עו”ד רות מכנס מבקשת להוריד את רמת עורכי הדין לממוצע 60 ולהעבירם את בחינות הלשכה, כי בינוניות זה מספיק! העליון מנע זאת בג”ץ 926/17 רות מכנס ואח’ נ’ שרת המשפטים ואח’

לא מספיק עורכי הדין העלובים של הסנגוריה הציבורית, המתפקדים כדחלילים בבית המשפט ולא כמייצגים את האזרחים, עתה שואפת עו”ד רות מכנס, להעביר את המתמחים בציון 60, בטענה שציון 65 זה יותר מידי לאונת המוח.

הרכב בג”ץ יורם דנציגר, ניל הנדל ועוזי פוגלמן, דחו את העתירה של מכנס הקוראת להפוך את הבינוניות לנורמה, וקבעו שגם העתירה שהגישה עו”ד מכנס הוגשה באופן בינוני: “אקדים ואומר, כי לא מצאתי שהעותרים הניחו טעם להתערבות בהסדרים הקבועים בתקנות לגבי ציון מעבר בחינות ההסמכה, ואיני מקבל את הטעה שלפיה תוצאות בחינה כזו או אחרת מספיקות לבדן כדי לעמוד בנטל הנדרש להצדקת התערבות שיפוטית בחקיקת משנה בעניין זה”.

עו”ד רות מכנס וחבריה הבינוניים, חוייבו לשלם 3,500 ש”ח לשרת המשפטים ולוועדה הבוחנת לבחינות ההסמכה למקצוע עריכת הדין בישראל.

עו”ד רות מכנס מתבקשת לקושש מכל אחד מ- 11 חבריה העותרים לבינוניות 318 ש”ח הוצאות לצמד-חמד איילת שקד&אפי נוה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”ץ 926/17

לפני:	כבוד השופט י’ דנציגר
	כבוד השופט נ’ הנדל
	כבוד השופט ע’ פוגלמן

 

העותרים:	1. רות מכנס
	2. מגי פרז
	3. אורי אגא מזרחי
	4. אלון עובדיה
	5. רועי גורודיש
	6. מור פריד
	7. יאיר תיבון
	8. דגנית חדד
	9. רם וקסלר
	10. שרינה שדות
	11. חן לביא

נ ג ד

 

המשיבות:	1. שרת המשפטים
	2. הוועדה הבוחנת לבחינות ההסמכה למקצוע עריכת הדין בישראל

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

כ”ד באדר התשע”ז

(22.3.2017)

בשם העותרים:

עו”ד אריה סוכובולסקי

בשם המשיבה 1:

עו”ד אבישי קראוס

בשם המשיבה 2:

עו”ד דוד יצחק; עו”ד רונן בוך

פסק-דין

השופט ע’ פוגלמן:

עניינה של עתירה זו בטענת העותרים כי יש לשנות את מתכונת בחינות ההסמכה בכתב לעורכי דין (להלן: בחינות ההסמכה) בהיבטים שונים, לרבות בהתייחס לנבחני בחינת ההסמכה שנערכה בחודש אוקטובר 2016.

1. בעתירה זו מעלים העותרים, זו הפעם השלישית, טענות שונות, הדומות (אם לא זהות) במהותן לעתירות קודמות שהוגשו לבית משפט זה, בקשר לרפורמה נדרשת לשיטתם במתכונת בחינות ההסמכה ולסעדים הנובעים ממנה, בין היתר בנוגע לנבחני בחינת ההסמכה האחרונה, במועד אוקטובר 2016 (להלן: בחינת חורף 2016).

2. במסגרת זאת, מבקשים העותרים כי ציון הסף למעבר בחינות ההסמכה יופחת מ-65 ל-60; כי ייקבעו שני מועדים נוספים לבחינת ההסמכה בכתב (מעבר לשניים הקיימים) עבור נבחנים חוזרים; כי תמונה ועדה חיצונית מטעם המועצה להשכלה גבוהה או מטעם גוף ניטרלי אחר, לבחינת הניסוח והמבנה של בחינת ההסמכה, והליך ההשגות עליה; וסעדים נוספים הנוגעים להכנת וניהול הבחינות. עוד מבקשים העותרים להפסיק את השימוש – כך לפי הטענה – בבחינות ההסמכה ככלי לסגירת שערי המקצוע בפני מצטרפים חדשים. בפרט לעניין בחינת חורף 2016, מבקשים העותרים כי תינתן לכל הנבחנים תוספת ציון (להלן: פקטור).

3. מפאת חשיבותם לעתירה שלפנינו, נעמוד להלן על השתלשלות הליכים קודמים שהגישו חלק מן העותרים דכאן לבית משפט זה בעניין בחינות ההסמכה. ביום 30.12.2015 הוגשה לבית משפט זה עתירה שנסבה על הדרישה לשינוי מתכונת בחינות ההסמכה (להלן: העתירה הראשונה). בעתירה זו נטען כי יש להוסיף שני מועדים לבחינות ההסמכה; כי נעשה שימוש פסול בבחינות ההסמכה לקידום ה”אג’נדה” של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: הלשכה, שאיננה משיבה בעתירה שלפנינו) ככלי לסגירת שערי המקצוע; וכי יש להקים ועדה אובייקטיבית להכנת בחינות ההסמכה. גם בעתירה הראשונה ביקשו העותרים להורות על מתן פקטור לנבחני בחינת ההסמכה שהתקיימה דאז, בשל אורך הבחינה, התמקדותה בידע שולי ופגמים נטענים בניסוח השאלות שנכללו בה.

4. לאחר שהתקיים דיון בעתירה הראשונה, זו נדחתה, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית (בג”ץ 9053/15 מכנס נ’ שר המשפטים (16.4.2016) (להלן: פסק הדין בעתירה הראשונה)).

5. זמן לא רב לאחר מתן פסק הדין בעתירה הראשונה, הוגשה עתירה נוספת (גם היא, על ידי חלק מהעותרים שלפנינו) בעניין מתכונת בחינות ההסמכה (להלן: העתירה השנייה). בעתירה זו נטען שוב נגד השימוש בבחינה ככלי למאבק ב”הצפת” המקצוע וכן הועלו השגות דומות בדבר עבודת הוועדה המכינה את הבחינות. גם בעתירה זו התבקש מתן פקטור לנבחנים בבחינת ההסמכה שהתקיימה בסמוך להגשת העתירה.

6. בדיון שהתקיים בעתירה השנייה לפני בית משפט זה, ציין חברי, המשנה לנשיאה א’ רובינשטיין כי טענות העותרים כבר נדונו בפסק הדין בעתירה הראשונה, שקבע את המסגרת המשפטית הרלוונטית לסוגיות שהעלו העותרים. בהמשך לכך ונוכח הקשיים האמורים בבסיס המשפטי שהציגו העותרים לתמיכה בטענותיהם, נעתר בא כוח העותרים להצעתנו למחוק את העתירה (בג”ץ 5520/16 מכנס נ’ שר המשפטים (3.8.2016) (להלן: פסק הדין בעתירה השנייה)).

7. בעתירה שלפנינו, חוזרים העותרים על הטענות שהשמיעו בגדרי העתירה הראשונה והשנייה. העותרים טוענים, בעיקרם של דברים, כי העלייה המשמעותית בשיעור הנבחנים שנכשלו בבחינת חורף 2016 נבעה משינוי של מתכונת הבחינה, במטרה לצמצם את האפשרות להצטרף למקצוע עריכת הדין וכי שינוי זה פסול, משלא ניתנה לגביו הודעה מראש, באופן הפוגע בהסתמכות הסטודנטים למשפטים. כמו כן, לשיטת העותרים, העתירה דנן נבדלת מן השתיים הקודמות בכך שאחוז הנבחנים שלא עברו את בחינת חורף 2016 (63%) עלה באופן דרמטי. על בסיס טענות אלו, מבקשים העותרים כי בית משפט זה יורה על מתן הסעדים שפורטו ברישת הדברים.

8. המשיבה 1, שרת המשפטים (להלן: המדינה), טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה; על הסף – משום שטענות העותרים בעתירה כבר נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים שעליהם פירטנו מעלה, והעותרים לא הציגו שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בטענותיהם; ולגופה – משום שלא קמה עילה להתערבות בעבודת הוועדה המכינה את הבחינות, הן מן הבחינה העובדתית, הן מבחינה משפטית. עוד נטען כי בימים אלה נערך משרד המשפטים לתיקון תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובמקצועות מעשיים), התשכ”ג-1962 (להלן: התקנות), בהתאם לגיבוש מתכונת חדשה לבחינות ההסמכה, בגדר חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס’ 38), התשע”ו-2016 (להלן: תיקון 38 לחוק), שהניח תשתית חקיקתית למתכונת בחינה הכוללת גם את הדין המהותי.

9. המשיבה 2, הוועדה הבוחנת לבחינות ההסמכה לעריכת דין בישראל (להלן: הוועדה או הוועדה המכינה את הבחינות), מצטרפת לעמדת המדינה וטוענת כי יש לדחות את טענות העותרים בהליך הנוכחי, שחוזרות על טענות שנדחו על ידי בית משפט זה בהליכים קודמים. לגופם של דברים טוענת הוועדה כי אחוז הנכשלים בבחינת חורף 2016 אינו נובע ממדיניות מכוונת שתכליתה צמצום הכניסה בשערי המקצוע; כי – להבדיל מהנתונים שהוצגו על ידי העותרים – הנתונים המעודכנים מראים כי 57% מהנבחנים נכשלו בבחינת ההסמכה; וכי גם נתונים אלה צריכים להיבחן על פי מוסד הלימודים ומספר הפעמים שהנבחן ניגש לבחינה, רכיבים שמשפיעים על שיעור הנכשלים. עוד נטען כי אופן עריכת בחינת חורף 2016, חיבור השאלות וניסוחן נעשה באותו הליך שבו גובשו בחינות הסמכה קודמות, וגם מטעם זה העתירה לא מעוררת שינוי בנסיבות המצדיק דיון מחדש בטענות שכבר הוכרעו בהליכים קודמים. כמו כן, נטען כי הרכב הוועדה ונהלי עבודתה מבטיחים את האובייקטיביות שלה; כי השיקול היחידי המנחה את הוועדה הוא הרף המקצועי הנדרש במקצוע עריכת הדין; כי בקשתם של העותרים למתן פקטור נעדרת עיגון בדין; וכי בחינה מדוקדקת של תוצאות בחינת חורף 2016 מראה כי זו הייתה סבירה ומידתית.

10. לאחר עיון בעתירה, בתגובות המדינה והוועדה המכינה את הבחינות, וכן לאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, מצאנו שדין העתירה להידחות. ראשית, מן הטעם שאכן, הטענות המוצגות על ידי העותרים בהליך דנן זהות במהותן לטענות שנדונו והוכרעו על ידי בית משפט זה. בפסק הדין בעתירה הראשונה עמד חברי, המשנה לנשיאה א’ רובינשטיין על הטעמים לדחיית טענותיהם של העותרים. כך למשל, אשר להרכב הוועדה ולטענות בדבר אובייקטיביות פעולתה ציין בית משפט זה:

“[…] איננו מדברים בהרכב הועדה העורכת את הבחינות, שכן לטעמנו הרכב הועדה, גם בטרם תיקון החוק, שעליו כמובן יש לברך מאוד כשלעצמו והגיעה שעתו לאחר הועדות המכובדות שהמליצו, הבטיח את אובייקטיביות השאלות כשלעצמן. ההרכב המכובד, שכלל בין השאר שלושה שופטים, וחברים נכבדים אחרים, גם אם הם מן הלשכה, היה כשלעצמו ערובה לאובייקטיביות, ואין לנו כל אינדיקציה שהכנת השאלות הושפעה ממדיניות כזו או אחרת של הלשכה” (שם, פסקה ז).

11. לדברים אלה אין לי אלא להצטרף, וממילא העותרים לא הציגו טעם לשוב ולהידרש לקביעות אלו בגדרי פסק הדין בעתירה הראשונה. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לטענות אשר הוכרעו בפסק דין סופי, ובעלי הדין אינם רשאים להמשיך וליזום התדיינויות נוספות באותו עניין. כלל זה, שהורתו בעיקרון סופיות הדיון, יפה גם לעניין עתירות המוגשות לבית משפט זה, וסטייה ממנו תיעשה במקרים חריגים – למשל, בהתקיים שינוי נסיבות מהותי או אם נחשפו עובדות חדשות, שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת על אודותיהן בהליך הראשון – המצדיקים בירור מחדש של הטענות (ראו מני רבים, בג”ץ 3227/09 ועד משפחות הקבורים בבית הקברות מאמן אללה (ממילא) נ’ רשות העתיקות, פסקה 13 (23.12.2009); בג”ץ 761/13 דובוסק כהן נ’ מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקה 6 (20.2.2013); בג”ץ 8917/06 עטא נ’ שר הפנים, פסקה ה (9.1.2007); בג”ץ 4047/05 פרחי נ’ שר הפנים, פסקה 2 (28.6.2005)).

12. עיון בכתב העתירה וכן בטענות העותרים בדיון שלפנינו מגלה כי אין בפי העותרים טעם מספיק שיצדיק לשוב ולהידרש לסוגיות שכבר נדונו כאמור, על פי אמת המידה האמורה. שינוי הנסיבות לו טוענים העותרים עניינו בתוצאות בחינת חורף 2016, אשר כוללות לדידם שיעור נכשלים גבוה במיוחד, באופן המצדיק דיון מחודש בטענותיהם. ברם, בניגוד לטענת העותרים שלפיה 63% מהנבחנים במועד זה נכשלו בבחינת ההסמכה, הוועדה המכינה את הבחינות הציגה בפנינו נתונים עדכניים (לאחר שמוצו הליכי ההשגות), שלפיהם 57% מהנבחנים לא עברו את בחינת חורף 2016. למרות שנתון זה משקף עלייה בשיעור הנכשלים ביחס לשנים קודמות (בבחינת קיץ 2016 46% מהנבחנים לא עברו את הבחינה), אינני סבור שהשוני המסוים בנתוני המעבר בבחינת חורף 2016 מגיע לדרגה של שינוי נסיבות מהותי, שיש בו כדי להצדיק קיומו של דיון חוזר במתכונת הבחינה.

13. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת הוועדה שלפיה תוצאות הבחינה צריכות להיבחן בראי התפלגות הנבחנים, הן לפי מוסד הלימודים הן לפי מספר הפעמים שניגש הנבחן לבחינה, שכן יש בחתכים אלה כדי ללמד בצורה מהימנה יותר על חריגות משמעותיות, ככל שהיו, בתוצאות הבחינה. נתונים אלה מלמדים למשל, כי מקבוצת הנבחנים בפעם הראשונה בבחינת חורף 2016, נכשלו 44% מהנבחנים בלבד. בנוסף, בהשוואה לבחינות קודמות, בבחינת חורף 2016, שיעור הניגשים לבחינה בפעם השנייה ומעלה עמד על כ-43% מכלל הנבחנים (כדי לסבר את האוזן, מדובר בכמות כמעט כפולה בהשוואה לבחינת קיץ 2016, שבה שיעור הנבחנים שניגש לבחינה בפעם השנייה ומעלה עמד על כ-26%).

14. גם בחינת תוצאות הנבחנים שלמדו באוניברסיטאות איננה תומכת בטענות העותרים בנוגע לשינוי דרמטי בתוצאות הבחינה. כעולה מהנתונים שהציגה הוועדה, אמנם הייתה ירידה מסוימת בשיעור המעבר של בחינת חורף 2016 בקרב בוגרי האוניברסיטאות, אלא שאחוזי המעבר בקרב בוגרי האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר אילן נותרו גבוהים ועמדו על כ-80% בממוצע (לעומת שיעור מעבר ממוצע של כ-90% בקרב בוגרי האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב בבחינה הקודמת, בקיץ 2016). משכך, גם בחינת רכיב זה בתוצאות הבחינות האחרונות, המצביע על ירידה ב-10% בלבד בשיעור העוברים את בחינת ההסמכה מקרב מתמחים שלמדו באוניברסיטאות אלה בבחינת חורף 2016, מביאה למסקנה כי אין מדובר בשינוי נסיבות מהותי התומך בבירור מחדש של טענות העותרים.

15. די בדברים אלה כדי לדחות את העתירה על הסף. יחד עם זאת נעיר – למעלה מן הצורך – כי גם לגופו של עניין, ההליך דנא, והסעדים שנתבקשו במסגרתו, לוקים באותם קשיים משפטיים שהתעוררו גם בעתירות הקודמות, והביאו לדחייתן. נעמוד להלן על כמה מטענות העותרים, אשר מופנות בעיקרן להסדרים הקבועים בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ”א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין) ובתקנות, ולאופן יישומם.

16. העותרים טוענים כי יש להורות על שינוי ציון מעבר בחינות ההסמכה כך שזה יעמוד על ציון 60 במקום 65. בכך, מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למעשה על שינוי ההסדר הקבוע (משנת 1997) בתקנה 18ג לתקנות, המורה כדלקמן:

תוצאות הבחינה בכתב

18ג. מי שקיבל ציון של 60 אחוזים לפחות בכל אחד מחלקי השאלון, יראו אותו כמי שעבר את הבחינה בכתב; ואולם אם פחת הציון שקיבל בחלק אחד או יותר של השאלון מ-60 אחוזים, יראו אותו כמי שעבר את הבחינה רק אם ציונו הכולל היה 65 אחוזים לפחות [ההדגשה הוספה – ע’ פ’].

17. אקדים ואומר כי לא מצאתי שהעותרים הניחו טעם להתערבות בהסדרים הקבועים בתקנות לגבי ציון מעבר בחינות ההסמכה, ואיני מקבל את הטענה שלפיה תוצאות בחינה כזו או אחרת מספיקות לבדן כדי לעמוד בנטל הנדרש להצדקת התערבות שיפוטית בחקיקת המשנה בעניין זה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב להתערבות המצומצמת ממילא של בית משפט זה בבואו לבחון חקיקת משנה, המוגבלת למקרים שבהם הפגם שנפל בחקיקת המשנה עולה כדי אי סבירות מהותית, היורדת לשורש העניין (ראו למשל בג”ץ 4790/14 יהדות התורה – אגודת ישראל נ’ השר לשירותי דת, פסקה 57 (19.10.2014); בג”ץ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי עורכי דין נ’ שר האוצר, פסקה 65 (23.9.2007)). כפי שציין בית משפט זה באחת הפרשות לאחרונה:

“בית משפט זה אינו נכנס לנעליו של מחוקק המשנה, ומותיר לו מתחם סבירות רחב בו הוא רשאי לפעול בהתאם לשיקול דעתו שלו, וזאת ביתר שאת בכל הנוגע לנושאים כלכליים ומקצועיים” (בג”ץ 6215/12 באסטאקאר נ’ שר האוצר, פסקה 29 (16.6.2015)).

18. כך ככלל, וכך גם בענייננו, מקום שבו התקנות העומדות על הפרק מסדירות את הכללים החלים על הבחינות המקצועיות הנדרשות בתחום עריכת הדין:

“אכן, נקל להבין ללבו של מי שעמל בלימודיו ובהתמחותו, ונקודה או נקודות בודדות מפרידות בינו לבין השלב הבא – המבחן בעל-פה – שלאחריו עשוי הוא להצטרף למקצוע עריכת-הדין שאיוותה נפשו. אולם מטבע הדברים, משנקבע רף – במקרה דנן 65 – יש העוברים אותו, ויש שאינם מצליחים בכך, למרבה הצער. השאלה שלפנינו היא תחומי התערבותו של בית-משפט זה. כשמדובר בוועדה מקצועית מן הסוג האמור, התחומים הללו מצומצמים, מטבע הדברים” (בג”ץ 4904/04 ותד נ’ לשכת עורכי-הדין בישראל, פ”ד נח(5) 473, 477 (2004); ההדגשה הוספה – ע’ פ’).

19. סיכומם של דברים אלה, לא מצאנו להיעתר לבקשת העותרים לשנות את ההסדר הקבוע בתקנות לגבי ציון המעבר. באופן דומה, אין לקבל את טענות המבקשים אשר להוספת שני מועדים לבחינת ההסמכה. תקנה 15 לתקנות קובעת כי בחינות ההסמכה תיערכנה פעמיים בשנה. בתקנה 15א, שכותרתה “מועד בחינות מיוחד”, נקבע חריג לכלל זה, שלפיו שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, לקבוע מועד נוסף לבחינות ההסמכה, מסיבות מיוחדות שירשום בהחלטתו.

20. אני סבור כי הפרשנות שהציגו המדינה והוועדה בתגובותיהן, שלפיה סעיף זה מקנה סמכות לשר להוסיף מועד בחינה פרטני בנסיבות מיוחדות היא פרשנות סבירה, העולה בקנה אחד עם לשונן של תקנות 15 ו-15א וצירופן יחד (וכן עם הוראת תקנה 15א1 לתקנות, שקובעת הסדר פרטני לקביעת מועד נוסף למשרתים במילואים בקריאת פתע, בתנאים מסוימים). דא עקא, מנוסח העתירה עולה כי בקשת העותרים היא לשנות הסדר זה ולהוסיף שני מועדים לבחינת ההסמכה עבור נבחנים חוזרים ובאופן קבוע, בניגוד להסדר הקבוע בתקנות, וזאת מבלי להצביע על הטעמים המצדיקים התערבות כאמור, השמורה לנסיבות חריגות שעליהן עמדנו מעלה. עוד נעיר, כי אפילו הייתה בקשת העותרים לחייב את שרת המשפטים לקבוע מועד פרטני נוסף לבחינות ההסמכה לאחר בחינת חורף 2016, עמדת המדינה היא כי לא מתקיימים התנאים לקביעת מועד מיוחד כאמור בתקנה 15א לתקנות, והעותרים לא הציגו תימוכין לקביעה אחרת (ממילא נראה שסעד זה לא ישים בענייננו, בשים לב למועד הבחינה הקרובה).

21. אשר לטענת ההסתמכות, כבר עמדנו על כך שלא התקיים שינוי מהותי וממשי בתוצאות בחינת ההסמכה בבחינת חורף 2016 כטענת העותרים. משכך, נשמטת במידה רבה הקרקע תחת טענות העותרים שלפיהן תוצאות הנבחנים בבחינה זו נובעות משינוי מדיניות של הוועדה המכינה את הבחינות וכי שינוי לכאורי זה מקים לעותרים טענה לפגיעה באינטרס ההסתמכות. בנוסף, העותרים לא הביאו תימוכין מספקים לשינוי הנטען בטיב הבחינה ומהותה וממילא הטענה נעדרת תשתית עובדתית מספקת. בצד זאת, לא ניתן שלא להעיר כי קיים קושי בטענה שלפיה ישנה זכות קנויה או אינטרס הסתמכות לנבחנים כי הבחינה תיערך בדפוס כזה או אחר, כל עוד זו נערכת במתכונת הקבועה בהוראות הדין. עוד אזכיר בהקשר זה, את השינוי הצפוי במתכונת הבחינה, בהמשך להוראות תיקון 38 לחוק, ובעקבות המלצות הוועדה לבדיקת נושא בחינת ההתמחות לשם הסמכה בעריכת דין בראשות השופטת הילה גרסטל (כתוארה אז) (להלן: ועדת גרסטל). במובן זה, הדרישה העניינית לשינוי מתכונת הבחינה זוכה למענה צופה פני עתיד.

22. כעולה מתגובת המדינה, המרכז הארצי לבחינות והערכה (להלן: המרכז הארצי) הניח המלצות מפורטות בקשר למתכונת בחינות ההסמכה, בהסתמך על עבודת ועדת גרסטל, ואלה אומצו על ידי הגורמים הרלוונטיים. בהמשך לכך, ועדת ההיגוי שמונתה ליישום המלצות המרכז הארצי תפרסם את מתכונת הבחינה החדשה להערות הציבור וכן בחינה לדוגמה בחודשים הקרובים, במועד שיאפשר לנבחנים להיערך לקראת השינוי הצפוי. נוכח הדברים האמורים, לא מצאתי ממש בטענות בנוגע לפגיעה בהסתמכות העותרים ובקשר לסעדים הנובעים מכך לשיטתם.

23. כמו כן, יש לדחות את בקשת העותרים לסעד שעניינו יישום המלצות ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מדצמבר 2014 ומנובמבר 2016. טענות הוועדה בהקשר זה מקובלות עליי במלואן, וזאת בשים לב גם לכך שהוועדה בחנה את ההשגות שהוגשו על בחינת חורף 2016 בגישת בית הלל, בעקבות הפנייה שנעשתה מצד ועדת חוקה חוק ומשפט, כמפורט בתגובתה לעתירה. כן לא מצאתי כי טענותיהם של העותרים בקשר לתמהיל השאלות בבחינת חורף 2016 מקימות עילה להתערבות השיפוטית המבוקשת על ידם, וגם הן נדחות.

24. לבסוף, אשר למתן פקטור לנבחני בחינת חורף 2016, אין לנו אלא לחזור על הדברים האמורים בפסק הדין בעתירה הראשונה, היפים גם לענייננו:

“איננו יכולים להתווכח עם תחושתם של העותרים שלא עברו את הרף הנדרש (הטוענים כי מסכימים לדעתם גם נבחנים שעברו בדוחק), באשר לזמן שניתן, ויתכן שיש בה ממש, מכל מקום כך באופן סובייקטיבי. אנו מכבדים זאת, אך אין הדבר יכול להצדיק סעד של מתן ‘פקטור’, הן כיון שאיננו מוצאים מקור של ממש בדין לאפשרות זו והן כיון שמדובר בסעד רדיקלי גורף. גם לא השתכנענו, כי הנתונים, עם כל הבעייתיות והמחלוקת לגביהם, מצדיקים ‘מהפכה’ כמו מתן סעד כזה” (שם, פסקה ז; ההדגשה הוספה – ע’ פ’).

25. בטרם חתימה אעיר, כי חרף דחיית טענות העותרים, איננו מתעלמים מהקשיים שעליהם מצביעים העותרים בקשר למתכונת בחינות ההסמכה. כאמור, נושא זה מצוי לפתחו של משרד המשפטים בהמשך לתיקון 38 לחוק, ובהסתמך על עבודת צוותים מקצועיים שישבו על המדוכה והגישו המלצותיהם. עוד רושמים אנו לפנינו את עדכון הוועדה, בהמשך להערות בית משפט זה בפסק הדין בעתירה הראשונה, לגבי פרסום הנחיות להגשת בקשות להתאמות בבחינות ההסמכה, המסדירות את האפשרות לקבל הקלות והתאמות לעולים חדשים, לבעלי שפת לימודים קודמת (בלימודיו התיכוניים של הנבחן), לנשים בהיריון וכן לבעלי מגבלות קוגניטיביות שונות. יש לקוות שמתכונת הבחינה החדשה תיתן מענה לקשיים שהעלו העותרים ותביא ליעילות ושיפור של הליך ההסמכה.

סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שהעתירה חוזרת ומעלה סוגיות שכבר הוכרעו, העותרים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך של 3,500 ש”ח.

ניתן היום, ‏ג’ בניסן התשע”ז (‏30.3.2017).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17009260_M06.doc   שג

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il