם של הורים נומרטיביים (ראו דו”ח ועדת סלונים-נבו).
לא יתכן מצב בו כל הורה שלישי הנפרד מבן זוגו, ינותק מילדיו וימצא עצמו במרכז קשר, רק בגלל שבן הזוג (לשעבר) לא מסכים להסדרי ראיה.
1. הזכות לחיי משפחה, במובן של זכות להסדרי ראיה מכח ההורות (או האמהות) איננה מכובדת על ידי עובדות סוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין (“פק”ס) כמעט באורח קבע בכל סכסוך נורמטיבי.
העובדות הסוציאליות מתעמרות בהורים, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע, ומעלות אותם על הכתב, פועלות מתוך משוא פנים, ומנתקות ללא רחמים הורים מילדיהם, בין השאר, באמצעות שליחת הורים למרכזי קשר, עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים, אי התיצבות בבית משפט, לשון הרע, כפיית טיפולי פסיכותרפיה על הורים, מבלי שהם הסכימו לכך, תחת איומים שאי שיתוף פעולה יוביל לניתוק ההורה מילדיו.
2. אתרים שלמים באינטרנט מוקדשים לתיאור הסבל וההשפלה שעוברים הורים בישראל תחת טיפולן של העובדות הסוציאליות, כאשר הטענה העיקרית נגדן היא שהורים נורמטיביים נהפכים בבת אחת מטרה להשפלה, והם אינם זוכים להסדרי ראיה ראויים, אם בכלל.
3. בכל מקרה בו הורה איננו מסכים להסדרי ראיה, העובדים הסוציאליים שולחים את ההורה הלא משמורן למרכז קשר, וזאת לאחר הוצאות אסטרונומיות לעורך דין, המתנה מורטת עצבים ל”תסקיר”, ובמקרים רבים התמודדות עם צווי הרחקה, תלונות שווא במשטרה, הכפשות וביזוי.
4. העובדות הסוציאליות טוענות שהן עושות “מלאכת קודש” בשכר זעום, אולם הצטברו עדויות מצמררות באתרי זכויות הורים וילדים על ניתוקם מילדיהם במשך שנים, בין השאר בשל התערבות יתר או התערבות מזיקה של פקידת הסעד בזכות לחיי משפחה במובן של זכות יסוד לקשר רצוף עם ילדים (הסדרי ראיה).
5. הצטבר בידיהן של העובדות הסוציאליות – פק”ס כח רב המנוצל לרעה, בהיותן למעשה השופטות בפועל, כמעט בכל תיק.
6. מדיניות משרד הרווחה פוגעת בזכויות יסוד לכבוד ולחיי משפחה.
7. אמנם מדינת ישראל מחוייבת להבטיח כיבוד הזכות לחיי משפחה, על פי אמנות בינלאומיות, אולם זכות זו איננה מפורשת בישראל, כפי שהיא מפורשת בשאר אומות העולם.
8. מדינות העולם, ובאירופה בפרט, מפרשות את הביטוי “זכות לחיי משפחה” כמשמעותו בסעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות האדם, כזכות הכוללת גם את הזכות להורות, וזכות טבעית מוקנית להסדרי ראיה ולקשר סדיר עם ילדיהם במקרי פירוד או גירושין, ללא התערבויות חיצוניות או כפויות.
9. על משרד הרווחה לצקת תוכן להתחייבויות ישראל במישור הבינלאומי לכיבוד חיי משפחה, במובן זה שהזכות לחיי משפחה, תכלול גם את הזכות האוטומטית, כברירת מחדל להסדרי ראיה מכח האמהות.
לא יתכן שאמא תצא מבית המשפט למשפחה מבלי לדעת מתי תראה את ילדיה, במובן של זמן איכות, ולא שעה בשבוע בחדר אטום.
10. לפיכך על משרד הרווחה לחדול ממדיניות ההפניות הסיטונאיות למרכזי קשר, ולתקן את הוראות התע”ס, כך שהסדרי ראיה מקובלים יהיו ברירת המחדל.
11. העו”ס – פק”ס מנציחות את הסכסוך הבין משפחתי, מסלימות ומתסיסות אותו, ולמעשה מבזבזות משאבי מדינה על מקרים נורמטיביים במקום להפנות את משאבי הסעד למקרי סעד אותנטיים.
12. יצוין שמדינות רבות מסתדרות היטב בלי תסקירי סעד בכל תיק גירושין או פרידה.
בתי המשפט בחו”ל פושטים שומעים הוכחות וראיות לעניני משפמורת והסדרי ראיה, בהיות הפרידה טריה, מהר ככל האפשר, לפני שהצטברו תלונות שווא וצווי הרחקה, ולעומת זאת בישראל, הזמן השיפוטי שהיה יכול להיות מנוצל לשמיעת ראיות, מבוזבז על ישיבות לצורכי הזמנת תסקירים, הפניות ל”יחידת סיוע”, מירובת על התוכן של התסקירים, על דרכי האיסוף, ועל ההמלצות, כאשר למעשה התוצאה ידועה מראש:
מרכז קשר הוא הפתרון היחיד שהעו”ס – פק”ס מציעות.
הצדדים:
13. העותרים הם קטין בן 5 ואבין בן 34. הקטין חי אצל אימו בצפון תל אביב. האב העותר לא ראה את בנו מזה שנתיים היות והאמא איננה מסכימה.
בין האבא והאמא מעולם לא התקיימו יחסי זוגיות, אלא יחסי מין אקראיים שלושה פעמים בשנת 2005. העותר האבא תבע הסדרי ראיה בבית משפט לעניני משפחה ר”ג ביולי 2007 בהיות בנו בן שנה וחצי.
עברו שלוש וחצי שנים, ואין כל אופק להסדרי ראיה.
מינויים של פקידות סעד לתיק רק גרם נזקים עצומים, רגשיים וכלכליים, ולאובדן כל סיכוי להסדרי ראיה, בתיק שאמור להיות פשוט:
שני הורים שאין ביניהם כל מטען רגשי או היסטוריה כלשהי משותפת, מעולם לא חיו ביחד, מעולם לא יצאו ביחד, גרו מרחק הליכה זה מזו. אין ביניהם בעיות חלוקת רכוש, דיור, פנסיה או גט.
לעומת זאת, יש ילד קטין שאימו מתעקשת לגדלו כילד חד הורי, ולאור מדיניות משרד הרווחה, היא גם מצליחה.
14. משרד הרווחה מופקד על מתן שירותי עזר לבתי המשפט במסגרת מאבקי משמורת והסדרי ראיה.
בפועל, משמש כרשות שיפוטית והמוציאה לפועל של ההחלטות בעניני הסדרי ראיה.
הורים לא משמורנים אינם יכולים לראות את ילדיהם, אלא אם כן הסכימו להכפיף עצמם לסמכותם של הנתונים לפיקוחו של משרד הרווחה: פקידות הסעד.
עבודתן של פקידות הסעד מוניחת על פי “הוראות התע”ס”.
15. מדיניות משרד הרווחה פוגעת בזכותו של העותר האבא לקשר עם בנו, ובזכות הבן לקשר עם אביו וכעותרים ציבוריים, מדיניות משרד הרווחה פוגעת בהורים לא משמורנים באשר הם.
מרכז קשר
16. מרכז קשר הוא אתר, המאפשר מפגשים “מוגנים” בין הורים לילדים בחסות שירותי הרווחה ומשמש תחליף להסדרי ראיה. המטרה המוצהרת של מרכז קשר של שירותי הרווחה היא לסייע בחידוש, בבניה ובשימור הקשר הורה – ילד. המרכז אמור להיות תחנה זמנית לקראת קשר עצמאי בעתיד בין ההורה לילדיו כאשר האב והאם בהליכי פירוד או גירושין.
בפועל, לא זה המצב.
17. מרכז קשר הוא מקום אליו מגיע ההורה אשר לא קיבל משמורת זמנית בבית המשפט.
18. מאחר שאין בישראל זכות להסדרי ראיה, על ההורה הלא משמורן לבקש הסדרי ראיה ולשכנע את ההורה המשמורן, להסכים להסדרי ראיה.
19. נהוג בבתי משפט לעניני משפחה, שההורה צריך לשכנע את ביהמ”ש או פק”ס שירשו לו לראות את הילד, או שהילד זקוק לו, והכל ממעמד של תחינה והתרפסות.
20. ההורה המשמורן, מקבל משמורת זמנית על בסיס בקשה בכתב, מבלי שמוזמן תסקיר, מבלי שמתבקשת התערבות שירותי הרווחה, מבלי שהוא מרואיין, ומבלי שבודקים מה קורה אצלו בבית (למעשה משמורת והסדרי ראיה הם אותה חבילת זכויות וחובות הנובעים מעצם ההורות, הם בעצם אותה “חבילה”, והראיות הנדרשות צולבות זו את זו).
21. די בסירוב מטעם ההורה המשמורן, מכל סיבה שהיא, על מנת שהפק”ס – עו”ס תפנה את ההורה הלא משמורן למרכז קשר באופן אוטומטי, מבלי שתתקיים בדיקה כלשהי האם באמת מדובר בהורים הנזקקים לשרותי מרכז הקשר.
22. יצויין שבדרך כלל בית משפט לעניני משפחה איננו מקיים כל דיון בנושא הפניה למרכז קשר או צורך במרכז קשר, ולא נדרשות כל הוכחות או ראיות לצורך הפניה למרז קשר, וענין זה מסור בלעדית לפקידות הסעד, אשר למעשה משמשות השופטות האמיתיות בעניני הסדרי ראיה.
23. במרכז קשר נפגש ההורה עם הילד שעה אחת בשבוע בפיקוח עובדת סוציאלית, אשר מתבוננת מעבר לזכוכית חד כיוונית ורושמת הערות (גם היציאה ממרכז קשר מותנית במסע מפרך הצופן ראיונות, ישיבות ועדות והמלצות על מנת להשתחרר ממרכז הקשר).
32. בענינו של האבא העותר. משאימו של בנו אשר אחזה במשמורת זמנית, לא הסכימה להסדרי ראיה, פקידות הסעד המליצו על מרכז קשר.
העותר אשר הוזמן לועדת תסקירים באפריל 2010, מצא עצמו יושב מול שלושה פק”ס, אשר במשך שעה חיטטו בשורשים הפתולוגיים של הסכסוך הבין – הורי ועודדו את שני ההורים “להוציא את השדים מהארון”, ולהטיח האשמות זה בזו, במקום לנקוט בגישה פרקטית, ופשוט לפתוח יומנים ולתאם שעות וימים פנויים להסדרי ראיה.
אילוץ ההסכמות בשיטת החפירה הפתולוגית בשורשי הסכסוך נכשל. אימו של הקטין פשוט הודיעה שהיא מסרבת להסדרי ראיה.
כעונש על סירובו של האבא העותר להסכים מיוזמתו להיכנס למרכז קשר, דיווחו פקידות הסעד כי בגין התקופה בה היה האבא העותר מגובס ברגלו עם כף רגל שבורה וקביים, יש לראותו כמי שהתנתק מיוזמתו מהילד.
33. הנסיון לאלץ הסכמות בין בני זוג להסדרי ראיה הוא מלאכותי ואיננו פרקטי, פשוט מפני שצד אחד, ובדרך כלל, ההורה נכנס למשא ומתן על הסדרי הראיה כאשר הילד כבר בחזקתו, והצד השני נכנס למשא ומתן כאשר לא ראה את ילדיו חודשים ולפעמים שנים, בגלל העדר הסכמות.
34. מרכזי הקשר מעוררים תרעומת עמוקה מצד ההורים הלא משמורנים אשר נשללת מהם זכות קשר חופשי ואמיתי בינם לילדיהם, ואתרי אינטרנט רבים מוקדשים לעיוותי הדין אשר מרכזי הקשר יוצרים (התנועה למען עתיד ילדינו, הורות שווה, ובלוגים אין ספור).
35. בין הטענות המועלות נגד מרזי הקשר היא שביחת המשפט והעובדות הסוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין אינם טורחים לקיים דיון בשאלה האם ההורה הלא משמורן, הוא מסוכן או נזקק לילד ברמה כזו חמורה המצריכה פיקוח והתבוננות במשך שעה לשבוע מספר חודשים, ולפעמים שנים.
36. לא מתקיים כל שימוע, אם יש הוכחות ממשיות לשימוש באלימות, או נטיה ל”מסוכנות”, וידם של בתי המשפט וגורמי הרווחה קלה מאוד בשליבת הורים למרכזי קשר.
37. מרכזי הקשר גוררים הסלמה מיותרת ביחסים בין ההורים וילדיהם, מייצרים בקשות אין ספור לבתי המשפט היוצרות עומס מלאכותי, גורמות סטיגמה וצלקות לילדים המשתתפים בתכניות מרכז קשר, וגורמים נתק בין הורים לילדיהם.
38. נטען ש”מרכזי קשר” הם פתרון לעצלנים המייתר את בית המשפט מסמכויותיו, כאשר בעצם פקידות הסעד המפנות אוטומטית למרכזי קשר נהפכות השופטות האמיתיות של הסכסוך, והשופטים מאשרים את דוחות פקידות הסעד כחותמת גומי.
39. כל זה נעשה תוך שימוש בסיסמת “טובת הילד” כאשר אין בנמצא כל נתונים סטטיסטיים או מחקר אמין כיצד באמת מרכזי הקשר משרתים את טובת הילד, כאשר הילד מקבל שעה אחת בשבוע עם אביו, וגם זה כאשר זרים לגמרי מציצים מעבר ובוחנים לקירות זכוכית.
41. תופעת מרכזי הקשר אחראית גם לטרגדיות המיוחסות לתסכול והמרמור שנגרם להורה הלא משמורן עקב עצם הניתוק מהילדים באמצעות מרכזי הקשר.
42. לפני מספר שנים, הגיע למרכז קשר אב מתוסכל, ארז טבעוני, שכעס על כי לא ניתן לו לראות את ילדיו בביתו. הוא הצית שם את שני ילדיו וגרם למותם.
43. אין ספק כי קיימת אינפלציה סיטונית בשליחת הורים למרכז קשר, על פי “מדיניות” ולאו דווקא על פי הוראות התע”ס 3.20 עצמן, מהן עולה כי רק משפחות “בסיכון קשה”, או “האשמות חמורה על התעללות” (ודוק: הוראות התע”ס מסתפקות בהאשמות, ולא דווקא במקרים מוכחים של התעללות או סיכון).
הזכות לחיי משפחה
44. הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד טבעית, המוכרת הן על ידי המשפט בינלאומי והן על ידי המשפט הישראלי. זכות זו פועלת במישורים שונים, וכוללת בין השאר את הזכות לנישואין ואת הזכות להורות. היא נובעת הן מזכותו של כל אדם לכבוד ולפרטיות והן מחשיבותו של התא המשפחתי בחברה האנושית בכלל בחרה הישראלית בפרט.
45. הזכות לחיי משפחה וחשיבותו של התא המשפחתי עוברים כחוט השני בחקיקה הישראלית בכללותה, אולם הזכות איננה מפורשת בישראל כפי שהיא מפורשת בשאר העולם, כלומר לרבות זכות להסדרי ראיה פוסט – פרידה.
46. בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט עליון על חשיבותו החברתית העליונה של התא המשפחתי.
47. בבג”ץ 2266/93 פלוני ואח’ נ’ פלוני, פ”ד מט (1) 221, 235, עמד הנשיא דאז שמגר על הזכות החוקתית לחיי משפחה במישור הספציפי של הזכות להורות:
“זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם. המסגרת המשפחתית אינה עומדת בצד המערכת החוקתית, אלא היא חלק אינטגלי ממנה… זכותם של הורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא זכות חוקתית טבעית וראשונית, בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם…זכות זו באה לידי ביטוי בפרטיות ובאוטונומיה של המשפחה.”
מי יודע מהי טובת הילד?
135. במצב הנהוג כיום, הגורמים במערכת, עו”ס, פסיכולוגים, עורכי דין, ושופטים בדרך כלל מעדיפים להכריע במחלוקת בין ההורים, ולהעדיף לצורך ההחלטה את אחד מהם, עובדה שלעיתים עשויה להערים קשיים לגבי מעורבתו של ההורה השני, או לנתקם לגמרי מילדיהם.
136. זהו פתרון “קל ונוח”, אלא שהוא מחטיא את המטרה: האומנם טובת הילד הסתייעה, או שמא טובתו של ההורה המועדף על ידי המערכת? התוצאה לטווח רחוק של ההחלטה שכזו היא פגיעה אפשרית ביחסים בין ההורה הלא מועדף לבין ילדו, לרבות ניכור הורי בחסותם של דורשי טובתו של הילד.
137. מקומו של אותו הורה לא מועדף עשוי להישחק והוא עלול לאבד את מעמדו כהורה בעל חשיבות מרכזית.
138. זהו מצב שעלול להוביל את הילד לסיכון התפתחותי, כולל חשש לניכור כלפי ההורה הלא משמורן.
13.9 פקידות הסעד משתמשות בסיסמא “טובת הילד” כדי לתמוך בכל החלטה אליה הגיעו, וכאשר פקידת סעד החליטה, זו גם התוצאה הסופית.
140. בהעדרו של משהו דמוי “האורים ותומים לטובת הילד”, אין צפיות, ואין בהירות, כך שכל צד טוען שהוא זה אשר רואה את טובת הילד, ולשם כך מובאים מאמרים, חוות דעת ושלל טענות. ההורים בפרידה או גירושין זקוקים למדריך ברור ומוגדר עליו יוכלו להישען ולהסתמך.
לסיכום
כל עוד משרד הרווחה הוא זה שבידיו ההכרעה בהסדרי ראיה, על המשיב לכבד את זכותם של שני ההורים לקשר ומגע עם ילדיהם ולשם כך על משרד הרווחה להכיר בכך שהזכות לחיי משפחה, כוללת גם את הזכות להסדרי ראיה מכח ההורות / אפוטרופוסות.
פתרונותיו של משרד הרווחה, הפניה סיטונית מרכזי קשר פוגעת בזכות לחיי משפחה ולקשר עם ילדים, ועל כן על משרד הרווחה לצמצם את מידת הפגיעה ככל האפשר.
