הפסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלושה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים
ההתעללות באוטיסטים ב”איתנים” – ארבעה עובדים הורשעו בהם מנהל בית החולים לשעבר
הפרשה נחשפה לפני 8 שנים, ובכתב האישום תוארו מעשי התעללות חמורים בחוסים. אחת האחיות ופסיכיאטר הורשעו בהתעללות בחסרי ישע.
ארבעה מעובדי בית החולים הפסיכיאטרי איתנים שבהרי יהודה הורשעו היום בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שונות בעקבות פרשת ההתעללות במאושפזים אוטיסטים בבית החולים לפני שמונה שנים.
בין המורשעים מנהל בית החולים איתנים דאז, ד”ר יעקב מרגולין, שהורשע בעבירה של הזנחת מושגחים. מרגולין עזב את תפקידו מאז הפרשה, אך הוא עדיין מוגדר כ”מושעה מהתפקיד”, ועל רקע ההרשעה צפוי להיפתח בקרוב במשרד הבריאות הליך לבחינת מעמדו.
פרקליטו עו”ד עפר ברטל, אמר בתגובה להרשעה כי “לראשונה בתולדות המדינה הורשע מנהל בית חולים בשל מחדל אגב מילוי תפקידו.
במהלך פרשת ההגנה העידו שני מנהלי בתי חולים אחרים, ומסרו לבית המשפט כי לדעתם הרשעת מנהל בגין מעשה של עובדים הכפופים אליו אודותיהם לא ידע בזמן אמיתי מסוכנת למנהלי בתי חולים בכלל ולמאות מנהלים במגזר הציבורי והפרטי. אנו סבורים שבית המשפט הושפע גם מהדין הצבאי, לפיו אפשר להרשיע מפקד בגין מעשה של הפקוד שלו”.
שני נאשמים נוספים בפרשה, ד”ר דניאל מאיר – פסיכיאטר של הילד שהיה מנהל מחלקת אוטיסטים בעת הפרשה ודנה בן מאיר – שהיתה האחות הראשית במחלקה, הורשעו בעבירה חמורה יותר של התעללות בחסרי ישע במספר אישומים.
נאשמת נוספת, נעמה דוקשיצקי עמנואל – שהיתה בעת הפרשה האחות הראשית באיתנים, הורשעה אף היא בעבירה של הזנחת מושגחים.
שני נאשמים נוספים ששימשו כעובדי כוח עזר במחלקה זוכו מאשמה. במסגרת הפרשה כבר הורשעו לפני יותר מארבע שנים שלושה עובדים נוספים שנמנו על כוח העזר במחלקה, שניים מהם בהודאה במסגרת עסקת טיעון, ונגזרו עליהם שישה חודשי עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי.
במהלך הדיון המשפטי בפרשה נידונו 11 מקרים קשים ואכזריים של התעללות במאושפזים אוטיסטים באיתנים.
בין השאר נידונה התעללות במאושפז הסובל מאוטיזם שנאסר עליו לדבר במשך מספר שעות ביום כאמצעי ענישה, מאושפז נוסף שנמנע ממנו טיפול בהתקפים אפילפטיים מהם סבל בטענה שהוא ‘מעמיד פנים’, מאושפז נוסף שסבל מנפילות מרובות ונמנע ממנו טיפול בחבלות שפיתח כתוצאה מהן, מאושפז שנהגו לקשור את ידיו בזמן הארוחה, מאושפז שנהג להטיח את הראש בקיר ומנעו מלצייד אותו בקסדה כדי שלא יפצע את ראשו מתוך הנחה כי הוא “מעמיד פנים”, מאושפז נוסף שהצוות גזר את בגדיו, מאושפז אחר שסבל מבעיטות מצד אנשי צוות ואולץ לעבוד בעמידה, מאושפזת שאולצה לאכול על הרצפה מתחת לשולחן, מאושפז שהוכרח לאכול כל מה שהוגש לו בצלחת, מאושפז שסבל מפרצי אלימות ואולץ לשהות בחדר קטן ללא איוורור חיצוני ברוב שעות היממה ושני מאושפזים שאולצו לשהות זמן רב עם בגדים ספוגים בשתן.
בפסק הדין בפרשה, הבהיר השופט צבי סגל כי הקל בחלק מהאישומים.
“הרשעת הנאשמים אינה מתייחסת לכלל מרכיבי האישומים שיוחסו להם מלכתחילה בכתב האישום, אלא בחלק מן המקרים למרכיבי התנהגות מסוימים בלבד. לכמה מן המעשים האחרים שהוזכרו בכתב האישום, הכרעתי כי חרף הפסול המוסרי שדבק בהם, ביצועם לא חצה את הרף הפלילי והם אינם חמורים עד כדי ביצוע עבירה של התעללות”, כתב בפסק הדין.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=33CY1-WNkJM]
תיוג אדם כפסול דין הוא עוול שזועק לשמים.
אחד מזכויות היסוד של כל חברה דמוקרטית היא זכותו של האדם לתבוע ו/או להיות נתבע בהליך גלוי ותקין, כאשר כל זכויותיו המשפטיות נשמרות במלואן.
התיוג מבטל את הזכויות האלה.
אין ספק שמדובר בצוות סדיסטי ואכזרי ברמה שאינה נתפסת. אך העובדה שמדובר באנשים כה רבים שפשעו באופן כה נורא כלפי אנשים חסרי ישע רק מוכיח כי “יצר לב האדם רע מנעוריו” . ולכן הדרך היחידה להגן על הפרט הוא למנוע את התיוג המזוויע של “פסול דין”. ואם יש מבין הקוראים כאלו שמרימים גבה ובטוחים שמדובר אך ורק בחוסים מוגבלים שאינם כשירים עקב מוגבלותם, ללא קשר לתיוג שלהם, אני רוצה להבהיר שבמקרים לא מעטים מתייגים אנשים בעלי אינטליגנציה תקינה כ”פסולי דין”, למרות שברור שאדם בעל אינטליגנציה תקינה יכול לנהל היטב את ענייניו המשפטיים. אם מתייגים בעלי אינטליגנציה תקינה כמוגבלים, סביר להניח שגם מתייגים אנשים עם לקות קוגניטיבית קלה כ”פסולי דין” למרות שברור שהם אינם כאלו.
בנוסף, לעיתים מציגים אדם מוסרי וחברתי וכשיר, שנצפים אצלו סממנים פסיכופזיולוגים/פסיכומוטורים ברמה כלשהי, כמסוכן ואלים ואף מעלילים עליו עלילות מזוויעות אך ורק מכיוון שרוצים להשיג אותו למחקר כי התופעות הפיזיולוגיות מעניינות את הרופאים ואת החוקרים. וכדי לנהל הליכים חסויים ולהעליל עליו עלילות בהליך חסוי מתייגים אותו כפסול דין.
ומדובר פשוט באאוגניקה ובחמדנות, כאשר הרצון הוא לבדוק אם אין ממצא פיזיולוגי כלשהו שיכול אולי לתרום במשהו להתפתחות המחקר והעדר ממצא הוא גם ממצא!
ולעיתים אף מעלילים על אדם כי הוא אלים ומסוכן וזקוק להתערבות פסיכוכירוגית פולשנית מיותרת המסוכנת עד מוות, כאשר המטרה היא לשדוד רקמות מגופו למטרות מחקר. אני עדיין בחיים והרופאים והרבנים כבר מתמקחים על רקמות מוחי, משל היו ד”ר מנגלה וקאפו מנהלים דיון ברייך השלישי.
אני מצהירה כי אני מתנגדת כי ייטלו תא ו/או איבר כלשהו מגופי בין בחיי ובין לאחר מותי, למחקר, להשתלה או לכל מטרה שהיא.
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?blogid=130455
ארבעה הפסיכים הסדיסדים הפסכופטים הבכירים מבית החולים הנאצי אתנים שהורשעו בהתעללות כל הארבעה החולי נפש שהתעללו במשך שנים בחוסים גם חן חביבי שנחטף בגיל 8 ואושפז בכפיה ובניגוד לרצונו בבית החולים הנאצי אתנים לבקשת החולת נפש הפסיכית הסדיסדית הפסכופטית פקידת הסעד מרים בן עטר שביקשה מהפסכאטרית והפסכאטר הפסיכים הסדיסדים הפסכופטים יאנה אומונסקי והפסכאטר אומונסקי החולה נפש שהתעללו בחן חביבי בבית החולים אתנים בחן חביבי שנקשר למיטה והוזרקו לו זריקות ומכות חשמל וכדורים פסכאטרים ומכות שקיבל חן מהצוות הפושע הנאצי בבית חולים אתנים שחן אושפז ללא עילה וסיבה שהבני הזונות מבית החולים אתנים שהתעללו בחן במשך תקופה ארוכה ועד היום חן חביבי סובל מטראומות נוראיות מההתעללות שבוצעה בו בבית החולים אתנים שצריך לשחרר מיד את כול המאושפזים ובמקומם לאשפז בכפיה את השופטים השופטות עובדות סוצאליות פקידות סעד שוטרים ופקידים מרשיות המדינה שהם חולי נפש פסיכים סדיסדים פסכופטים.