אסף זגורי דוחה תביעת אישה להגדלת מזונות קטינים בגלל שהפסיקה לעבוד יום אחד בשבוע ועברה דירה תמ”ש 52645-02-15

Spread the love

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-40h

לפנינו תביעה של אישה להגדלת מזונות באמצעות באת כוחה שרין סולן שחושבת שאבות הם כספומטים, ושהגבר חייב לאישה כל ימי חייו, רק בגלל שהיא ילדה 2 ילדים. בהסכם, הגבר נאלץ לשלם את המינימום עבור 2 ילדים ועוד 40% מהמדור של האישה, לפי הספר, ממש. אלא שהאישה, הלקוחה של שרין סולן החליטה להפסיק לעבוד בימי שישי, ועל זה היא טענה שחל “שינוי נסיבות”. כלומר היא יוזמת את “שינוי הנסיבות” ואחר כך מתלוננת: “ביום 23.02.15 הגישה התובעת תביעה להגדלת מזונות כאשר עיקר טענותיה הינם כי בשל שינוי מגוריה, רכישת דירה והידרדרות במצבם הרגשי של הילדים, הרי שהכנסתה פחתה (החליטה להפסיק לעבוד בימי ו’ בשבוע כדי לשהות עם הילדים) ומנגד הכנסת הנתבע עלתה משמעותית ועל כן לשיטתה, יש לפסוק מזונות מוגדלים לעומת פסקי הדין וההסכמים הקודמים. הנתבע מנגד התנגד לתביעה וביקש לדחותה”.

התביעה הזו נמשכה שנה. עלתה לגבר לפחות 30-40,000 ש”ח, והאישה הפסידה. זו הייתה תביעה חלשה ביותר ואפילו זגורי כתב:

“יש לציין, כי אלמלא ההפחתה בשכרה של התובעת בשל הפסקת עבודה בימי ו’ (סניף XXXX עובד בימים ב’ עד ו’ ובימי א’ מדובר ביום חופשי של האם), הרי שסיכויי התביעה היו הופכים קלושים ביותר. גם לדברי האם מדובר בהפחתה זמנית עד 2016, כאשר אז הדברים ייבחנו פעם נוספת. מכל מקום, קשה בשלב זה לראות בשינוי המהווה שינוי נסיבות מהותי אך מנגד, איני מוצא לסלק התביעה רק בשל נימוק זה והרי בכך לא ייפתר הסכסוך ולא יתברר לגופו, ובפרט לא יידון עניינם של הילדים.”

יש לשבח את זגורי שהעלה בדעתו להציע כי “בית המשפט הציע לבחון לאור טענות האם, שינוי מוסכם בחלוקת זמני שהות הילדים ולאפשר להם להיות עם האב ב-3 מתוך 4 סופי שבוע בחודש עמו (על חשבון מפגש באמצע השבוע) וכך יימצא פתרון ל75% מימי ו’ בשבוע והכנסתה לא תפחת כלל. האב מוכן ומזומן לאפשרות זו, אך עולה מדברי האם כי היא מתנגדת לכך, שעה שלשיטתה הילדים זועקים לה כי הם זקוקים לה מחד גיסא ומבקשים להפחית בשהייה אצל האב מאידך גיסא, כאשר בנוסף מרכז חייהם ב….. והאב גר ב…….”. אבל האישה לא הסכימה.

בסופו של דבר האישה הזו בזבזה לגבר שנה שלמה של דיונים מחייו והוצאות מיותרות. בתיק אחר בו זגורי החליט שהגבר הגיש תביעת סרק לביטול הסכם, זגורי מחק לו את התביעה בו במקום (למרות שהיו לגבר טענות טובות על עושק וריקון חשבון הבנק). כאן לאישה אין כל טענות לשינוי נסיבות, כי היא יזמה את הפסקת העבודה בימי שישי. זה לא שהיא פוטרה.

עלוב ופתטי במיוחד מצידה של עו”ד שרין סולן להגיש תביעה כזו. חבל שאסף זגורי לא מחק את זה מייד.

בית משפט לעניני משפחה בנצרת

דחיית תביעה להגדלת מזונות ילדים		11 ינו 2016 52645-02-15

סגן הנשיא	אסף זגורי

התובעת	ר.ק. ע”י עו”ד שרין סולן

	– נגד –

הנתבע	י.ק. ע”י עו”ד גל אמיר

פסק דין

בעניין מזונות הקטינים:
1. ק.ע (קטין)
2. ק.מ (קטינה)

על המדוכה:

האם הוכיחה התובעת שינוי נסיבות מהותי המצדיק הגדלת המזונות ביחס לשני קטינים בגילאים 7 ו-10?

א. רקע עובדתי רלבנטי:

הגב’ ר.ק. (להלן: “האם” או “התובעת”) ומר XXX (להלן: “האב” ו/או “הנתבע”), שניהם יהודים אשר נישאו זל”ז כדמו”י ביום 15.10.2001 והתגרשו זמ”ז ביום 23.02.14, מנישואי הצדדים נולדו שני ילדי הקטינים ע.ק. יליד 16.09.2005 ומ.ק. ילידת 16.09.08 (להלן: “הקטינים” ו/או “הילדים”).

הצדדים ניהלו הליכים בתביעות מזונות ומשמורת כאשר ביום 02.02.14 הגיעו הם במסגרת הדיון להסכם כולל המסדיר את היחסים ביניהם.

ביחס לדמי המזונות הסכימו הצדדים לסכומים הבאים:

“הבהרה לעניין המזונות:

ב.א. כפועל יוצא מאישור ההסכם, מובהר כי ההחלטה למזונות זמניים מיום 15/7/13 הופכת להיות פסק דין למזונות קבועים כאשר בנוסף לדמי המזונות, ישלם הנתבע לידי התובעת 40% מהוצאות מדור (שכר דירה), עד לגובה שכר דירה של 2,000 ₪ וזאת מהמועד שבו יומצא לבא כוחו עותק חתום של חוזה שכירות המעיד על שכירת דירה על ידי התובעת (שאינה דירת הוריה או חלק ממנה).

ב.ב. דמי המזונות הנ”ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לקטינים שמונה עשרה (18) שנים או עד לסיום לימודיהם התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים הנ”ל. ממועד סיום לימודיהם התיכוניים של הקטינים ו/או הגיעם לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים), ועד לסיום שירותם הצבאי הסדיר בחובה, ישלם האב לידי האם, תשלום מזונות חודשי בגין כל אחד מהילדים בהתאמה, בשיעור של שליש מדמי המזונות האמורים לעיל (בתוספת הפרשי הצמדה למדד הבסיס).

ב.ג. דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקצבת הילדים המשולמת לה ע”י המל”ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גמלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין, בהיותה אם משמורנית של הקטינים.

ב.ד. רשמתי לפניי, כי במסגרת ההסכמה של הנתבע, כי העובדה שהילדים יגיעו לגיל 15 שנים ויחול דין צדקה על חיוב במזונות הילדים, לא תהווה עילה או טעם לשינוי של היקף החיוב במזונות.”

עוד קודם לכן בהחלטה למזונות זמניים מיום 15.07.13 אשר קיבלה כאמור תוקף של פסק דין נקבע:

“האב ישלם מזונות זמניים לידי האם עבור סיפוק צרכים הכרחיים של ילדיו XXX וXXX בשיעור כולל של 2,700 ₪, (1,350 לכל קטין) עד למתן החלטה אחרת. (להלן : “המזונות הזמניים”).

תשלום המזונות הזמניים ייעשה מדי 1 לחודש עבור אותו החודש, החל מיום 1/8/13 ואילך וזאת בהפקדה לחשבון הבנק של האשה כאמור בהרצאת הפרטים, כאשר דפי הבנק יהוו ראיה מכרעת להוכחת התשלום.

החל מהיום ואילך האב ישלם במישרין גם מחצית ההוצאות החינוך והבריאות החריגות של הקטינים כאשר מובהר כי הוצאות חריגות כוללות חוגים (עד שני חוגים לחודש לכל קטין לפי בחירתו ולאחר התייעצות בין ההורים), שכר לימוד לבית ספר, רכישת ציוד לימודי לפי רשימה בית ספרית, הוצאות ריפוי חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, אבחונים ותרופות שאינן בסל הבריאות.”

ביחס למשמורת הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן המשמורת של הקטינים תיקבע אצל התובעת עם הסדרי שהייה של פעמיים בשבוע וכן בכל סוף שבוע שני.

ביום 23.02.15 הגישה התובעת תביעה להגדלת מזונות כאשר עיקר טענותיה הינם כי בשל שינוי מגוריה, רכישת דירה והידרדרות במצבם הרגשי של הילדים, הרי שהכנסתה פחתה (החליטה להפסיק לעבוד בימי ו’ בשבוע כדי לשהות עם הילדים) ומנגד הכנסת הנתבע עלתה משמעותית ועל כן לשיטתה, יש לפסוק מזונות מוגדלים לעומת פסקי הדין וההסכמים הקודמים. הנתבע מנגד התנגד לתביעה וביקש לדחותה.

בדיון אשר התקיים בפני בית המשפט ביום 10.05.15 ניתנה החלטת בית משפט אשר קבעה בין היתר:

“בית המשפט הציע לבחון לאור טענות האם, שינוי מוסכם בחלוקת זמני שהות הילדים ולאפשר להם להיות עם האב ב-3 מתוך 4 סופי שבוע בחודש עמו (על חשבון מפגש באמצע השבוע) וכך יימצא פתרון ל75% מימי ו’ בשבוע והכנסתה לא תפחת כלל. האב מוכן ומזומן לאפשרות זו, אך עולה מדברי האם כי היא מתנגדת לכך, שעה שלשיטתה הילדים זועקים לה כי הם זקוקים לה מחד גיסא ומבקשים להפחית בשהייה אצל האב מאידך גיסא, כאשר בנוסף מרכז חייהם ב….. והאב גר ב…….

יש לציין, כי אלמלא ההפחתה בשכרה של התובעת בשל הפסקת עבודה בימי ו’ (סניף XXXX עובד בימים ב’ עד ו’ ובימי א’ מדובר ביום חופשי של האם), הרי שסיכויי התביעה היו הופכים קלושים ביותר. גם לדברי האם מדובר בהפחתה זמנית עד 2016, כאשר אז הדברים ייבחנו פעם נוספת. מכל מקום, קשה בשלב זה לראות בשינוי המהווה שינוי נסיבות מהותי אך מנגד, איני מוצא לסלק התביעה רק בשל נימוק זה והרי בכך לא ייפתר הסכסוך ולא יתברר לגופו, ובפרט לא יידון עניינם של הילדים.”

מכל מקום יצוין כי ביום 8.11.15 התקיים דיון הוכחות בו העידו מנהל משאבי אנוש ממקום עבודתה של התובעת, כן העידו הצדדים עצמם, סיכומי הצדדים הוגשו וכעת יש להכריע בתובענה.

ב. טענות התובעת:

התובעת עתרה להגדיל את החיוב במזונות של ילד לסך 3,000 ₪ לכל קטין כן עתרה היא לחייב הנתבע בדמי טיפול בשיעור 1,500 ₪ ובמחצית הוצאות חריגות (ראה סעיף 60 על תתי סעיפיו לכתב התביעה).

לשיטתה של התובעת חלו מספר שינויים מהותיים אשר מצדיקים הגדלת המזונות ואלו הם:

10.1 בעקבות מצבם הרגשי של הקטינים היא אינה מצליחה לעמוד במכסת השעות הדרושות במקום עבודתה והיא נאלצה להפחית משרתה ל75% (ראה סעיף 6 לסיכומיה).

10.2 כן ציינה התובעת כי עם מעברם של הקטינים ליישוב *** החלו להתחנך הם בבית ספר השייך למועצה אזורית ומשכך החל מיום 01.09.14, חדלו הקטינים ללמוד בימי שישי דבר אשר לא היה צפוי בעת מתן פסק הדין ומשכך ביקשה התובעת אף היא לא לעבוד בימים אלה.

10.3 ביוני 2015 הוסמך הנתבע למהנדס אלקטרוניקה ובעקבות כך לדבריה שכרו עלה משמעותית ונותרו לטענתה פערי שכר אדירים בין שניהם (ראה סעיף 12 לסיכומיה).

לדברי התובעת שינויים אלו מהווים שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיקים קבלת התביעה והגדלת המזונות.

ג. טענות הנתבע:

הנתבע מנגד ביקש לדחות התביעה ממספר טעמים:

12.1 ביחס לדמי הטיפול נטען כי הסדרי השהות מעניקים מצב הזהה למשמורת משותפת ולכן אין כל מקום לפסוק דמי טיפול, כן לדבריו הבקשה לדמי טיפול מופרכת ועזת מצח, שכן לא הוצג כל אישור על הוצאות כלשהן או על ימי מחלה שהוציאה.

12.2 באשר להפחתה בשכר של התובעת ציין הנתבע, כי האם לא הוכיחה כי המדובר בהקטנת משרה דרך קבע ולא הראתה כי המדובר בסיבה אשר לא הייתה ידועה בעת הדיון בתיק המזונות. בהקשר זה הוסיף הנתבע כי אין ספק, כי התובעת תשוב לעבודה במשרה מלאה מיד לאחר פסיקת בית המשפט בעניין.

12.3 באשר למעבר ליישוב הקהילתי *** טען הנתבע, כי המדובר במעבר ידוע ומתוכנן מראש, התובעת ידעה לדבריו היטב, כי לאחר המעבר הקטינים לא ילמדו בימי שישי.

12.4 ביחס לעליית שכרו טען האב, כי אכן שכרו עלה מ-10,000 ₪ ברוטו לכדי -14,000 ₪ ברוטו, אולם הכנסתו הפנויה ירדה בהרבה עם מעברו לדירה משלו עם כל ההוצאות הכרוכות בכך.

ד. האם מדובר בהליך ראשוני או שמא בתביעה להגדלת מזונות:

השאלה אם מדובר בהליך ראשוני בעניין מזונות קטינים או שמא בתביעה להגדלת מזונות, שבה ונדונה בפסיקה.

בענייננו אין חולק, כי עסקינן בתביעה להגדלת מזונות ולא בהליך ראשוני.

המבחן הממצה בסוגיה זו בא לידי ביטוי, בבע”מ (ת”א) 1167/07 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] מיום 21/10/09 (להלן: “הלכת פלוני”); פסק דין זה מביאנו לנסות ולהיכנס ל’ראשם’ ובנעלם של הצדדים במהלך אישור פסק הדין בהליך המקורי, בחינת הציפיה הסבירה, ובהתאם לכך, מתן משקל לשינוי הנסיבות הנדרש. לטעמי, מאפשר פסק דינו של כב’ השופט שנלר הגמשת מה בדרישות שינוי הנסיבות ה’קלאסי’, בהתייחס לסכום הפסוק.

להלן אצטט את החלק הרלוונטי מהלכת פלוני:

“א. אם אכן הוברר (לרבות בהתאם לאמור בפרוטוקול הדיון בו אישר בית המשפט את הסכם הגירושין), שאכן נבחנה שאלת מזונות הקטין לגופא, אזי יהיה כבול הקטין בפסק הדין ובתביעתו יהיה עליו להצביע על שינוי נסיבות.

ב. אם לא הוברר האמור, או שקיים ספק ביחס לכך, לא ייקבע ככלל, כי הוראות הסכם הגירושין לא מחייבות את הקטין.

ג.בית המשפט הדן בתביעה הנוכחית (השניה), ייבחן מה היו הנסיבות בעת כריתת הסכם הגירושין ואישור בית המשפט בזמנו, והאם קופחו זכויותיו של הקטין במסגרת אישורו של ההסכם אם לאו. אם יגיע בית המשפט למסקנה כי קופחו זכויותיו – אזי מדובר בתביעה ראשונה.

ד. שאלת קיפוח זכויותיו של הקטין תיבחן על פי מכלול הנסיבות כפי ששררו עובר לכריתת הסכם הגירושין, ובהתחשב בהכנסות ההורים ויכולתם הכלכלית דאז, רכי הקטין דאז, המשמורת והסדרי הראיה וכד’. במיוחד תבחן השאלה האם שעור המזונות כפי שנקבע בהסכם הגירושין לרבות על רקע שאר ההסדרים שבו, ובהתחשב ביכולתה הכלכלית דאז של האם –היה בו למנוע מהקטין כי יסופקו צרכיו.

אם יגיע בית המשפט למסקנה כי גם אם שעור המזונות נמוך היה, אך לא בגדר השתחררות (מלאה או קרוב לכך) של האב מחובתו לזון ילדיו – יכולה הייתה האם לספק את מלוא צרכיו, אזי לא יהיה מדובר בתביעה ראשונה, חרף זאת שלא התקיים דיון כדבעי בעניין מזונות הקטין בעת אישור הסכם הגירושין.

ה. לכל האמור דומה כי יש להוסיף גם שיקול של התנהלות האם. כך גם מה התקופה שחלפה בין פסק הדין הראשון לבין הגשת התביעה החדשה. ככל שעבר זמן ניכר יותר, כפוף כמובן לנסיבותיו של המקרה הספציפי, יש בכך להצביע שאכן סופקו כדבעי צרכי הקטין.

כמובן שבית המשפט יתן את המשקל הראוי בכל מקרה מקרה לכל אחת מהשאלות שהצבנו וכאמור, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון”.

בענייננו במסגרת ההליכים של תביעת המזונות , התקיים דיון ביום 03.07.13 במעמד הצדדים אשר לאחריו ניתנה החלטה מפורטת ביום 15.07.13 למזונות זמניים בה נבחנו כלל צרכי הקטינים לגופם בהתאם לראיות אשר הוצגו ולאחר שהצדדים טענו בעניין.

כמו כן הוגשו תצהירים מפורטים ובהם מכלול הראיות אשר יש בהם כדי להעיד על צרכי הקטינים.

בסיכומו של דבר בדיון אשר נקבע להוכחות הגיעו הצדדים בהסכם מפורט תוך שבית המשפט בוחן כל רכיב ורכיב בצרכי הקטינים ובכלל זה הוצאות חינוך, כלכלה ומדור.

משנבחן נושא המזונות לגופו במסגרת ההחלטה למזונות זמניים שלבסוף אושרה כפסק דין, אין כל ספק בעיני שיש לדון בתביעה שבפניי כתביעה להגדלת מזונות המצריכה שינוי נסיבות מהותי כמשמעות דיבור זה בהלכה הפסוקה.

ה. המתווה המשפטי בתביעה לשינוי דמי מזונות:

אפתח בכך, שאין חולק, כי על האם להוכיח שינוי נסיבות מהותי שחל (לרעה) במצבה או בצרכי הילדים או ביכולות האב (לטובה).

הפסיקה קבעה, כי יש חובה לקיים את הוראות הסכם גירושין שאושר כפסק דין על ידי בית המשפט, הן לאור המרכיב החוזי המהווה חלק ממנו, והן לאור החיוב הנובע ממתן תוקף של פסק דין להסכם. (ע”א 51/81 בראור נ’ בראור, פ”ד לה(4) 231 (1985)).

כך גם נקבע, כי רובץ נטל כבד על מי שמבקש לבטל הסכם, שהינו הסכם של פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. זאת, כדי להגשים הציפיות הסבירות של הצדדים לעניין סופיות הסכמי הפשרה. (ע”א 5914/03 שוחט נ’ כלל חברה לביטוח, [פורסם בנבו] (2005)).

פסק דין למזונות, לרבות פסק דין בהסכמה, צופה מטבעו פני עתיד כך שרק שינוי משמעותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות (ראו: ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, פ”ד ל”ו(3), 187; ע”א 5478/93 כרמי נ’ כרמי (פורסם בדינים); תמ”ש (ת”א) 85240/98 דרומי נ’ דרומי (לא פורסם) ; תמ”ש (ת”א) 107782/00 ח.א. נ’ מ.ח. (17/05/2006, פורסם בפדאור); ע”א 4515/92 שטיין נ’ שטיין (13/6/94, פורסם בפדאור).

יש לזכור, כי לא כל שינוי בנסיבות יביא לאלתר גם להפחתה בדמי המזונות. כך למשל סרבנות קשר של הילדים לא תמיד הצדיקה הפחתת מזונות (ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215, 220; ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד לח(1) 767) ; ע”מ (י-ם) 597/04 א.ב. נ’ ט.ב. (12/12/2004, פורסם בפדאור)). הוא הדין לעניין הולדת ילדים נוספים לאב (ע”א 381/86 אבין נ’ אבין, (1986, פורסם בפדאור)).

ומצד שני, עליה מסחררת במדד המחירים לצרכן שהאמירה היקף החיוב במזונות באופן קיצוני נתפסה כשינוי נסיבות מהותי שהצדיק התערבות בית המשפט (ע”א 177/81 גלעדי נ’ גלעדי, פ”ד לו(3) 179, (1982)). חברתי, כב’ השופטת ט. קופלמן פרדו הוסיפה בהקשר זה, כי מזונות הנקבעים בהסכמי גירושין ניתנים לשינוי רק בקרות אירוע בלתי צפוי, שלא ניתן היה לצפותו בעת ניהול המו”מ, ובעת גיבוש ההסכמות והוויתורים ההדדיים. לגבי דידה, בית המשפט יתערב בסכום המזונות רק כשנוצר מצב בלתי נסבל באופן בולט לאחד הצדדים המתקשרים, בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן, כאמור, בעת חתימת ההסכם (תמ”ש (ת”א) 57910/02 ס.ד נ’ א-נ. ד (18/05/2006, פורסם בפדאור)).

זאת ועוד, הכל מסכימים, כי כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין הורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים הדורשים שכנוע של ממש את בית המשפט בדבר אותו שינוי בנסיבות.

אם נבקש לתמצת הנחיית ההלכה הפסוקה, נמצא כי עירוב יסודות מדיני החוזים, התרופות והראיות הביאו להקשחה שיפוטית בהתייחסות אל תביעות לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם גירושין ; מצד אחד, עומדים בתי המשפט על כך כי חוזה שנכרת כדין, צריך להיאכף. מצד שני, במקרים המתאימים, כאשר אכיפת אותן התחייבויות לסיפוק מזונות אינה צודקת או אפשרית, הפסיקה פותחת צוהר לשינוי היקף החיוב מכוח סמכותו הטבועה לתקן עיוות דין. בכל המקרים, הפסיקה דורשת “ראיות משכנעות”, עד כי דומה שמדובר בהרמת הנטל (וניתן לסבור כי מדובר במידה של מעבר “למאזן הסתברויות”). ובסופו של דבר, הפסיקה סומכת על שיקול הדעת הכוללני של השופטת ועל התרשמותה ממכלול הנסיבות בהגיעה לתוצאה האם להיענות לעתירה לשינוי חיוב במזונות מוסכמים אם לאו. ניתן לומר שמדובר על חובה מורכבת של התובע להוכיח שינוי ממשי בנסיבותיו (בעיקר הכלכליות) לעומת מועד חתימת ההסכם, כאשר לבית המשפט סמכות טבועה לשנות החיוב, אם הדבר צודק בנסיבות העניין. לטעמי יש להוסיף בהקשר זה של “אכיפה צודקת בנסיבות העניין”, גם את שאלת הותרת מינימום לקיומו המינימלי של החייב במזונות.

הנה לנו ריכוז הנחיות ותנאי הפסיקה הצריכים להדריכנו בבואנו לדון בתביעה להפחתת היקף החיוב שנטל על עצמו הורה במסגרת הסכם המסדיר מזונות ילדיו:

א. ככלל, חוזים יש לכבד ולאכוף; בענייני משפחה, קל וחומר (ראה בהרחבה : פסק דינו של חברי כב’ השופט ויצמן בתמ”ש (כ”ס) 3351/07 מ. נ. נ’ מ. ש. (08/03/2009, פורסם בפדאור) ; פסק דינה של חברתי, כב’ השופטת מ. קראוס בתמ”ש (כ”ס) 28977/02 פלונית נ’ אלמוני (27/10/2009, פורסם בפדאור)). כיבוד ואכיפת חוזה מתיישב עם אינטרס סופיות הדיון. עם זאת, יש ומתבקש צורך להתאים סכומי המזונות לתנאי החיים המשתנים (ע”מ (ת”א) 1200/05 ה. ע. נ’ ה. א. (23/03/2006, פורסם בפדאור)).

ב. בשל כך, בענייני מזונות נוהג בית המשפט לקרוא לתוך הסכם גירושין תנאי מכללא, כי שינוי מהותי בנסיבות מתיר פנייה חוזרת לערכאות, גם הדבר לא נרשם וזאת לאור הלכת שטראוס (ע”א 259/75 שטראוס ואח’ נ’ שטראוס, פ”ד ל(2) 358 (1976); ע”א 177/81 רחל גלעדי נ’ דר ישראל גלעדי, פ”ד לו(3) 179, בעמ’ 184 (1982)).

ג. שינוי נסיבות מהותי נבחן בראייה השוואתית בין מצב הדברים ערב חתימת ההסכם לבין מצב הדברים בעת הגשת התביעה להפחתת המזונות (ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215, 220 (1995); ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד לח(1) 767, 771 (1984); ע”מ (ת”א) 1200/05 ה’ ע’ נ’ ה’ א’ (23/03/2006, פורסם בפדאור)).

ד. השינוי צריך למצוא ביטוי בהרעה כלכלית כללית במצב החייב במזונות (תמ”ש (יר’) 11645/97 א.מ. נ’ ל.מ. (03/03/2006, פורסם בפדאור)).

ה. אם אין זה צודק בשל שינוי הנסיבות להשאיר החיוב על כנו או אם אכיפת הפסק הפכה לבלתי צודקת לחלוטין, יכול בית המשפט להתערב בחיוב החוזי המוסכם ולשנותו (ראה הלכת קם לעיל וכן תמ”ש (ת”א) 101871/97 וידס נ’ וידס (26/10/99, פורסם בפדאור)).

ו. לעניין השאלה אם האכיפה צודקת אם לאו, סבורני כאמור, כי יש לבחון גם האם האכיפה של הפסק מותירה לחייב מינימום לקיום אנושי מינימלי לאחר מיצוי כל פוטנציאל השתכרותו והתחשבות ברכושו.

ז. על מבקש השינוי לפעול בתום לב ובניקיון כפיים (הלכת קם לעיל).

ח. על התובע להוכיח שינוי הנסיבות בראיות משכנעות או לעמוד במידת הוכחה של יותר מאשר מאזן הסתברויות (הלכת גלעדי לעיל וכן פסק דינו של חברי כב’ השופט שטרק בתמ”ש (ת”א) 67374/97 א.ב נ’ י.ב (10/06/2012, פורסם בפדאור) – שם דובר על “נטל ראיה גבוה במיוחד”) ; ביחס לשאלה האם קיימת במשפט האזרחי דרגת הוכחת ביניים או שמא יש להסתפק בראיות “כבדות משקל יותר” בנסיבות מסוימות ראו: י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי בעמ’ 1673, מהדורת תש”ע – 2009; ע”א 475/81 זיקרי נ’ “כלל” חב’ לביטוח בע”מ, פ”ד מ(1) 589, (1986) חוות דעת כב’ השופט בך בעמ’ 595, חוות דעת כב’ השופט ברק בעמ’ 604-605 וחוות דעת כב’ השופט טירקל בעמ’ 605).

ט. ההכרעה השיפוטית תבוסס בסופו של יום על ההתרשמות הכוללת של בית המשפט (המבוססת על שיקולים מהדין אך גם שיקולי צדק והגינות) האם מדובר במקרה המשתייך לקבוצת המקרים הנדירים/בולטים המצדיקים שינוי במזונות (ראו כל האסמכתאות לעיל).

ו. הסוגיות העומדת להכרעה הינה:

האם הוכיחה התובעת שינוי נסיבות מהותי אשר יצדיק קבלת תביעתה? על מנת לבחון טענה זו אבחן פרמטרים אלה:

28.2 האם הפחתת משרתה של האם ומנגד עליית שכרו של האב מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק הגדלת המזונות?

28.3 האם העובדה שהקטינים אינם לומדים בימי ו’ מצדיקה הגדלת המזונות?

28.4 האם יש הצדקה להגדלת דמי המזונות בגין דמי טיפול?

אקדים מסקנה לדיון ואומר כבר כעת כי בנסיבות תיק זה, לא הוכח שינוי נסיבות מהותי המצדיק הגדלת החיוב במזונות הילדים מצד האב.

אפתח בבחינת טענת התובעת בדבר הפיחות בשכרה, התובעת טענה כאמור, כי בשל הצרכים הרגשיים של ילדיה נאלצה היא לרדת בהיקף המשרה וכפועל יוצא משכורתה פחתה.

לדיון ההוכחות אשר התנהל בפניי הופיע, מר *** שהינו מנהל משאבי אנוש ב-**** בו עובדת התובעת. בעדותו מסר הוא נתונים אשר יש בהם כדי לקבוע כי בכל עת רשאית התובעת לשוב למשרה מלאה:

“ש. בינתיים לא נלקחה ממנה המשרה שלה, משתמש בו עובד אחר, לכן יכולה להאריך את חלקיות המשרה שלה לחמש שנים.

ש. זאת אומרת רק כעבור חמש שנים חייבת לחזור ל-100%

ת. או להישאר בהיקף משרה שביקשה. מדי פעם יכולה להגיש את הארכה להיקף משרה, עד חמש שנים

ש. אם מחר רוצה לחזור למשרה מלאה יכולה?

ת. כן.

ש. בכל זמן נתון יכולה לחזור למשרה מלאה?

ת. כן. חלק של המשרה שלה משתמשים. לא נשאר באוויר, עובדת אחרת קיבלה 1/4 משרה שלה ותמיד יכולה לבקש אותו בחזרה.”(ראה עמוד 12 שורות 25-32 וכן עמוד 13 שורות 1-2).

ובהמשך עדותו בעמוד 15 שורות 5-6 מסר הוא דברים דומים.

מכאן נובע, כי השינוי לרעה בצמצום שכרה של האם הוא שינוי זמני ולא כללי או קבוע. הוא שינוי שתלוי בה ולא נבע מסיבות אובייקטיביות כמו צמצומים. זאת ועוד, לא הוכח כי התובעת ביקשה לעבור לסניף אחר שבו ממילא לא עובדים בימי ו’ ויש לזכור כי עבודה בימי ו’ בסניף ***, הינה חריג המתקיים רק שם או במספר מצומצם של סניפים. המסקנה וההתרשמות מעדות מעסיקה של התובעת, הוא הקטינה או שינתה העסקתה באופן זמני כדי אכן להתמודד עם מצוקת הילדים בימי ו’ ועם רצונם לשהות עמה יותר, אך מדובר בשינוי שהיא בחרה בו מראש וכאשר הנסיבות לקיומו ניתנות היו לצפייה (כמו העובדה שעם מעברה ליישוב במועצה האזורית ***, הילדים לא ילמדו בימי ו’). זאת ועוד, עולה, כי לא נעשה כל מאמץ או מחשבה מצדה של האם לשנות סניף עבודתה ולו באופן זמני.

אין ספק בענייננו, כי מצבם הרגשי של הקטינים נתון לשינוי וברי כי ניסיון החיים מלמד כי ככל שעובר הזמן מיום פירוד הצדדים הרי שהמשקעים פוחתים כך שהפחתת המשרה היא בהחלט זמנית ובפרט נוכח העובדה כי לא נוצר מצב בלתי הפיך והתובעת יכולה לשוב למשרה מלאה בכל עת כפי שציין מנהל משאבי האנוש.

זאת ועוד מעדותו של מנהל משאבי האנוש עולה כי המדובר בתובעת אשר התקדמה במקום עבודתה כך שפוטנציאל השתכרותה הוא בהחלט גבוה:

“ש. אתה מכיר את התובעת באופן אישי?

ת. מכיר אותה כעובדת הסניף.

ש. תספר לי על ההתקדמות שלה בעבודה? מתחילה עד היום.

ת. היא התחילה בעבודה במשאבי אנוש, כעובדת משאבי אנוש, אחר כך הועברה למחלקת נכות כללית, ואחר כך הועברה למחלקת ועדות רפואיות של נכות כללית.

ש. מדובר במישהי שהתחילה בתפקידים פקידותיים ואז עברה לתפקיד מנהלה והנהלה

ת. לא בדיוק מנהלה והנהלה. אבל כן, בהתחלה כל עובד מתחיל בתפקיד מזערי אחרי 4 שנים עובר לתפקיד של מנהל מדור ולפי סולם הקידומים, אם זוכה במכרז, היא מתקדמת.

ש. היא עובדת חרוצה? שואפת להתקדם?

ת. היא עובדת טובה.”(ראה עמוד 12 שורות 7-15 לפרוטוקול).

מעבר לכך מעדותו של מנהל משאבי האנוש עולה, כי חלקן הארי של ההטבות בשכרה נותרו בעינן חרף הפחתת היקף משרתה:

” ש. אם מסתכל ורואה שבאופן קבוע יסוד המשולב שלה עד הורדה היה 3,119 ₪ ואחרי זה 2,481 ₪ אז ירד לה 638 ₪ מדי חודש.

ת. כן. לא מכיר את השכר שלה, אבל צריך לרדת ברבע משרה.

ש. מה עוד כלול בהיקף משרה? יש לנו שם קצובת נסיעות, זה קשור?

ת. לא. זה תלוי במס’ ימי עבודה שהיא עובדת. אם עובדת 10 ימים מקבלת קצובת נסיעות 10 ימים, זה לא אמור להיפגע.

ש. טלפון נשאר קבוע?

ת. אני רוצה להסתכל.

ש. מראה לך תלוש לפני ותלוש אחרי. 200 ₪ טלפון בשניהם.

ת. זה לא 200 ₪. זה 48 ₪. נכון שזה לא נפגע.

ש. מה זה קבועות נטו?

ת. זה דיווחי רכב.

ש. שום דבר מזה לא נפגע? החזרי הוצאות הן כמו שהיו?

ת. ההחזרים לא אמורים להיפגע, אבל יש תוספות שאמורות להיפגע.

ש. איזה תוספות?

ת. תראה לי את התלוש אגיד לך.

ש. מראה לך את התלוש.

ת. כל התוספות שאני מראה לך אמורות להיפגע.

ש. זאת אומרת שאתה מסכים שהדבר היחידי שנפגע זה ירידה ביסוד המשולב

ת. כן. “(ראה עמוד 13 שורות 9-28 לפרוטוקול)(ההדגשות שלי ואינן במקור א.ז).

כמו כן מעדותו עלה כי התובעת משתתפת בוועדות רפואיות אשר מקנות לה תוספת שכר:

” ש. אני רואה כאן, וועדות רפואיות ואני רואה ניידות. מה זאת אומרת? יש כאן תוספת שכר. מה זה תוספת וועדות רפואית – 1928 ₪.

ת. יש מזכירי וועדות רפואית שהמזכיר עושה מס’ וועדות בחודש לפי חלוקה מסוימת בסניף ולפעמים גם תלוי במזכיר עצמו אם רוצה ויכול לעשות וועדות מה שהוא מבקש, פעולות מסוימת, זה תוספת שהם מקבלים עבור עבודה שהם עושים אחרי שעות עבודה.”(ראה עמוד 14 שורות 1-3 לפרוטוקול).

גם התובעת מסרה בעדותה כי היא משתתפת בוועדות אלו אם כי לא בהיקף הקודם:

“ש אני לא הבנתי ממה שאמר מר ***, כמה זמן בממוצע בחודש, את משקיעה בעבודה בוועדות רפואיות?

ת. שעתיים בשבוע.”(ראה עמוד 17 שורות 13-15 לפרוטוקול).

ובהמשך עדותה:

“ש. שאלתי על וועדות רפואיות

ת. יכול להיות השקעה של 4 או 5 שעות בחודש.”(ראה עמוד 17 שורות 24-25 לפרוטוקול)

ביחס לשעות נוספות אציין כי הוצג בפני מנהל משאבי אנוש תלוש שכר לאחר מתן פסק הדין למזונות אשר הצביע על כך כי התובעת עשתה באותו חודש שעות נוספות וכך מסר הוא בעניין:

“ש. למה רשום ש.נ 125 אחוז

ת. זה משהו אחר. זה שעות נוספות.

ש. והדבר הזה לא נפגע בכלל מזה שאת העבודה העיקרית שלה הורידה ל-75%

ת. לא שייך. היא יכולה לעבוד 75% משרה ובאותם 4 ימים שהיא עובדת, יכולה לעבוד שעות נוספות או לעשות וועדות”(ראה עמוד 14 שורה 32 וכן עמוד 15 שורות 1-4).

מהדברים האמורים עולה אם כן, כי המדובר בשינוי זמני ובוודאי לא מהותי בהיקף המשרה שאינו דרך קבע וכי סביר להניח כי תוך זמן מה התובעת תשוב ותמצה את היקף משרתה המלא. כמו כן עולה כי מרבית תנאיה של התובעת בשכר לא השתנו וגם בימים בהם היא עובדת יכולה היא להגדיל שעות עבודתה (ובייחוד בימים שבהם הילדים שוהים אצל האב). משכך הם פני הדברים, אין כל מקום לקבוע כי המדובר בשינוי משמעותי, קבוע או מהותי בנסיבות השתכרותה של התובעת המצדיק הגדלת החיוב במזונות מצד האב.
אם בכך לא סגי אציין, כי התובעת לא הוכיחה שינוי הנוגע למצבה הכלכלי באופן כללי ובוודאי לא כי היא קורסת כלכלית, נהפוך הוא , היא רכשה דירה חדשה ביישוב *** בעלות של למעלה ממיליון שקלים חדשים (ראה עדותה בעמוד 18 שורות 27-28 לפרוטוקול וזאת להבדיל מהנסיבות נשוא מתן פסק הדין המקורי שאז חיה בדירת הוריה). בנוסף, היא רכשה רכב חדש:

” ש. באיזה רכב את נוסעת

ת. הונדה סיוויק, הורי קנו לי בסך של 140,000 ₪”(ראה עמוד 19 שורות 27-28)

היא צירפה בן זוג למגורים עמה, עובדה שלכאורה עלולה הייתה לשנות היקף השתתפות האב בחלקם של הקטינים במדור והרי האב לא אמור לממן המדור של בן הזוג ויש להניח ולצפות, כי אותו בן זוג מקל על הנטל של האם בהשתתפות בהוצאות שונות:

“ש. החבר *** גר איתך?

ת. כן

ש. ממתי

ת. מיום 1/7″(ראה עמוד 20 שורות 4-7 לפרוטוקול).

בהקשר זה יש לזכור, כי בהליך נוסף, לאחר סיכום הדברים בעניין המזונות, הסכים הנתבע להיות מחוייב ב-40% מהוצאות מדור עד 2,000 ₪ גם כשהמדור הוא מדור רעיוני (הלוואת משכנתא שנוטלת האם לממן רכישת דירה שתמיד תישאר בבעלותה, גם לאחר הפסקת החיוב במזונות).

אשר על כן אני קובע כי לא הוכח שינוי נסיבות מהותי במצבה הכלכלי של האם אשר יש בו כדי להצדיק את הגדלתם של המזונות.

ביחס לשכרו של האב ייאמר בקצרה כי אכן שכרו עלה, אולם הדברים היו ידועים בעת פסיקת דמי המזונות וכך העידה התובעת בעניין:

” ש. מתי א. התחיל ללמוד?

ת. לא זוכר אם בשנת 2007 או 2008

ש. אני אומר לך שבשנת 2008

ת. אוקיי

ש. באיזה שלב הוא היה שלאחרי נקבע פסק הדין הסופי

ת. שנה לפני סיום.

ש. ידעת שהוא עומד לסיים?

ת. לא ידעתי, ידעתי שיש לו בעיות, שנכשל במבחנים ונדרש לקורסים הוא התלונן שעקב הגירושין לא בטוח שיסיים את הלמודים שלו

ש. הוא למד 7 שנים לתואר.

ת. 6 שנים.

ש. נכון 6 שנים. 6 שנים לתואר ראשון, מסיימים אחרי 4 שנים, הוא סחב את זה והיה בררו שזה לקראת הסוף וגם כאשר יש כשלים עושים את זה שוב בעת הדיון במזונות ידעת שתוך שנה שנתיים הולך לסיים.

ת. לא ידעתי בוודאות, ידעתי שיש סבירות שזה יקרה או לא.

ש. ידעת מה מקום העבודה שלו

ת. כן

ש. וידעת שכאשר מקבלים תואר השכר עולה

ת. כן” (ראה עמוד 20 שורות 22-32 לפרוטוקול וכן עמוד 21 שורות 1-8 לפרוטוקול)(ההדגשות שלי ואינן במקור א.ז)

הנה כי כן הצפי בעליית שכרו של הנתבע היה ידוע ו/או יכול היה להיות ידוע לתובעת עוד בטרם ניתן פסק הדין ולכן אין לקבוע כי המדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי דמי המזונות.

ז. האם העובדה שהקטינים אינם לומדים בימי ו’ מצדיקה הגדלת המזונות?

סבורני, כי גם טענה זו אין בה כדי להצדיק את הגדלתם של המזונות ואנמק:

43.1. ראשית, מן הטעם כי הנתבע פוגש בקטינים כל סוף שבוע שני וכפועל יוצא פעמיים בחודש הם עמו בימי שישי אלו כך שמחצית מן החודש הנטל רובץ על כתפו.

43.2. שנית בשל העובדה, כי אין ספק שמעברי דירה לאחר גירושין הינם צפויים עם כל הכרוך בכך והתובעת אף היא מודעת לאפשרות זו וכך העידה היא בעניין:

” ש. 2/14 את ידעת וכולם ידענו שתעברי ל…….

ת. את החוזה על חתמתי בסוף אפריל 2015,

ש. חודשיים אחרי דיון המזונות?

ת. מזונות היה אחרי.

ש. כאשר היה הדיון שבמסגרתו ניתן פסק דין ידעת שאת הולכת לעבור ל…

ת. ידעתי שאני בודקת את האפשרות. ידעתי שלא לומדים בימי שישי, לא ידעתי בוודאות אם אעבור או לא.”(ראה עמוד 18 שורות 29-32 וכן עמוד 19 שורות 1-3).

43.3 עוד קודם לכן מסרה התובעת בעניין:

” ש. הילדים התחילו בית ספר בחודש 9/15

ת. כן

ש. פתאום נפל עליך שהם לא לומדים ביום שישי

ת. ידעתי כאשר רשמתי אותם למוסדות ביוני או ביולי

ש. אתם ידעתם שאתם עוברים ל…..

ת. כן

ש. ואתם הלכת יד ביד וביררתם על בתי הספר.

ת. נכון

ש. ידעת שהם לא עובדים בימי שישי

ת. ידעתי שבית ספר ב…. לא עובדים בימי שישי. לא ידעתי שאני אעבור ל……, אחרי הגירושין ועקב מצב כלכלי ועקב המרחק שחששנו ממנו, שקלתי את העניין ולא הייתי בטוחה שאני מתכוונת לעבור.”(ראה עמוד 18 שורות 15-26).

43.4 הנה כי כן המעבר היה צפוי עוד בעת אישור ההסכם או סמוך לאחריו, ולכן לא ניתן לומר כי המדובר בשינוי נסיבות מהותי.

למעלה מן הצורך אציין כי התובעת עובדת בסניף *** אשר בו עובדים בימי שישי ולא בימי ראשון; כאמור קודם לכן, בפני התובעת עומדת האפשרות לבקש מעבר לסניף *** ב…. (או עיר אחרת) ובכך לא לעבוד בימי שישי וכך העיד מנה משאבי אנוש בעניין:

“ש. הסניף שלכם לא עובד ביום א’.

ת. לא.

ש. כי רובם נוצרים?

ת. לא עובד בימי א’.

ש. האם יכולה לעבור לסניף שעובדים בו בימי א’?

ת. זה לא בדיוק ככה. היא יכולה לבקש, הסניף לא מאפשר העברת עובדים, כל עובד ירצה לעבוד בסניף אחר בימי א’ זה לא עובד ככה. אם תרצה לבקש, היא גם פנתה בעניין זה שאלה אותי אמרתי שהסניף לא מוכן לוותר על תקנים היא יכולה לעבור אם נקבל תקן במקום, לא מאפשרים העברת עובד לסניף אחר אם לא מקבלים תקן של המשרה שלו.”(ראה עמוד 15 שורות 18-26)

ובהמשך השיב מנהל משאבי האנוש בעניין זה:

” ש. מה צריך לעשות כדי שזה יבוצע

ת. לפעמים זה לא מתאפשר, אבל הרבה פעמים זה מתאפשר.

ש. יש סיכוי שזה יקרה?

ת. ברור. אם סניף *** שתרצה לעבור לשם ויש להם תקן ויש להם צורך בה ויוותרו על תקן שלהם אלינו ויקבלו אותה, אז ברור.

משיב לשאלות באת כח התובעת:

ש. האם קבלת תקן יכול לקחת שנים?

ת. לפני שנה העברנו עובדת לסניף ***, כי לסניף היה תקן פנוי, וזה עניין של מזל. סניף *** אמר שבכיף יקח אותה וניקח את התקן, ואחרי שבועיים לקח אותה. לפעמים זה יכול להיערך לא יודע אם שנים. לא יכול לדעת כמה זמן, זה לוקח זמן. לפעמים אין תקנים, אם יש תקן פנוי ויש צורך באותו עובד זה אפשרי.

לשאלת בית המשפט

ש. אתה יכול לומר איפה יש תקן פנוי?

ת. לא יודע.”(ראה עמוד 16 שורות 8-21 לפרוטוקול).

מהדברים האמורים עולה, כי פרט לעובדה שהיה ידוע לתובעת כי הילדים לא ילמדו בימי שישי ישנה אפשרות בהווה או בעתיד הקרוב בסבירות גבוהה לעבור לסניף בו לא תעבוד בימי שישי אלא שהתובעת כלל לא טרחה לבחון זאת ותחת זאת העדיפה להישאר באותו סניף ולעתור להגדלת חיוב האב במזונות הילדים. מכל מקום, העתירה לשינוי מזונות בגין רכיב זה אף היא נדחית.

ח. דמי טיפול:

לאור גילאי הקטינים מוטב כי טענה זו כלל לא הייתה מועלית ; אמנם כלל ידוע הוא כי חובת האב במזונות ילדו כוללת גם את החובה לטפל בו ישירות, או לשלם את הוצאות הטיפול למי שמטפל בו במקום ההורה. מטרת דמי הטיפול הינה לפצות את האם עבור טיפולה הישיר, או עבור הוצאותיה לטיפול חיצוני כגון: קייטנות, שמירה אצל מטפלת, מעון וכד’.

בענייננו, עסקינן בהסדרי שהייה נרחבים ובקטינים שהינם מעל גיל 8 שנים. כמו כן לא הוצגו ראיות ממשיות לעניין רכיב זה ולכן מצאתי לדחותו.

בהקשר זה יש להוסיף, כי האם אשר התעקשה ועומדת על כך כי הגדרת המשמורת תיוחד לה, כך שהיא תהיה ההורה המשמורן של הילדים, חייבת לקחת בחשבון כי המשמורת לא כוללת רק זכויות והטבות אלא בעיקר משימות ומחוייבויות. כפועל יוצא, גם אם לפרק זמן או תקופה מסוימת מתגבר צורך הילדים בשהיית אמם עמהם, הרי מדובר בחלק מחובתה כהורה משמורן. אין לקבל הטיעון, כי בשל הופעתו או התגברותו של צורך של הילדים לשהות עם האם, יש להגדיל החיוב במזונות או בדמי טיפול לפתחו של האב. זאת ועוד, האב הציע ומציע לשהות יותר עם הילדים וגם כך סדרי שהייתו עמם נרחבים חרף המרחק הגיאוגרפי הלא מבוטל בין הבתים (של האב ושל האם).

ועוד נאמר, כי בגילאיהם של הילדים מתחשבים בהכנסות ובמצב כלכלי של שני ההורים ולא רק של האב. החיוב הנוהג כיום במזונות הילדים, בוודאי מבטיח סיפוק חלק ניכר אם לא הארי של צרכיהם (ולא הוכח אחרת על ידי האם). משכך, גם אם קיים נטל טיפול מוגבר, אין סיבה שיביא להגדלת החיוב במזונות של האב שממילא מספק באמצעות מזונות הילדים עיקר צרכיהם וניתן בהחלט להתחשב באם, ברכושה, (בית, מכונית) ועיסוקה והשתכרותה בכוח ובפועל כדי להשלים צרכי הילדים ו/או דמי הטיפול.

ט. הערה לפני נעילה – על רגשות, בגידות ודמי טיפול:

האם טוענת לאורך כל הדרך, כי ההידרדרות במצבם הרגשי של הילדים נובעת באחריותו של האב. לשיטתה, לא טוב לילדים בחיק ילדים של בת זוגו של האב ובנוסף, האב עצמו נוהג בקשיחות רבה מולם. האם סבורה כי האב מוסיף חטא על פשע בכך שהוא מערב הילדים בסכסוך בינה לבינו וגורם להם למצוקה.

האב טוען, כי הוא ממלא המשימות ההוריות שמוטלות עליו בזמני שהות הילדים עמו על הצד הטוב ביותר וכי מי שהתנהגותו פסולה היא האם שלמעשה בגדה בו (אין אם במהלך הנישואין ובין אם לאחריהם) בכך שמקיימת היא קשר זוגי ורומנטי עם חברו הטוב ממקום עבודתו. האב מודה כי קשה לו מאוד להשלים עם כך ובוודאי שהוא מתקשה לשאת המחשבה שילדיו חיים עם האב ועם בן הזוג האמור. עם זאת הוא משתתף בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם המצוקה.

אין כל ספק, כי יש ממש בטענות האם בכל הנוגע לשגיאת האב בהתנהלותו מול הילדים ובכך שהוא מערב אותם בתחושותיו הקשות כלפי בן הזוג של האם ולעתים מתנהג באימפולסיביות שגורמת לילדים לחשוש. אך באותה מידה, יש לבוא בטענות אל האם שבוודאי מכירה את ילדיה ואת אופיו של אבי ילדיה הקטינים ובכל זאת בחרה להכניס לחייה את חברו הטוב ביותר, לשנות מקום מגוריהם וסביבתם הטבעית ולהעתיק מקום מגוריהם. הכל בני אדם וקשה לצפות מהאב שהוא גם גבר החש עצמו פגוע מהתנהלות האם, כי יידע להפריד לחלוטין בין כעסיו עליה ועל בן הזוג לבין צרכי הילדים ליהנות מקשר עם אותו בן זוג ומהאם ללא כל ידיעה על תחושות האב. אמנם מצופה ממנו לעשות כן, אך באותה מידה ניתן היה לצפות כי גם האם היתה נוהגת ברגישות כלפיו. אמנם הצדדים נפרדו והם גרושים, אך קשר ההורות ימשיך ללוותם שנים רבות וככזה מחוייבים שניהם בכבוד הדדי.
על-כן, חרף ואולי בשל הדיווחים הסוציאליים, איני סבור, כי יש מקום לשנות או לעתור לשינוי סדרי השהייה ו/או לקבוע כי יש להטיל אשם או אחריות לפתחו של צד זה או אחר. דומני כי שני הצדדים לא פעלו ואינם פועלים אך ורק מתוך מחשבה על טובת הילדים ואין ספק, כי חרף הסכם הגירושין ומצב הפרידה, סכסוך הגירושין טרם עובד עד תם ונותר בלתי פתור ומכאן גם התביעה הנוכחית שעניינה יותר להכאיב האחד למשנהו מאשר להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק חיוב מוגבר בדמי מזונות.

יש להצר, כי על רקע זה נעשו נסיונות נואלים להכאיב לאב על דוכן העדים, להעליבו חזור והעלב, לגעור בו ולהאשימו, כי אינו ממלא אחריותו ההורית ואף להטיל לפתחו האחריות כולה למצבם הרגשי של הילדים ואביא דוגמאות מספר להמחשה:

ת. עם *** בסדר, עם הילד פחות. הילד שלה עובר מה שהילד שלי עובר, הילדים רבים ביניהם.

ש. במפגשים המשותפים גורמים לילדים תסכול והרעה במצבם

ת. יש מצבים ויש מצבים אחרים

ש. ידוע לך שהילדים שלך סובלים ממצב קשה בגלל הכוחניות שלך

ת. ממש לא.

ש. אז למה צריך להוציא אלפי שקלים לטיפול?

ב”כ הנתבע: מדובר על שינוי חזית ואני מתנגד לזה.

באת כח התובעת: האם נאלצת לשנות את המשרה שלה, בגלל שיש הרעה במצבם הנפשי. הילדה חושבת שהיא שמנה. יש לה דימוי עצמי נמוך.

ת. הילדה מרגישה שמנה בגללי? אז אני צריך גם ללכת לזומבה בגלל זה?

ובמקום אחר:

ש. היא רוצה להפסיק לך את הביקורים כי אתה אב לא ראוי.

ב”כ הנתבע: אנו גולשים למקום שלא צריך להיות. הדיון היום הוא בהגדלת מזונות.

ועוד בהמשך:

ש. אולי ביקשת משמורת יחודית והעו”ס צדקה אבל אולי ההתייחסות שלך לילדים זה הגורם למצוקה שלה

ת. בדיונים עם העו”ס היא המליצה לתת את המשמורת לתובעת ולבחון לשנה, אמרתי שאני רוצה את המשמרות המשותפת אבל ויתרתי לטובת התובעת, לא לטובת המזונות שלי, כי אני סמכתי עליה שתטפל בילדים היום רואה שהוריה עם הילדים, והכניסה את *** החבר הטוב שלי לחיי הילדים.

ש. זה הסיבה?

ת. זה הסיבה. האכילה אותם בשנה אחת, הילדים עברו מעבר לבית ספר, שינוי ישוב, הכנסת חבר טוב שלי לתוך הבית, איך הילד לא יהיה מתוסבך? היא בת זוג נורמאלית? אמרתי לה מכל הגברים בעולם אחד בחרה. מה עדיף לילדים? לראות שאתמול היה החבר הטוב שלי ולא מבינים איך בוגד באבא.

ש. לא היה פה בגידה

ת. הייתה פה בגידה. “

ולפיכך נקבע בהמשך בהחלטה מפורשת בהמשך:

“ש. לא היה חובתך לבדוק אם הילד מוכן עם שיעורים

ת. אני בדקתי, והילד אמר שאין לו, והוא קם אלי במצוקה ביום ראשון ואמר ששכח שהיה צריך לעשות סיכום חדש על קוקוס, אז פתחנו את גוגל ותוך 10 דקות סיימנו את זה

ש. אתה לא בודק ביומן אם יש שיעורים?

ת. אני מתפקד עם הילדים, מקלח את בתי, עושה לה צמות, עושה לה פן עושה לא ציפורניים, אני מטפל בהם כל הזמן, מספיק עם השטויות שאני לא מטפל בהם. הילדים שלי חשובים לי ומשקיע בהם את כל מה שיש לי על חשבון הקריירה שלי ועל חשבון השעות שלי.

ש. לא על חשבון

ת. על החשבון. ואת לא תגידי שאני לא אב טוב, אני אב מעולה

ש. העו”ס אמרה

ת. העו”ס לא יושבת איתי, היא יושבת עם התובעת שממלאת לה את הראש

ש. אתה צועק עלי אז אתה צועק על העו”ס.

ת. אני לא צועק.

ש. האם אתה מצפה שהתובעת תסיים את הכנת השיעורים?

ת. שיעורי בית לא יודע מה זה הסיפור הזה, אבל היה סיפור אחד שישבתי עם הילדים עד 22:00 על שיעורי בית רשמתי שלפחות הייתה עושה עם הילדים חלק משיעורי הבית, כי ישבתי איתם עד שעה מאוחרת ולא יכול לתת לילדים לישון בשעה 21:30 כי יש שני ילדים שאני צריך להאכיל ולקלח אותם. התובעת טהורה, לעולם לא לקחה לי בשעות, אז פתאום על שורה את אומרת אמרת לא אמרת.

ש. האם אמרת לה שהיא משמורנית אז צריכה לעשות איתה שיעורי בית?

ת. אם יש עומס בשיעורים אז אין בעיה שחלק אני אעשה.

ש. האם מקובל עליך..

ת. כאשר אני צריך להשקיע איתם בשיעורים אני לא אומר לא. אני רוצה לעזור להם

ש. האם מקובל עליך שהיא תעשה את רוב השיעורים ואתה את החלק הפעוט.

ת. אני לא עושה חישוב על מס’ השיעורים שצריכה לעשות.

<#3#>

החלטה

רובן המכריע של השאלות שנשאלו עד כה אינו רלוונטי לתביעה בפניי. לפני כרבע שעה קבעתי כי החקירה תסתיים תוך חמש דקות.

חרף כך החקירה אינה מסתיימת ועדיין נשאלות שאלות שאינן רלוונטיות בתביעה להגדלת מזונות.

בית המשפט מבהיר בזאת כי יתן דעתו בעניין אופן ניהול ההליך במסגרת פסק הדין גם בסוגיית פסיקת הוצאות.

לפנים משורת הדין, ניתנות בזה חמש דקות אחרונות להשלמת החקירה.

השעה כעת 12:23 החקירה תסתיים בשה 12:28….”

<#4#>

י. סוף דבר:

אשר על כן ולאור כל הנימוקים אשר פורטו לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

כאמור, התביעה יכולה הייתה להיחסך כבר לאחר ישיבת קדם המשפט, ברם האם עמדה על בירורה באמצעות הוכחות וכך היה. במסגרת הליך ההוכחות, נעשה מעשה שלא יעשה, כאשר ב”כ האם הטיחה האשמות וטענות קשות ביותר כנגד האב, כאילו הוא אחראי גנטית ומעשית באופן בלעדי לבעיותיהם של הילדים. כל זאת מעבר לחקירה ממושכת שרוב רובה כלל אינה רלבנטית לתביעת הגדלת מזונות.

לאור כל אלה ובשים לב להתנהלות הדיונית של האם וכאשר מדובר בהליך שלישי בעניין המזונות של הילדים מאז הגירושין, אני רואה לנכון לחייב התובעת לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ לידי הנתבע.