מחקר מכון חרוב קובע: משרד הרווחה פוגע בילדים באופן שיטתי
בשנת 2011 פרסם מכון חרוב דוח מחקר אמפירי רחב היקף על ילדי ההשמה החוץ ביתית – אלו ילדים שהורחקו מביתם בכפיה ע"י משרד הרווחה בתואנה (לרוב תואנת שווא) כי סביבתם ומשפחתם מסכנת אותם, והפנימיות ומשפחות האומנה ישקמו אותם.
אפילו אנו כאן בצוות האתר שיודעים כי העובדים הסוציאליים פוגעים קשות בילדים וגורמים להם נזקים ארוכי טווח, לא שיערנו שהמצב כל כך חמור. הזדעזענו עמוקות מתוצאות המחקר של מכון חרוב שקובע חד משמעית כי משרד הרווחה מתעלל בילדים באופן שיטתי ופוגע בהם ובעתידם לצמיתות.
ממצאי הדוח הקשים שהינם בגדר אסון לאומי, מחייבים הקמת ועדת חקירה ממלכתית מיידית ובחינה מדוקדקת של משרד מבקר המדינה את המחדלים הקשים והפשעים של משרד הרווחה. אנו נפעל להעביר דוח זה לועדה לזכויות הילד באו"ם על מנת שתתערב במצב בישראל ותנקוט במהלכי חירום לשינוי מיידי ודרסטי וטרפוד הנגע האיום הזה שמכונה משרד ה"רווחה".
נפנה אף בתלונה ל-OECD על מנת שיבדוק מדוע ישראל אינה ומעולם לא היתה מדינת רווחה עד עצם היום הזה,
ואיך קרה שישראל שבה אף העוני הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD התקבלה כחברה בארגון זה, כאשר בפועל מדובר במדינת עולם שלישי, רפובליקת בננות ופפאיה, שרוב תקציבי הרווחה שלה מבוזבזים על מוסדות סגורים, התעללות בילדים והנצחת העוני שלהם.
במחקר מכון חרוב נדגמו מעל 90,000 נערים ונערות בני 19, מהם 7,922 בני נוער אשר טופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה בהיותם קטינים, בין אם טיפול כפייתי בקהילה באמצעות צו השגחה או איומים על המשפחות, ובין אם במסגרות ההשמה החוץ ביתית בהם נכלאו בפנימיות וטולטלו למשפחות אומנה.
המחקר שניטרל את מאפייני הרקע באמצעות שיטות סטטיסטיות מתקדמות, השווה בין ילדי הפנימיות לבין ילדים עם קשיים ורקע סוציו-אקונומי דומה, ואשר לא טופלו ע"י הרווחה. אלו היוו קבוצת בקורת של המחקר.
תוצאות המחקר המדעי הזה מוכיחות חד משמעית כי משרד הרווחה גורם נזק משמעותי לילדים, הן בקהילה והן מחוצה לה. הילדים שטופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה נפגעו קשות מן הטיפול. לעומתם ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה לא נפגעו יחסית.
המחקר הזה נתמך גם ע"י מחקר MIT – המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, מחקר שדגם בשנת 2007 כ-15,000 בגירים וקבע באופן מובהק כי עדיף לילדים לחיות במשפחות המוגדרות ע"י העוסים כמשפחות "בסיכון" מאשר להוציאם מהבית (בארה"ב מרבית הילדים מורחקים מהבית למשפחות אומנה ולא לפנימיות), ראו מאמר על המחקר של MIT כאן בקישור הזה. מסמך מפורט יותר של מחקר MIT מובא כאן בקישור הזה.
מסקנה: משרד הרווחה מייצר חולי חברתי. באמצעות הפגיעה בעתידם של הילדים, משרד הרווחה הופך אותם גם כבגירים ללקוחות שלו, כלומר, באמצעות מנגנון שימור הלקוחות הזה מאז היותם ילדים, הוא לא מאפשר להם לצאת לעולם ממעגל התלות בעובדי הרווחה. כך הוא מעצים ומנפח את מצבת כח האדם של העובדים הסוציאליים.
סייג אחד למחקר חרוב: המחקר לא בדק את שיעור הילדים שהוזנחו ונפגעו פיזית ומינית במסגרות ההשמה החוץ ביתית של משרד הסעד, וכידוע שיעור זה הוא גבוה הרבה יותר משיעור הילדים הנפגעים בקהילה בתוך משפחות המוגדרות על ידי עובדי הסעד כמשפחות "בסיכון". אך מנתוני המחקר המורים על מצבם העגום של הילדים שהורחקו מהבית ניתן לאמר בהסתברות גבוהה שההידרדרות שחלה בילדים הללו בהיותם במסגרות משרד הרווחה מקורה בהזנחה והתעללות של עובדי הרווחה בילדים.
על פי תוצאות מחקר מכון חרוב יש להכריז באופן מיידי על מכלאות משרד הרווחה כאזורים מוכי אסון.
להלן הממצאים המזעזעים שהתגלו במחקר:
משפחות אומנה
שיעור ילדי האומנה שנפתחו להם תיקים פליליים גדול ביותר מפי 2 משיעור הילדים בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.
שיעור הבנות באומנה שנכנסו להריונות לא רצויים וילדו לפני גיל 19 הוא מעל 10% !! בעוד בנות מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה כמעט ולא ילדו לפני גיל 19.
"אני מעדיף לגור ברחוב ולא לגור בפנימיה", כך אמר לי עובר אורח שהוכנס בכפיה לפנימיה מגיל 3 ועד גיל 18.
"התקופה הקשה ביותר בחיי היתה התקופה בפנימיה", כך אמרה באחת מהרצאותיה צופית גרנט שהוצאה בגיל 9 לפנימיה. היא סיפרה על חייה הקשים, על האדם שהתעלל בה מינית בילדותה אבל על הפנימיה שאף בה עברה תקיפה מינית סירבה לדבר למעט המשפט שצוין.
לא יאומן, מדובר בקטסטרופה של ממש:
רק 12% מבוגרי הפנימיות היו זכאים לתעודת בגרות !! שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב ילדים בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה היה פי 3 מילדי הפנימיות.
למעל 30% מילדי הפנימיות נפתחו תיקים פליליים, פי 3 מן התיקים הפליליים שנפתחו לילדים בעלי רקע דומה שהצליחו לחמוק מידיו של משרד הרווחה ולא טופלו על ידו.
כ-14% מן הבנות שגדלו בפנימיה נכנסו להריון לא רצוי, יתכן שחלקן עברו מעשי אונס ופאדופיליה בפנימיה, זאת לעומת 6.5% מן הבנות בעלות רקע זהה שלא טופלו על ידי משרד הרווחה.
סידור חוץ ביתי אחר
סידור כגון מקלט/מחסה, דיור מוגן, הוסטל, דירת לוויין, מרכז חרום, מעונית, דירת המשך וקהילה טיפולית.
געוואלט, הנתונים זועקים לשמיים:
לכמעט מחצית מבני הנוער שהיו בסידור חוץ ביתי אחר של משרד הרווחה נפתחו תיקים פליליים לעומת 6.3% מבני נוער בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.
27% מן הנערות שהיו בסידור חוץ ביתי אחר של משרד הרווחה נכנסו להריון לא רצוי. האם בשל זנות? מעשי אונס? פאדופיליה? סמים? 27% !!
זאת לעומת 4% בלבד מן הנערות מרקע דומה שלמזלן לא היו בטיפול משרד הרווחה.
מוסדות חסות הנוער
שמע ישראל, המצב הגרוע ביותר הוא במוסדות חסות הנוער כמו מסילה וצופיה. עיניכם הרואות מן הטבלה את האסון, וכל מילה נוספת היא מיותרת.
נערה כמו הנערה שירן סוטירין שברחה ממוסד מסילה והעדיפה להעביר את חייה במקומות מסתור עד גיל 18 ידעה שהיא עושה את הדבר הנכון.
סידור בקהילה – מועדוניות ומעונות יום של משרד הרווחה
מסתבר שגם המצב בקהילה רע מאד.
רק 15% מילדי המועדוניות ומעונות היום של משרד הרווחה זכאים לבגרות, זאת לעומת 35% זכאים לבגרות בקרב ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.
לכמעט 30% מהם נפתחו תיקים פליליים לעומת 10% בקרב ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.
ביוני 2010 , בישיבת ועדת הכספים בכנסת אמרה דבורה מרחבי המפקחת על המועדוניות והמעונות מטעם משרד החינוך כי:
"במועדוניות שהחינוך לא שותף בהן, הילדים לא מקבלים את אותם מענים. כמו שחשוב המענה הפיזי והרגשי, חשובה מאוד השלמת הלימודים וההשכלה. אני לא מכירה דרך אחרת לצאת מהמעגל החברתי הנמוך וליישר קו עם המיינסטרים של החברה חוץ מהשכלה. אני לא מכירה שום דרך אחרת", ציינה דבורה מרחבי.
מאמר על מועדוניות משרד הרווחה שגורמות נזק לילדים יפורסם בנפרד.
מסקנה: מקור הרעה החולה הוא משרד הרווחה עצמו. מדיניות העובדים הסוציאליים שרובם בעלי מוגבלות שכלית קשה, אנשים שאין להם את המסוגלות השכלית לגבש תכנית נכונה לטיפוח ילדים, מדיניות זו מביאה הרס וחורבן על הילדים.
