הפסד צורב לתובע הסדרתי וולטר צבי סוריאנו, תושב בריטניה. העליון קבע כי הפורום המתאים לתביעת לשון הרע נגד ריצ’רד סילברסטיין היא ארה”ב רע”א 4369/19

אחד, חובש מגבעת, תושב בריטניה, תובע סדרתי של אזרחי מדינת ישראל. יש לו כסף, הרבה כסף, יותר מידי כסף, ולכן הוא משתמש בעו”ד אילן בובמך, אשף תביעות נזיקין ולשון הרע, לצורכי תביעות הפחדה והשתקה, בלא שיש עילת תביעה. עד כדי כך פשה הנגע, שאותו בזבזן כספים הגיע עד לביהמ”ש העליון, בשביל להוציא דמים מבלוגר בשם ריצ’רד סילברסטיין החי בארה”ב. ואיפה הוא ביצע את התביעה? בארץ ישראל. כמה הזוי.

בבית משפט עליון השיב לו השופט עוזי פוגלמן, שאין לו מה לחפש בארץ, כבר בסעיף 1: “כעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, המבקש, תושב בריטניה, הגיש תביעה נגד המשיב, תושב ארצות הברית”. נו, למה התובע הסדרתי לא תבע את סילברסטיין בארה”ב? ההיגיון וגם החוק קובע, שאם העבירה נעשתה בארה”ב, מקום השיפוט הוא ארה”ב. כנראה שמישהו אמר לסוריאנו, שמערכת המשפט כל כך מושחתת במדינת ישראל, שאפשר לקבל סעדים, גם כשלא מגיע סעדים, אלא שלרוע מזלו של התובע, השופטים עליהם נפל, לא נפלו בפח שלו. סביר להניח שאם התביעה שלו היתה מגיעה לשופט יאיר דלוגין מביהמ”ש שלום ת”א, וולטר היה מקבל מבוקשו, בלי שיעבור את המחוזי והעליון. יאיר דלוגין תמיד פוסק לטובת מי שהכסף בכיסו.

לנו לא נותר אלא לצטט מאגרת הרמב”ן: “ועתה בני דע וראה, כי המתגאה בלבו על הבריות, מורד הוא במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים, שנאמר: ה’ מלך גאות לבש וגו’. ובמה יתגאה לב האדם? אם בעושר, ה’ מוריש ומעשיר; ואם בכבוד, הלוא לאלוקים הוא. שנאמר: והעושר והכבוד מלפניך, ואיך מתפאר בכבוד קונו. ואם מתפאר בחכמה, מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים יקח. נמצא הכל שווה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים, וברצונו מגביה שפלים, לכן השפל עצמך וינשאך המקום“.

ועכשיו שהראינו את ידיעותינו ברמב”ם, כי כסף אין לנו, ורק התורה לעינינו, מצ”ב פסק הדין בקובץ pdf.