קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/s84aBG-1711
מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ורשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מתנים את המפגשים בבדיקות "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם" (כדברי עו"ס רחל ולדומירסקי לשכת הרווחה רמת גן).
יצוין כי האמא שיתפה פעולה עם הרווחה במהלך השנים ועשתה את האבחונים והבדיקות כמבוקש, שילמה הוצאות אבחונים ומשפט מעל 300,000 שקלים, ואולם רשויות הרווחה ובתי המשפט (המשמשים את הרווחה כחותמת גומי) מציגים כל פעם אבחונים חדשים, ומוצאים פגמים באבחונים קיימים למרות שהמאבחנים הפסיכיאטרים והפסיכולגים טוענים כי האמא טובה וכשירה. מדובר באמא ללא רבב וללא עבר בעניין בריאותי כלשהו או עברה כלשהי על החוק.
מהחלטת שופטת המחוזי יהודית שטופמן מיום 05 ביולי 2011 ניתן ללמוד על דרכי הפעולה ותפיסת עולם מנותקת ומעוותת של רשויות הרווחה ובתי המשפט העוסקים בעניינים. בבסיס החלטה בת 7 עמודים של שטופמן לא ניתן למצוא שום עובדה מוצקה אחת מלבד גיבובי הבלים וסיסמאות חסרות תוכן כגון "טובת הילד" או תפיסת עבודת הקודש המעוותת של עובדי הרווחה.
להלן ניתוח עמוד אחד מהחלטתה הלוקה של יהודית שטופמן:
טיוח מחדלים חמורים של רשויות הרווחה ועשיית עבודת יחצ"נות לרווחה
עמ' 3 – שטופמן כותבת: לטענת המבקשת (האמא) "פקידת הסעד חטפה את ילדיה… למתקן חירום בלא שנשקפה סכנת חיים או סכנה כלשהי לילדיה של האמא המערערת. פקידת הסעד פגעה קשות בקשר בין האמא לילדיה".
שטופמן מגיבה בהמשך: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם".
האמא מצביעה על ליקוי חמור וקשה של רשויות הרווחה: הוצאה פתאומית של ילדים מביתם ומשפחתם שלא לצורך למתקן חירום למשך חצי שנה. שטופמן בתגובה במקום להצביע בבירור ובבהירות על הסיבה שבה הוצאו בכפייה הילדים מביתם בוחרת לזרות חול בעיני האזרחים ולטעון טענות לא רלוונטיות חסרות טעם כי "רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם".
שטופמן מייתרת את בתי המשפט לענייני משפחה ונוער וערכאות הערעור על החלטות רשויות הרווחה
נוכח האשמה חמורה נגד רשויות הרווחה שהוזכרה לעיל תגובתה של שטופמן כי "רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם" מייתרת את מערכת המשפט כולה.
אם למערכת המשפט הנחת יסוד כי "רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם", נשאלת מיד השאלה מה תפקידן של ערכאות הערעור השיפוטיות על החלטות הרווחה.
דו"ח סלונים נבו על דרכי עבודתם של פקיד הסעד לסדרי דין הצביע גם הוא על הליקוי החמור שבו בתי משפט רואים בהמלצות פקידי הסעד כסוף פסוק.
שטופמן מטייחת טענת האמא על תלונות השווא
עמ' 3 – שטופמן כותבת: "המבקשת (האמא) טוענת עוד כי פקידת הסעד לחוק הנוער מלשכת הרווחה ר"ג הגישה נגד המבקשת תלונות שווא שקריות למשטרת ישראל, אשר נסגרו מחוסר עניין לציבור".
שטופמן מגיבה בהמשך: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם".
האמא מציגה עובדות: תלונות שווא שנסגרו, שטופמן אינה מגיבה בעובדות אלא בדעות ללא שום בסיס עובדתי ומתעלמת מהטענות החמורות של האמא.
שטופמן מטייחת טענת האמא על תסקירי השקר של פקידי הסעד.
עמ' 3 – האמא מאשימה את רשויות הרווחה בטיפול כושל והגשת תסקירי שקר לבתי משפט. שטופמן אינה מגיבה עניינית לטענה החמור, אלא משיבה בדעה הקדומה והשטחית חסרת כל בסיס: "… רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם".
שטופמן מציגה דעות מהרהורי לבה במקום להתייחס לעובדות
נוכח הטענות הקשות של האמא שטופמן רושמת דברי סיכום על הרהוריה במקום להתייחס עובדתית להאשמות החמורות.
שטופמן כותבת: "לא סביר בעיני כי רשויות הרווחה עשו יד אחת לנתק את האם מילדיה" – אך שטופמן אינה מציגה שום דילמה או טענות בעד ונגד של רשויות הרווחה באשר לניתוק האכזרי של האמא מילדיה.
המשך הרהורים של שטופמן מנותקים מדעת מומחים בתחום באשר לניתוק ילדים מהוריהם.
שטופמן רושמת: "סביר הוא כי לרשויות הרווחה אשר אינן גוף העשוי מקשה אחת אלא מורכב מעובדים שונים אין כל אינטרס במניעת הקשר בין האם לילדיה" – שטופמן טועה מטעה וזורה חול בעיני הציבור – רשויות הרווחה ומומחים מטעמם מדברים תמיד בשפה אחת ודברים אחדים, בנוסף ידוע כי לרשויות הרווחה אינטרס לניתוק ילדים מהוריהם לצורך אכלוס פנימיות, משפחות אומנה, אימוץ ועוד.
