בפני כב' השופט איתי ברסלר-גונן, סגן נשיאה

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד בת-אל חיים-יואל ורומן זיכרמן

נגד

הנאשמת:  מליבו יונה -בעצמה
ע"י ב"כ עו"ד אורי דייגי

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:
הגענו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן אך לא תורשע. בית המשפט יחייב אותה בחתימה על התחייבות.

ב"כ הנאשמת:
מאשר דברי ב"כ המאשימה.

הערת בית המשפט:
הובהר לנאשמת שבית המשפט אינו כבול בהסדר טיעון ואינו חייב לכבד את הסדר הטיעון.

הנאשמת:
קיבלתי והבנתי את הסברי בית המשפט. הסדר הטיעון מקובל עלי ואני רוצה להודות בכתב האישום המתוקן.

ב"כ המאשימה:
מגישה כתב אישום מתוקן.

החלטה
כתב אישום מתוקן התקבל וסומן כא/1 והוא ייסרק על ידי המזכירות לתיק בית המשפט.
ניתנה והודעה היום כ"ז חשוון תשע"ו, 09/11/2015 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן , סגן נשיאה

ב"כ הנאשמת:
כתב האישום המתוקן הוקרא לנאשמת והוסבר לה תוכנו וזכויותיה. הנאשמת מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

הערת בית המשפט:
בית המשפט עובר בעצמו עם הנאשמת על כתב האישום ומוודא הודאתה.

הנאשמת:
אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן, לרבות שביום 7.6.2015 בצהריים, הודיע לי בטלפון עובדת סוציאלית שצפויה לך וועדה בעניין הבת שלי למחרת. בשיחת הטלפון איימתי עליה ואמרתי לה שאני אעשה בלגן בוועדה ואני אקח את עצמי ועוד כמה איתי, ואני אברח לבדואים ואף אחד לא ימצא אותי. זאת כדי להפחיד אותי. אני הייתי בסערת רגשות, לא התכוונתי לעשות את זה. אני מצטערת על המילים האלה.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:
אנחנו נבקש לכבד את ההסדר. לקחנו בחשבון את נסיבותיה המיוחדות של הנאשמת, כמו כן שוחחנו עם המתלוננת. מאז לא היה אירוע נוסף. אין רישום פלילי.

ב"כ הנאשמת טוען לעונש:
אני מבקש להגיד מכתב מיועצת בית הספר (התקבל וסומן נ/1).
דבריה של הנאשמת נאמרו מתוך סיטואציה קשה של וועדה שבמסגרתה עמד גורל חזקת הילדה של הנאשמת, הדבר החשוד לה בעולם, הדברים נאמרו והיא מצטערת על כך ונבקש לכבד את ההסדר.

הנאשמת:
אני מצטערת על שיחת הטלפון עם העו"ס. באותה סיטואציה שלאבא של הילדה אין אבהות ואני מבקשת שלא יופיע לוועדה, הם לחצו אותי מאוד. דרכי החינוך שלנו שונות, נורא כאב לי, הייתי עצבנית ואמרתי דברים שלא התכוונתי אליהם. אני לא מתכוונת ללכת לשום מקום, יש לי מה לתקן בעולם הזה ולהיות עם הילדים שלי. אני מצטערת, זה לא יחזור עוד הפעם. אני לא רוצה שהקשר עם הילדה ייפגע.
הילדה נמצאת במסגרת פנימיה טיפולית בבאר שבע. אני נפגשת איתה.

גזר דין
הנאשמת הודתה זה עתה בעבירה של איומים לפי סעיף 192 בחוק העונשין תשל"ז – 1977.
ברקע האירועים עמד גורל ביתה של הנאשמת בדיון בוועדת הרווחה במחלקה לשירותים חברתיים בעירית ערד, בעניינה של ביתה. ביום 7.6.15 הודיעה העובדת הסוציאלית מטעם המחלקה לשירותים חברתיים לנאשמת כי צפויה הוועדה למחרת. בתגובה, איימה הנאשמת על המתלוננת שתעשה בלגן ותיקח את עצמה ועוד אחרים אם יקחו לה את הילדה. איימה שתברח ואף אחד לא ימצא אותה.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמת תודה, אך לא תורשע.
הנאשמת כבת 48. אין לה עבר פלילי.
הכלל הוא שמי שמודה או שנקבע שביצע עבירה פלילית, יורשע. סיום ההליך באי הרשעה הוא חריג וכך צריך להיות חריג. עם זאת, כאשר מדובר בהסדר טיעון בין הצדדים, על בית המשפט להתבונן על ההליך גם בשים לב לכלל בדבר כיבוד הסדרי טיעון. מצבה הנפשי של הנאשמת, העדר העבר הפלילי, הקשיים שהיא חווה עם בתה וכי עולה גם מהמסמך נ/1 מטעם יועצת בית הספר, מצביעים שההסכמה של המאשימה לסיים את ההליך ללא הרשעה, היא הסכמה סבירה ועל כן בית המשפט לא יתערב בה.
משכך, אני קובע כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה של איומים, אולם אני נמנע מלהרשיעה.
אני מורה כי הנאשמת תחתום על התחייבות להימנע מכל עבירת אלימות. ההתחייבות תהא בתוקף לשנה ובסך של 4,000 ₪ ואם לא תחתם בתוך 10 ימים, תיאסר הנאשמת למשך 30 ימים לשם כפייה.
הפיקדון שהופקד בתיק מ.ת 16095-06-15 יושב לנאשמת בכפוף לכך שאין עליו עיקולים.
ככל שאין עיקולים על הסכום בבית המשפט, אני מתיר גם הסבה לפי פרטים שתמסור הנאשמת.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ז חשוון תשע"ו, 09/11/2015 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן , סגן נשיאה