זהירות! עובדים סוציאלים מתחזים לפסיכולוגים

לפני כחודש סיפרה לי חברה כי שוחחה באוטובוס עם סטודנטית לעבודה סוציאלית. הסטודנטית אמרה לה שהיא די מאוכזבת מהלימודים. היא התכוונה לעבוד בעבודה סוציאלית אמיתית שהיא סיוע ושיקום כלכלי של הפרט, כמו סיוע במציאת עבודה, סיוע בקצבאות וכו’, אבל מאחר וכל הנושא הזה עבר למוסד לביטוח לאומי אז לא נותרה כמעט עבודה לעובדים הסוציאליים בלשכות הרווחה, ולכן, כדי שלא יפוטרו מחוסר עבודה, אזי תכולת העבודה שלהם עברה מעין מטה מורפוזה, ועתה רבים מהם מתפקדים על תקן “מטפלים” – מטפלים משפחתיים, מטפלים זוגיים, תרפיסטים, וגם מטפלים פסיכותרפיסטים.

עד כאן דבריה.

מאחר ולעובדים הסוציאלים ה”מטפלים” הללו אין כמעט לקוחות, שהרי משפחות בקשיים צריכות סיוע כלכלי ולא איזה “טיפול” עקר במעבדה, לכן פקידי הסעד ממשרד הרווחה שאף הם עובדים סוציאליים במקצועם, החלו לכפות טיפולים כאלו על יחידים ומשפחות, תוך הפעלת סחיטה ואיומים שאם ה”מטופלים” הללו לא יעברו את ה”טיפולים” הכפויים הללו, אזי הם ינצלו את החוק שמגבה אותם, ויפעילו נגד המשפחות אלימות ממסדית כמו, הפקעת ההורות מהם, שלילת מפגשים עם ילדיהם ועוד.

אחד הטיפולים המאד אהובים על עובדי הסעד הם טיפולים פסיכותרפויטים. עובדים סוציאלים חסרי עבודה, עוברים איזה קורס קצר בפסיכותרפיה, ואז מוסיפים לקורות החיים שלהם את התואר “פסיכותרפיסט”.
מה שהציבור אינו יודע הוא כי בעצם עובדים סוציאליים אלו עוברים על החוק בעבירה של התחזות, ובעבירות נוספות.

סעיף 9ב’ בחוק הפסיכולוגים קובע כי:
“לא יתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא פסיכולוג מומחה”.

פסיכולוג מומחה מוגדר בחוק הפסיכולוגים כ:
“פסיכולוג הרשום בפנקס הפסיכולוגים כבעל תואר מומחה בענף מומחיות שהוכר לפי חוק זה”

כלומר, על פי חוק הפסיכולוגים רק פסיכולוג מומחה רשאי לעבוד בפסיכותרפיה.

היכן הפרצה לכאורה בחוק? במילה “פסיכולוג”. העובדים הסוציאלים מנצלים את הפרצה הזו לכאורה שאומרת שלפסיכולוג אסור לעסוק בפסיכותרפיה, אלא אם הוא פסיכולוג מומחה. לדעתם, סעיף זה נוגע רק למי שהוא פסיכולוג, ואינו נוגע למי שאינו פסיכולוג בהסמכתו. לדעתם, על פי סעיף זה בחוק, אם אתה לא פסיכולוג, אזי גם אם לא סיימת בית ספר יסודי, מותר לך לעסוק בפסיכותרפיה…

הפרשנות של העובדים הסוציאלים נשמעת לכם הגיונית? בוודאי שלא. לכן קיים בית משפט שיפרש נכון את החוק, ואל זה נגיע בהמשך המאמר.

סעיף 2א’ בחוק הפסיכולוגים קובע כי:
“לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג ובהתאם לרישומו”
כלומר, עובדים סוציאלים שעוסקים בפסיכותרפיה, למעשה עוסקים בפסיכולוגיה.

סעיף 2ג’ בחוק הפסיכולוגים קובע סייג על העיסוק בפסיכולוגיה, והוא:
“לא יראו בעיסוק בפסיכולוגיה פעולה שעשה אדם באקראי או במהלך עיסוקו במקצועו כדין ובתום לב”

הכוונה היא, ששיחות למשל הן סוג של טיפול פסיכולוגי, אבל אם למשל שוחחתי עם חברה עצובה ועודדתי אותה, והקשבתי לה, והכלתי אותה, יש בזה אלמנטים של פסיכולוגיה, אבל זה לא הופך אותי לפסיכולוג כי עשיתי זאת בתום לב, מתוך חברות טובה, והכי חשוב: לא הצגתי את עצמי כפסיכולוג.
מה שהעובדים הסוציאלים עושים לא נעשה בתום לב ובאקראי, משום שהם מראש מציגים את עצמם כפסיכותרפיסטים, כלומר מתחזים לפסיכולוגים, ואף דורשים עבור זה כסף.

ומה קבע בית המשפט המחוזי?

בערעור של פנחס פישלר נגד אתי דנינו ממכון שלם ע”א 3670-07 קבע השופט זאב המר על העיסוק בפסיכותרפיה כי:

“…קביעה כי כל אדם, גם שאינו פסיכולוג, יכול לעסוק בכך, היא בעייתית, בלשון המעטה, וסותרת, לכאורה, את הוראת סעיף 2(א) לחוק הפסיכולוגים, התשל”ז-1977, האוסר על מי שאינו פסיכולוג לעסוק בפסיכולוגיה….”

“…זאת ועוד; אם כל אדם רשאי לעסוק בכך, מכוח חוק יסוד: חופש העיסוק, אין כל משמעות לסעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים….”

“…הפרשנות הנכונה היא שהפסיכותרפיה, בהיותה סוג של טיפול פסיכולוגי, חלות עליה הוראות חוק הפסיכולוגים. לפי סעיף 9(ב) לחוק זה, היא יוחדה לפסיכולוג קליני בלבד…”

“…קשה לקבל את הפרשנות, לפיה כל אדם רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, מכוח חוק יסוד: חופש העיסוק, מלבד פסיכולוג, עליו נאסר הדבר בסעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים.
חיזוק לכך אני מוצא בעובדה, שבחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס”ח-2008, על תיקוניו, אין התייחסות לפסיכותרפיה. נראה לי, שהמחוקק מניח שדיסציפלינה זו מוסדרת כבר בחוק הפסיכולוגים…”

אי לכך:
1. המכונים המנפקים תעודות פסיכותרפיה לכאלו שאינם פסיכולוגים מומחים, מנפקים למעשה תעודות לא חוקיות. בין המכונים הללו נמנים גם אוניברסיטאות. המקרה של ניפוק תעודה לא חוקית מטעם אוניברסיטה אינו חדש, ראו מקרה יאיר לפיד שקיבל תעודת “דוקטור” מאוניברסיטת בר אילן, ואפילו לא סיים בגרות.
קיים כאן חשד לעבירות הבאות:
עבירה על סעיף 120 לחוק העונשין:
“… מי שעשה, מכר או מסר חותם או חותמת או נייר המתחזים כרשמיים, דינו – מאסר שנה אחת…”
עבירה על סעיף 281 לחוק העונשין:
“… מי שמוסמך או נדרש על פי דין ליתן תעודה העשויה להשפיע על זכויותיו של אדם והוא נותן אותה בידעו שהיא כוזבת בפרט מהותי, דינו – מאסר חמש שנים….”

2. כשם שתעודת פסיכולוג או רופא מאוניברסיטה זרה אינה מוכרת בארץ, ויש לעבור בחינות הסמכה ישראליות על מנת לקבל את תעודת הרופא, כך גם התעודות הללו שמונפקות מן האוניברסיטאות לעובדים סוציאלים ואחרים אינן תקפות, בשל היותן סותרות את דרישות החוק הישראלי.

3. כל אדם שאינו פסיכולוג מומחה המציג עצמו כפסיכותרפיסט, יש להתלונן עליו במשטרה על:

עבירה על סעיף 415 בחוק העונשין, המדבר על “קבלת דבר במרמה”, לפיו “המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים…”. אדם שאינו מתחזה לאדם אחר, אלא טוען כי הוא טייס, או כי הוא פסיכולוג, ועל סמך טענות שקריות אלו מקבל טובות הנאה או תשלום עבור ה”טיפול” שלו, עובר על סעיף זה.

סעיף נוסף הוא סעיף 416 בחוק העונשין, המדבר על “קבלת דבר בתחבולה”, לפיו “המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה, דינו מאסר שנתיים”.

אם אותו עובד סוציאלי “פסיכותרפיסט” הוא גם עובד ציבור, קרי עובד רווחה למשל, אז יש להתלונן עליו אף על עבירה על סעיף 284 לחוק העונשין – מרמה והפרת אמונים:
“… עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים….”