תזכרו את לורי שם טוב
“המקרה הבולט ביותר הוא של לורי שם־טוב, שמעצרה הוארך לאחרונה – לא בחמישה ימים אלא ב־150 יום. שם־טוב, שילדיה נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה, נמצאת כבר יותר משנתיים במעצר“.
תזכרו את לורי שם־טוב: האם המעצר של מיקי גנור הכרחי ליצירת דרמה, גם אם הוא מתעלם מזכויות אדם? , אמנון לורד, ישראל היום, ישראל השבוע, 29.03.2019
רבים תוהים, מה פתאום משליכים שוב את מיקי גנור למעצר? התחושה הבלתי נמנעת היא שמדובר בצעד ענישה נקמני ללא משפט, משום שחזר בו מהסכם עד מדינה. כל זה נעשה בשיתוף פעולה של בית המשפט העליון, היות שבית המשפט המחוזי מרכז־לוד קבע שאין עילת מעצר.
דומני שהיחיד שהתקומם על המהלך הכוחני של הפרקליטות והמשטרה היה הפרופסור למשפטים בועז סנג’רו, במאמר ב”הארץ”. מאחר שיש תחושה שתיק הצוללות בהיבטי השוחד מתפרק, עושה הפרקליטות עבודת ריכוך על דעת הקהל. יש חומר חדש מגרמניה. תעשיית ההדלפות תייצר תנופה מחודשת לחקירה הנובלת, ומעצרו של גנור מייצר גם את הדרמה. שנדע שמדובר בפשע.
פרופ’ סנג’רו הוא מהבודדים ביקום המשפטי שבאמת רגיש לנושא זכויות האדם של חשודים ונאשמים. צר לומר זאת, והוא אף מתפלמס בנושא עם בית המשפט העליון, שמדבר הרבה על זכויות האדם, אך מי שחוקק את החוקים בנושא אלו פוליטיקאים מהשורה; ואילו בית המשפט ממשיך בגישתו הדרקונית.
המקרה הבולט ביותר הוא של לורי שם־טוב, שמעצרה הוארך לאחרונה – לא בחמישה ימים אלא ב־150 יום. שם־טוב, שילדיה נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה, נמצאת כבר יותר משנתיים במעצר. סנג’רו, בראש קבוצה של עשרה מרצים וחוקרי משפט, שיגר מכתב שחתום על ידי כל העשרה ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה ובו תביעה לשחרורה המיידי; היא בסך הכל בלוגרית שאכן הכפישה עובדי רווחה, אנשי משטרה ואף שופטים, רחמנא לצלן.
“(אנו) מודאגים מאוד משימוש מערכת אכיפת החוק בהליך הדרסטי של מעצר עד תום ההליכים כבר יותר משנתיים, חרף העובדה שלורי שם־טוב לא מואשמת בעבירות הכרוכות באלימות (פיזית) ואין טענה שנשקפת ממנה סכנה לביצוע עבירות מסוג זה”, כותבים עשרת הפרופסורים למשפטים.
כבר בקיץ שעבר פסקה שופטת ביהמ”ש העליון ענת ברון כי יש לשחרר את שם־טוב בתנאים מגבילים. אבל בדרכים עקלקלות שבן אדם נורמלי מתקשה להבין, לא נוצרו התנאים לשחרורה, ואישה שילדיה נלקחו ממנה עדיין נמצאת מאחורי סורג ובריח – ללא משפט – כבר שנתיים וחודש.
