מאסון לאסון מתעצמת ביורוקרטיית הרווחה – פרופ’ אסתר הרצוג
מאסון לאסון מתעצמת ביורוקרטיית הרווחה – פרופ’ אסתר הרצוג
למערכת הרווחה אין קושי להוציא ילד מביתו, אך כדי להעצים עוד ועוד את כוחה היא לא בוחלת באמצעים ואף זוכה לסיוע.
פרופ’ אסתר הרצוג
הדיווחים והכותרות הרושפות שנאת הורים במהלך השבוע שחלף, מייצרים תמונת מצב מחרידה, מדכאת ובעיקר מעוותת. מומחים הסבירו עד כמה מימדי תופעת “ההתעללות בילדים” קטסטרופלית. אחד מהם, ד”ר בן-יהודה דיווח: “לא עובר יום בלי שאני נקרא לבדוק תינוק או ילד עם חשד לפגיעה מכוונת”. פרופ’ הלל שמיד ופרופ’ רמי בנבנישתי מציגים את הנתונים המזעזעים: “בשנת 2008 התקבלו בלשכות הרווחה 34,400 פניות חדשות על אלימות פיזית, מינית או הזנחת ילדים”… “עשרות אלפי ילדים חיים חיי התעללות וסבל, רק שהוריהם אינם מסוג הפסיכופתים שמגיעים לכותרות…”. לדברי שמיד, “הזנחת ילדים על-ידי הוריהם היא תופעה רצחנית, אך אינה מודעת ומטופלת מבחינה ציבורית”.
אך הנתונים המזעזעים מעוררים אי-אמון. כשמוצגים נתונים של פגיעות בעשרות אלפים, צריכה להידלק נורה אדומה אצל כל אחד עם מינימום חוש ביקורת.
כבר בעבר הצבעתי על האופן שבו מייצרים מנגנוני הרווחה תחושת אסון לאומי בעזרת מניפולציה של מספרים, לצורך השגת תקציבים, תקנים והאדרה פרופסיונלית. 330 אלף ילדים בסיכון, נתון שהוצג ב”תוכנית אב לאומית” לנושא, הוא דוגמא אחת לפיברוק נתונים של משרד הרווחה. “נתון” זה כולל: ילדים להורים גרושים, ילדי עולים, ילדי חד-הוריות. על-פי הדו”ח, כחמישית מילדי ישראל זקוקים לטיפול הרווחה. המטרה המוצהרת הייתה להציל את ילדי ישראל ש”בסיכון” בעזרת תוכנית עתירת משאבים תוך שלוש שנים. היא הייתה מועילה מאד למערכת הרווחה אך לא לילדים שהועברו במספרים גדולים למוסדותיה.
מאז העברת “חוקי הדיווח” על התעללות בקטינים, התרבו מאוד, כצפוי, התלונות. אך רבות מהן מסתיימות בסגירת תיקים בשל היעדר ראיות. כך למשל ל’, שהגרוש שלה הגיש במסגרת המאבק על משמורת ילדים, 20 תלונות על אלימותה נגדם, כולן התבררו כתלונות שווא.
ב”מצעד הזוועות” של הורים רוצחים, מזכירים לנו המומחים את אמא טליבאן, האם המרעיבה, אליאור חן, אסף גולדרינג, רוז פיזם, אלון בוריסוב-יהודה, מיכאל קרוצ’קוב ולאון קלנטרוב כדוגמאות להיקף הנורא של התעללות הורים. לפחות מקרה אחד טרם נידון והפשע לא הוכח, זה של “האם המרעיבה”. אך עובדה זו אינה מפריעה להוסיף אותו ל”מצעד הזוועות”. זוהי דוגמא אחת יותר מדי, המלמדת על כך שכל הרשימה היא מגמתית, לצורך יצירת רושם של זוועה מוכללת.
“חובת הדיווח” הפכה את כל עובדי החינוך והרווחה למלשינים של מנגנוני הרווחה. כך שכל תלונה, מוצדקת או כוזבת עלולה לחרוץ את גורלם של ילדים והורים: הראשונים למוסדות והאחרונים לנידוי ולהוקעה חברתית על כשלון ההורות שלהם. זה עלול לקרות כמובן בעיקר לאלו שאין בידם ממון וקשרים למנוע את ההרס של משפחותיהם.
ומכאן לדיווחים הנלעגים על העובדים הסוציאליים מפרשת האחים התאומים סודמי: במהלך טיפוסי של קוזק נגזל, תוארה מערכת הרווחה כמי שעשתה הכל כדי לטפל באופן מושלם באחים סודמי, אך: ההורים לא רצו לשתף איתם פעולה, הכלב הרשע לא נתן להם להיכנס לחצר והמשטרה לא עשתה את עבודתה. כך, פעם נוספת זוכה מנגנון הרווחה, המגובה במערך יחצ”ני נדיב, לתמיכה אוהדת ומתרפסת של שופריה הנאמנים בעיתונות, המציגים את לשכת הרווחה בבני עי”ש ועובדיה כמי שעושים “מלאכת קודש” בכל הקשור לטיפול באחים ובהוריהם.
אך למערכת הרווחה אין כל קושי להוציא מביתו את מי שהם רוצים ובעיקר את ילדיהם של העלובים ביותר בינינו, כמו משפחה מוחלשת מבני עי”ש המטופלת בבנים עם בעיות נפשיות. עובדה – את ילדיהם העבירו למוסדות בעבר. במקרים רבים שליוויתי נוכחתי כיצד במעשה של נחישות ואף אלימות הוציאו פקידי סעד ילדים באישון לילה מבתיהם. המשטרה הייתה שם לצידם כדי לאפשר את מעשה הנבלה. אפילו צו בית משפט לא היה לעיתים בידיהם. היכנסו לאתרים ההולכים ומתרבים, כמו “הרהורים על משפחה”, והיווכחו בדוגמאות.
העיוות הקשה מכל הוא התעלמות מהנעשה במוסדות הרווחה. בריחות של ילדים ממוסדות אלו הן רק דוגמא קטנה להזנחה במסגרות בחסות המדינה, שעליה מצביעים הילדים ברגליהם. מקרי המוות, הפגיעות הפיזיות והמיניות המתרחשים שם בהיקף נרחב בין הילדים ולעיתים בידי אנשי סגל, עולים רק לעיתים נדירות בתקשורת. מקרי מוות כלל אינם ידועים לציבור, על אף שאלו מתרחשים שם ככל הנראה בשיעור גבוה בהרבה מאלו המתרחשים בין כותלי הבית.
אז מהו ההיגיון מאחורי העיוותים והקמפיינים המתוקשרים היטב של ביורוקרטיית הרווחה? ראשית, כצפוי, התגוננות בפני האשמתה על אחריות לזוועות. שנית, חיזוק ההכרה הציבורית ב”עבודת הקודש” שעושים פקידיה. אך חשוב יותר, להוציא מתוק מעז: עוד תקציבים ותקנים למערכת. ממש כפי שמבהירים המומחים: “יש הרבה דרכים ותוכניות למנוע את האסון הבא… האוצר חייב להיכנס לתמונה… בלי עוד כסף להכשרה ולכוח אדם לא יהיו בשטח אנשים שיודעים לאתר פגיעה בתינוק או בילד בשלב מוקדם ולהקטין את הנזק”. תנו להם כסף ויותר לא יהיו פגיעות בילדים!
בעוד מוסדות הרווחה ופקידי הסעד הולכים ומתרבים, מצבם של ילדי ישראל הולך ומחמיר. כל הורה הוא רוצח בפוטנציה וכל ילד הוא אובייקט לחטיפה ולהשמה במוסדות.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=abJXl0xTrKE]
לפרופ. הרצוג שלום רב
קוראים לי ראובן חיות ואני גימלאי של אוניברסיטת בן גוריון שם עבדתי כאיש סגל במחלקה למדעי החיים במשך 38 שנים. יצאתי לפני 5 שנים לגימלאות כאשר הייתי בן 70.
ראיתי את התכנית מבט שני בשבת בטלביזיה והתכנית היתה ממש מצמררת. במשך 22 שנה הייתי תורן בער”ן גם בטלפון וגם באינטרנט והיו לי שיחות ארוכות עם אמהות שהוציאו את ילדיהם מהבית.אחרי שעזבתי את ער”ן מסזיבות בריאותיות נשארתי בקשר עם שתי פונות שאחת מהן, אם חד הורית, עברה את החוויה של הוצאת בנה מהבית והעברתו למרכז הנמצא בזמנהוף 12 בתל אביב. מהתכתבות ענפה איתה הבנתי שבמקרה שלה הוצאת הילד מהבית נעשה לאור תלונה של שכנים והדבר נעשה מבלי לנסות ולמצוא פיתרון שלא ירחיק את הילד מהבית. בתוכנית מבט שני קצת נחרדתי לראות כיצד הדבר פועל והבנתי שיש כאן גם עניין של כדאיות כספית של הפנימיות שעושות מכך רווחים ואולי משום כך הוצאת ילדים מהבית נעשית ביד קלה. הדבר קצת מזכיר לי את הסיפור של ילדי העולים מתימן בשנות החמישים. לעומת הקביעה הקשוחה של הגקב סלוצקי ממשרד הרווחה, נראה לי שאת מתנגדת לכל מה שקורה והדברים נעשים מחוורים כשאני קורא את הדברים שכתבת כאן.
לדעתי היתה צריכה לקום וועדה מבקרת שאולי מורכבת משופטים ופסיכולוגים בדימוס שתבחן כל מקרה לגופו. לדעתי יש לבחון את הדברים הבאים.
א. מה בדיוק היתב סהסיבה של הוצאת הילד מהבית
ב. מה אומרים על כך ההורים
ג. מה אומרים על כך הילדים
ד. כיצד נוהגים בילדים במקומות המחסה שלהם.
ה. האם אין אפשרות אלטרנטיבית של החזרת הילדים הביתה עם הדרכה מתאימה מצד אנשים מוסמכים שימונו לכך.
אומר רק שבצד עבודתי באוניברסיטה והתורנות בער”ן עבדתי הרבה עם נוער בשכונות מצוקה והכנתי במשך שני תלמידים לבגרות בירוחם.
נראה לי גם שכמו שהדבר הובא בתכנית מבט שני, ראוי להרחיב על כך כתבות בעיתונים. אני משוכנע שיהיו עיתונאים שיסכימו לתת יד לדבר.
הציבור שלנו אמנם די אדיש למה שקורה אצלנו, אבל אני חושב שזעקה גדולה עשויה אולי להזיז משהו.
בברכה
פרופ. ראובן חיות
בעיקבות עלילות ע”י הגרוש שלי ולאחר היותי אישה מוכה ,פ.ס לקחו בכוח ואיומים למאסר אם אתנגד ולקחו ממני 2 ילדים בני 4ו5 .
עד היום כבר 10 שנים אני נאבקת בגרוש שלי שיצא למסע נקמה והתעללות שמתמשכת כלפי הילדים שמונעים ממני לראות ולגדל את בני קשה לי להסביר סבל שהוא מעל המשואר ומעל כל קשר לאנושיות אני קורבן לאלימות כבר 10 שנים יחד עם 2 ילדים חסרי ישע מול 7 פקידות סעד שעוזרות לגרוש שלי להמשיך להתעלל בי ובילדיי הייתי במקלט לנשים מוכות בויצו יחד עם הילדים עברתי שם את כל השיקום הייתי בסכנת חיים אחרי אלימות קשה ואישפוז ע”י הגרוש שלי ואחרי שפ.ס ממליצות בחום לשופטת להעביר את בניי מסכת יסורים שאין כמותה בכל ההסטוריה ובכל הדורות הם העבירו את הילדים הקטנים שלי בבכי ותחנונים והבטחות שלהם להיות יותר טובים אם ישאירו אותם אצל אמא .אמא אמא העבירו אותם ממקום למקום .ולאחר זה הדובדבן שעל הקצפת :
הם החליטו להעביר אותם הישר אל מי ? נ ח ש ו ?אל האב אחרי 3 שנים של טילטולים מפנימיה לפנימיה מוסד טיפולי ונתינת תרופות הם טוענים שהבן שלי עם דיכאון כן איך לא הוא רוצה את אמא שלו כבר 5 שנים ולא נותנים לו מה קורה פה האם ישנם בני אדם פה בעולם?נותנים לו כדורים בשביל לישון כדורים קונצרטה 36 מל כל יום גם בשבת פווקסיל וכדורים לתאבון וכדורים לבחילות פארמין כמו כדור אקמול.האם ישנה בשבילי דרך לצאת מחיים ועולם אידיוטי כזה?איך אני מחזירה את הילדים שלי הביתה ?ואיך אני מצליחה לעזור להם ולשקם אותם אחרי כזה סבל מה יצא לי מילדים שעוברים כל כך הרבה.אני כבר לא יכולה לעולם לקבל את הקטנים שלי את אותם ילדים עם השמחה שבעניים ,שנעלמה ממזמן.הילדים שלי כבר גדלו עברו 5 שנים הוא היה עם מוצץ בן 4 והיום היא בן כמעט 11 מי יחזיר לי את השנים האלה ?תמיד הייתי אמא מסורה וטובה דוגמא טובה לילדים אין לי עבר פללי ולא פסיכיאטרי אני תמיד הייתי ילדה של בית .מי יעזור לי?הגרוש שלי השאיר אותי עם המון חןבות.היה לבני בר מצוה הבן השני הבכור האב לא נתן לי שום דבר מהבר מצוה אפילו הוא לא נתן לי אותו לביקור הוא אמר לי כשצילצלתי לבקש את הילד אלי “למה שתהיה לך איזה שמחה בחיים אני לא נותן לך אותו את רוצה תיפני לפ.ס “כן הה???הוא צחק על כולם וגם עליהן … ואין מי אין מי שיעשה דבר ???
אם אתם מעונינים לעזור לי ןלנו להפסיק דבר נורא כזה צרו איתי קשר דחןף אני זקוקה לעזה ממשית מידית תודה רבה טל 040941441 חיבים לעזור לילדים כאלו בבקשה עיזרו לנו
אושר ו עדן הילדים האב דוד חדד האם פיגא כרמית בגרמן פ.ס רכסים של האם אורלי פ.ס של האב בעפולה רוימי ענת
ביקשתי עשרות פעמים מהשופטת את החומר החסוי וגם עורכי הדין ביקשו הנל”לא ניתן לא לנו ולא לעורך הדין הוסתר מאיתנו מידע רפואי ,תעודה מצבה הלימודי , יש פער רציני ובמשך השנה הראשונה לא למדה כלל עברה 4 פנימיות ובשנה השניה לא הכינה כלל שיעורים
אני מחויבת לטפל בה אך איך אפשר לטפל בחומר לימודי שנתיים,ושנתיים שלא היתה בבית וכרגיל לבד אנו מטפלים בילדתנו ,לא קיבלה עזרה בפנימיה ועכשיו הטיפול החוגים והחונכות על ההורים המרוששים שגם את פרנסתם הפסיקו כדי שיצאו מהקיבוץ לעורך הדין
אמרו שזה שבגלל שהקיבוץ מפחד שנהיה נטל , אז הנה האמת לשקרים האב עבד 16 שנה לולן לפני שנה הופסקה עבודתו אחרי 11חודש למוטט אתהמשפחה עלידי רמית.
האם ביקשה בשנת2004 מעמד הקיבוץאיים להחתים אתהאם בניגוד לרצונה על תושבות , מזכיר הקיבוץוחברי המועצה מנעו מההורים כל שיפוץשל הדירה וההורים שיפצו בעצמםוחלק בידיהם ,האם משלמתמשנת 2004 על 4 הילדים חוגים בריאותחינוך וטיפולם , אז מי בדיוק חי על חשבון מי ?בעוד כלחברי הקיבוץ ממנים לילדיהם לימודים בחינם עלות90אלףלשנה שתתבטל כשילדי הצעירים[ בני 40] יגיעו לגיל 18 ,האם 7 שניםללא מעמד ,עבדה בביתאבות בין 5-7 ימים בין 6 ל12 שעות אך למזכיר נדב באור היתה מטרה אחת לסלק אתהמשפחה מהקיבוץ לפני שהגעתי לקיבוץ סימתי את לימודי בהצלחה ואחרי הכרתי אתבעלי התחתנו ומאוד רצית להמשיך ללמוד לרכוש מקצוע המזכיר אמר לי קודם תביאי ילד ,רק ביקשתי ללמוד לקיבוץהיה תוכניתאחרת,גזענית ששחורים ינקו רק שירותים לכן התמנים ברחו מפה .
לא התאים להם אישה שחורה עצמאית ובעלת דעה האחראית חינוך בקיבוץ כעסה כי הייתי בעלת דעה שונה ולימים התנקמה במכתבים לרווחה פקידתהסעד מודה , שלפני חקירת ביתי התלונות הם מהקיבוץ,ואין לה הוחכה העיקר שליכלכו את שמנו והרסו את עתידנו
מכיוון שנראה שוועדת גילת לא חוללה שינוי, חשוב להתייחס לשורש ההפקרות המזוויעה בכל הקשור להוצאת ילדים. בשעתו העברתי לאחד מחברי הוועדה הצעת חוק מקיפה. את החומר העברתי לאחר שהוועדה הגישה את מסקנותיה (דו”ח של עמודים רבים). הוא התכוון להעביר את ההצעה המפורטת שלי לוועדה המצומצמת שעמדה לגבש עקרונות יסודיים לאור המלצות הוועדה.
נראה כי דבר לא השתנה במדיניות הרווחה מאז הגשת הדו”ח המפורט של וועדת גילת. אני צפיתי בימים האחרונים בסרטים המצמררים באתר, וכאבתי את הכאב הנורא של ההורים והילדים, וחשתי את חוסר האונים של ההורים שילדיהם נקרעו בברוטליות ע”י הרווחה. רק אמא או אבא שחוו את זאת יבינו וירגישו דפיקות לב כאשר הם צופים בסרטים הנ”ל. אך כמובן שכל אזרח יזדעזע כי רוב האזרחים אינם מעלים בדעתם מה באמת מתרחש במוסדות הרווחה ובאלה דרכי מרמה ותחת איזה חיסיון אפל עובדים פקידי הסעד.
יש רק דרך אחת לטפל בהפקרות הזו והיא לעמוד על כך שבאף מקרה לא יוטל חיסיון בהליך של שלילת הזכות הקטנה ביותר של ההורה/הילד. ברגע שמסכימים כי במקרה מסוים מותר להטיל חיסיון בשם “טובת הילד” יהיה קשה מאוד למנוע הטלת חיסיון במקרה אחר. ואף אם מצליחים בדרך זו לסייע למשפחות מסוימות מדובר לרוב במשפחות/ילדים שבשלב מסוים היו חוזרים לבית ו/או מגיעים למוסדות ובתי ספר חזקים. את רוב הילדים האחרים שהרווחה זורקת למוסדות הסגורים ו/או שוללת את האפוטרופסות (להבדיל מהמשמורת) של הוריהם, עליהם, קשה יהיה לחלץ כפי שיהיה קשה לתמוך במשפחה, אלא אם תתגבש חקיקה המונעת פגיעה בזכויות המשפחה ובזכויות ההורים כאשר הזכות להליכים תקינים וגלויים ואיסור מוחלט לחיסיון כלשהו הינם היסוד הקרדינלי
כמובן שדרושה חקיקה מקיפה שתגן על כל אדם, הורה וילד, כגון מניעה של סימום פסיכיאטרי ומניעה של טיפול פולשני (חשמל וכירוגיה פסיכיאטרית) ותעודד טיפול פסיכולוגי במקרה של בעיות נפשיות וטיפול שיקומי/אימון במקרה של ליקויים תפקודיים/אקדמיים. במקרים של מתח נפשי או במקרים שנצפים סממנים פסיכופזיולוגיים ו/או סממנים פסיכומוטוריים, שדי נפוצים, יש להתייחם לממצאים הפזיולוגיים כממצא, כפי שמתייחסים לכל ממצא פזיולוגי, ובאם אין להם השלכות כלשהן לגבי בריאות העובר/הילד (עקב סיבות של תורשה או ביולוגיה) ובאם זה לא מפריע לאדם, להניח לזה. במידה ויש חשש להשפעה כלשהי בזמן ההריון יש ליידע את ההורה על כך בטרם ההריון, כדי שיוכל לפנות לרופאים ולברר את המצב לאושרו, כאשר כל זכויות ההורה והילדים העתידיים נשמרים, בדיוק כפי שנעשה לגבי כל ממצא פזיולוגי אחר.
אני כבר אמרתי לפני שנים שאם נסכים שינהלו הליכים חסויים כנגד הורה כלשהו יהיה קשה לטעון במקרה אחר שיש כאן פגיעה אנושה בזכותו של הפרט/המשפחה. גם אם אי מי יטען שהורה פלוני חולה נפש כי נצפים אצלו סממנים פסיכופזיולוגיים כלשהם ואילו הורה אלמוני חף מסממנים כלשהם ולכן יש לו זכויות, דבריו לא יתקבלו. הרי החשש הוא שהסממנים גוררים “בעיות נפשיות עד העדר תובנה” או שהסממנים נובעים “ממצוקה רגשית סביבתית קשה”. אך ברור שסממנים רק יכולים להצביע על קיומם של סממנים והם אינם “בעיה נפשית או העדר תובנה” כך שהרווחה צריכה לקבוע בשרירות כי במקרה הנ”ל יש להורה “בעיות נפשיות ומצב של העדר תובנה”. הקביעה היא כמובן שרירותית כי לא בכל מקרה שקימים סממנים פסיכופזיולוגיים כלשהם יקבעו קביעה כזו. ומה ימנע מעובדי הרווחה לקבוע’ שוב בשרירות, כי הורה אלמוני החף מסממנים סובל “מבעיות נפשיות והעדר תובנה”. הרי העולם מלא באנשים הסובלים מבעיות נפשיות ברמות שונות ורוב הבעיות הנפשיות קשורות לחינוך, לאישיות ולהתמודדות וכלל לא קשורות לסממנים כלשהן. אני התייחסתי כאן רק לסוגיה אחת מני רבות אך ישנן סוגיות נוספות רבות. ולכן ברור שרק חקיקה שמחייבת הליכים גלויים ואוסרת חיסיון בכל המקרים תגן על ההורים והילדים לצד חקיקה מקיפה האוסרת מחקרים וניסויים בבני אדם וטיפול פסיכיאטרי כפוי ו/או הרסני ו/או מסוכן, אף אם במעט.
אני מוכנה לתרום מזמני ומידיעותי לעמותה הפועלת בנושא אך ורק אם הם יעמדו על כך שכל אדם/הורה, ללא הבדל גזע ומין, יהיה זכאי תמיד לשמוע כל עילה/טענה הנטענת נגדו, בהליך גלוי. רק כך זכויות האנשים ישמרו והצדק יראה ויעשה
ניתן ליצור איתי קשר במספר 0547907210.