שאול שוחט הפקיע זכויות גבר בדירה השייכת לו 3/4 בבקשה לפירוק שיתוף וקבע כי יש להעביר מחצית מהזכויות על שם האישה כי הגבר “סרבן מזונות” עמ”ש 52376-02-15 עמ”ש 7618-03-15
עוד פסק דין מחריד של השופט שאול שוחט, שגורם נזקים בצרורות ופוסק על פי הלכות ולא לפי החוק. מדובר בבני זוג, שנישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין בשנת 2005, יחסיהם עלו על שירטון, בשנת 2012 האישה הגישה נגדו תלונות שווא, והגבר נאלץ לעזוב את הדירה, לאחר שהאישה החליפה את המנעול.
הגבר פנה לביהמ”ש לענייני משפחה אל השופטת תמר סנונית פורר, והגיש בקשה לפירוק שיתוף בדירת המגורים שהייתה שייכת לסבו של הגבר, והועברה לאביו. אביו של הגבר נתן לו במתנה מחצית מזכויותיו על הדירה וללא כל תמורה, ואילו על המחצית השנייה של הדירה לקח הגבר משכנתא עם רעייתו בגובה 300,000 ש”ח, ובסופו של דבר נרשם הבית 3/4 על שם הגבר ו- 1/4 על שם האישה.
עוד דרש הגבר דמי שימוש ראויים בדירה בה נותרה להתגורר האישה עם ילדיו.
האישה הגישה תביעה לקבלת פסק דין הצהרתי, בו תירשם הדירה על שמה בלבד. השופטת תמר סנונית פורר, דחתה את תביעת האישה, וקיבלה את תביעת הגבר לפירוק שיתוף, מינתה כונס מטעמה לדירה, ודחתה את דרישתו של הגבר לקבל דמי שימוש ראויים מחודש אפריל 2012, שעושה האישה בדירה לרווחתה האישית בטענה שהגבר עזב את הדירה מרצונו.
האישה הגישה ערעור, על דחיית תביעתה לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר בעלותה המלאה בזכויות הבעלות בדירה המשותפת, ודורשת משופטי המחוזי לקבל את חלקו של הגרוש 3/4, בשל חוב מזונות עבר ועתיד. לחילופין דרשה האישה לעכב את פירוק השיתוף בדירה, עד שימלאו לילדים 18 שנים, ואז, וכנגד חשבון חוב המזונות שייערך, תוכל המערערת לרכוש את זכויות המשיב בדירה.
דומה, כי חזירות האישה, לא יודעת גבולות. חוצפה שכזו, מזמן לא נתקלנו, אבל ככל שתאוות הבצע גדולה יותר, כך הסיכוי שבית המשפט יפסוק לטובת האישה הוא גבוה יותר, ואכן השופט שאול שוחט “לא מאכזב” ופסק לטובת האישה.
התיק הגיע להרכב שופטי המחוזי שאול שוחט, יהודית שבח ויונה אטדגי, כששוחט הוא זה שמוביל את פסק הדין. הנ”ל קבעו שאין מקום להתערב בממצאים העובדתיים, וכל שנותר הוא לבחון את יישום ההלכות המשפטיות על התשתית העובדתית. משמע: להצדיק את העוול שנגרם לגבר.
שאול שוחט קובע שהאישה שקרנית ונוכלת והגישה סיכומים שקריים, אולם בסופו של פסק הדין, הוא נותן לה בדיוק מה שביקשה, אז בשביל מה הוא טורח ומצטט את הדברים הנ”ל? הציטוט הנ”ל רק מוכיח שאין אמון במערכת המשפט, שפסקי הדין שלה מסולפים ומעוותים.
שוחט כותב:
“האישה ידעה היטב שהזכויות שנרכשו על ידי הצדדים היו במחצית דירה בלבד וכי ידעה היטב כי המחצית השניה הינה ע”ש אביו של הבעל בלבד, אותן הוא מעביר במתנה לבעל בלבד; האישה אישרה כי לא עלה כל סכסוך לגבי אופן רישום הזכויות שלה עד לפרוץ המשבר בין הצדדים, כך שיש לדחות את גרסתה, בסיכומיה, כי היא לא ידעה עד פרוץה הסכסוך על אופן הרישום בדירה בהיות “הדברים מנוגדים לכל הראיות האובייקטיביות שהובאו וגם טענה זו לא נטענה על ידה קודם לכן”; לא הונחה כל ראיה המעידה כי האב הבטיח לשני הצדדים את חלקו בדירה במתנה; גרסתה של האישה כי לו היה אומר לה האב כי אין לה יותר מרבע מהזכויות לא הייתה עוברת לגור בדירה אינה אמינה.
הצדדים התגוררו בדירה שנתיים טרם העברת הזכויות וכל המסמכים והראיות בזמן אמת מלמדים על ידיעה מוחלטת שלה בעניין זה, שעה שהמסמכים כולם נחתמו באותו יום, אותו מעמד ובאותו שעה ושעה שהיא הייתה זו שטיפלה מול הבנק ברישום המשכתנא על מחצמית הזכויות בדירה בלבד; גרסתה של האישה כי הבעל ואביו הוליכו אותה שולל וניצלו את תמימותה בהיותה עולה חדשה הופרכה לחלוטין במהלך ההליכים; חלקה של האישה בזכויות הינו רבע”.
שוחט גם דוחה את טענותיו השקריות של ב”כ האישה, משה אלחרר על כך שבני הזוג לקחו משכנתא להרחבת הדירה ביחד, וזה מלמד על “כוונת שיתוף מלאה”, אותה יש לייחס לצדדים “שראו אותה כדירה משותפת”, ויש בכך להצדיק מתן מחצית מהזכויות לאישה. שוחט מציין, כי הפסיקה אליה הפנה ב”כ האישה, מתייחסת לחזקת השיתוף לגבי זוגות שנישאו לפני שנת 1974, שכפופים למשטר הרכושי של הלכת השיתוף מכוחו קמה “חזקת השיתוף”, ואילו בתיק זה אישה לא טענה לכל “שיתוף ספציפי” במסגרת התביעה, ולא הפנתה לאף דין כללי מכוחו קנתה לטענתה זכות להיות בעלים של מחצית הדירה, ותביעתה אף הוגדרה כתביעה “למתן פסק דין הצהרתי בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון”. בנוסף, השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי שיפוץ הדירה והרחבתה מדירת 2 חדרים ל- 4 חדרים גרמה וגורמת ממילא גם לעליית הערך של זכויותיה של הנתבעת שהם 1/4 בלבד.
חוב מזונות עבר
שאול שוחט בא לקראת האישה וקובע “איני רואה טעם להקשות על האישה בהגשת הליכי עיקול לגביית החוב מתוך התמורה המגיעה לבעל שעה שאין בתוצאה כדי לפגוע בזכויותיו הקנייניות”. גם חוב פסוק הינו זכות קניינית והוא חייב לשלמו כך שאין בקיזוז ישירות מהתמורה המגיעה לו כדי להוות פגיעה בקניינו יותר מאשר פגיעה בקניינם של האוחזים בפסק דין חלוט למזונות שלא ממומש עקב היות הבעל ואין מחלוקת על כך סרבן מזונות”.
השופט שאול שוחט לא מספר מדוע הגבר “סרבן מזונות”. מדובר בגבר נכה, המתקיים מקצבת נכות, ממנה מנוכה סכום על ידי המוסד לביטוח לאומי לטובת האישה, שלא מצליח להתפרנס עקב מחלתו הקשה, ולכן אין לו הכנסות, והאישה גובה את מזונות הילדים דרך המוסד לביטוח לאומי. זו אם כן הבעיה של מל”ל אל מול הגבר. למעשה זו התעללות בנכים בחסות החוק.
חוב מזונות עתיד
שוחט קובע שקבלת הערעור של האישה תביא לכך שכל מזונותיהם של הילדים יבלעו ב- 4 קירותיה של הדירה, וקבלת הערעור יהיה בו כדי לסייע לאישה, אולם דוחה דרישתה. שוחט מפנה את האישה “תתכבד האישה ותפעל להבטחת תשלום מזונות העתיד, במסגרת הליכי עיקול בהוצאה לפועל”.
כונס חיצוני לדירה
תמר סנונית פורר מינתה כונס חיצוני לדירה, שהגבר מתנגד למינויו, אולם שוחט דוחה את טענות הגבר וקובע שאין מקום להתערבות של ערכאת הערעור אלא במקרים קיצוניים וחריגים ממש. מה יותר קיצוני וחריג ממקרה זה?!
דחיית דמי שימוש ראויים
השופטת תמר סנונית פורר, דחתה את דרישתו של הגבר לקבלת דמי שימוש ראויים וקבעה “התובע עזב את הבית מרצונו. הנתבעת לא מנעה ממנו שימוש בדירה. יתרה מכך ולאור דברי הבלע שהתובע נוהג תדיר להטיח בנתבעת אני סבורה, כי החלפת מנעול מהווה פעולה סבירה של הנתבעת ואף מנעה פרובוקציות וחיכוכים נוספים בין הצדדים”.
השופט שאול שוחט לא נותן פסק דין בעניין זה, ומחזיר את התיק לגלגול שלישי אצל השופטת תמר סנונית פורר, שכבר חיוותה דעתה, שאין לתת גבר סעד בעניין זה. שוחט מטרטר את הגבר וגורם לו לסחבת ועיוות דין כשהוא קובע:
“משכך, דומני שאין מנוס אלא מלהחזיר את הסוגיה לבית משפט קמא על מנת שיתן פסק דין חדש תוך מתן המשקל הנכון לכל השיקולים שפורטו לעיל כמו גם אחרים יחודיים למקרה שלפנינו, ככל שימצא לנכון. ככל שיסבור כי יש מקום לקבל את התביעה ולחייב בדמי שימוש ראויים עליו להביא בחשבון את חיובו של המשיב במזונות הילדים שהתגוררו ומתגוררים בדירה”.
אם כך, בשביל מה קיימת ערכאת ערעור אם לא לדון בעניין זה? איזה מן דבר זה להחזיר לאותה שופטת שכבר חיוותה את דעתה שהגבר לא זכאי לקבל דמי שימוש ראויים על הדירה, וכבר קבעה שהגבר הוא זה שעזב את הדירה ולכן לא מגיע לו דבר. אך מובן שהשופטת לא תחזור מדבריה. שאול שוחט יודע זאת, ולמרות זאת זורק את הגבר לכל הרוחות.
השופטת יהודית שבח, הסכימה עם שאול שוחט והוסיפה שהיא סבורה שיש לתת לאישה פסק דין המצהיר על בעלותה המשותפת בדירה על מחצית ולא על רבע.
השופט יונה אטדגי הסכים אף הוא לכך. סופו של דבר שהשופט שאול שוחט פסק, כי התוצאה המתקבלת היא שערעור האישה בנוגע לזכויותיה בדירת המגורים מתקבל.
“ניתנת ההצהרה בדבר בעלותה במחצית הדירה. כפועל יוצא יש לנכות את יתרת שתי המשכנתאות משותפות מהתמורה שתתקבל בגין הדירה ואת הנותר לחלק לשניים, מבלי לפגוע בזכות אישה לפעול לגביית חוב מזונות עבר והשבת תשלומים ששילמה לאחר מועד הקרע בגין חלקו של הבעל בתשלומי החזר המשכנתא, אם אכן שילמה, וזאת מחלקו של הבעל בתמורה.
נדחה ערעורו של הבעל בנוגע לזכות כונס הנכסים”.
ובעניין דרישתו של הגבר לקבלת דמי שימוש ראויים, השופט שוחט לא נותן פסק דין ומחזיר את התיק להחלטה בגלגול שלישי אצל השופטת תמר סנונית פורר, כדי שתחסל סופית את הגבר, ותקבע את שקבעה זה מכבר: לא זכאי לדבר וגם תפסוק נגדו הוצאות אסטרונומיות.
עם שופטים מעוולים כאלו, מה הפלא שהציבור איבד את אמונו בהם?
לקריאת פסק הדין המחליא בקובץ pdf הקליקו על הקישור כאן.
