המשפחה המאמצת התחרטה חונטת העליון במקום להשיב את הילד לאמו הביולוגית שלחו את הילד לסבב נוסף של חיפוש אחר משפחה רע”א 9382/10
עוול משווע של חונטת העליון אליעזר ריבלין, אליקים רובינשטיין הנבל הדתי וניל הנדל, כלפי ילד בן 10 ואמו, המשתוקקת לגדל אותו. בפסק דין הזוי, פסקו השופטים, כי מאחר ואמא לא עמדה במועדים הנדרשים להגשת ערעור לביהמ”ש מחוזי, בנה ישלח לסבב נוסף של חיפוש משפחה ע”י משרד הרווחה, וינותק מאמו. ההיגיון המופרע של שופטי העליון מעיד על דמנציה שיפוטית.
https://docs.google.com/document/d/19isY6NPOuWM34xw2mIXveMRQP4PNX7zKyEZwhPvF7Tg/edit?hl=en_US#
רע”א 9382/10, מעלה מציאות מזעזעת של חטיפת ילד ממשמורת האמא, לאחר שזו התגרשה מבעלה.
השיטה: מעלילים הזנחה נגד אחד ההורים בהליכי גירושין
הוצאת הילד ממשמורת אמו, והעברת המשמורת לידי אביו, תוך רקיחת עלילה של הזנחה, בגדים ישנים, ילד רעב, מריח רע ושיער ראשו מלא כינים.
במתקני חרום של משרד הרווחה, כל הילדים ללא יוצא מן הכלל, מריחים רע, שיער ראשם מלא כינים, ציפורניהם אינם נגזזות והם במצב של הזנחה קשה ביותר. אלא שברגע שהילדים במשמורת מדינת ישראל, למדינה מותר מה שאסור להורה, וספק גדול ביותר אם התיאור המתואר על ידי פקידות הסעד נכון.
לאחר שפקידות הסעד מכשירות את הקרקע, חוטפות את הילד מאמו, מעבירות את המשמורת לידי האב, שאיננו מסוגל לגדל את בנו, מוכרז הילד שוב, כקטין נזקק, ונשלח לפנימיות משרד הרווחה.
מאבקה חסר הפשרות של האמא להשיב את בנה אליה
האמא שבנה נחטף ממנה, עושה מאמצים כבירים להשבת בנה אליה.
יש להביא בחשבון שהורה שבנם נחטף מהם, נמצאים במצב נפשי שביר, במתחים איומים, אינם יודעים מול מי הם מתמודדים, אינם מכירים את התחכום והתמרון של פקידי הסעד, ואינם יודעים להתמודד מול הזדון של חטיפת היקר להם מכל. במצב דברים זה, ההורים חשדניים ומוכנים לעשות הכל, כולל אבחונים שונים ומשונים מטעם בעלי ענין במשרד הרווחה, להשבת בנם למשמורתם, ברם אבחונים אלו שנכתבים מטעם ספקים של משרד הרווחה, יתנו תמיד את התוצאה הרצויה (שלילת מסוגלות ההורית) שנדרשה מלכתחילה מאותו פקיד סעד אליו הופנה ההורה.
חוות דעת המומחה, תמיד לרעת ההורה המאובחן, וגם הנכתב בכל חוות הדעת זהה אחת לאחת בכל חוות הדעת של ההורים שילדיהם הופקעו מהם: “ההורים חסרי מסוגלות הורית… האמא נרקיציסטית עסוקה בעצמה במקום בבנה ולא מבינה את צרכי בנה. . . האב אלים. . . , בעל יכולת שכלית מוגבלת, וכו’ וגו’ דברי בלע, שיטנה ולשון הרע, חסרי בסיס בראיות, חסרי תימוכין בראיות, שנועדו להצדיק חטיפת הילד, והצדקת הפקעת הילד ממשמורת ההורה.
האמא בתיק רעא 9382/10 בימ”ש עליון לא ויתרה על בנה מעולם, חרף השקרים כי “המערערת נכשלה בכל פרמטר אפשרי”, שנועדו להציג את האמא ככשלון מוחלט שאיננה ראויה לגדל את בנה. כל אמא שנלחמת להשבת בנה, ראויה ובטח אמא שמשתפת פעולה, עושה כל מה שנדרש ממנה, מביאה חוות דעת טובות, משתקמת להפליא, שוכרת דירה, ובעלת יכולת כלכלית ראויה לגדל את בנה.
אלא ששופטי העליון המנוולים, סוחרי הילדים, פוסקים את שמורים להם הפק”ס, וכותבים על חוות הדעת שהביאה האמא:
עמ’ 4 לפסק הדין, קובע בית משפט לעניני משפחה כי יש להפסיק את המפגשים בין האמא לבנה לחלוטין ומנמק זאת “יפגעו בסיכויי הצלחת האימוץ והשתלבותו במשפחה החדשה”.
במקום להשיב את הילד לידי אמו, ולהפסיק את הפגיעה בילד פוסק בית המשפט כי יש לנתק את הילד מאמו. בשורה התחתונה המשפחה המאמצת התחרטה, ובית המשפט לעניני משפחה לא השיב את הילד לידי אמו, כי אם המשיך לטרטר את הילד ולנסות שוב ושוב לשלב את הילד במשפחה אחרת, במקום להחזירו לאמו.
עמ’ 5 לפסק הדין, סעיף 4:
“המערערת לא נקבה במועדים מתי פנתה לסיוע המשפטי ועולה כי פנייתה לרופא על מנת שיחווה דעתו בענינה נעשתה רק בסוף חודש יוני 2010. פניה זו אין בה להועיל, שעה שהמסמך החתום על ידו איננו ערוך כחוות דעת מומחה כדין.”
במקום שבו נחרצים דיני נפשות, שגורלו של הילד בן ה- 10 אמור להיות בראש מעייניהם של ה”שופטים” הנ”ל מתעסקים בזוטות וקובעים כי חוות הדעת לא ערוכה כדין.
היעלה על הדעת, שגורלו של ילד להישלח לאימוץ, רק בגלל שחוות הדעת שהביאה אמא שלו הלוחמת לא יתקבל כי החוות דעת לא “נערכה כדין?”
אותם שופטים שפוסקים בניגוד לכל צדק טבעי, ובניגוד לדת היהודית, בניגוד לחוקי הטבע שבו אמא אמורה לגדל את בנה, נתפסים בענינים דווקניים של עריכת חוות דעת.
האמא טענה בבית משפט עליון:
“בידה “ראשית” חוות דעת המכירה במסוגלותה ההורית כלפי הקטין וסותרת את ממצאי בית המשפט לעניני משפחה אשר ביסס את פסק דינו על מסקנות המומחית שמונתה מטעמו.
נוסף על כך היא טוענת, כי טענה בית המשפט המחוזי עת קבע כי מתן אורכה להגשת הערעור אינה מתישבת עם טובת הקטין.
הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד נעוצה במצוקה הכלכלית בה היא שרויה, אשר מנעה ממנה, בין היתר, מימון חוות דעת וכן בהליכים הבירוקרטים שבקבלת סיוע משפטי מצד המדינה.
זאת ועוד. שגה בית המשפט המחוזי בחישובו העובדתי את משך הנק בינה לבין הקטין.
היא מוסיפה כי כיום היא מתגוררת בדירה שכורה ויש בידיה אמצעים כלכליים לזון את הקטין. מנגד, המשיב (יועץ משפטי לממשלה) סומך ידו על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערעור.”
בית המשפט לא התיחס לעובדות ולראיות שצירפה האמא ומצוטט פסקי דין שימשיכו את ההליך הדורסני והפוגעני בו יופקע בנה של האמא ממנה, ותופקע זכותו הטבעית של הילד לגדול עם אמו אותה הוא אוהב והיא אוהבת יותר מכל.
מומחית בית המשפט שכרה משולם לה על ידי הרווחה, כך שהאינטרס של חוות דעתה חייב להיות זהה למי שמשלם לה את הכסף, מעלילה, מעכסת רעל בפיה וכותבת דברי הבל, סילופים ושקרים נגד הילד הקטין. מדובר בחוות דעת הזויה ומופרכת לחלוטין, שאיננה מתבססת על בדל ראיה עובדתי או על סימוכין כלשהו.
וכך מעידה ה”מומחית” שנשכרה על ידי בית המשפט ומימונה שולם על ידי בית המשפט, כך שברור שחוות הדעת הזו מוטה היא לטובת מי שמימן אותה ושתצדיק את התוצאה שהוכתבה מראש על ידי פקידת הסעד.
עמוד 9 בפסק הדין רעא 9382/10:
“המומחית העידה בענינו של הקטין לפני בית המשפט עניני משפחה כי מצבו הנפשי של הקטין הוא קשה ומעורער ושהיא “לא בטוחה היום שהוא לא פסיכוטי”…
ונשאלת השאלה ההגיונית, אם מומחית מעידה על ילד שהוא פסיכוטי ומעורער, האם לא מתפקידה של הרופאה לטפל במצבו הנפשי של הקטין, להשיבו לידי אמו שרוצה ומסוגלת לגדלו, במקום להמשיך בהליך הדורסני והלא טבעי של ניתוק הילד ממשפחתו וקריעתו האכזרית מאמו.
איזה לב יש לשופטים? האם למומחית לב לאהוב אדם? כיצד יכולים הם לראות את הילד נקרע, נחבל נפשית, נדרס ונרמס ולא לתקן את העוול. כיצד הם יכולים לשחק בחייו של הקטין כשאמא שלו נלחמת כלביאה מעומק נפשה, משוועת ומתחננת לגדל את בנה.
ועוד ממשיכה המומחית להרעיל נגד האמא הלוחמת האמיצה ובשיא חוצפתה של ה”מומחית” מעידה היא בפני בית המשפט:
“אני רוצה להעיד כעד מומחה שאם לקטין לא תהיה יציבות בחייו לדעתי הוא יהיה חולה נפש. אני רואה בעצמי אחראית באופן חלקי להילחם עם האמא כמו לביאה, אז אני אהיה כמו נמרה, שתינתן לו היציבות, השקט הנפשי כדי שהמטען הגנטי שמקנן בו לא יפרוץ. . .”
מדובר בדעתה הסוביקטיבית של “מומחית” שמתימרת בתואר רופאה כלשהי, שאת התעודה שלה הביאה מגרמניה הנאצית כפי הנראה, והשיטות המדוברות של שינוי גנטי, מעידות על בעיה נפשית דווקא של המומחית.
מן הידועות והמפורסמות הוא, כי כל ילד וכל ילדה נולדים עם המטענים הגנטיים הטבעיים של ההורים הביולוגיים שלהם.
אותה “מומחית” מבקשת לשנות את חוקי הטבע ואת המטענים הגנטיים שניתנו לילד מהקדוש ברוך הוא, ועוד מתיימרת להילחם באמא אחת שכל שהיא מבקשת לגדל את בנה.
סוף דבר, ההורים שרצו לאמץ את הילד בן ה- 10 התחרטו.
וכך נכתב בפסק הדין:
“מצבו העצוב עד מאוד של הקטין, שבעוד חודשים אחדים ימלא עשור שנים לחייו, טרם בא על תיקונו ככל הנראה, וכעולה מתשובת המשיב (היועץ המשפטי לממשלה) מיום 13.2.11 לא צלח הנסיון אצל המשפחה שנתכוונה לאמץ.
ואולם, אין בכך כדי להטות את הכף לענין הבקשה שבפנינו (השבת הילד לידי אמו) ולגביה – ניתוק הילד מאמו.”
לקטין לא נמצא פתרון. הוא שוהה במשמורת משרד הרווחה ומועבר ממקום למקום.
יותר מכובד להשיב את הילד לידי אמו ולהביא לילד ולאמו נחת. במקום לסייע לאמא ולבנה, בחר בית המשפט לגרום עוול כפול ומכופל ולהרוס את הילד ואת האמא.
זה סחר בילדים פר אקסלנס. בכל תיק סחר בילדים מופיע הנבל אליקים רובינשטיין. לא קיים פסק דין אחד שהוא פוסק בעד ההורים. בכל פסקי הדין שלו עולה שופט מנוול, אכזרי נגד האזרחים ובעד החונטה השיפוטית. בקיצור, זבל של שופט.
