גבר בן 50 מוסר עדות נגד מדינת ישראל בועידת האו”ם בז’נבה: אלימות, פגיעה בזכויות הפרט ובזכות למשפט צדק
אני, xxx, אזרח ותושב מדינת ישראל, הנני רווק בן 50 שנה אשר מילא את חובו למדינת ישראל ושירת שירות צבאי מלא וקיווה, כי מדינת ישראל תתן לי את הזכויות הבסיסיות המוקנות לכל אדם, דבר אשר רחוק מהמציאות, כאשר מדובר במדינת ישראל.
כיום הנני מתגורר עם אימי בת 72 שנה החיה מקצבת הכנסה מהביטוח הלאומי, לאחר שחלתה במחלת הסרטן. הנני עובד, ומקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי.
עד גיל 18 חייתי חיים רגילים ונורמטיביים. בגיל 18 לערך התגייסתי לצבא גיוס חובה עפ”י החוק בישראל ובצבא עברתי תקיפה מינית אשר גרמה לי לטראומה, אך למרות זאת המשכתי לשרת בצבא עד תום התקופה עפ”י החוק בישראל. מדינת ישראל העדיפה להכיר באירוע שקרה לי בצבא כארוע אזרחי ולפצות אותי באמצעות הביטוח הלאומי ולא להכיר בי כנכה צה”ל, הזכאי לפיצוי וגמלה גבוהים יותר.
זאת ועוד, במהלך השנים הוכרתי כנכה והנני כיום מוכר בעל נכות נפשית בשיעור 100%.
כאילו לא די בכך במצבי הבריאותי, מערכת המשפט, מערכת אכיפת החוק, המשטרה, כולם עושים יד אחד כנגד החלשים והמוחלשים בחברה הישראל וממשיכים לדרוס ולרמוס זכויותי בכל תחנה ותחנה במהלך חיי ובמכתבי זה, אפרט את האפליה, הגזענות ורמיסת זכויות שיטתית מטעם מדינת ישראל ומנגנוניה כנגדי. ברצוני להבהיר כבר כאן, כי סיפור חיי והעוולות שנגרמו לי הנם מקרה אחד מתוך אלפי אירועים דומים שמתרחשים מדי יום ביומו במדינת ישראל, בה לאזרחים החזקים בחברה שיש להם כספים למתן שוחד ו/או לייצוג הולם, יוצאים “נקיים” מכל עבירה ואילו אזרחים מוחלשים אשר מתפרנסים בקושי ונזקקים לקצבאות מהמדינה זוכים לייצוג “נחות” של הסנגוריה המשתף פעולה עם שאר מנגנוני המדינה, על מנת להרשיע את החלשים ובמקרה הצורך, כמו במקרה שלי, גם לשלוח אותי למאסר ממושך ולהרחיקני מהחברה, מבלי שאקבל משפט צדק אמיתי .
במכתבי זה אתאר בקצרה, התעללות ורמיסת זכויותיי במשך תקופה של כ- 15 שנים ע”י מדינת ישראל, מערכת המשפט, משטרת ישראל ושאר אורגני המדינה.
- באירוע הראשון הותקפתי אני ואחי ע”י מאבטחים במשרדי ארגון נכי צה”ל בעיר רחובות בישראל. לאור מצבי הכלכלי מונה לי עו”ד מהסניגוריה הציבורית בישראל ואם לתומי חשבתי שאזכה למשפט צדק, במהרה התבדיתי שכן בא כוחי מטעם הסניגוריה הציבורית, עשה יד אחד עם מערכת המשפט ועם משטרת ישראל, ובהליך מהיר ללא בירור העובדות ללא עמידה על קבלת ראיות, הרשיעו אותי ואת אחי, לאחר לחץ עצום, הן מטעם השופט, הן מטעם ב”כ המשיב והן מטעם בא כוחי שאמור היה להגן עליי.
- ניסיון מטעמי לקבל את חומר החקירה, לעיין בצילומי האבטחה אשר יכולים לזכות אותי סורבו ע”י הסניגור הציבורי. הצד השני אשר התלונן עלי באירוע זה, נזרק מעבודתו בתקופה זו עקב גניבת מזגן, דבר שמעיד על אמינות המתלונן ודרך אופיו, כך שאירוע זה היה צריך להסתיים בזיכוי מוחלט שלי, אך לא כך. בלית ברירה ולאחר שהפחידו אותי כי במידה ולא אאשר את עסקת הטיעון, יבולע לי ואולי אף אכנס לכלא, אישרתי בלב כבד את עסקת הטיעון והודיתי בעבירה שלא עשיתי וזאת על אף שהנני זכאי לחלוטין.
- האירוע השני עסק בסכסוך שכנים ביני לבין שכן שפלש וחנה את רכבו בחנייה שלי, ואשר התגלגל לחילופי דברים ולבסוף נדחפתי ע”י השכן ועקב כך הוגשה תלונה במשטרה. שוב ציפיתי כי אקבל יחס הוגן מצד אורגני המדינה ובכללם משטרת ישראל אשר תבדוק את תלונות הצדדים, תאתר ראיות וכן עדויות שכנים שנכחו באירוע ואז תתקבל החלטה מושכלת כנגד מי להגיש כתב אישום. מחוסר מזל, הצד השני באירוע זה היה שוטר של מדינת ישראל ובעצם העלאת עובדה זו, אני כבר הפסדתי באירוע זה, שכן משטרת ישראל קיבלה באופן חד משמעי את גרסת השכן שלי (השוטר), לא אספה ראיות של צדדים שלישיים ושל שכנים, על מנת לכסות על מחדליה היא המציאה ועד בניין שלא קיים, ומעולם לא פנו אליו, ובמהירות רבה הוגש נגדי כתב אישום.
- שוב מונה לי סנגור מהסניגוריה הציבורית, אשר כל מטרתו היתה לסגור את התיק במהירות תוך הרשעתי מבלי לנסות ולהוכיח את חפותי כנדרש בכל מדינת חוק.
- מהניסיון שנצבר אצלי, התלוננתי על רמת הסניגור הציבורי ועל אי רצונו לנסות באמת ובתמים להוכיח את חפותי, אז החליפו לסנגור ציבורי אחר, שלא הועיל, שכן כולם יש להם מטרה אחת, לסגור את התיק במהירות המירבית גם אם זה על גב הלקוח והרשעתו.
- בית המשפט אף הוא תרם את חלקו בהרשעה המהירה ובניגוד לחוק ואף המציא חוקים ונהלים (כגון: חוק מחיקה בהסכמה) שלא קיים בחוק הישראלי, על מנת לשפר ולתקן את עדויות הצדדים, כך שיתאימו לכתב האישום ולהרשעה “נקיה” ומהירה, והצדדים שיודעים או אמורים לדעת את החוקים הרלוונטיים, לא מחו על כך.
- “בסופו של יום” תיק זה נוהל ע”י ארבעה סניגורים ציבוריים שקיבלו שכר ממדינת ישראל ועדיין עובדים בשירות המדינה. סניגורית ראשונה נטשה אותי ואת התיק ללא הסכמתי או בקשתי וכיום היא קודמה ומתארת את עצמה כמומחית משפט פלילי וחברה בוועדות של לשכת עו”ד ולעיתים מטפלת בענייני ואינה פוסלת את עצמה.
- סנגור ציבורי שני ביקש לבדוק את מצבי הכללי ולא בחל להשיג מטרתו באלימות ומרמה, עת הציע לי לתרום לצדקה, וכשהוצאתי את ארנקי הוא חטף אותו וקרע אותו על מנת לבדוק אם יש לי כסף ואיני מתחזה לחסר אמצעים. למותר לציין כי גם סנגור זה עדיין עובד בשירות מדינת ישראל.
- הסנגור אחרון שמונה לי עבור הליך הערעור, מעולם לא פגש אותי או קיבל ממני מסמכים וראיות וזאת על אף פנייתי אליו ודרישתי לפגוש אותו, והגיש ערעור לוקה בחסר וחסר כל תועלת וביהמ”ש המחוזי בערעור במקום לדרוש למנות סנגור אחר שייצג אותי כהלכה, נתן “פרס” לסניגוריה ושחרר אותם מייצוגי ושוב נותרתי לבד, ללא כל ייצוג הולם. התוצאה לא איחרה לבוא והערעור ברובו נדחה.
- האירוע השלישי עוסק בניסיוני להחליף מכשיר סלולרי חדש שנרכש על ידי עקב שריטות ועקבות שימוש קודם במכשיר.
- פניתי למרכז השרות של החברה הסלולרית, זכיתי לצעקות וקללות מטעם נציגת השרות ולאחר מכן דחיפות ואלימות ממנהלה שגירשו אותי ממרכז השירות. גם באירוע זה מונה לי סנגור ציבורי מטעם מדינת ישראל וכדרכם, כל מטרתו הנה להביא להרשעה מהירה וסגירת התיק.
- ניסיוני לקבל מידע מהסניגור הציבורי שמונה לי בדבר זהות העדים מטעם התביעה נתקלה בסירוב תוך שהוא מראה לי את כתב האישום ומסיר בידו את העדים מטעם התביעה, כמו כן שיקר לי לגבי העד המרכזי ונוכחותו בביהמ”ש, כאשר בפועל עד זה היה בחו”ל ולא נכח במשפט.
- מצד שני, התביעה, לא עדכנה את ביהמ”ש כי העד המרכזי שוהה בחו”ל וביהמ”ש גער בהם על כך. בית המשפט גם הוא בדרכו נתן יד להתנהלות השערורייתית והבלתי חוקית ובמהלך הדיון בו הושפלתי ע”י הסנגור הציבורי אשר טרח להודיע לי כי “לא שילמתי על ייצוג ולכן הוא לא חייב לי כלום”, ביהמ”ש על אף דרישתי כי מילים אלו יירשמו בפרוטוקול, ביהמ”ש עשה יד אחת עם הסניגוריה הציבורית ולא רשם זאת בפרוטוקול, והנה ביהמ”ש מכסה על מחדליהם. לאחר שביקשתי הארכת מועד להגשת ערעור, ביהמ”ש לא שלח לי כל אישור או החלטה על בקשתי זו ולאחר שפניתי פעם נוספת, נאמר לי שחלף זמן הערעור ולא ניתן לערער.
- האירוע הרביעי נסב סביב תלונתי על שירות גרוע בחברת ביטוח ובעקבות הודעתי כי השירות בחברת הביטוח לקוי באופן ממשי ועל מנת ששאר לקוחות החברה לא ישמעו על כך, הם נעלו את דלת הכניסה למשרד והזמינו את משטרת ישראל שעצרה אותי במקום, ולאחר זמן הוגש נגדי כתב אישום.
- שוב, גם במקרה זה מונה לי סניגור מהסנגוריה הציבורית, אך הפעם מינו לי את אותו סניגור ציבורי מהאירוע השלישי לעיל.
- לאור ההיכרות המוקדמת והלא חיובית עם הסנגור הציבורי דרשתי בכל תוקף לקבל סניגור ציבורי אחר. כתגובה לכך ביהמ”ש שחרר הן את הסניגור הציבורי שמונה לי והן את הסניגוריה הציבורית מלהמשיך ולמנות לי עו”ד כסנגור ציבורי ושוב נותרתי ללא ייצוג. במהלך הדיון הסנגור הציורי שמונה לי קילל, השפיל, ואיים עלי בפני כל הנוכחים והן השופטת ואף לא אחד מהם פעל לשים סוף לביזוי המתמשך שלי באולם ביהמ”ש.
- דרישתי כי הדברים והקללות שנאמרו לי בחלל ביהמ”ש יירשמו בפרוטוקול על מנת שאוכל לנקוט בצעדים כנגד אותו סנגור ציבורי, סורבה ע”י ביהמ”ש בטענה כי זו הוכחה חותכת לתבוע אתו ואת המדינה והיא לא תיתן יד לכך.
- הנה, שוב הוכחה נוספת, כי אורגני מדינת ישראל, בית המשפט, סניגוריה ציבורית, משטרה – כולם עושים יד אחת ודואגים גוף למשנהו והכל על גב האזרחים. התיק עבר לשופטת אחרת, אך אם חשבתי שהאלימות וההשפלות בבתי המשפט יסתיימו, טעיתי בגדול, השופטת אמנם אחרת, אך ההתנהלות וההשפלות הנה שיטה ממשיכה.
- השופטת שאלה אותי ” אם אני נכנס למיטה?”, תוך כדי צחוק ולעג בפני הנוכחים באולם ביהמ”ש. באחד הדיונים בתה של השופטת הגיעה לאולם ביהמ”ש, והשופטת בלעג הציגה אותי לבתה ואמרה כי כולם מכירים אותי ואיך היא לא מכירה אותי”, והכל בצחוק ולעג בפני כל הנוכחים באולם ביהמ”ש. השופטת מנעה ממני להביע את טענותיי בביהמ”ש וגערה בי שוב ושוב “תשתוק, תסתום ותשב”, וביקשה מהקלדנית למחוק את פליטות הפה שלה. לאחר שהגשתי תלונה על השופטת ביחידה לתלונות על השופטים באמצעות מכתב תלונה שכתב לי עו”ד שעזר לי, אז במהלך הדיונים, הדבר עמד כנגדי, שכן השופטת טענה כי אם יש לי עו”ד שיכול לנסח לי מכתב תלונה נגדה, אז אני יכול לייצג את עצמי, דבר שהוא כאמור לא נכון ולא חוקי.
- “בסופו של יום” השופטת מסרה שאיתרה עבורי עו”ד מלשכת עו”ד בישראל, דבר שבדיעבד התברר כשקר, שכן עו”ד היה גם הוא מהסניגוריה הציבורית, שכל מטרתו הייתה להביא להרשעה מהירה וסגירת התיק.
- סנגור זה לא הכין אותי למשפט ולעדויות, זימן אותי יום לפני הדיון למשרדו וגם ועל אף שהתייצבתי במועד, הוא לא טרח לפגוש אותי ולהכין אותי לדיון למחרת ולבסוף עזבתי כשלעומת שבאתי. במהלך הדיון השופטת שחררה את הסניגור הציבורי עם חומר החקירות והפרוטוקולים, כך שנותרת לבדי, ללא כל חומר משפטי ונדרשתי לייצג את עצמי. התוצאה לא איחרה לבוא. בדיון שוב הורשעתי בעבירה שלא עשיתי ומערכת המשפט ומדינת ישראל, שוב סגרו תיק על גבם של האנשים המוחלשים בחברה הישראלית.
- אירוע זה נסב סביב סכסוך שכנים, בו אני ושכנתי התלוננו אחד על השני בגין אלימות מילולית. משטרת ישראל אשר חקרה את הנושא ובדקה את עברי, החליטה, ככל הנראה, כי אין מה לבדוק ולאור מעורבותי בעניין, אף ניתן מיד להגיש תלונה ולהרשיע אותי בעבירה נוספת. למה? כי זה אני! בהליך זה מדינת ישראל החליטה שלא למנות לי ייצוג משפטי ולכן נאלצתי לייצג את עצמי. במהלך הדיון בביהמ”ש בא כוח התביעה שהנו שוטר ועו”ד במקצועו, ביחד עם השופט, צחקו, לגלגו, ניהלו את המשפט מבלי להתייחס אלי, תוך כדי שבא כוח התביעה, שולח לי נשיקות באוויר וכן איום בעזרת ידיו של תנועת אקדח וירייה. דרישתי כי תנועות מגונות אלה יירשמו בפרוטוקול ביהמ”ש, סוף סוף, נענו ע”י ביהמ”ש ונרשמו בפרוטוקול.
- לאחר שנמסר לי העתק פרוטוקול ובמהלך יציאתי מאולם ביהמ”ש, השופט דרש ממני לחזור אליו ולמסור לו את הפרוטוקול שבידי על מנת שיוכל לערוך בו שינויים ולמחוק את התנהלות ב”כ התביעה מפרוטוקול הדיון, דבר שבאופן טבעי סורב על ידי. בדיון הבא שנערך בתיק זה, ולאור סירובי ליתן את הפרוטוקול המרשיע של ב”כ התביעה, קיבלתי מכות מב”כ התביעה שהינו רב פקד שוטר ועו”ד במקצועו ביציאה להפסקה מהדיון ובמפתן הכניסה לאולם ביהמ”ש ובעקבות זאת אני, זה שקיבל את המכות, נעצרתי ליומיים בכלא ניצן, על אף שכתלי ביהמ”ש מצולמים במצלמות אבטחה וניתן בנקל לראות את האירוע ולוודא כי אני זה שהותקפתי, בחרה המשטרה ובית המשפט בדרך הקלה מבחינתם לשלוח אותי ליומיים בכלא, כמובן שלאחר שנבדקו המצלמות לא הוגש נגדי כל תלונה או כתב אישום.
- דרישתי מהנהלת בתי המשפט לקבלת קלטות מצלמות האבטחה הרלוונטיות נענו בשלילה. בגין אירוע זה הגשתי תלונה במח”ש (מחלקה לחקירות שוטרים) אך תלונה זו נסגרה ומבירור שעשיתי התברר כי עו”ד זה פוטר ממשרד המשפטים והתקבל לעבודה כתובע בעיריית בת-ים. כמו כן הגשתי בשנת 2013 תלונה בלשכת עו”ד של ישראל, אך עד היום לא קיבלתי כל תשובה. תוצאות הליך זה היו קשות ביותר עבורי, עת ביהמ”ש הפעיל עונש על תנאי שנפסק בהליך קודם ונשלחתי ל- 8 חודשי מאסר בפועל בבית כלא.
- באירוע זה הגעתי לקופת חולים ושם נקלעתי לסכסוך עם שני אנשים שרצו את התור שלי וכשסירבתי לכך, התחילו לקלל, ונכנסו בכוח וללא תור. התקשרתי למשטרת ישראל על מנת שיזמנו ניידת משטרה לפני שהעניינים יתדרדרו גם לאלימות פיסית, אך משטרת ישראל סירבה לכך. כשהפניתי את תשומת לבה של עובדת קופת החולים לכך, אשר קיבלה את הנדחפים לפני והתלוננתי על כך, היא נהגה בי בגסות ובבוטות ולימים הגישה תלונה נגדי במשטרה שהתגבש לכתב אישום.
- דרישתי לקבל לידיי את קלטות מצלמות האבטחה המוצבות במקום נענו ע”י ביהמ”ש, אך בסופו של יום הסניגור הציבורי שמונה לי הודיע לי כי אינו מתכוון לנהל משפט שיש רק 3 דק’ הקלטה משתי מצלמות ושהם ללא תאריך, ללא קול וללא ציון שעת האירוע. גם בהליך זה, הסניגור הציבורי לא פעל לבירור האמת ולהוצאת צו לקבלת קלטות כל המצלמות הרלוונטיות ולגבי כל משך האירוע שהיה להערכתי כ- 45 דק’ , שוב פעם הסניגור הציבורי לא עמד על זכותי לקבלת קלטות מצלמות האבטחה לא ערוכות אשר היו מציגות את חפותי.
- פנייתי לקבלת העתק שיחות שבוצעו ממכשיר הטלפון שלי למשטרה, לפתע לא הופיעה שיחתי למשטרת ישראל, למרות שפיסית השיחה קיימת הוסרה ע”י צד ג’ אלמוני וככל הנראה ממשטרת ישראל, מתדפיס השיחות היוצאות ממכשיר הטלפון שלי. הסניגור הציבורי שמונה לי, התעלם מכל בקשותי ודרישותיי להציג לביהמ”ש את הראיות החותכות שמישהו מחק שיחות ממחשבי החברה הסלולרית וכן מכתבים מקוריים שהוגשו כתלונות מטעמי על אלימות שעברתי במהלך מסירת עדות, דרישתי לקבלת מסמכים מקוריים אלה בחזרה נענו על ידו כי הם נשארים בתיק ואיני יכול לקבל אותם. הסניגור הציבורי לא פעל כמו עו”ד שדואג ללקוחות ולא זימן את השוטרים שהפעילו אלימות נגדי במהלך החקירה. הסניגור הציבורי נראה כי ניהל את המשפט עבורי ללא שיתופי, ללא התייעצות עימי ואף ללא דיווח לי על פעולותיו, תוך התעלמות מוחלטת ממני.
- באירוע זה מתקיים הליך ערעור בבית משפט המחוזי אליו זומן גם הסניגור הציבורי. בסוף האירוע המשפטי ולפני מתן גזר הדין, נשלחתי ע”י ביהמ”ש לבדיקת כשרות עמידה לדין, כאשר הפסיכיאטרית לא הייתה מוכנה ליתן אישור שמבוצע כדרך קבע בבית חולים בלבד ולפני תחילת ההליך ולא בסופו.
מהאירועים המפורטים לעיל, עולה בבירור שיטת פעולה מגובשת ומתואמת ע”י מדינת ישראל ואורגניה, כאשר כל צד עושה את מלאכתו, תוך שיתוף פעולה סמוי עם הצדדים האחרים והכל על מנת להרשיע חפים מפשע, לסגור תיקים במהירות רבה על גבם של האזרחים החלשים. פעולות המחויבות להתבצע עפ”י חוק, לא מבוצעות דבר שבשגרה:
מתוקף היותי מוכר כנכה נפשית בשיעור 100% החוק מחייב את רשויות המדינה לשלוח אותי לבדיקת כשרות עמידה לדין, לפני מתן עדות במשטרה ולפני התחלת משפטי פלילי, דבר אשר לא נעשה מעולם (למעט בעיצומו שלאחד האירועים לעיל).
אין לי ספק כי אם “הפרוטה” הייתה בידי, אזי היה באפשרותי הכלכלית לשכור עו”ד פרטיים אשר ייראו לנגד עינם את טובתי בלבד ועל כן אין לי ספק כי מכל האירועים לעיל הייתי יוצא זכאי והייתה נמנעת ממני הישיבה בכלא.
הנני מוכר כנכה נפשית בשיעור 100% ואשר מתמודד אף עם מצב כלכלי קשה ביותר, נאלצתי בלית ברירה, לקבל סיוע מהסניגוריה הציבורית, אשר עושה יד אחת עם משטרת ישראל ועם מערכת המשפט על מנת לסגור תיקים במהירות המירבית תוך הרשעת אנשים חפים מפשע וזאת מבלי לברר את העובדות ולחפש את הצדק .
במקרה הספציפי שלי, למדינת ישראל נוח וקל להרשיע אותי שוב ושב על עבירות פעוטות שלא ביצעתי ולשלוח אותי לכלא, שכן כולם מרוויחים מאירוע זה: בית המשפט סגר בקלות ובמהירות תיק נוסף מבלי לבדוק לעומק את הראיות, הסניגור הציבורי מקבל את שכרו עבור התיק, ומשטרת ישראל מסמנת עוד וי על הרשעת נאשם.
ומי משלם את המחיר? אני ועוד אנשים רבים כמוני, שאין בידם להשיג ייצוג משפטי הולם ונאלצים להיעזר בסנגור ציבורי, אשר עושה יד אחת עם המשטרה ועם בית המשפט.
פרטי מגיש התלונה לועידת האו”ם בז’נבה, נמצאים במערכת.
