ד”ר גדי לובין ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות מודה – חוות דעת פסיכיאטריות לא שוות כלום
יולי 2010 – שלוש חוות דעת פסיכיאטריות קבעו שאיתי בן דרור יכול לקחת את עומר, רוני ואור – והוא רצח אותם.
כיצד מתרץ זאת ד”ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות? לובין טוען כי החלטה מחוות דעת פסיכיאטרית “לעולם נכונה לרגע נתון” – כלומר, לאחר שעה יום או שבוע יכולה להינתן חוות דעת פסיכיאטרית שונה לחלוטין לאותו אדם, על ידי אותו פסיכיאטר.
למשל, אם המטופל נבדק על ידי פסיכיאטר, הלך למופע קומי, וחזר לבדיקה, תוצאותיה עשויות להיות שונות לחלוטין.
המסקנה: חוות הדעת הפסיכיאטריות לא שוות כלום. מדוע אם כן מלעיטים אנשים במשך חודשים ושנים בסמים פסיכיאטריים שאינם מרפאים, ממכרים, ועם תופעות לוואי קטלניות?
הכתבה: משרד הבריאות על רצח הילדים: אנחנו לא נביאים
מיטל יסעור בית-אור , ynet , 25.07.2010
שלוש חוות דעת פסיכיאטריות קבעו שאיתי בן דרור יכול לקחת את עומר, רוני ואור – והוא רצח אותם. במשרד הבריאות מסרבים בינתיים להגיב ישירות לפרטי המקרה. ראש מערך בריאות הנפש ל-ynet: “ההחלטה לעולם נכונה לרגע נתון“.
איך קיבל איתי בן-דרור רשות לשהות עם שלושת ילדיו הקטנים – שאותם רצח בתכנון מוקדם ובקור-רוח מצמרר? ברשויות הרווחה אמרו שהתבססו על חוות הדעת הפסיכיאטריות, ובמערכת הבריאות הגיבו הבוקר (יום א’) לראשונה לנושא. “ההחלטה לעולם נכונה לרגע נתון“, אמר ל-ynet ד”ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד. “הערכת מצבו של אדם והערכת מסוכנות אינה יכולה להיות נבואה לעתיד”.
מנכ”ל משרד הבריאות, ד”ר רוני גמזו, הנחה את ד”ר לובין להצטרף לוועדה שהקים שר הרווחה, לבחון את הטיפול במקרה מצד שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ומצד בית החולים “לב השרון” בפרדסיה. בין היתר, יבחן ד”ר לובין את שיתוף הפעולה ואת הממשק עם גורמים נוספים – בהם גורמי הרווחה.
“רמת סיכון – לא מענה בינארי של ‘כן’ או ‘לא'”
יש לציין כי רק בשבוע שעבר הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שנועדה להקשות על שחרורם של מאושפזים פסיכיאטרים מבתי החולים.
ד”ר לובין אמר בשיחה עם ynet, בהתייחס לגלגול האחריות מצד גורמי הרווחה, כי “אני מעדיף לשתוק מאשר להתנצח“.
לדבריו, “חובת הסודיות היא דרישה חוקית – לא דבר שאנחנו בוחרים בו. יש מערכת דרישות נוקשה כלפינו בנושא הסודיות הרפואית, אולי יותר מאשר לעומת גורמים אחרים. אין פה הסתרה אלא כיבוד חוק. אנחנו לא מעוניינים להיות עבריינים”.
הוא ציין כי במערכת האשפוז הפסיכיאטרי מתקבלות מדי יום החלטות הרות גורל: “החלטות מסוג זה הן לחם חוקנו. ההחלטה לעולם נכונה לרגע נתון. כשמדברים על מסוכנות, לעולם מדברים על רמת סיכון ולא על מענה בינארי של ‘כן’ ו’לא'”.
עוד אמר ראש שירותי בריאות הנפש, כי “יש בקרה על החלטות בנוגע למסוכנות של אדם. כאשר מעורב בית משפט, הבקרה נעשית על פי חוק ובצורה מסוימת. כשאין אמירה משפטית, הבקרה תלויה בשיתוף הפעולה של האדם שמקבל את הסיוע והטיפול”.
בעקבות המקרה כבר התקיים בירור ראשוני בתוך בית החולים “לב השרון”. “מערכת בריאות הנפש היא מערכת שלומדת מאירועים מהסוג הזה, וברבות השנים הרחיבה מאוד את יכולות ההשגחה על מי שבחזקתה”, סיכם ד”ר לובין. “במציאות שבה אדם אינו מאושפז, ההתמודדות תלויית הסכמה של המטופל, אלא אם בית המשפט חשב אחרת”.
בהליכים: חוק “להגן על הציבור” מחולי נפש
בעקבות הרצח המזעזע אמש, מתכוונת יוזמת ההצעה, ח”כ מירי רגב (ליכוד), לנסות לגייס את תמיכתם של סגן שר הבריאות וראש הממשלה, כדי לקדם את תיקון החקיקה המוצע באמצעות חקיקה ממשלתית, ולא פרטית – כפי שתוכנן מראש.
“מדובר בנושא בהול שהממשלה חייבת לקחת תחת חסותה”, אמרה רגב. על ההצעה חתומים, לצד ח”כ רגב, עוד עשרה ח”כים נוספים מכמה סיעות. בדברי ההסבר להצעה נכתב בין היתר: “בעקבות מקרים מחרידים של אלימות קשה ואף אובדן חיי אדם מידיהם של חולי נפש ששוחררו מאשפוז, נוצר צורך ממשי להגן על הציבור, באמצעות קביעת שיקולים ברורים לוועדה פסיכיאטרית, הדנה בשחרורו של חולה נפש… הצעת החוק מאפשרת את קביעתה של מסגרת דיון ראויה ומאוזנת בוועדה הפסיכיאטרית, כדי לאפשר את מניעתם של מקרים של אלימות חוזרת מצדם של חולי נפש כלפי הציבור”.
שלום אני מטופל ברמבם מרפאות חוץ פסיכיטריה כבר 8 שנים אני חולה נפש שנתנו לי לישתות כבר כול כדור שיש ועדיין אני לא מרגיש טוב ביכלל הייתי מאושפז בביתן 7 בבית חולים רמבם אני לא יודע כבר מה לעשות היו לי 3 ניסיונות היתאבדות עברתי גם תראומות של אנשים שתקפו אותי ודקרו אותי ליד העיין ושברו לי את כול ארובת העיין ואת כול עצמות בפנים ופגיעה בראש כרגע אני שותה זיפרקסיה פעמיים ביום 3 קלונקס 2מ”ג וויאפקס אס אר 150 3 פעמים ביום אני כול היום בבית לא יוצא מפחד בדיכאון חזק שקוע מחשבות אני בן 26 וגר אצל ההורים עים עוד 3 אחים אבל דבר אחד מוריד מימני יותר את הדיכאון והרבי התקפים זה עישון קנאביס שאני מעשן אני אין לי דיבורים בראש ואני עוד יותר צלול אפילו הפסיכולוגית קלינית שיש לי אמרה שאני צריך אבל הפסיכייטרית שלי אמא שלי מיתקשרת אליה היא מנתקת לה תפלפון בפנים היא לא רוצה שהיא תיתקשר אליה אני לא יודע מה לעשות אני על סף היתמותתות אודה לכם עים תעזרו לי תודה רבה
אין ספק שמשרד הרווחה כשל מאוד במקרה הזה.
אדם שנסה להתאבד אמור לקבל את הציון 10 – 1 בציר החמישי של ההערכה הפסיכיאטרית. כך שאיתי היה אמור להיות מאובחן כמסוכן מאוד. אין סיבה שהביקורים יתנהלו ללא פיקוח במצב כזה. הרי ברור גם לאבא ולכל מי שמטפל בתיק שלא נטפלים סתם למשפחה או פוגעים ללא סיבה קונקרטית בזכויות ההורה הלא משמורן במקרה זה אלא שהאבא הפגין שוב ושוב התנהגות קיצונית של חוסר שליטה וככזה הוא מסוכן.
ובמקרה הזה מדובר באדם שנסה להתאבד 8 פעמים. ואין ספק שמדובר באדם במצב פסיכוטי, שנובע הרבה פעמים מבעיות פסיכולוגיות חריפות לצד אופי וערכים מעוותים, אך זה עדיין מצב פסיכוטי לחלוטין.
בכלל, המערכת הפסיכיאטרית נוהגת להגדיר כ”חולה נפש” אדם שנצפים אצלו סממנים פסיכופזיולוגים. אך אין בסממנים הללו להשפיע על השליטה העצמית של הפרט או על הערכים המוסריים של הפרט. ולכן הפסיכיאטרים מתייחסים בעצם לבריאות הנוירולוגית או הפסיכופזיולוגית של הפרט.
זה כמובן חמור מאוד שהמערכת הפסיכיאטרים מתייגת ורודפת אנשים הסובלים מסממנים פסיכופזיולוגיים, כ”לא שפויים” כאשר ברור שאדם השולט בעצמו ובעל ערכים נורמטיבים הוא שפוי לחלוטין וכשיר לכל פעולה משפטית ככל האדם.
והמערכת אף מעלילה לפעמים עלילות קפקאיות מזוויעות על הפרט הישר וההגון כדי להציגו כאדם מסוכן בהליך חסוי, כדי להשיג את רקמותיו, למחקר ולאאוגניקה.
לעומת זאת המערכת נוטה להמעיט במסוכנתם של אנשים הסובלים מבעיות נפשיות ושמעשיהם והתנהגותם מתבטאים בחוסר שליטה בולט. אדם שניסה להתאבד בפועל אמור לקבל את הציון
10 – 1 בסולם ההערכה הפסיכיאטרי כי הוא אכן במצב פסיכוטי ולא שפוי. האיש הזה נסה להתאבד 8 פעמים והתנהג באלימות ניכרת. האיש הזה היה במצב פסיכוטי חמור, אף אם לא הופיעו אצלו סממנים פסיכופזיולוגיים כלשהם ומצב פסיכוטי איננו מצב בריא בלקסיכון הפסיכיאטרי אף אם לא נצפו אצלו סממנים פסיכופזיולוגיים כלשהם, כי לא זה המדד למסוכנות.
צריך להקפיד להגדיר בחוק שרק חוסר שליטה בולט הבא לידי ביטוי בהתנגות אלימה ומסוכנת לחולה או לסביבה יכולים להיות עילות לפגוע בזכויות הפרט לחזור לקהילה וזאת כמובן לאחר בחינה מדוקדקת של הדברים והצגת הדברים לאדם הנידון, כדי לוודא שלא העלילו עלילה כלשהי על האדם.
אך כאשר לא מדובר בעבר של חוסר שליטה או אלימות שבאו לידי ביטוי במעשים המסוכנים לפרט עצמו או לסביבה, אין עילה כלשהי לאשפז או להשאיר את האדם באישפוז או לפגוע בזכותו להיות כשיר לכל פעולה משפטית. ואז בהליך המשפטי ניתן להעלות כל עילה ו/או השגה משפטית, שחושדים שיכולים להיות תולדה של מצב של סממנים פסיכופזיולוגיים ו/או מצב של ליקוי כלשהו. הפרט הכשיר ישמע את ההשגות ויוכל לממש את זכויותיו כאדם אחראי וכשיר כאשר הוא מסתייע, במקרים שליקוי כלשהו פוגע בתפקוד אופטימלי שלו, בתחום כלשהו,באופן פרטי או במערכות ציבוריות, בהתאם לזכויות הקיימות, למי שסובל מבעיה כלשהי, בכבוד, אם אכן יתברר שיש צורך בכך, לאחר בחינה אוביקטיבית של הדברים, ובמקביל הפרט יוכל להגן על עצמו מכל עלילה קפקאית (אזרחית או פלילית) שהעלילו עליו.