משרד הרווחה שיטת השנור מסבל המוחלשים

התסריט הזה חוזר מדי שנה: מוזיקת שואה ותמונות קשישים בתור לקבלת מזון, גורמים לנו להזיל דמעה ולפתוח את הארנק.

אבל משרד הרווחה, שיוצא נגד הניצול הציני של הנזקקים – הוא זה שנהנה מהכסף שמגייסות לא מעט עמותות.

חיים ריבלין, מחדשות ערוץ 2 (05.4.12)  מסביר איך הפכה ‘הקרן לידידות’ לקופה ב’ של הממשלה, ולמה צדקה אינה מדיניות.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ajNff3utskM]

שר הרווחה משה כחלון  טוען כי לא מעט עמותות חסד משתמשות בתמונות המשפילות של קשישים נאנקים בתור הארוך לקבלת מזון כדי ללחוץ לנו על בלוטות הרגש ולגרום לנו לפתוח את הכיס. אולם המשחק הכפול של משה כחלון, בא לידי ביטוי בהתנהלותו במועצה מקומית ירוחם, שם נתן משרד הרווחה הוראה, לקחת ממשפחות נזקקות את כל תלושי המזון שקיבלו מהקרן לידידות, מתנת חג פסח, לצורך תשלום “חוב” של המשפחות הנזקקות על מועדונית של ילדיהם.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=swml5j0MZw8&feature=relmfu]

בכך הכשיל משרד הרווחה במכוון משפחות נזקקות מירוחם, לחגוג את ערב חג הפסח עם ילדיהם, וגרם למשפחות הנזקקות מפח נפש גדול.

יודגש כי שר הרווחה משה כחלון, איננו נפגש עם אזרחים, ומסרב בכל תוקף לכל פגישה עם נזקקים לדון על מצוקותיהם, כך שאיננו מבין את המושג רעב או עוני.

השר כחלון מתגורר בשכונת יוקרה בעתלית, והוא אחראי על פירוק רבבות משפחות במדינת ישראל בשל מדיניות הפושעת של פקידות הסעד במשרד הרווחה להפריד בין הורים לילדיהם, בלי שום סיבה. פשוטו כמשמעו.

התמונות שמוצגות באתר הקרן לידידות בארצות הברית מדגימות כיצד משווק העוני הישראלי לנוצרים האוונגליסטים: מוסיקת שואה ותיאורי זוועה של עוני ורעב עושים את העבודה: 85 מיליון דולר, זה הסכום שגייס הרב יחיאל אקשטיין נשיא הקרן לידידות, רק השנה. ומי ייהנה מהכסף הזה? משרד הרווחה.

אותו משרד שיוצא נגד הניצול הציני של הנזקקים. הקרן לידידות מחלקת כספים למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, לבתי חולים, אפילו למשרד להגנת העורף, לבניית מקלטים. הקרן לידידות הפכה לקופה ב’ של הממשלה, מה שמאפשר לה לממשלה להסיר אחריות מיותר ויותר חלקים בחיינו.

זה לא הופיע במצגת הטאבלט של נתניהו, אבל על פי נתוני oecd, שיעור העניים בישראל הוא מהגבוהים במדינות המערב, כך גם שיעור אי השוויון. בסרטוני האנימציה שמפיקה לשכת ראש הממשלה מצבנו מעולם לא היה טוב יותר, אבל המציאות בשטח מלמדת שהתורים לחלוקת מזון רק מתארכים משנה לשנה, ויש בהם לא מעט אנשים עובדים, שלא מצליחים להרים ראש מעל למים. ואיפה המדינה?

צדקה אינה מדיניות, “שנור” אינו תחליף לתכנית עבודה למלחמה בעוני – תכנית שעוד לא נכתבה בשום טאבלט ולא הוצגה באף מסיבת עיתונאים.