להסדיר בחקיקה הליך טיפול בילדים בסיכון בוועדות החלטה – בג”ץ 4044/16 האגודה לזכויות האזרח נגד משרד הרווחה והשירותים החברתיים
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-4yF
ביום 19.5.2016 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג”ץ כנגד משרד הרווחה והשירותים החברתיים בדרישה לעגן בחקיקה את פעולתן של ועדות החלטה הפועלות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות (ועדות לתכנון טיפול והערכה). כן דרשה האגודה כי ההליך בוועדות יערך באופן שיהלום אמות מידה של הליך מנהלי תקין ושבמסגרתו יוקנו הגנות מהותיות לזכויות האדם של המשפחות שעניינן נדון בוועדות.
ועדות החלטה הן שמחליטות מטעם מערכת הרווחה על דרך הטיפול בילדים בסיכון ויש להן תפקיד מכריע בהחלטה על הוצאת ילד מבית הוריו וממשמורתם, באופן זמני או לצמיתות. הוועדות מעורבות בהחלטה על נקיטת אמצעי חירום והוצאת ילדים מביתם ללא צו שיפוטי ובחזרתם לביתם ללא צו שיפוטי, ומעורבות באופן מאסיבי בהליכי אימוץ. כל זאת, למרות שהמחוקק קבע הוראות מפורשות לשם כל אלו בחוקים המרכזיים בתחום, חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש”ך-1960 וחוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981, ולוועדות החלטה אין בהם זכר והן אף פועלות בסתירה לחוקים אלה. מרבית פעולת הוועדות נעשית בהיעדר הסמכה בחוק על בסיס נהלים בני עשרים ואחת שנה, שגם הם אינם מקוימים כראוי. רק לאחרונה, במסגרת חוק אומנה לילדים תשע”ו-2016, נקבעה סמכותן לקבל החלטות בהקשר של אומנה, מבלי שנקבעו הוראות בדבר אופן הפעלת שיקול הדעת בוועדות ותוך פגיעה בזכויות ההורים והילדים להליך הוגן. גם כאשר בית המשפט נדרש להכריע בדבר דרך הטיפול בילד, הוא מסתמך על עמדת רשויות הרווחה, מטבע הדברים, וכיוון שכך, לקביעות הוועדות השפעה מכרעת על החלטות הערכאות המשפטיות השונות.
ההליך המתקיים בוועדות לקוי מן היסוד ופוגעני. ההורים אינם מקבלים הכנה הולמת לדיון ואת החומרים עליהם מתבסס הדיון לעיונם; דיונים מתקיימים לעיתים בהיעדר ההורים וככלל, בהיעדר הילדים; מערכת הרווחה אוסרת על ייצוג משפטי להורים בוועדות; והדיונים מתועדים באופן חלקי ולקוי כאשר הפרוטוקול וההחלטה לא נמסרים להורים ואין להם אפשרות לערער על ההחלטות.
נוסף על כך, החלטות הוועדות מתקבלות בהיעדר מנגנון כלשהו לקבלתן ולרוב על פי מידת הדומיננטיות של אנשי הצוות ובאופן שמעלה חשש לשרירות ולהפליה. כמו כן, קיימים כשלים בהכנת הצוות המקצועי לדיוני הוועדה ונערכים דיונים בהרכב חסר של צוות זה, בכלל זה בהיעדרם של אנשי המקצוע החשובים ביותר לקבלת ההחלטה, למשל אלו שמטפלים בילד. נוסף על אלו קיימים כשלים בביצוע ההחלטות ובמעקב אחר יישומן.
הצורך בתיקון המצב הקיים מקבל משנה תוקף ודחיפות שכן המשפחות שעניינן נדון בוועדות הן העניות, המודרות חברתית והפגיעות ביותר במדינת ישראל – הורים קשי יום, לעיתים קרובות נשים חד הוריות, שמתקשים לספק לילדיהם מסגרת מגוננת ומיטיבה. במקרים רבים, כתוצאה ממציאות חיים של עוני ומצוקה רב דוריים, על רקע משברי חיים אקוטיים, מוגבלויות שונות ובהיעדר מערכות תמיכה. מכאן, שדווקא הורים אלו הם הזקוקים להגנה המרבית האפשרית על זכויותיהם בהליך, אלא שבפועל המצב הוא הפוך – נשללות מהם ההגנוֹת הבסיסיות העומדות לכל אדם בבואו בפני רשות שדנה בעניינו.
העתירה נכתבה בסיועם של עו”ס איריס זילכה, ועו”הד מיטל רוסו, עמוס לאור, אמרי זלמן ועמוס ויצמן. תודות לספיר סלוצקר-עמראן ולעודד רון מהמחלקה המשפטית של האגודה לזכויות האזרח.
http://www.acri.org.il/he/37848
