הרחקת תינוק בן יומו מהוריו בניגוד לחוק ולכללים – שופטת המחוזי חיפה שושנה שטמר

מאי 2011 – ענא (חי’) 4525-05-11 – מדובר בבני זוג, הנשואים זה לזו מאז שנת 2007. לבני הזוג נולדו שני ילדים: הבכור (להלן – “ט'”), יליד 2008. הוא נמצא במשמורת הוריה של האשה מאז היותו בן מספר חודשים. הילד השני, א’, שעליו נסוב האירוע, הוא תינוק, כבן חודשיים ומחצה.

בני הזוג כבני שלושים, ולשניהם רקע של פגועי נפש, אך הדיווחים של הרופאים הפסיכיאטרים, שבדקו את האם, קבעו כי היא איננה מסוכנת לעצמה או לאחרים וכי תפקודה תקין, כך גם תפקודו של האב.

עם לידת התינוק א’ החלה מערכת הרווחה בסדרת עלילות נגד ההורים ודרישות אבחונים שונים ומשונים, על מנת להרחיק את התינוק מהוריו בתואנה כי הם מסוכנים לפעוט בלא שיש בידם בדל ראיה לכך.

בית משפט לנוער, ובית משפט מחוזי בחיפה בראשות השופטת שושנה שטמר, שיתפו פעולה באופן מלא עם ראשויות הרווחה והרחיקו את היילוד מהוריו בלא שיש בידם בדל ראיה נגד טיב הורותם של ההורים הביולוגיים, אלא כפי שרשמה השופטת שטמר:

“בשל החשש לשלומו של הילד, בשל התקופה הקצרה עד לדיון הקרוב, ובשל כך שעדין לא הובאה לפני בית המשפט תוכנית מגובשת לעזרה ופיקוח להורים, בהתחשב בכך שועדה רב מקצועית של הגורמים המטפלים עומדת להתכנס ביום 24/5/11”.

מערכת הרווחה והמשפט בראשות השופטת שושנה שטמר רמסו באופן בוטה את זכויות האדם, פגעו במרקם המשפחתי, תוך תירוצים שונים ומשונים על אבחונים וטיפולים נדרשים.

עלילה מספר 1 – עו”סיות בית החולים בחיפה (עו”סית נעה שילינג) מסרבות לשחרר את האמא ותינוקה מבית החולים מסיבה לא ברורה. האמא שרויה במעצר בבית החולים, בניגוד לחוק ובניגוד לרצונה של האמא.

סעיף 4 לפסק הדין – עם לידת התינוק א’ ב- 6.3.2011, לא שוחררה האם מבית החולים, מאחר שהצוות במחלקה (עובדת סוציאלית נועה שילינג) התרשם כי יש נחיצות להשאיר את האם עם תינוקה להשגחה ולקבלת מידע משירותי הרווחה בקהילה (אגף הרווחה חיפה) שהיו באותה עת בשביתה של העובדים הסוציאליים.

 האם היתה במעקב פסיכיאטרי במהלך שהותה בבית החולים. הדיווחים של הרופאים הפסיכיאטרים, שבדקו את האם בבית החולים, קבעו כי היא איננה מסוכנת לעצמה או לאחרים וכי תפקודה תקין.עלילה מספר 2 – עובדת סוציאלית נועה שילינג מעלילה כי תפקוד האם “לא תקין”, העו”סית שילינג מעלילה ומקטרגת נגד האם במקום לעזור ולהנעים את שהותה הארוך והמיותר בבית החולים.

סעיפים 5-6: בדיווח מיום 31/3/11 של הגב’ נעה שילינג, עו”ס יולדות וילודים בבית החולים בו ילדה האם, נכתב כי חל שינוי מהותי בהתנהלות האשה בין הפגישה הראשונה, שהיתה כשבוע לפני דיווח זה לבין הפגישה האחרונה, ביום הדיווח.

התרשמותה של העו”ס היתה כי “היא הייתה מבולבלת מאד, נרגשת ונסערת, בכתה ללא כל סיבה הנראית לעין. לא זכרה האם האכילה את בנה במהלך היום או לא, לא זכרה האם חיתלה אותו או לא, ניגשה להאכילו ללא בקבוק מטרנה”.

עקב “התרשמותה” הסוביקטיבית של העו”ס, ביקשה העו”ס של בית החולים מגורמי הרווחה המטפלים “מעורבות דחופה ואת החלטתכם לגבי שאלת שחרור התינוק לבית הוריו”. כמו כן ביקשה העו”ס לעכב את שחרורה של האם עד לאחר פגישה נוספת עם פסיכיאטר, וצויין שהאם הסכימה לכך. בעקבות דיווח זה, הוציאה פקידת הסעד לחוק הנוער צו חירום, שאיפשר לאם להישאר בבית החולים עד ליום 3/4/11. בינתיים התקבל דיווח מבית החולים מיום 3/4/01, לפיו ההתרשמות של הצוות ושל הפסיכיאטר היתה חיובית לגבי האם.

עלילה מספר 3 – עובדת סוציאלית בוועדת החלטה (לשכת הרווחה חיפה – זויה לרנר) מעלילה על האמא כי היא תוקפנית, חשדנית… – במקום לסייע לאמא שזה עתה ילדה מוציאות לשון הרע ודיבה  העו”סיות נגד האם.

סעיף 6 – בתאריך 4/4/11 התקיימה במחלקת הרווחה ועדה לתכנון טיפול. בני הזוג הגיעו יחד לאותה ישיבה. נכתב על ידי העו”ס שהאם נראתה מוזנחת, התנהגה בתוקפנות ובחשדנות וכי לא נראה היה שהיא מבינה את מצבה. האם סרבה לקבל כל עזרה מהגורמים המטפלים, למעט עזרה של סומכת בשעות היום.

עלילה מספר 4 – פקידת הסעד מלשכת הרווחה חיפה מעלילה נגד האמא בבית משפט קמא כדי שיאשר הרחקת הילד מהוריו.

סעיף 6 – בפנייה לבית המשפט הובא סיכום חוות דעתה של פקידת הסעד: “מהיכרותנו את המשפחה לאורך זמן וקשר אינטנסיבי עימם אנו עדים לתנודות מאד חדות בתפקודם ובמצבה הרגשי של גב’ ז’ (האם, הערה שלי ש.ש) כאמור, בחיפה אין לבני הזוג משפחה מורחבת ומחלקתנו יכולה לסייע בשירותי סומכת לשעתיים ביום בלבד. מר ז’ מתכנן להמשיך את לימודיו ואנו חוששים כי מצבה של האם, מ’, לא יאפשר לה לטפל בתינוק בן חודש. להערכתנו המקצועית מדובר בפעוט בסיכון גבוה”.

בית משפט קמא (לנוער) מאריך צו חירום ב- 30 יום ללא הכרזת נזקקות בניגוד לתקדים בית משפט עליון. בתיק דנ”א 6041/02 נידונה השאלה: “באלו תנאים ניתן להורות על הוצאתו הזמנית של ילד ממשמורת הוריו, בגדר הליך לפי סעיף 12 – צו ביניים, לחוק הנוער”. בית משפט עליון קבע כי רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית, יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי.

שופט בית משפט לנוער לעומת זאת קרע את הקטין מאימו לחודש בעילה של: (סעיף 7): “בדיקת המשפחה המורחבת על מנת לבדוק אפשרות סיוע וכן חייב את ההורים לשתף פעולה עם המטפלים בהם בתחום בריאות הנפש”. וזאת למרות שציין השופט מפורשות כי אינו פוסל את מסוגלותם של ההורים לגדל את התינוק.

בית משפט קמא הוציא ילד מביתו לשם בדיקת אפשרויות שונות ומשונות ע”י העובדים הסוציאליים המעלילים כשאין בידו בדל ראיה כי ההורים מסוכנים לתינוק שזה עתה נולד.

סעיף 18 – בשל החשש לשלומו של הילד, בשל התקופה הקצרה עד לדיון הקרוב, ובשל כך שעדין לא הובאה לפני בית המשפט תוכנית מגובשת לעזרה ופיקוח להורים, בהתחשב בכך שועדה רב מקצועית של הגורמים המטפלים עומדת להתכנס ביום 24/5/11, החלטתי שלא לקבל את הערעור.

שושנה שטמר מתווה מדיניות של דריסת זכויות אזרחים מוחלשים בדרך של לקיחת ילדיהם ע”י המדינה על סמך גחמותיהם ועלילותיהם של פקידות סעד ועובדות סוציאליות בלא שישנה ראיה קונקרטית בדבר מסוכנותם של ההורים לבנם התינוק.

שטמר יוצרת נורמות פסולות של יחס מרושע כלפי אשת משפחה שזה עתה ילדה וכבר העובדות הסוציאליות בבית החולים ובוועדת החלטה בוחנות במשורה את התנהגותה ותפקודה ומסיקים מסקנות חפוזות לקחת בכפייה ממנה את הוולד תוך גרימת עוגמת נפש כאב, והוצאות כספיות למשפחה כולה.

שושנה שטמר אינה מציינת את שמו של שופט/ת בית משפט קמא נגדו היה הערעור. שושנה שטמר אינה מציינת את שם בית החולים משם החלו תוקפנות העובדות הסוציאליות נגד היולדת והוולד, שטמר מחסירה שמות עובדות סוציאליות, פקידות סעד ונוכחים בוועדת ההחלטה.

הסתרת המידע החיוני ע”י שטמר מעלה תמיהות ופוגם באמינות הגופים ופסק הדין.