עו”ס רונית יצחקי מלשכת רווחה פתח תקווה רוצה לשלוח בת 5.5 לאימוץ ולנתק אותה מאחותה בת 7 שנים המתגוררת עם אימה. האמא פונה לציבור: “עזרו לי להחזיר את בתי הבייתה. אני טובה לגדל את הילדה הגדולה אני גם טובה לגדל את בתי הקטנה”
משרד הרווחה רואה ילדים כסחורה לאימוץ. אין לו שום בעיה להפריד בין אחיות, לנתק קשר דם, זה מה שהולך לקרות לקטינה בת 5.5 שנים. משרד הרווחה חטף את הקטינה כשהייתה בת חודשיים ושלח אותה לאומנה, עקב הליך גירושין מר שניהלה האם. להורים בת נוספת, הגדולה מהקטנה בשנה וחצי. הבת הבכורה נותרה במשמורת האמא.
מדוע משרד הרווחה מתעקש לגרום נזקים לקטינה, במקום להחזיר את הילדה לאמא שלה הטובה והאוהבת ולאחותה שגדלה בבית עם אימה? התשובה היא: משרד הרווחה סוחר בילדים לאימוץ ומשתמש בבית המשפט כחותמת גומי שלו.
לאחרונה נאמר לאמא, כי ביתה הקטנה השוהה אצל משפ’ אומנה נשלחת לאימוץ סגור וכי עליה להיפרד מהבת. במשך 5 שנים מנהלת האם את מאבק חייה להשיב את הבת שלה בחזרה הבייתה, שנלקחה ממנה שלא כדין, ומאמציה אינם נושאים פרי. האמא יוצגה עד עכשיו על ידי עורכת דין מהסיוע המשפטי, שגרמה לה נזקים חמורים ביותר, העלימה ממנה את החומר המשפטי, כשהיא אומרת לאם שמדובר ב”חומר חסוי”, ולמעשה הכשירה את הרקע לשלוח את הבת הקטנה לאימוץ סגור.
עד כה, האמא, נאבקה בשקט כשהיא מתביישת לחשוף בפני הציבור כי היא מגדלת רק ילדה אחת, את הבת הבכורה ואילו את הקטנה משרד הרווחה חטף למשפ’ אומנה. בצערה הרב של האם, כשהתבשרה בבשורת האיוב, פנתה בבקשה לעזרה: “עזרו לי להחזיר את הבת שלי. אין לי חיים בלעדיה. היא כל עולמי. אחותה הגדולה תתפרק לגמרי אם היא תדע שהיא לא תראה יותר את אחותה הקטנה“.
התפיסה בציבור “סתם לא לוקחים ילדים, ואם לקחו את הילדה, אז כנראה שזה נעשה לאחר בדיקה וחקירה”, אלא שמדובר בסחר בילדים, ומשרד הרווחה לוקח ילדים בהתאם להיצע וביקוש בשוק הילדים. בית המשפט דוגל בהתערבות מסיבית של המדינה בחיי המשפחה, וכל זאת באמצעות שוטרי חרש מטעם המדינה הנקראים עובדים סוציאליים שהמשימה המוטלת עליהם למשטר את האזרחים בחיי המשפחה שלהם, ומי שלא עומדת בנורמות, אחת דינה: הילדים יילקחו ממנה למרכזי חינוך מחדש: אומנה, אימוץ, מרכזי חירום פנימיות, ומה לא. די מזכיר את צפון קוריאה.
עו”ס רונית יצחקי התנפלה על האם, מיד כשידעה שהאם נמצאת בהליך גירושין מהאב, ממנו ספגה אלימות. הכי קל לקחת מאמא אחרי לידה את התינוקת שלה בטענה שהיא לא ראויה, אבל אם רויטל לא הייתה ראויה לגדל את שירה הקטנה, מדוע היא כן ראויה לגדל את בת-אל, שגדולה ממנה בשנה וחצי? על כך אין תשובה במשרד הרווחה. הם החליטו שאחת תגדל עם אמא שלה והשנייה נחרץ גורלה להוצאה חוץ ביתית.
משרד הרווחה הוא סוחר ילדים, או יותר נכון אורנה הירשפלד עו”ס ארצית לאימוץ ילדים.
מדוע עו”ס רונית יצחקי, מענישה את הבת הקטנה ומנתקת אותה מאחותה הגדולה ומאמא שלה? מניין האטימות הזו? מדוע לשים את הילדה אצל אנשים זרים? במה יותר טובים מאמצים מהאמא הביולוגית, אותה אוהבת הקטנה בכל לבה ומאודה, והאמא מעולם לא פגעה או הזיקה לביתה, ויש ביניהן קשר גנטי חם ואוהב? משרד הרווחה מתהדר בסלוגן עם הפנים לקהילה, אולם בפועל הוא פועל במהופך. מוציא ילדים מההורים שלהם, משמיץ אותם בתסקירים שקריים ומסולפים וגורם לנזקים בלתי הפיכים במשפחה. במקום לסייע למשפחה הם גורמים חורבן וכמו במקרה הזה, כשהילדה יודעת שיש לה אחות ואימא מהן היא הולכת להיקרע עד הגיעה לגיל 18 שנים.
האומנים המתעתדים לאמץ את הקטינה מכירים את האמא הביולוגית שנלחמת להחזיר את בתה החטופה אליה.
לפני מספר ימים הודיעה עו”ד יערה רשף, לאם כי היא מוכנה לקחת על עצמה את המשימה הקשה ולעצור את האימוץ המזוויע.
