אני מעדיף מיטה שבורה בבית על פני מיטה שלמה בחוץ

לא הכל ורוד במשפחות אומנה

אותי למשל הוציאה פקידת סעד מהבית מכיוון שאחותי הגדולה ממני בשנתיים היתה מרביצה לי. במקום להסביר לאמא שלי איך להתמודד עם מריבות של ילדות מתבגרות, בחרו להוציא אותי מהבית. רק באותו יום בבוקר ידעתי מזה. אמא שלי בכתה והתחננה בפני העובדת סוציאלית להצטרף והיא סרבה.

לקחו אותי למשפחה ברמת החייל והייתי שם עם עוד כמה נערות , ולמרות שלהורים הללו היו בנות בגילנו, רק אנו בנות האומנה נדרשנו לנקות את הבית. היה לנו אוכל וכלי אוכל בנפרד. לנו היה אוכל סטנדרטי, ולבני המשפחה הביולוגית, אוכל משובח.

והדבר הכי נורא היה מבחינתי להתעורר בתחושה שמישהו נוגע לי בחזה באמצע הלילה, או להתקלח ולראות את ראשו של ה "אבא" מבעד לחלון המקלחת… להתלונן – מי היה מאמין לי? רק עכשיו, אחרי שנים הדברים הקשים האלו יוצאים החוצה ומעובדים בטיפול קשה.

תאמינו לי שהיה לי מאד קשה להעלות כאן את הדברים, אבל אני מאמינה שעד היום דברים כאלו קורים לנערות אחרות במשפחות כאלו….. ושתדעו לכם שאצל חלק ממשפחות האומנה, השיקול הוא כלכלי לגמרי… וקיימת אצלי הרגשה שרשויות הרווחה יודעות ומתעלמות.

נערה שעברה התעללות מינית במשפחה אומנת משיבה לאב אומן

מעניין שאתה שואל שאלות שאתה כ "אבא" במשפחה אומנת יודע את התשובות מראש! להתלונן? בפני מי? בפני עובדת סוציאלית שבאה פעם בכמה חודשים לבקר, יושבת בסלון ושואלת בפני כולם איך אני מרגישה? ולאן יכולתי לברוח, כשכל הזמן איימו עלי שאם אברח להורים האמיתיים שלי אז יכניסו אותם לבית סוהר? מה האובססיה הזאת שלך להגן על "הורים" או "אבות" ממשפחות אומנה? תבדוק עם עצמך ממה אתה חושש או חרד כל כך?

הייתי אז בת 15, לעזאזל. ילדה בת 15. אתה מבין?!

רק לידיעתך, אם אבחר היום להתלונן, מאד יכול להיות שילכו בעקבותי אלפי ילדי אומנה, ואולי המדינה תרעש, ותשנה ותחמיר את הקריטריונים, כך שחסרי רגישות שכמותך לא יעמדו בקריטריונים של להיות הורים לילדים שלא שפר עליהם גורלם!

אגב מייד כשיכולתי חזרתי למשפחה האמיתית שלי, ומעולם לא סיפרתי להם על הגהנום שעברתי, אימי ואחותי ממילא היו אכולות רגשי אשמה… עד היום בעצם.

מכירה מישהי שנאנסה במשפחה כזו

מכירה מישהי שנאנסה באופן קבוע מגיל 6 עד גיל 18 ע"י האב של משפחת האומנה. שום דבר בעולם לא יכול לרפא את הנזק שהוא גרם לה.

קיימת בציבור דעה מוטעית כאילו עובדות שרותי הרווחה הן מלאכיות שמסייעות למשפחות. מהסיפורים שלכן (ורבים אחרים ששמעתי) חלק לא מבוטל מביניהן הן ממש מפלצות שהורסות משפחות וגורמות לילדים תמימים וחסרי אונים לסחוב איתם טראומות קשות שמשפיעות על איכות חייהם למשך כל החיים.

גם הבנות של בעלי עברו מסכת יסורים דומה

אני מגדלת את שני הבנות של בעלי (מנישואים קודמים), במשך התקופה שהגשנו בקשה לאפוטרופסות בלעדית (שזה גם אבסורד, כי האמא לא מסוגלת לגדלן והאבא של כל כך רצה לגדלן היה צריך לבזבז ים כסף לעו"ד וכמה שנים מהבנות) הם היו במשפחה אומנת והסיפורים שלהן מאוד דומים לעדויות כאן.

גדלתי במשפחת אומנת והיום אני נערת ליווי

אנשים תתעוררו-רוב השיקול הוא כלכלי. תכנסו בבקשה. המשפחות האלה מקבלות הון מהמדינה. משפחות כאלו הן מהגיהינום. שמו לי כלי אוכל נפרדים, מצעים נפרדים, היה מדף נפרד לנו, והיה לנו אסור לגעת באוכל של ה"משפחה". וניקיתי להם את הבית והילד שלהם הגדול אפילו לא הזיז אצבע. סיפרתי הכל לעובדת הסוציאלית, הראתי לה הכל, המשפחה תרצה את זה איכשהו והעוסית הלכה. ואיימו עלי שאם אספר זה לא יגמר טוב. השיקול כלכלי נטו. (יש צדיקים בסדום,אך הם מעטים). בסוף ברחתי משם והם לא הסכימו לקבל אותי חזרה ושמו אותי בפנימיה. אני שונאת את המדינה שזרקה אותי לכלבים. תודה אולמרט.

(אני נערת ליווי כי אני לא רוצה לשלם מיסים למדינה המחורבנת הזאת. לא אעבוד עם תלוש לעולם)

עדיף מיטה שבורה בבית על פני מיטה שלמה בחוץ

אני ואח שלי גדלנו במשפחה אומנת בקרית שלום בתל אביב. בין המציאות שחווינו לבין איך שמנסים להציג זה עיוות של המציאות. מכות השפלה ניצול מיני אלו רק מקצת הדברים שעברנו במשפחה אומנת שהוצגה להוריי כמלח הארץ . והעובדות הסוציאליות הן כנראה ידעו ושתקו למה? כי היה להן נוח לא להתעסק בבעיה. היום אני בן 34 ומנסה לאחות את השברים. הורים יקרים תיזהרו תחקרו תישאלו ותמיד להיות ערים. משפחות אומנה ואימוץ הן עסק כלכלי של העובדים הסוציאלים שימשיכו להצדיק את העבודה שלהם. כשהייתי ילד אמרתי משפט שאימי שלימים הזכירה לי .עדיף מיטה שבורה בבית ולא מיטה שלמה בחוץ. בהצלחה לכל הילדים שסובלים ליבי איתם.

טולטלנו ממשפחה למשפחה כמו שק תפוחי אדמה

הטלטולים הללו ממשפחה למשפחה, זה סיוט של כל ילד. אני באה ממשפחה מפורקת, ומעידה על עצמי. אחותי שהחליפה 4 משפחות עד שהתגייסה לצבא, לא שיקמה את עצמה עד היום. אחי שהחליף 3 משפחות נפל לסמים. כולנו מעל גיל 40 היום. קשה להשתקם כשעוברים מבית לבית, כשהילד יודע, ממש יודע!!! שהמגורים בבית מסוים הם זמניים, ועליו לנסות לרצות את ההורים, כי הוא על תנאי.

בשביל משפחות האומנה מדובר בעסק כלכלי רווחי. מנסיוני המר, מחברותיי שהיו במשפחות אומנה, כולנו נדונו לאבדון, ללא אהבה. אני לא אכנס על הניכור של ההורים "המאמצים", רק אומר לקוראים, מסירת ילדים למשפחות אומנה נעשית רק למטרה כלכלית גרידא – כסף! זה שם המשחק.

ממני, אשה שניסתה לשקם את עצמה, ילדה שני ילדים, ונפלה על בעל סדיסט. היום פרודה, בהליכי גירושין קשים ומרים.

יש לי טענות קשות על ההורים שאימצו אותי בילדותי. האמא נגעלה לגעת בי, כי סבלתי בילדותי ממחלת עור. בבגרותי למדתי שקוראים לזה אסטמה של העור, והיום הגוף שלי חלק. עברו לי הסימפטומים כשהייתי בת 12 בערך, אבל העלבון צרוב במוחי. האמא הזאת לא נגעה בי, לא ליטפה ולא ניחמה. לבן שלי יש את המחלה שלי היתה בילדותי, ואני מנשקת אותו כל הזמן בגופיף המתוק שלו. שידע, שאמא אוהבת אותו כמו שהוא, ללא תנאים. אני גם אומרת לילדים שלי כל יום, המון פעמים. אמא אוהבת אתכם.

חברי לאומנה התאבד

בסה"כ זה חוויה לא נעימה בכלל להיות במשפחה כזאת וזה משפיעה על האישיות לאורך כל החיים ….

אבל ברוך השם יצאתי פחות או יותר בסדר לעומת אחרים שנפגעו מאד קשה, אחד החברים שלי במשפחה הואמנת לימים שגדל והתחתן והביא ילדים התאבד כי היה קשה לו כל כך עם צורת הגדילה שלו ללא ההורים הביולוגים שלו וזה העציב אותי מאד.

הייתי שפחה במשפחת האומנה

נלקחתי למש' אומנת לאחר מות אימי הפכו אותי לאופר. הייתי כבת 14 שנים כאשר אימי נפטרה באילת.

עובדת "רווחה " סידרה לי משפחה אומנת בק.טבעון הורים +שני קטנטנים. ללא בושה האם הייתה רודה בי לנקות את הרצפה לנקות את הבית ,את המטבח לצחצח ולמרק כאילו הייתי אופר ,כביסה לקבל ,לצאת עם הקטנים לגינה היה לכלוך על דלת הכניסה הייתי מקבלת צעקות אימים עד שברחתי משם לקיבוץ. הרבה סכנות מחכות לילדים התמימים מעבר לפינה בתוך משפחה אומנת.

עובד סוציאלי עשה בי מעשים מגונים שעה שאימי חיכתה בחדר אחר

בשנת 1956 ביפו שעה שאימי הגיעה לבקש עזרה מעובד סוציאלי במשרדי הרווחה בעיר, העובד שהיה אז לא צעיר (בעיני ילדה) גבוה ושמן הוציא את אבר המין שלא ועשה בי מעשים מגונים אז הייתי בשוק ולא האמנתי מה שקורה לי, הוא אמר לי לא לספר לאימא שלך כי אז לא נעזור לכם כלכלית (בזמנו הרווחה נקראה משרד הסעד).