ח”כ דני דנון: משרד החינוך אשם באונס הילדה בבית ספר בתל-אביב

ח”כ דני דנון, יו”ר ועדה לזכויות הילד: משרד החינוך אחראי לאונס הילדה 

בעקבות נתונים על היישום החלקי ביותר של החינוך המיני בבתי הספר, מאשים ח”כ דני דנון אישית את מנכ”ל המשרד באחריות לאונס הקבוצתי שנחשף בשבוע שעבר בת”א. 

 משרד החינוך: הדברים אינם ראויים לתגובה.   תלמידים: אין באמת שיעורים על מין, מתמקדים בבגרויות ולא בערכים 

עד כמה באמת מפעיל משרד החינוך את מערך החינוך המיני שלו? מסתבר שמעט מאוד.   בעקבות אונס הנערה בידי 13 נערים במשך שנים, עלו שאלות רבות לגבי מודעותם וחינוכם של התלמידים בישראל בנושא פגיעות מיניות. 

במשרד החינוך טענו שהפעילויות המתבצעות, בהן תוכניות “כישורי חיים” לתלמידי כיתות ה’, שיעורי המחנך השבועיים ו”שבוע מסוכנות באינטרנט”, בהחלט מספיקות, אולם נתונים שהוצגו היום (ג’) בוועדת זכויות הילד בכנסת מגלים תמונה שונה בתכלית: בפועל אין בבתי הספר כמעט התייחסות לנושא, וכשכבר יש התייחסות – היא באה בעיקר בתגובה לאירועים נקודתיים. 

“הכל מתחיל ונגמר בחינוך”, אומר יו”ר הוועדה, ח”כ דני דנון (ליכוד).

 “החברה בישראל הפכה להיות בשנים האחרונות חברה עם וירוס שמשחית את עצמה. אתרי מין ותוכניות טלוויזיה הפכו למודל לחיקוי בקרב הילדים, וכבוד האדם נשחק עד עפר. מערכת החינוך לא מתפקדת ומפקירה את החינוך לטלוויזיה ולאינטרנט.  

 משרד החינוך חייב להכניס תוכניות לחינוך מיני כתוכנית חובה לבתי הספר כבר מגיל צעיר, בשביל למנוע את מקרי האונס הבאים בחברה.

 אני רואה במנכ”ל משרד החינוך אחראי למקרה האונס של הנערה שנחשף בשבוע שעבר”.

 במשרד החינוך אמרו כי “הדברים אינם ראויים לתגובה”. 

 משרד החינוך הוא הגורם העיקרי המופקד על חינוך מיני בבתי ספר – באמצעות היחידה לחינוך למיניות, זוגיות וחיי משפחה בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, בה מועסקות שמונה מדריכות שמכשירות יועצות ופסיכולוגים חינוכיים לעיסוק בחינוך מיני.

לנושא אמורות להיות מוקדשות כ-70 שעות במסגרת תוכנית “כישורי חיים” בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים.

 “תמיד יעדיפו להשלים שעת מתמטיקה“   לפי ממצאי המחקר שנערך באגף המידע והמחקר בכנסת והוגש לוועדה, יישומה של תוכנית “כישורי חיים” בבתי ספר חלקי בלבד, וגם בבתי ספר שבהם היא פועלת, לא תמיד נכללים בה שיעורי החינוך המיני. גם שיעורי החינוך המתקיימים בכל כיתה מדי שבוע עד כיתה י”ב, ואמורים לכלול גם הם תכנים של חינוך מיני, בפועל מנוצלים בדרך כלל לדברים אחרים. 

 עוד נטען במחקר כי ליחידה לחינוך למיניות אין סמכויות פיקוח, והיא אינה מנהלת מעקב אחר מידת ההטמעה והיישום של התוכניות.

ממצאי התחקיר העלו כי מרבית התלמידים כלל לא נחשפו לחינוך מיני, או נחשפו לשעות בודדות. נטען כי החינוך המיני במסגרת בתי ספר ניתן כתגובה מקרית לאירוע נקודתי, ובדרך כלל מתייחס למיניות בני הנוער כמאיימת ואינו מאפשר דיון משמעותי בנושאים המטרידים באמת את בני הנוער. תלמידים ששוחחו עם ynet הציגו תמונה המאשרת את הממצאים.

 “אין באמת שיערי חינוך מיני שנותנים לתלמידים הסתכלות אחרת”, אומר אלון רייכמן, תלמיד כיתה י’ בתיכון קציר ברחובות.  “עושים את זה כדבר שחייבים – וזהו. נפטרים מזה כי יש בגרויות ועניינים. לא מדברים מספיק על פעילות מינית. לא מדברים על זה בדיבור רציני או מעמיק. תמיד יעדיפו להשלים שעת מתמטיקה, והמורה לחינוך אומרת שאין שיעור כי צריך להשלים חומר”. 

 גם לדברי קורל וקסלר, תלמידת י”ב בתיכון בן צבי בקריית אונו, “שיעורי חינוך לא מתקיימים.

 המורים מעדיפים לקחת שיעור ולעשות איתו משהו אחר.  למורים קשה לעסוק בנושא אינטימי, כי הם גם לא מקבלים הכשרה ולכן עוברים הלאה. מתמקדים בבגרויות ולא בערכים“.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=n_nTTwafuVI]

לשכת הרווחה באשדוד – במקום לסייע לילדה בת עשר, הוציאו אותה מביתה ומשפחתה

מחלקת הרווחה והחינוך בעירייה פעלו בניגוד לנהלים – חלק ב

עו”ד מזל גבאי שמיר – נציגת המשפחה – הכשלים של משרד הרווחה – חלק ב

פקידי הרווחה מנסים אסטרטגיית טיוח חדשה – להרחיק את הילדה מבית הוריה למוסד טיפולי – חלק ב

פקידות הסעד פעלו ברשלנות – מקבלות החלטות בדיני נפשות מבלי לברר דברים בסיסיים ביותר – חלק ב

• שערוריית המין באשדוד – הטיוח של מערכות הרווחה והחינוך – הסיפור המלא, כתבה של אשרת קוטלר – חלק א, חלק ב

נקודות:

• עיריית אשדוד נכשלה בטיפול במקרה. פקידי הסעד לחוק הנוער והעובדים הסוציאליים בעיריית אשדוד, לא סייעו לילדה, אלא הרעו את מצבה בכך שהרחיקו אותה מהוריה וביתה.

• פקידי הרווחה מוציאים ילדים מביתם ומשפחתם גם כאשר ההורים טובים ומסורים.

• פקידי הרווחה מוציאים ילדים מביתם ומשפחתם מבלי לראות את הילדים או את המקום אליהם הם שולחים את הילדים.

• פקידי הרווחה פועלים ע”פ האינטרס של הרשות המקומית המעסיקה אותם ו/או שיקולים זרים, תוך שהם מציגים לכאורה שהם פועלים לטובת הילד.

פקידי הרווחה מקבלים החלטות גורליות על גורלה של משפחה ברשלנות, ובשיקולים זרים. בפסק דין של בית משפט העליון כתב השופט ברק על הוצאת ילדים מהבית רק כשאין ברירה: “כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו, ללא הסכמתם, רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי“.