ניצה מימון שעשוע פרסמה פסק דין נגד הנתבע יוסף קלימי לפני שהצדדים הגישו סיכומים. הנתל”ש קבע תלונה מוצדקת. השופטת סירבה לפסול עצמה: ע”א 3591/19, תא”מ 41822-02-18 יוסף קלימי נ’ אליהו גיל
ניצה מימון שעשוע השופטת שפרסמה פסק דין עוד בטרם הושלם ההליך שנוהל בפניה, ושתלונה נגדה לנציב התלונות על שופטים נמצאה מוצדקת • בקרוב: נשיאת העליון תכריע בבקשה לפסול את מימון-שעשוע מלדון בתיק • בתגובה לשאלת “גלובס” אם יש כוונה לנקוט הליכים משמעתיים נגד השופטת, מהנהלת בתי המשפט נמסר כי החלטת הנציב עדיין נלמדת
פחות מיממה עברה מאז פרסמנו ב”גלובס” את הסיפור הבלתי נתפס על שופטת בית משפט השלום שפרסמה בשגגה את פסק דינה עוד לפני שהוגשו סיכומי בעלי הדין בתיק. השופטת, נזכיר, הודתה בטעותה, אך טענה כי מדובר בפרקטיקה הרווחת “בתיקים רבים”. נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אורי שהם, דחה את כל הסבריה של השופטת ומתח עליה ביקורת חריפה, תוך שהוא מציין כי בהתנהלותה “נפל טעם לפגם רב”.
כעת חושף “גלובס” פרטים נוספים על הפרשה שמעוררת הדים רבים, ובראשם את זהותה של השופטת – השופטת הבכירה ניצה מימון-שעשוע מבית משפט השלום בפתח-תקווה.
עוד ניתן לספר כי התביעה שאת פסק דינה לגביה מיהרה מימון-שעשוע לפרסם, היא תביעה חוזית בסדר דין מהיר; וכי הנתבע בהליך הוא יוסף קלימי, אשר מיוצג על-ידי עו”ד אגור פאליק ועו”ד מורן מרדכי, שמונו לייצג את קלימי לפי חוק הסיוע המשפטי.
ביקש מהשופטת לפסול את עצמה ו”זכה” ל-1,000 שקל הוצאות
לאחר שמימון-שעשוע פרסמה את פסק הדין, ועוד בטרם התפרסמה החלטתו הנוקבת של הנציב על התנהלות השופטת, הגיש קלימי לבית המשפט בקשה מהשופטת כי תפסול את עצמה. לטענתו, כבר מהדיון המקדמי בתיק “נראה בבירור כי בית המשפט גיבש את עמדתו, הטה את כף המאזניים לטובתו של התובע וצידד בו באופן מוחלט”.
השופטת מימון-שעשוע דחתה את בקשת הפסלות. בהחלטתה חזרה השופטת על טיעוניה, שהוצגו גם בפני הנציב שהם אך נדחו, לפיהם מדובר היה בטיוטה בלבד, והדגישה כי “כך נוהג בית המשפט לעשות בתיקים רבים”.
את החלטתה שלא לפסול את עצמה מלדון בתיק, נימקה מימון-שעשוע באופן הבא: “גם אם סבור קלימי כי בסיכומים שיוגשו מטעמו לא יהיה כדי לשנות את מסקנות בית המשפט, אין בכתיבת הטיוטה לאחר דיון ההוכחות, או בפרסומה שנעשה עקב טעות טכנית, כדי להוות עילת פסלות”. ואם לא די בכך, מימון-שעשוע אף מצאה לנכון להשית הוצאות בסך 1,000 שקל על קלימי.
לפי הדין, ערעור על החלטת שופט בעניין בקשת פסלות יידון תמיד בפני נשיאת בית המשפט העליון. ואכן, לאחר שדחתה מימון-שעשוע את בקשת קלימי לפסול את עצמה, הגיש קלימי, באמצעות עו”ד פאליק, ערעור שנדון בימים אלה בפני נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. לאחרונה הגיש גם התובע את התייחסותו לערעור שהגיש קלימי, וההערכות הן שההכרעה בבקשת הפסלות צפויה להתקבל בקרוב מאוד.
בתשובה לפניית “גלובס” בשאלה האם יש מקום לנקוט הליכים משמעתיים נגד השופטת מימון-שעשוע, הפנו אותנו בהנהלת בתי המשפט לתגובתם מאתמול, לפיה הם עדיין לומדים את החלטת הנציב שהם שהתקבלה רק לאחרונה.
כך, מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: “כפי שעולה בבירור מהחלטת הנציב, התקלה מושא התלונה היא נקודתית למקרה זה ואינה משקפת התנהלות כלל-מערכתית. החלטת הנציב התקבלה אצלנו אך לאחרונה, ומשמעותיה נלמדות.
“בעניין הוגשה בקשת פסלות (לפסול את שופטת השלום שפרסמה את פסק הדין לפני הסיכומים, מלדון בתיק – מ’ ב’), שנדחתה. ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה תלוי ועומד בפני נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. בנסיבות אלה לא נוכל להוסיף על האמור”.
מועמדת למחוזי
מימון-שעשוע מכהנת כשופטת שלום כבר למעלה מ-20 שנה, ושימשה בעברה במשך מספר שנים כסגנית בכירה לפרקליט המחוז בפרקליטות המיסוי והכלכלה בתל-אביב. במקביל לתפקידה כשופטת, משמשת מימון-שעשוע כמרצה בדיני ניירות ערך באוניברסיטת בר-אילן, במכללת שערי משפט ובלשכת עורכי הדין. בשנת 2015 מונתה מימון-שעשוע לכהונת שופטת בכירה. לפני שלוש שנים עלה שמה כמועמדת לבית המשפט המחוזי, אך הוועדה לבחירת שופטים החליטה לבסוף לקדם מועמדים אחרים.
לאורך השנים מימון-שעשוע הוציאה תחת ידה מספר לא מבוטל של פסיקות משמעותיות. כך, למשל, בשנת 2018 דחתה מימון-שעשוע על הסף תביעת השתקה שהגישה יבואנית מנשאי התינוק “בייבי בורן” נגד אם לתשעה שהמליצה בפייסבוק שלא לרכוש את מוצריה. בפסק דינה החריף קבעה מימון-שעשוע כי מדובר בתביעת השתקה, וחייבה את התובעים בהוצאות חריגות על סך 15 אלף שקל. עוד קבעה בפסק דינה הנוקב כי זמנו של בית המשפט הוא “משאב ציבורי יקר”, וכי אין “לאפשר לבעלי ההון לעשותו ככלי להתעמרות במי שמשאביו הכלכליים מוגבלים”.
בפסיקה נוספת ומעוררת מחלוקת של מימון-שעשוע מהשנים האחרונות, החליטה השופטת לגזור עונש של חצי שנת מאסר על-תנאי, חיוב בפיצוי, קנס והוצאות בהיקף 50 אלף שקל על נאשם בהליך של קובלנה פלילית פרטית שהגיש ראש מחלקת הנדל”ן דאז במשרד עורכי הדין ליפא מאיר. מימון-שעשוע קיבלה את טענותיו של עורך הדין הבכיר, לפיהן הנאשם השמיץ אותו ואיים עליו, כששלח מכתבים לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין ולבוררים, שם כינה את עורך הדין הבכיר “נוכל בגלימה” ואיים עליו כי “ירדוף אותו עד חורמה”.
בפסיקה מוקדמת יותר שלה החליטה מימון-שעשוע לבטל את הרשעתו של איש הייטק נעדר עבר פלילי שתקף פיזית את אשתו, אשר הודה במעשיו אך טען כי מדובר באירוע יוצא דופן. מימון-שעשוע אף כתבה בפסק דינה כי “הנאשם מועסק בתחום ההייטק, וכי הרשעה עלולה לפגוע באפשרויות העסקתו בעתיד”.
תזכורת: פרשת “השופטת הממהרת”
בסיומו של דיון הוכחות בתיק בו נתבע קלימי, הורתה השופטת מימון-שעשוע לצדדים, כמקובל, להגיש את סיכומיהם. אך מכאן החלו הדברים להסתבך: השופטת ביצעה טעות מצערת מבחינתה, שחשפה שהיא כלל לא נדרשת לסיכומי הצדדים בטרם תקבל את הכרעתה.
עוד בטרם הספיק התובע להגיש את סיכומיו, הועלה למערכת “נט המשפט” (מערכת אלקטרונית של הנהלת בתי המשפט, שבאמצעותה מגישים בעלי הדין את בקשותיהם ואת תגובותיהם וצופים בהחלטות השופטים) מסמך הנושא את הכותרת “פסק דין”. מדובר היה בפסק דין מנומק הבנוי מהמסד ועד הטפחות. במסמך שפרסמה השופטת כבר נותחה המשמעות של הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, אותה מלאכה שנוהגים לעשות בעלי הדין בסיכומיהם; נכלל הסכום המדויק שבו יש לחייב את הנתבע; ואפילו סכום ההוצאות שיש לפסוק לחובתו של קלימי נקבע במסמך, שגם נחתם גרפית ואלקטרונית על-ידי השופטת.
שעה לאחר שעלה ל”נט המשפט”, ובעקבות פנייה בהולה של קלימי, הסירה מימון-שעשוע את פסק הדין מהמערכת. השופטת ציינה כי מדובר היה בטיוטה בלבד, וכי הסיכומים ייקראו וייבחנו על-ידה בטרם נתינת פסק הדין הסופי. עוד הבהירה השופטת כי “כך נוהג בית המשפט לעשות בתיקים רבים, למען שימור הזיכרון הטרי מההתרשמות מהעדים בדיון ולרישום הממצאים המסקנתיים שעלו ממנו”.
מבחינת קלימי, ההבהרה של מימון-שעשוע לא הספיקה, והוא התקשה לעבור על השגגה לסדר היום. בתלונה שהגיש לנציב התלונות על שופטים, טען קלימי כי לא ניתן באמת להחזיר את הגלגל לאחור. כראיה לכך, טען, ניתן להבחין שבסיכומים שהגיש התובע לאחר שפורסם והוסר “פסק הדין”, הוא ממש הסתמך על הדברים שכתבה השופטת – ואף ציטט מהם “כמעט במדויק”.
בנוסף, קלימי טען כי אין לקבל את טענת מימון-שעשוע, שלפיה מדובר בפרקטיקה שתכליתה להבטיח את “שימור הזיכרון”, כהגדרתה. לדבריו, השופטת הייתה יכולה לכתוב הערות שונות למען שימור הזיכרון, אך “כתיבתו של פסק דין שלם, סופי ומנומק, שברור כי אינו טיוטה חלקית, מעיד על גיבוש דעתו של בית המשפט” וגרמה לו “לעוול ולחוסר צדק משווע”.
מימון-שעשוע מצידה טענה בתגובה לתלונה כי מדובר ב”שגגה” שנפלה, והתייחסה אליה כאל “טעות קולמוס”.
הנציב שהם קבע כי תלונתו של קלימי מוצדקת, תוך שהדגיש את מה שאמור להיות מובן מאליו לכל שופט היושב בדין: “בהכנת טיוטה מלאה ומפורטת של פסק הדין, טרם שהושלם ההליך המשפטי, יש טעם רב לפגם”.
השופטת ניצה מימון שעשוע סירבה לפסול עצמה. על כך הוגש ערעור לעליון שהתקבל.
| בבית המשפט העליון |
| ע”א 3591/19 |
| לפני: | כבוד הנשיאה א’ חיות |
| המערער: | יוסף קלימי |
| נ ג ד |
| המשיב: | אליהו גיל |
| ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה מיום 21.5.2019 בתיק תא”ם 41822-02-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת הבכירה נ’ מימון שעשוע |
| בשם המערער: | עו”ד אגור פאליק |
| בשם המשיב: | עו”ד מוטי אפרתי |
| פסק-דין |
ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת הבכירה נ’ מימון שעשוע) מיום 21.5.2019 בתא”ם 41822-02-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
- המשיב הגיש נגד המערער תביעה כספית על רקע הסכם שכירות שנחתם ביניהם. ביום 18.3.2019 התקיים דיון הוכחות בהליך ובסופו נקבעו מועדים להגשת הסיכומים. כשבועיים לאחר מכן, ביום 27.3.2019, ולפני שמי מהצדדים הגיש את סיכומיו, פורסם במערכת “נט המשפט” מסמך בן שלושה עמודים שסווג כפסק דין (להלן: המסמך שפורסם) אך לאחר כשעה הורד המסמך מהמערכת. המסמך שפורסם כלל דיון עובדתי, ניתוח של הראיות והחקירות שנערכו וכן קביעות מהימנות וקביעות שבעובדה. המסמך מסתיים במסקנות ובתוצאה אופרטיבית לפיה: “[…] על הנתבע [המערער דכאן] להחזיר לתובע [המשיב דכאן] את סכום השיק הבנקאי שנפרע על ידו, את דמי השכירות החלקיים ששולמו לחודש 12/17 מבלי שהתובע נכנס למגורים בדירה אלא רק נכנס לנקותה, ואת חשבון החשמל ששילם בסך 132 ש”ח. כמו כן את הוצאותיו המשפטיות. לפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 12,287 ש”ח, בצירוף אגרה ושכ”ט עו”ד בסך 3000 ש”ח”. המסמך שפורסם הופיע במערכת כשהוא חתום על ידי המותב שבפניו התנהל התיק.
בו ביום הגיש המערער בקשה להבהרה מדוע ניתן פסק דין לפני הגשת סיכומי הצדדים. במענה לבקשה זו ציין בית המשפט בהחלטתו שניתנה אף היא באותו היום כי “מדובר בטיוטה בלבד, טרם קבלת הסיכומים, שפורסמה עקב טעות טכנית ובטרם הוחזרה למצב טיוטה, מספר דקות לאחר מכן, כבר נשלחה התראה על מתן פסק דין באפליקציה של נט המשפט. הסיכומים, לכשיוגשו, יקראו ויבחנו על ידי ובהתאם ינתן פסק הדין הסופי”.
- המערער לא הסתפק בהבהרה זו וביום 12.4.2019 הגיש בקשה לפסילת המותב. המערער ציין כי לכל אורך ההליך היה בית המשפט מקובע בעמדתו ולאחר פרסום המסמך ברור לו כי עמדת בית המשפט גובשה לפני הגשת הסיכומים. זאת ועוד, לטענת המערער, המשיב – שהגיש בינתיים את סיכומיו – התבסס בסיכומים על המסמך שפורסם. משכך, טען המערער כי על בית המשפט לפסול את עצמו מהמשך הדיון בתיק בשל חשש ממשי למשוא פנים. תגובת המשיב לבקשת הפסילה הוגשה ביום 13.5.2019 ובה טען כי המקרה דנן לא מעלה כל עילה אובייקטיבית לפסלות המותב וכי פרסום המסמך לא מהווה עילה לפסילה.
- בהחלטתו מיום 21.5.2019 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. נקבע כי המסמך שפורסם נכתב לאחר דיון ההוכחות ובו פורטה התרשמותו ממהימנות העדים. עוד צוין כי כך נוהג בית המשפט לעשות בתיקים רבים לטובת שימור רשמיו. בית המשפט הבהיר כי המסמך שלא היה אלא טיוטה של פסק הדין, הועלה למערכת “נט המשפט” בשוגג, כי כתיבת פסק הדין טרם הושלמה וזו תושלם לאחר עיון בסיכומי הצדדים וכי פרסום המסמך לאחר דיון ההוכחות אינו מקים עילת פסלות. טענות נוספות שהעלה המערער ביחס לאירועים שקדמו לפרסום המסמך נדחו אף הן מן הטעם שלא הועלו במועד הרלוונטי. המערער אף חויב בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש”ח.
- מכאן הערעור בו חוזר המערער על טענותיו בפני בית המשפט קמא. המערער סבור כי המסמך שפורסם מלמד כי בית המשפט גיבש את דעתו בהליך עוד בטרם הגשת הסיכומים. עוד טוען המערער כי בית המשפט יצר חוסר איזון דיוני ומהותי לטובת המשיב הבא לידי ביטוי בכך שהמשיב מסתמך בסיכומיו על “הקביעות” של בית המשפט קמא במסמך שפורסם. כמו כן שב המערער על טענותיו כי מהחלטות שניתנו ומהתנהלותו של בית המשפט לכל אורך הדרך ניתן ללמוד כי גיבש את דעתו עוד בטרם הסתיים ההליך.
המשיב סבור כי דין הערעור להידחות. הוא מפנה בהקשר זה לטעמיו של בית המשפט קמא ומציין כי לגישתו המקרה דנן אינו מקים כל עילה אובייקטיבית לפסלות המותב. עוד טוען המשיב כי בקשת הפסלות הוגשה שלושה שבועות ויותר לאחר תום דיון ההוכחות ומשכך כל טענות המערער הנוגעות להתנהלות המותב לאורך ההליך אינן רלוונטיות. אשר למסמך שפורסם טוען המשיב כי טבעי הדבר שהמותב לא יחל במלאכת הכנת פסק הדין רק לאחר הגשת סיכומי הצדדים והוא מוסיף ומציין כי בסיכומיהם אין הצדדים “מחדשים” או “מביאים” ראיות חדשות וכל תכלית הסיכומים היא לרכז את העובדות ואת הטענות המשפטיות. משכך, לגישתו, המסמך שפורסם שלא היה אלא טיוטה של פסק הדין אינו מקים עילה לפסילת המותב.
- ביום 12.7.2019 הגיש המערער בקשה להגיב לתשובת המשיב. לבקשתו, צירף המערער את תגובתו ובמסגרתה עדכן, בין היתר, כי תלונה שהגיש לנציבות תלונות הציבור על שופטים בעניין פרסום המסמך נמצאה מוצדקת על ידי הנציב, השופט (בדימ’) א’ שהם. בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי ושאותה אפרט להלן לא ראיתי צורך לאפשר למערער להגיב לתשובת המשיב.
- דין הערעור להתקבל. אכן, אין זה רצוי ואין זה מקובל כי שופט יורה לבעלי דין לסכם את טענותיהם כדי להתרשם מדבריהם ולהיות פתוח לשכנוע, ובד בבד יחליט בעניין העומד לדיון על-פי התרשמותו שלו בלבד, מחומר הראיות וללא כל הסתמכות על סיכומי הצדדים (ע”פ 362/89 מסלם נ’ מדינת ישראל, פ”ד מג(3) 281, 282 (1989); כן ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 138 (2006)). עם זאת, הכנת טיוטת פסק דין לא מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילה וכבר נפסק כי אין כל פסול בכך שבית המשפט יערוך טיוטה כזו טרם מתן פסק הדין ויכלול בה בין היתר את התרשמותו מהראיות וממהימנות העדים. כך למשל פסק בית משפט זה בע”א 883/04 בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ גלי אלפא תקשורת בע”מ, פסקה 8 (28.4.2005) (להלן: עניין בנק דיסקונט) כי:
“במקרה דנן פורסם מסמך שהיווה למעשה טיוטת פסק-דין. המסמך הציג את המחלוקת בין הצדדים, תוך פירוט טענות בעלי הדין. עיון בתוכנו של המסמך אף מלמד כי הוא מכריע בשני עניינים שבמחלוקת. עם זאת, המסמך אינו מכריע בתובענה כולה, לכאן או לכאן. אין בו קביעה פוזיטיבית באשר לתוצאה שתתקבל. אכן, המסמך מפרט את התרשמות בית המשפט מהעדים שהעידו בפניו, אולם בכך אין כל פסול. שכן, אך הגיוני הוא כי בית המשפט יערוך תרשומת כזו בתום שמיעת העדויות, כשזיכרונו עדיין טרי, בהינתן שפסקי דין נכתבים לעיתים זמן רב אחרי מתן העדויות. הפגם במסמך אינו מצוי בעצם עריכתו, אלא בעובדה שפורסם באתר בית המשפט. על פגם זה יש להצר, אולם אין בו, לכשעצמו, כדי לפסול את בית המשפט”.
אלא שהמסמך שפורסם בשגגה בענייננו שונה מזה אשר פורסם בשגגה בעניין בנק דיסקונט. תוכנו של המסמך שפורסם בענייננו מעיד עליו כי נחזה להיות פסק דין מוגמר ושלם הכולל מסקנה משפטית ברורה, תוצאה אופרטיבית חד משמעית ואף חיוב בהוצאות.
- החריצות תכונה מבורכת היא ומתן פסקי דין בתוך זמן סביר מיום שבו תם הדיון הוא יעד מערכתי חשוב. על כן, השופטים השוקדים להגשימו ראויים להערכה.
בספר תיקון מידות הנפש חלק ד שער ד, כותב ר’ שלמה אבן גבירול על מידת החריצות:
“… וראוי לאדם שיתנהג בה בכל מעשהו, ובכל מה שמתעסק בו ממלאכות החכמה והמחשבה, הלא תראה מה שנאמר בה: וְהוֹן-אָדָם יָקָר חָרוּץ (משלי י”ב, כ”ח), רוצה לומר כי היקר שבהון האדם, החריצות שהוא הזריזות, והוא שיהיה חרוץ בשני העולמות …”
אין ספק בליבי כי השגגה שארעה במקרה דנן בהוצאת המסמך שפורסם טרם הגשת סיכומי מי מהצדדים, אינה אלא טעות אנוש של שופטת יעילה וחרוצה שביקשה להביא לסיום בהקדם תיק פשוט יחסית שנשמע בפניה ולא לעכבו. על כן, הטענות שמעלה המערער בדיעבד לגבי האופן שבו נוהל הדיון בתיק, אין להן מקום ודינן להידחות. עם זאת, הטעות טעות היא ועל טעויות ממין זה הוסיף ר’ שלמה אבן גבירול וכתב שם: “אך החריצות שהיא מביאה אל המהירות והקלות מגונה. וצריך המשכיל להזהר ממנה”.
- מוכנה אני להניח כי המותב כמותב מקצועי יוכל לקרוא ולבחון מחדש את הכרעתו לאחר קבלת הסיכומים. אך דומני כי בנסיבות המקרה דנן ובשל מראית פני הצדק, מן הראוי שההכרעה בהליך זה תועבר למותב אחר. ערה אני להלכה הנוהגת עימנו ולפיה אין מקום להרחיב את השימוש בעילת הפסלות המיוסדת על “מראית פני הצדק” שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, וזאת על מנת שלא נמצא מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות (ראו עניין בנק דיסקונט, פסקה 8). אך בנסיבות המקרה דנן אני סבורה כי יש לכך מקום, הן בשל הפגם שנפל בפרסום המסמך והן ובעיקר בשל תבניתו ותוכנו של המסמך שפורסם, הנחזה על פניו להיות פסק דין שלם ומוגמר.
אשר על כן, הערעור מתקבל. הדיון בהליך יקבע על ידי נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז בפני מותב אחר על פי סדרי הדין שאותם יקבע.
אין צו להוצאות בערעור.
ניתן היום, י”ח בתמוז התשע”ט (21.7.2019).
| ה נ ש י א ה |
________________________
19035910_V02.docx דז
מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il
