המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה: המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים אגף החקירות

כתבה שלישית בסדרה

ברוכים הבאים למקום הכי סודי במוסד לביטוח לאומי: אגף החקירות.

כאן נמצאים 130 חוקרים, שתפקידם ללכוד זייפנים, רמאים וסתם ישראלים שמנסים לקבל כספי ציבור שלא מגיעים להם.

מצד שני, ביותר מדי מקרים מתברר שיש חוקרים שתחת סיפורי כיסוי חודרים לבתים פרטיים ובניגוד לחוק מצלמים בסתר נכים, מרגלים לאורך שנים אחרי אמהות חד הוריות כדי לגלות בן זוג בחייהן ומנסים להציץ לתוך מקררים או למצוא תחתונים של גבר זר אצל נשים שמבקשות מזונות.

לפעמים, את המחיר של כל זה משלמים הנזקקים באמת.

סיגל פתחה את הדלת והביטה בצעיר הזר שניצב מולה. לרגע ניסתה להיזכר: האם היא מכירה אותו? האם נפגשו פעם? האם מצבה הגופני מונע ממנה לזהות אותו?

שנה וחצי לפני היום שבו הופיע הבחור המסתורי על מפתן דלתה, פילח כאב עז את ראשה והיא איבדה את שיווי משקלה והתמוטטה. בבית החולים התברר כי סיגל, בשנות ה- 40 לחייה, לקתה באירוע מוחי קשה.

"אני מוגבלת בכל תנועותיי, מאבדת שיווי משקל ונופלת המון", תיארה את חייה מאז אותו יום בתצהיר שהגישה לבית המשפט. "אני אובדנית ונוטלת תרופות פסיכיאטריות ותרופות ללב. באופן כללי, אני מטופלת אצל נוירולוג, פסיכיאטר, פסיכולוגית, ריאות, אורולוגיה ומגוון רופאים נוספים. למעשה, כמעט אינני יוצאת מהבית וכשאני יוצאת, אני הולכת עם מקל הליכה ומלווה באחד מבני משפחתי – שכן אני נופלת הרבה".

כשפנתה לביטוח הלאומי, נקבעו לה 100 אחוזי נכות. סיגל (השם בדוי) קיוותה שבכך תוכל להתפנות למאבק האמיתי שלה: התמודדות עם מחלתה ועם הטרגדיה של חיים שהשתנו בבת אחת מהקצה אל הקצה.

היא לא יכלה לדעת שלביטוח הלאומי יש תוכניות אחרות לגמרי. והיא לא יכלה לדעת שהצעיר שניצב בפתח דלתה הוא חוקר של הביטוח הלאומי, שנשלח לבלוש אחריה. "האיש שהופיע שם לא הזדהה", טוענת סיגל בתצהירה. "הוא אמר שהוא מעונין לרכוש דירה בבנין ושנמסר לו כי דירתי מיועדת למכירה". אמרתי שאינני מוכרת, אבל הוא התעקש להיכנס.

"בתחילה היססתי, ואז הוא ביקש ממני כוס מים. בבלבולי הרב ובמצבי הנפשי הקשה – לא יכולתי לעמוד בבקשתו ונתתי לו להיכנס. בשום שלב הוא לא הציג את עצמו כעובד ביטוח לאומי ולא הציג לי רישיון של חוקר. יותר מזה, כששאלתי אותו במה הוא עוסק, הוא אמר שהוא עובד בתפקיד סודי באזור ירושלים – וסירב להרחיב".

ויש עוד משהו שסיגל לא ידעה: שהחוקר גם מצלם אותה בסתר. "רק בתוך ביתי, כשאינני לבדי, אני הולכת שלא בעזרת מקל הליכה", טוענת סיגל בתצהירה, "שכן הרצפה בביתי ישרה ואין מדרגות, ואני מכירה כל פינה בביתי ויודעת היכן להישען, כשאני מרגישה שאני הולכת ליפול…". כך היא גם הלכה להביא לבחור כוס מים, כפי שביקש. בינגו! לחוקר היו צילומים שלה הולכת בלי מקל.

"החוקר פשוט עבד עליה, ביקש ממנה כוס מים, אז סיגל נשענה על הקירות כשהלכה להגיש לו ולא הלכה עם מקל – זה היה כל חטאה", טוען פרקליטה של סיגל, עו"ד מרק לייזרוביץ.

"אחד הדברים המקוממים פה זה שיש חוקרים שמפרים פסקי דין של בתי משפט, האוסרים עליהם לבצע פעולות חקירה שהוגדרו לא חוקיות, כמו במקרה הזה. הוא צילם אותה בביתה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. אלא שעל סמך הצילום הזה, היא קיבלה כעת זימון לוועדה הרפואית ורוצים לשלול לה את הקצבה".

סיגל עתרה לבית המשפט בבקשה לפסול את הסרטון, ובית המשפט יכריע בקרוב בנושא.

לא הרבה יודעים את זה, אבל המוסד לביטוח לאומי מחזיק במערך חקירות מרשים למדי. יש בו כ- 130 חוקרים שפרוסים בכל רחבי הארץ. החקירות שהם מבצעים מתמקדות בעיקר בנפגעי תאונות עבודה ובמקבלי הבטחת הכנסה, מזונות, אבטלה וקצבת נכות. במרבית המקרים עבודת החקירה היא השגת מידע והוכחות כי טענותיו של המבוטח אינן נכונות או מוגזמות: האם, לדוגמה, למרות שאזרח פנה לבקש דמי אבטלה, הוא ממשיך לעבוד ב"שחור"? האם הנכה שטוען כי הוא אינו מסוגל להזיז את רגליו מפזז בלילות במועדונים? האם האם החד הורית שמבקשת השלמה למזונות בעצם חיה עם בן זוג?

בדרך כלל הממצאים מועברים לוועדות הרפואיות ומשפיעים מאוד על ההחלטה לצמצם או להפסיק כליל קצבאות.

במקרים חמורים יותר – בעיקר בפרשות הונאה וחקירות מורכבות יותר, כמו למשל זיופי תלושי שכר – החומר מועבר ליחידה המשטרתית הארצית לחקירות כלכליות (יאל"כ) ומוביל במקרים רבים להגשת כתבי אישום.

אין ספק כי עבודתם של חוקרי הביטוח הלאומי חשובה ומונעת מקרי תרמיות והונאות על חשבון אזרחים שבאמת נזקקים לסיוע. גם אין ספק שמרבית חוקרי הביטוח הלאומי מבצעים את החקירות בצורה שקולה ונאותה, כשלנגד עיניהם מטרה ברורה: למנוע מאנשים לשלשל לכיסם כספי ציבור שלא מגיעים להם.

אלא שמשורה ארוכה של תלונות ודיונים משפטיים – כולם מהתקופה האחרונה – עולה כי לעתים פעולת החוקרים בעצמה רומסת זכויות וחוקים של מדינת ישראל, ולפעמים גם מציגה נזקקים אמיתיים כרמאים תאבי בצע.

עד כמה חודרניות עלולות להיות החקירות האלו?

קחו לדוגמא את הסיפור של מיכל, תושבת הדרום ואם חד הורית לשישה ילדים. יום אחד מיכל (שם בדוי) מקבלת מכתב מהביטוח הלאומי, הקובע כי מכיוון שהיא חיה עם גבר ("ידוע בציבור"), לא מגיעה לה קצבה. אבל זה לא הכל: הביטוח הלאומי דורש עכשיו רטרואקטיבית את כל הכספים שקיבלה במשך 20 שנה. מדובר בלא פחות מאשר כ- 500 אלף ש"ח.

מיכל החליטה להיאבק ופנתה באמצעות פרקליטה, עו"ד איתן ליברמן, לבית המשפט.

במהלך המשפט התברר עד כמה היו נחושים חוקרי הביטוח הלאומי להוכיח שמיכל בעצם שיקרה כל השנים. לבית המשפט הוגש מזכר פנימי שהעביר פקיד התביעות בביטוח הלאומי למחלקת החקירות, ובו הורה לבצע נגדה חקירה, "עד לדחיית התביעה". חמש שנים לא כל כך תמימות נמשכה החקירה, שהיתה על פי פסק הדין "חקירה מקיפה ומעמיקה על אודות התובעת ואורח חייה. בחקירה זו נטלו חלק כמה חוקרים והיא כללה תחקורים רבים של התובעת עצמה ושל המקורבים לה, ביקורי פתע בדירתה ומעקבים".

עוד הוסיפו השופטים, כי "לא נסתרו מעינינו פגמים שנפלו בניהול החקירות ובהתנהלות החוקרים". ביוני 2010 פסק בית המשפט לטובת מיכל וביטל את הדרישה לתשלום חצי מיליון השקל.

החלק השלישי של סדרת הכתבות "המוסד לקיפוח לאומי" יעסוק בפעילות כמעט חשאית של הביטוח הלאומי: החקירות נגד מבוטחים המבקשים סיוע.

כמו במקרים אחרים, גם כאן מתברר שכאשר פעילות מתנהלת בצללים – לעיתים דבק בה משהו מן החשכה.

איפה המיליארדים?

בהגדרתו הבסיסית ביותר, המוסד לביטוח לאומי "מופקד על הביטחון הסוציאלי של תושבי ישראל". עיקר פעילותו היא בסיוע לאזרחים בעת משבר: פיטורים, נכות, תאונות עבודה ועוד. המספרים מרשימים: המוסד לביטוח לאומי משלם כ- 65 מליארד ש"ח בשנה למבוטחים באמצעות קצבאות וגמלאות. אלא שעל פי ההערכה, כחמישה אחוזים מהסכום הזה מגיעים בסופו של דבר למתחזים. במילים אחרות, כ- 3.3 מליארד ש"ח בשנה – סכום עצום לכל הדעות – פשוט נעלמים לכיסיהם של קומבינטורים כאלו או אחרים.

כדי להילחם בתופעה המכוערת הזו הוקם מערך החקירות של הביטוח הלאומי. כיום מנהלים חוקרי ביטוח הלאומי כ- 39 אלף חקירות בשנה (נכון ל- 2011). החקירות מתנהלות בכל קשת התביעות המוגשות לביטוח הלאומי, אבל בשנים האחרונות בולט במיוחד מספרן של החקירות בשני תחומים עיקריים: נפגעי עבודה והבטחת הכנסה.

מי שמחליט אילו מהאזרחים שפנו לביטוח הלאומי יופנו לחקירה הם בדרך כלל פקידי התביעות בסניפים השונים. כאן אולי טמונה חלק מהבעיה. "מתן סמכות כזו לפקיד תביעות, בהיעדר כל בקרה ובחינה של עין נוספת, הוא דרקוני, קובע עו"ד אבי בר-יוסף.

הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר: בר יוסף היה עד לפני ארבע שנים ראש אגף החקירות של הביטוח הלאומי.

17 שנה מילא את התפקיד הרגיש הזה, ולדבריו, בתקופתו נוהלו בממוצע כ- 45 אלף חקירות בשנה על ידי "חוקרים מנוסים, מיומנים ורגישים ביותר הממלאים תפקידם כדין".

— אז מה הבעיה בכך שפקידי התביעות הם שמפנים לחקירה? הרי הם מכירים את התיק הכי טוב, לא?

"לפקידי התביעות נוח מאוד לתת החלטה כשישנה חקירה בתיק. משמעות הימצאות חקירה בתיק היא הכיסוי הטוב ביותר להחלטה בענין התביעה. דבר זה מסביר את ריבוי החקירות שלא לצורך".

בר-יוסף טוען כי הבעיה היא בהחלטה מי עובר לחקירה. "ויסות נכון, פיקוח והפניית חקירות במקרים ראויים ונכונים ובעלי משמעות כספית גבוהה – יביאו לחיסכון רב יותר בכספי ציבור. מיקוד החקירות הללו בתיקים 'כבדים' יכול למנוע חקירות סרק והטרדה של מבוטחים, ובכך גם טיב ואיכות החקירה יהיו טובים יותר".

היום בר יוסף מייצג לקוחות שתובעים את הביטוח הלאומי, ולא פעם ולא פעמיים נתקל בפעולות חקירה חוקיות אך בעייתיות, כמו מה שהוא מכנה "פתיחת מקרר": חוקר הפותח מקרר של תובע כדי להתרשם כמה אוכל יש בו. "'פתיחת מקרר' לאם חד הורית התובעת הבטחת הכנסה היא דבר שבראש ובראשונה פוגע גם בחוקר עצמו, המרגיש חוסר נוחות לבצע פעולת חיפוש מעין זו, וודאי שהיא פוגעת במבוטח".

אלא שלעתים תרגילי החקירות חוצים את גובות "חוסר הנוחות" ומתמקמים באזורים האפורים של החוק. בפברואר השנה מתח בית המשפט ביקורת חריפה על שני חוקרי ביטוח לאומי שהתחזו לעובדי חברת הכבלים הוט, ובתואנה זו נכנסו וצילמו בסתר ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות את אלון (שם בדוי).

לאלון נקבעו 20 אחוזי נכות על רקע נפשי. החוקרים של הביטוח הלאומי הזדהו כאמור, כטכנאי הטלויזיה בכבלים וצילמו סרטון וידאו של אלון. הסרטון נשלח לוועדה הרפואית – ששללה את תביעתו. האם השלילה מוצדקת או לא? זה איננו הענין כאן. הענין הוא שעובדי גוף ממלכתי מתחזים ומתעדים אזרח במקום הפרטי ביותר – בתוככי ביתו. אפילו משטרת ישראל מנועה מלעשות זאת ללא אישור משופט.

אלון עתר לבית המשפט באמצעות פרקליטו, עו"ד יניב בר נור, וביקש שיורה לפסול את סרטון הוידיאו. בית המשפט קיבל את בקשתו "הגם שנכון הדבר, שרשאי המוסד להפעיל חוקרים בענינו של מבוטח – במקום שבו התעורר בלבו חשד של התחזות או הולכת שולל – ברור שאין להרחיב את זכותו זו, כך שתכלול צילומו של אדם ברשות יחיד – דבר העומד בניגוד גמור לחוק הגנת הפרטיות", קבעה השופטת הדס יהלום.

עוד הוסיפה השופטת: "בוודאי אין מקום כי צילום שכזה יושג תוך התחזות של חוקרי המוסד לביטוח לאומי לגורמים אחרים, ובדרך זו להשיג דריסת רגל בדרכי עורמה בביתו של המבוטח או של משפחתו. התנהגות כזאת אינה ראויה ומנוגדת לדין. אין מקום להכשיר התנהגות כזאת, ובכך לתת יד לפגיעה חמורה בזכויות הפרט ובצנעת הפרט של מבוטח".

השופטת קבעה, שהוועדה הרפואית עשתה שימוש בקלטת "שהושגה באמצעים לא כשרים", והורתה להביא את ענינו של אלון "בפני ועדה בהרכב חדש, שלא יועמדו בפניה הפרוטוקולים של ועדת הערעורים ולא תוצג בפניה הקלטת האמורה".

"תפקיד חוקר במוסד לביטוח לאומי הוא למנוע נוכלויות, כדי שלא יעשקו את כספי הציבור – וזו מטרה ראויה", אומר עו"ד בר נור. "אבל נראה שבדרך אליה, יש שמנסים בכל כוחם להוכיח ולהצדיק את משכורתם, ובמקרים לא מבוטלים פועלים בשיטות לא חוקיות ועוברים על חוקים רבים, תוך פגיעה מהותית בזכויותיהם של הנזקקים האמיתיים".

התחושה הזו, של "לחשוד בכולם", עולה אצל רבים מהמרואיינים לכתבה. כנראה אף אחד לא משוחרר מהחשד הזה, גם לא נפגעי פעולות איבה. אורלי (שם בדוי) למדה את זה היטב על בשרה.

ב- 1997 החל גל הפיגועים הגדול ששטף את ישראל מאמצע שנות ה- 90 לאבד מעוצמתו. אלא שאת אורלי זה לא מנחם. היא היתה קרובה, קרובה מדי, לזירת פיגוע ההתאבדות האחרון של אותה שנה, במדרחוב בירושלים.

בחוות דעת פסיכיאטרית נקבע שכתוצאה ממחזות הזוועה שהתחוללו לנגד עיניה, אורלי סובלת "מהפרעות קשות בשינה ומפריצת זכרונות מהאירוע, כולל חוויות ריח קשות וחוויות גופניות של תחושות מסוימות, כפי שחשה בפיגוע, ועד עצם היום הזה היא מפחדת ללכת במדרחוב".

לאורך שנים ניסתה אורלי להתמודד עם המצב, עד שלא יכלה עוד.

ב- 2008 החל מצב בריאותה להידרדר והיא פוטרה מעבודתה. אורלי פנתה לביטוח הלאומי וביקשה גמול כנפגעת פעולות איבה. הוועדה הרפואית שבחנה את המקרה שלה התרשמה מחומרתו וקבעה כי מגיעים לה 50 אחוזי נכות רטרואקטיבית מ- 1997.

אלא שהביטוח הלאומי החליט לערער על הקביעה הזו וזימן אותה לוועדת ערר. שם נדהמה אורלי לגלות שהיא מככבת בסרטון וידאו, שצולם ללא ידיעתה אצלה בבית.

ושוב: הענין הוא לא במה שצולם ואם מגיעה לאורלי קצבה או לא. זו בכל מקרה החלטה של דרג מקצועי: הענין הוא בדרך שבה הסרטון הזה הושג: התברר שבמאי 2009 נקש חוקר של הביטוח הלאומי על דלתה של אורלי והציג עצמו כעובד בזק.

אורלי האמינה לו, הכניסה אותו פנימה, והלה תיעד אותה בפרטיות ביתה במצלמה נסתרת.

אורלי פנתה לבית המשפט. "ככל שעסקינן ב'פגיעה בפרטיות'", קבעה השופטת שרה מאירי, "מצאנו לאסור את הצגת הצילום שבוצע בתוך הבית".

עכשיו אורלי ממתינה במתח: האם גם ללא סרט הצילום שהושג תוך "פגיעה בפרטיות" תידחה בקשתה?

ציידי התחתונים

בשנים האחרונות אחד מהנושאים שחוקרי הביטוח הלאומי עוסקים בו רבות הוא דמי המזונות. מדובר בעיקר בנשים (גם בגברים, אבל אלו מקרים שכיחים פחות), שמסיבה כלשהי בן זוגן הפסיק לשלם להן מזונות, או לא משלם את כל הסכום. במקרים כאלו יכולה האישה לפנות לביטוח הלאומי ולבקש כי המוסד ישלים לה את הסכום שמגיע לה.

ככל הנראה, ההליך הזה מניב לא מעט נסיונות רמייה, אחרת לא ברור למה בשנה שעברה בוצעו לא פחות מ- 1,519 חקירות בנושאי מזונות. כך או כך, תסמונת ה"כולם חשודים" עלולה לבצבץ גם כלפי הנשים הללו, שרובן במצוקה אמיתית.

לטענת נטלי, זה בדיוק מה שקרה לה. היא עולה מחבר העמים, אם חד הורית לילד בן תשע. לדבריה, אבי בנה נטש אותה בעת הלידה – והיא העדיפה שהילד לא ידע עליו דבר. אפילו לא את שמו. רק שאז, החוקרים של הביטוח הלאומי נכנסו לתמונה.

"בדצמבר 2010 הגיעו אלי החוקרים בשעה מוקדמת מאוד, 6:30 בבוקר, מספרת נטלי בתצהיר לבית המשפט. "הם נכנסו לביתי באופן אגריסיבי, כשאני ובני היינו בשלבי השכמה. לאחר שהחוקר הזדהה, הכנסתי אותו והשבתי על שאלותיו בנועם, אולם כשהוא החל לשאול עוד ועוד שאלות הקשורות באבי הילד – וכל זאת בנוכחותו של הילד, סירבתי לענות, והחוקר עזב".

בדוח החקירה שלהם דיווחו חוקרי ביטוח לאומי כך: "נכנסו לדירה וביצענו חקירה. נטלי טענה כי אינה רוצה כלל לשמוע על אבי הבן וסירבה למסור את שמו. בסוף היא ניאותה למסור רק את שמו הפרטי. יש לציין כי בשלב הזה ביקשנו לברר את פרטי האב, והאישה התפרצה והתעצבנה".

בתצהיר, נטלי ממשיכה לפרט את גרסתה למה שאירע לאחר מכן: "ואז, להפתעתי, קיבלתי בינואר אשתקד הודעה שזכאותי לגמלת הכנסה נשללת החל ממארס 2008, וזאת משום שלפי מידע שיש בידי הביטוח הלאומי, יש לי בן זוג המתגורר עימי. במארס קיבלתי הודעה נוספת, שלפיה עלי להחזיר רטרואקטיבית את הקצבה ששולמה לי".

"עצם ההגעה בהפתעה בשעה מוקדמת", טוענת פרקליטתה של אורלי, עו"ד אלינור לוי מאיר, שמטפלת בתיק מטעם הסנגוריה הציבורית, "יחד עם האגריסיביות שהפעילו ושהפחידה את בנה הקטין, ביצוע חיפוש ללא צו, שאלות חטטניות שאין להן כל רלוונטיות, ועל אף שהיא מציינת במפורש שבנה אינה יודע זהות אביו – הנה התנהלות קלוקלת, גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית".

— מה לדעתך היו צריכים החוקרים לעשות?

"כשהבחינו בקטין המפוחד, היו צריכים לחדול מהתנהגותם ולתאם עימה חקירה מראש. לא יתכן שמוסד שעיסוקו בתחום הביטחון הסוציאלי, שעליו להגן על האזרח – יחזיק בשירותיו עובדים שמזלזלים בזכויות של אדם לפרטיות, וחמור מכך, בזכויותיו של קטין".

יכול להיות שאנשי הביטוח הלאומי צודקים במקרה של נטלי; ויכול להיות שהאמת היא לצדה של נטלי. בכך יכריע בית המשפט. אבל השאלה שצריכה להישאל היא, האם כל זה שווה ילד מפוחד בן תשע שלא מבין מי האנשים שמתווכחים עם אמא בשש וחצי בבוקר ושתוהה איך זה שפתאום, ככה על הדרך, הוא מגלה פרטים על אביו?

"מדי שנה אנחנו מקבלים עשרות תלונות על מקרים שבהם החוקרים התנהגו לא בסדר עם אמהות חד הוריות ועל שלילת קצבאותיהן ללא הצדקה", אומר רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד", המסייעת לאנשים במצוקה כלכלית. "חוקר נתקל בגרוש שהגיע לבקר את ילדיו או מצא קרוב משפחה בבית – וישר מדווח שהאישה רמאית. לפעמים אפילו לא חוקרים אותה פרונטלית, אלא מתשאלים את השכנים. לפעמים חוקר מצב בחיפוש בבית תחתוני גבר – שיכולים להיות בכלל של בנה או של החבר שלה, שבא לבקר אותה ולישון, או שיש מברשת שיניים אחת מיותרת – ועל זה פוסלים לה קצבה".

"אוכלוסיה שסובלת במיוחד מהחקירות הללו", מוסיף עו"ד תומר זמר, המתמחה בתביעות מול הביטוח הלאומי, "הן העולות החדשות. במקרים רבים שולחים להן חוקר שאפילו לא דובר את שפתן, מה שיוצר עימותים ושולל את קצבתן בגלל אי שיתוף פעולה".

"זה צורם להם"

כמה מהמרואיינים לכתבה טוענים שחלק מהבעיה נוצר בגלל מבנה השכר של חוקרי הביטוח הלאומי.

איך זה קשור? בשנים האחרונות חלק משכרם של חוקרי הביטוח הלאומי מוגדר "שכר עידוד".

המשמעות היא שמשכורתם מושפעת ממספר הנחקרים, ממספר התיקים הנסגרים, ממספר פעולות החקירה בכל תיק ועוד. יותר תיקים ופעולות חקירה? יותר כסף.

יש הטוענים כי אין מקום במערך החקירות למבנה שכר כזה. "תארו לכם", אומר בכיר לשעבר במוסד לביטוח לאומי, "שבמשטרה היו משלמים לפי מספר הנחקרים בתיק רצח, או לפי כמה פעמים בלשים יצאו לזירה".

יש הטוענים כי מבנה שכר זה עלול ליצור מוטיבציית יתר לביצוע עוד ועוד פעולות חקירה. מיכל, למשל – האם החד הורית לשישה שכבר הזכרנו בכתבה – היתה נתונה לאורך חמש שנים! במעקב כדי לגלות אם יש גבר בחייה.

והנה הסיפור המוזר לא פחות של איתן. הוא חיפאי שעסק ביבוא מוצרי חשמל, והכל נראה ורוד עד אותה תאונת עבודה לפני שש שנים וחצי.

בעקבות התאונה פנה איתן לביטוח הלאומי, שם הוכר כנכה בשיעור של 50 אחוז. מאז, לדבריו, הוא חש רדוף. "זאת לא מחלקת חקירות, אלא מחלקת הפקות", אומר איתן במרירות.

"תשעה סרטונים הפיקו עלי עד היום, את קולטת? מכוונים עלי מצלמה כמו מכונת יריה, לרגע שיקרה נס ואזיז רגל או ארים משהו, ויוכלו לבטל לי את הקצבה. פעמיים ערערו על ההחלטה לתת לי קצבה רק על סמך הסרטונים האלה – ופעמיים זכיתי, אבל הם לא מרפים. כעת זה קורה בשלישית".

בשבוע שעבר עתר איתן (שם בדוי) באמצעות עורך דינו, סאמי אבו ורדה, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וקיבל מהשופט אסף הראל צו מניעה זמני, "לבדיקת תקינות וסבירות החלטת הוועדה הרפואית", וצו "העוסר על המוסד לביטוח לאומי לכנס את הוועדה הרפואית". "אני אמנם רחוק מהמעשה הקיצוני של סילמן ז"ל, אומר איתן "אבל הפכו אותי מנכה פיזית – לנכה נפשית, לחתיכת פרנואיד שמפחד מכל אוטו עם וילון שעובר ברחוב. בסוף אני עוד איאלץ לתבוע אותם על גרימת מחלה נוספת".

עו"ד אבו ורדה: "השימוש האינטנסיבי שביטוח לאומי עושה בחוקרים האלה, שנטפלים לאנשים חולים, רודפים אחריהם ומטרטרים אותם – הופך אותם בפועל לממלאי תפקידם של רופאים. איתן היה מרוויח כ- 12 אלף ש"ח לחודש, וזה כנראה צורם להם".

איתן צולם פעמיים הולך בים. בכל פעם הוגשו הצילומים לוועדה הרפואית, שהפחיתה את אחוזי הנכות שלו – ואז לאחר ערעור החזירה אותם. "אני עושה הליכות כדי לשקם את עצמי", הוא אומר. "יש לי בעיות בלב, אני סובל מלחץ דם. מה רוצים, שאשב סגור כל חיי בבית? או שהם יירגעו רק כשייראו אותי משותף על כסא גלגלים?"

כתבה שלישית – אגף החקירות של המוסד לקיפוח לאומי – 7 ימים ידיעות אחרונות 17.8.12 – שוש מולא, קובץ pdf