נשים בעולם העסקים 1: מיכל עבאדי בויאנג’ו חשבת כללית באוצר גורמת הפסד למדינה של 6 מיליארדי שקלים לטובת שרי אריסון

מישהו שמע על מיכל עבאדי בויאנג’ו? הגברת הזו עובדת בשירות המדינה בתפקיד בכיר, החשבת הכללית של האוצר. לכאורה על פי תיאוריות המגדר נשים לא אמורות להבין במתמטיקה וחישובים כלכליים. לפי תורת הפמיניזם, נשים מבינות רק בבישולי מטבח והולדת ילדים. אז הנה גברת, עו”ד מיכל עבאדי-בויאנג’ו התברגה בתפקיד בכיר, חשבת כללית של האוצר, וכבר יש לציבור טענות עליה שהיא פשוט חסרת כל הבנה במתמטיקה וחשבון. כעת היא הולכת לשלם לשרי אריסון 6 מיליארד ש”ח ל- 20 שנה, על סתם.

מדובר בתחנת כוח תרמו-סולארית באתר אשלים בנגב, כאשר שרי אריסון יחד עם שותפים ספרדיים הם מובילי הפרוייקט. לשרי אריסון אין כל ניסיון בשדות סלולריים להפקת חשמל. לספרדים היה ניסיון, אבל הם פרשו מהפרוייקט. מדינת ישראל הבטיחה ליזמים לקנות מהם חשמל למשך 20 שנה בתעריף שגבוה פי 3.5 מזה שבו מייצרים כיום חשמל סולארי. די בכך כדי לעורר תמיהות מדוע מיכל עבאדי בויאנג’ו, כחשבת כללית של האוצר מתחייבת לשלם ליזמים עבור חשמל סולארי פי 3.5 ממחיר הייצור בשוק ל- 20 שנה. מדוע מתחייבת המדינה ב”פיקס פרייס” ל- 20 שנה, ולא מתחייבת לפי פרמיית אחוזים מעל המחיר בשוק בכל שנה ושנה, בהתאם לעליות והירידות בשוק? אבל זה לא הענין כרגע. אחד היזמים (הספרדי) פרש מהפרוייקט ונשארה רק שרי אריסון. זו הזדמנות לבטל את ההתחייבות הכושלת, ולחסוך הון תועפות לציבור (מיליארדי שקלים על פי חישוב של הכתב אבי בר אלי מדה מרקר). ומה עושה מיכל עבאדי בויאנג’ו?  היא דווקא תומכת בהמשך הפרוייקט וההזרמת המיליארדים לשרי אריסון לפי ההתחייבות הראשונית שתגרום למדינה הפסדים של מכפלה של פי 5 או 6 מעל סך שווי הפרוייקט שהוא  1.1 מיליארד ש”ח (שווי הפרוייקט לפי החישובים שלה).

בשדולת הנשים אוהבים לפאר נשים שמתברגות בצמרת עולם העסקים, וטוענים שאין מספיק נשים בעולם העסקים. הטענה השגרתית של הפמיניסטיות היא שנשים מביאות חמלה והומניות לעולם, ולכן יש לקדם אותן גם אם הן לא מוכשרות. האם זה נכון?  קחו לדוגמא את שרי אריסון. את ההון קיבלה בירושה ולא עשתה במו ידיה. היא עושקת את ציבור לקוחות בנק הפועלים, ומנצלת את הריכוזיות במשק לעבוד על הציבור. רקפת עמינח רוסק יותר טובה? אילו הייתה פה תחרות אמיתית בין בנקים, היא לא הייתה יכולה להראות “ביצועים מעולים” כמו שהיא מתפארת. מה עם גליה מאור, ביצ’ שאין כדוגמתה? מה עם עפרה שטראוס? גם היא קיבלה אימפריה בירושה, והיא מגדילה את האימפריה בזכות הריכוזיות במשק, כל הזמן מעלה מחירים ומקטינה את אריזות המוצרים. זהבית כהן מתנובה יותר טובה? האישה הזו העלתה את מחירי הקוטג’ לרמות של גזל ממש, שהוציאו מאות אלפים למחאה ברחובות. מה עם סטלה הנדלר מבזק שחולשת על מונופול תקשורת ועובדת על הציבור?

עכשיו נפנה במעט לעוד אחת, שצמחה מאשפתות ג’סי כהן בחולון מיכל עבאדי-בויאנג’ו . הנה כתבה מדה מרקר של הכתב אבי בר-אלי, על מעלליה של מיכל עבאדי-בויאנג’ו.  הנ”ל נולדה בחולון. בשנת 1984 התגייסה לצה”ל ושירתה כקצינת מודיעין ביחידה 8200. באוקטובר 2003 מונתה במקביל ליושבת ראש החברה הממשלתית נכסים מ.י בע”מ, האחראית על מכירת מניות הבנקים שבהסדר, בתפקיד זה הובילה את הפרטת בנק דיסקונט לישראל, שגרעין השליטה בו נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מת’יו ברונפמן. זה היה כישלון קולוסלי. מכרו את המניות המדינה של דיסקונט בנזיד עדשים, וממש מייד אחר כך התחילה לעבוד אצל המתחרים בבנק הבינלאומי.  במרץ 2005 התפטרה משירות המדינה בעקבות מחלוקת עם החשב הכללי ירון זליכה ולאחר שלא שותפה במהלכים למכירת מניות בנק לאומי לדויטשה בנק.  כנראה לטשה עינים על ג’וב בדוייטשה בנק, ולא קיבלה.  בתחילת 2006 החלה לעבוד בבנק הבינלאומי בו שימשה סמנכ”לית.  ב- 2011 חזרה למשרד האוצר.  מסלול חייה מאופיין בזיגזגים, מאבקי שליטה, התפטרות כמו ילדה קטנה על רקע מחלוקת עם ירון זליכה, וכמובן דחפה למכור את נכסי המדינה לחונטה הכלכלית שתעשוק את הציבור, וגם היא בתפקידה בבנק הבינלאומי עשקה את הציבור.

על אחת כזו אפשר לסמוך שתשמור על נכסי המדינה, ולא תמכור אותם בזול? ועוד את הכיס של מי היא מעשירה? את הכיס של שרי אריסון?  חסר לשרי אריסון כסף? הרי מחר היא יכולה לעבור לעבוד בדיוק אצל אותם אנשים שלהם היא מוכרת את נכסי המדינה. היא הרי מזגזגת בין שירות המדינה והמגזר הפרטי בלי למצמץ. עד עכשיו אף אחד לא ראה ממנה מחוייבות לציבור. המחוייבות האידאולוגית שלה היא לחונטה הכלכלית ולשירות בעלי ההון, הן בשירות המדינה והן במגזר הציבורי.

קיראו כאן את כתבתם של תומר זלצר ואמנון אטד: מי שלא בחר בה כמפקחת, קיבל אותה כחשבת כללית, באתר כלכליסט, 9 באפריל 2011‬

1.5.2016 – חומת השתיקה סביב הבוננזה הסולארית: המילארדים שמיכל עבאדי בויאנג’ו מעבירה לשרי אריסון על סתם 

הכרעה נוספת ולא פחות משמעותית שתונח בקרוב על שולחנם של אילת ושל יתר הרגולטורים על ענף האנרגיה, ובראשם החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג’ו, היא האם לאפשר את המשך הקמתה של תחנת הכוח התרמו־סולארית באתר אשלים שבנגב (בייזמות שרי אריסון).

השדה הסולארי הענקי, אחד מתוך שניים שאמורים לקום באתר אשלים בהשקעה של 1.1 מיליארד דולר (בכל שדה), נקלע לפני ארבעה חודשים לתסבוכת. קבלן הפרויקט, חברת אבנגואה הספרדית, שגם שותפה במחצית מהזכויות בו (50%) קרסה פיננסית.  שותפתה הישראלית של אבנגואה בפרויקט, שיכון ובינוי (מקבוצת שרי אריסון), פעלה בחודשים האחרונים במרץ כדי לאתר לספרדים מחליפים, שמא תאבד חלילה את הפרויקט הרווחי ביותר בפורטפוליו שלה.

מדוע רווחי? מכיוון שבמסגרת הזיכיון שהוענק לחברות, התחייבה המדינה לרכוש מהן חשמל למשך 20 שנה לפחות בתעריף גבוה פי 3.5 מזה שבו מייצרים כיום חשמל מתקנים סולאריים בטכנולוגיה הפוטו־וולטאית המתקדמת והזולה יותר.

כך, בעבור היזמים מדובר בבוננזה של ממש – בעוד ציבור צרכני החשמל בישראל יידרש לממן אותה בשני העשורים הבאים באמצעות תשלום עודף ומיותר בחשבונות החשמל שלו בסך שישה מיליארד שקל לפחות (בגין שדה אחד בלבד).

למעשה, בזכות קריסתה הפיננסית של אבנגואה, יכולה היתה ישראל “להשתחרר” מהזיכיון להקמת הפרויקט המיושן והיקר שאותו התחילה לקדם כבר לפני 8 שנים, אלא שבמשרדי האוצר והאנרגיה גוררים במכוון רגליים. זאת, בעוד שיכון ובינוי מנמיכה פרופיל, ממשיכה לשדר עסקים כרגיל ולקבוע עובדות בשטח.

דווקא ביום הראשון לחול המועד דיווחה החברה כי איתרה מחליפים לאבנגואה, קרן נוי ו–TSK הספרדית, ובכך סללה את הדרך להמשך ביצוע הפרויקט. אלא שגם המהלך העסקי הנרקם יידרש בבחינה נוספת של הרגולטורים הישראלים. היות שקרן נוי שותפה (49%) גם בשדה התרמו־סולארי השני שמוקם בסמוך, יידרש כאן אישור רשות ההגבלים העסקיים. כמו כן, היות ששיכון ובינוי תגדיל את חלקה בחברת הקבלן של הפרויקט, יידרש אישורה של המדינה להעמסת רוב האחריות על ההקמה של הפרויקט דווקא על כתפי זו שנעדרת כל ניסיון מוקדם.

http://www.themarker.com/dynamo/1.2929829

חברת שיכון ובינוי שהייתה אמורה להקים יחד עם אבנגואה הספרדית את פרויקט תחנת הכוח ה”ירוקה” באשלים, פרסמה אמש בנובמבר 2015 הודעה לפיה השותפה (50%) שלה לפרויקט בפני הגשת בקשה לתביעת רגל. מדובר במכה לאחד הפרויקטים הייחודים בישראל, זה שאמור בסופו של הליך להציב שתי יחידות של תחנות כוח תרמו-סולאריות (שמש וקיטור) בהספק של כ-110 מגה וואט לכל אחת.

פרויקט אשלים יצא לדרכו עוד בעשור הקודם וסבל מהמורות רבות ועד למצב שרוב החברות שניגשו אליו פשטו את הרגל או פרשו. מדובר בפרויקט שמורכב מהקמה של שלוש תחנות כוח, שתיים תרמו-סולאריות (בהספק של כ-110 מגה וואט כל אחת) כאשר יחידה אחת הופקדה בידי שיכון ובינוי של שרי אריסון  ואבנגואה, ואילו היחידה השנייה ניתנה לאלסטום וברייטסורס. החלק השלישי הוא הקמה של תחנה סולארית קונבנציונאלית (בהספק של 30 מגה וואט) על ידי כלל סאן.

• האוצר חתם על הסכם מימון לתחנת הכוח התרמו-סולארית באשלים
• בנק לאומי יממן הקמת תחנת כוח תרמו-סולארית בנגב
• שיכון ובינוי זכתה במכרז להקמת תחנת הכוח באשלים