ענת ברון שופטת עליון דנה בעניינם של תורמים לקונסרבטוריון למוסיקה שמנהל בעלה גבי בו מונצח בנה רן ז"ל שנרצח בפיגוע באפריל 2003 במועדון המייק'ס פלייס בת"א
שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, הייתה הנואמת הבכירה באירוע שנערך לפני כמה שבועות לרגל צאת ספרו החדש של ד"ר מאור אבן־חן, סגן מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, על עבירת השוחד. "לשוחד פנים רבות", אמרה על הבמה, "הוא כבר איננו מתגלם רק במעטפות מזומנים המועברות מתחת לשולחנות של פקידי ציבור שסרחו… בגדרי עבירות השוחד יכול שיבואו מקרים שונים ומגוונים". חלק מהדוגמאות שהציגה בהמשך, ואשר התכתבו עם חקירות הפוליטיקאים של השנים האחרונות, תפסו מטבע הדברים כותרות. גם "סיקור תקשורתי אוהד" יכול להיות שוחד, הבהירה, וגם "תרומה לעמותה הקרובה ללבו של עובד הציבור".
קלמן ליבסקינד, https://www.maariv.co.il/journalists/Article-639767
עוד נחזור לאמירה ההיא של השופטת, אבל קודם רקע מתחייב לסיפורנו. באפריל 2003 נכנס מחבל למועדון ה"מייק'ס פלייס" בתל אביב ופוצץ את עצמו. שלושה צעירים נרצחו בפיגוע המחריד. אחד מהם היה רן, בנה של השופטת ברון.
רן בן ה־23 היה מוזיקאי, בוגר המחזור הראשון של מגמת הג'ז בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב. אביו, גבי, סיפר שנים אחר כך באתר המוסד המוזיקלי הזה שבנו היה התלמיד היחיד בשנת הלימודים הראשונה, וכי "למעשה, המגמה הוקמה 'בגללו'". "משהגענו, רעייתי ואני, לקונסרבטוריון, כדי להנציח את זכרו", הוסיף, "מצאנו מגמת ג'ז משגשגת".
בני הזוג ברון מצאו בקונסרבטוריון מטרה ראויה ומרשימה להנציח את זכרו של בנם בתחום שאותו אהב, והחלו משקיעים מלבם ומכיסם במקום. עד כה, כך לפי האתר של המוסד, הרימו ענת וגבי ברון תרומה של למעלה מ־500 אלף שקל. אולם הקונצרטים במוסד נקרא על שם בנם המנוח. מדי שנה, ביום הולדתו של הבן, נערך בקונסרבטוריון קונצרט לזכרו, לצד טקס הענקת מלגות לתלמידים מצטיינים. בנוסף, החל גבי ברון, בעלה של השופטת, לכהן כיו"ר הוועד המנהל של המוסד.
אתר האינטרנט של המוסד מאפשר, כאמור, הצצה אל רשימת התורמים המשמעותיים של אגודת ידידי הקונסרבטוריון. אלה, כ־160 במספר, מופיעים בשמותיהם ומקוטלגים לפי היקף התרומה שהרימו. יש ברשימה שמות של ארבעה "נדבנים מייסדים", שתרמו למעלה מחצי מיליון שקל. יש קטגוריה של "מייסדים", שתרמו למעלה מ־100 אלף, וכן הלאה, עד לבני זוג שתורמים 4,000 שקל בשנה.
המעורבות של בני משפחת ברון בהתרמה למקום ניכרת למדי. מעבר לתרומה הגדולה שהם עצמם הרימו, קשה שלא להבחין בכך שאחוז גבוה מהמופיעים ברשימה באים מעולם המשפט בכלל, ומסביבתה הקרובה של השופטת ברון בפרט.
בין השאר, אפשר למצוא ברשימת התורמים את נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר ואת רעייתו מיכל, שכיהנה יחד עם השופטת ברון בבית המשפט המחוזי בתל אביב. את הנשיא לשעבר, אהרון ברק, ואת רעייתו אלישבע, בעבר סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. את שופטי העליון בדימוס: טובה שטרסברג כהן, יצחק זמיר, תיאודור אור ועדנה ארבל. את השופטת לשעבר רנה משל גרוניס, רעייתו של הנשיא לשעבר אשר גרוניס, שכיהנה לצד ברון במחוזי בתל אביב, ואת עו"ד דוד חיות, בעלה של הנשיאה הנוכחית אסתר חיות, חברתה הטובה של ברון.
גם עמיתים אחרים לשעבר של השופטת ברון, כשזו כיהנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב – מהם שעדיין בתפקיד, מהם שכבר פרשו – שותפים בשנים האחרונות בהחזקת המוסד המוזיקלי שבו מונצח בנה. כך השופטת מיכל אגמון גונן, כך השופטת מרים דיסקין, כך השופטת נורית אחיטוב, השופטת סביונה רוטלוי, השופטת אסתר קובו, השופטת עדנה קפלן הגלר והשופטת רות לבהר שרון.
ברשימת התורמים מופיעה גם אחותה של השופטת ברון, השופטת אורלי סלע, שכיהנה בעבר כסגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובהמשך כנשיאת בית הדין בבאר שבע, וגם השופטות עדנה גבריאלי וורדה סאמט שכיהנו לצדה, וגם השופטת לימור בן שמן מבית המשפט השלום.
חוץ מהשופטים, יש בין התורמים שורה ארוכה ומרשימה של עורכי דין ומשרדי עורכי דין מובילים, בהם דן יקיר היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ומיה ליקוורניק, רלי לשם, חנינא ברנדס, אורי סלונים, הקרן על שם עו"ד צבי מיתר, יורי גיא רון, יוסי גרוס ויעקב אנוך ועוד ועוד. גם הוריה של השופטת ברון תרמו 10,000 שקל לשנה וגם הוריו של בעלה, וכשאביה של ברון הלך לעולמו נרשמה תרומה גם מצד חברי חוג ההרצאות שהוקם על שמו.
השבוע הסביר לי גורם המקורב לשופטת, שהרשימה הזו מבטאת עד כמה חזק ועוצמתי הקשר של משפחת ברון אל הקונסרבטוריון, עד כמה היא מייחסת חשיבות להצלחתו, ועד כמה הוא הפך עבורה מרכזי מיום שהיה למקום הנצחה של הבן שאיננו. על כל אלה, כמובן, אין מחלוקת. לא עליהם, ולא על העובדה שמדובר במיזם ראוי ומבורך.
אלא שכאן גם מתחילה הבעיה. משום שככל שמעורבותה של המשפחה – רגשית, ארגונית וכספית – גבוהה יותר, מתעצמת גם הבעייתיות שנוצרת כשהתורמים שמחזיקים את המוסד מתייצבים למשפט באולמה של השופטת ברון.
בעוד כשבוע וחצי, לדוגמה, יתכנסו שופטי בג"ץ כדי לדון בעתירה הדורשת לבטל את "חוק ההסדרה". בהרכב אמורה לשבת גם השופטת ענת ברון. מולה באולם יטען אחד העותרים נגד החוק, עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח. יקיר הוא תורם קבוע ומשמעותי של הקונסרבטוריון, שבעלה של השופטת הוא יו"ר הוועד המנהל שלו, ושבו מונצח כאמור בנה. בשנים האחרונות הוא תרם למוסד למעלה מ־25 אלף שקל בשנה, ובסך הכל למעלה מ־100 אלף שקל. באתר האינטרנט של הקונסרבטוריון, שמו של עו"ד יקיר, המוגדר כ"מייסד", מוזכר לצדם של 13 התורמים הגדולים של הקונסרבטוריון. זו אינה הפעם הראשונה שיקיר יופיע בפני השופטת ברון. גם בעבר היא לא פסלה את עצמה מלדון בעניינו.
אבל זו רק דוגמה אחת. הנה עוד אחת. משפחת אריסון הרימה תרומת ענק של מיליונים לקונסרבטוריון, שגם נקרא על שם תד ולין, הוריה של שרי אריסון. בדבריו של גבי ברון, כיו"ר הוועד המנהל של הקונסרבטוריון, באתר של המוסד, הוא מסביר את הרקע להגעתו למקום, מפרט את האופן שבו מונצח בו בנו, "ולסיום", הוא מדגיש, "אבקש להקדיש תודה מיוחדת למשפחת אריסון. לא יהיה זה מוגזם לומר: 'בלעדיכם לא היינו כאן'". לאריסון עסקים גדולים ורחבי היקף בישראל, בהם בנק הפועלים וחברת שיכון ובינוי. השופטת ברון לא פסלה את עצמה אף פעם מעיסוק בענייניה העסקיים של משפחת אריסון, ואלה הגיעו לשולחנה לא פעם ולא פעמיים.
והנה עוד דוגמה. משרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות' הוא אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים והוותיקים בישראל. לחלק מבכירי המשרד קשר קרוב של תרומה למוסד המנציח את בנה של השופטת. הקרן הנושאת את שמו של עו"ד צבי מיתר ז"ל, מייסד המשרד, תרמה למוסד 40 אלף דולר. מיה ליקוורניק, עד לא מכבר אחת השותפות הבכירות במשרד, כיהנה כיו"ר אגודת הידידים של הקונסרבטוריון, והרימה בעצמה תרומה של למעלה מ־100 אלף שקל. שותפה במהלך השנים, עו"ד רלי לשם, תרם עם רעייתו 4,000 שקל רק בשנה שעברה. משרד עורכי הדין שלהם תרם עוד 10,000 שקל. השופטת ברון, משום מה, לא מצאה לנכון להימנע מטיפול בתיקים המשפטיים של המשרד. היא לא עשתה את זה גם כשמולה התייצב בבית המשפט עו"ד לשם בעצמו, ראש מחלקת הליטיגציה במשרד, שאיתו יש לה היכרות ארוכת שנים.
והנה עוד דוגמה אחת, רק על מנת להדגים את הבעייתיות. השופטת מיכל אגמון גונן תרמה גם היא לקונסרבטוריון. התרומה שלה, 4,000 שקל, אינה תרומה ענקית מחד, אבל גם לא תרומה שאדם זורק בהיסח הדעת מאידך. השופטת אגמון גונן לא רק תרמה, אלא גם השתתפה, יחד עם השופטת ענת ברון, במפגש השנתי של אגודת ידידי הקונסרבטוריון. האם השופטת ברון יכולה לדון בנקיות דעת בערעורים על החלטותיה השיפוטיות של השופטת אגמון גונן במחוזי? אם לשפוט לפי מה שאירע עד היום, ברון לא ראתה בזה עניין בעייתי. ממש כפי שהיא לא ראתה בעיה לעסוק בענייני חברת גזית גלוב, שתרמה בשנים האחרונות 10,000 שקל בכל שנה.
עוד רגע נגיע לגרסתה הבעייתית של השופטת ברון בהקשר הזה, אבל קודם צריך לומר משהו על סוגיית ניגוד העניינים. נראה שבמקרה שבפנינו, התשובה לשאלה מאיזו נקודה מצויה השופטת בניגוד העניינים תלויה בשתי שאלות מוקדמות: האחת, עד כמה חשוב הקונסרבטוריון לשופטת ברון. השנייה, עד כמה חשוב לה שיתרמו לו כסף. בכל מה שנוגע לשתי השאלות הללו, התשובה ברורה. כשמדובר במוסד שמנציח את בנה, שמקיים מדי שנה קונצרט לזכרו, שמחלק מלגות על שמו ושבעלה משמש בו כיו"ר הוועד המנהל, קשה יהיה לחלוק על כך שמדובר במקום שחשוב לה עד מאוד. כשמוסיפים לכך את העובדה שרשימת התורמים לקונסרבטוריון עמוסה בתורמים שמגיעים מקרב בני משפחתה של השופטת ומקרב חבריה מעולם המשפט, התשובה ברורה עוד יותר.
יובהר באופן הכי ברור. אין כאן ולו בדל טענה, לא כלפי הקונסרבטוריון, לא כלפי התורמים שמסייעים להחזיק אותו ולא כלפי ההנצחה הראויה שיזמה המשפחה. ואחרי כל זה, הסבריה של השופטת ברון, כפי שיובאו בהמשך, מותירים לא מעט שאלות על אודות התנהלותה.
לכל שופט, זאת יש לדעת, ישנה רשימה של מניעויות. הכוונה לאותם אנשים או גופים שהשופט מצהיר מראש שהוא מנוע מלטפל בעניינם. לפני כשבועיים פניתי אל השופטת ברון וביקשתי לדעת מדוע היא לא מונעת את עצמה מטיפול בענייניהם של מי שקשורים לקונסרבטוריון או תורמים לו. בתגובה הראשונה ביקשה ברון להרחיק את עצמה מכל הקשור למוסד המוזיקלי. "השופטת ענת ברון אינה דנה בענייני הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה", נכתב בתגובה שהועברה באמצעות דוברות הנהלת בתי המשפט, "הגם שהשופטת ברון נוכחת באירועים שמקיים הקונסרבטוריון ואף תורמת לו, אין כל מקום שתפסול עצמה מדיון בתיקים של מי שתורמים כספים למוסד זה".
זו, כאמור, הייתה התגובה הראשונה. בעקבותיה ביקשתי לדעת מדוע, אם כן, ברשימת המניעויות של ברון מופיעים עו"ד נגה רובינשטיין ועיריית תל אביב. זו התשובה שנתקבלה: "עו"ד נגה רובינשטיין ייעצה בעבר לבן זוגה של השופטת, המכהן כיו"ר הוועד המנהל של הקונסרבטוריון, במו"מ מול עיריית ת"א. אשר לעיריית ת"א – הקונסרבטוריון נתמך על ידי עיריית ת"א באופן שוטף". לשני אלה, אגב, צריך להוסיף את עו"ד בן ציון אדורם, היועץ המשפטי של הקונסרבטוריון, שברשימה המעודכנת שנחשפה השבוע עלה שמו כמי שגם בעניינו מנועה השופטת מלעסוק.
התגובה השנייה של השופטת ברון הפכה את העסק למסובך הרבה יותר. כי אם השופטת לא קשורה למתרחש במוסד המוזיקלי זה עניין אחד. אבל אם היא מנועה מעיסוק בענייני עיריית תל אביב, משום שזו תומכת בקונסרבטוריון, למה היא לא מונעת עצמה מעיסוק בענייני משפחת אריסון או גזית גלוב או עו"ד דן יקיר או משרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות', שתורמים גם הם הרבה מאוד כסף? ואם העובדה שעו"ד רובינשטיין ייעצה בעניין כלשהו לוועד המנהל של הקונסרבטוריון, שבראשו עומד גבי ברון, מספיקה כדי לפסול את השופטת מלדון בענייניה, אז תודו שיש תורמים שניגוד העניינים מולם הוא בעוצמה גבוהה הרבה יותר. כי למה בעניינו של מי שתרם 100 אלף שקל לקיומו של הקונסרבטוריון אפשר לטפל, ובעניינו של מי שרק ייעץ לו, כמו עו"ד רובינשטיין, בשאלה אם כדאי או לא כדאי לו להפוך לתאגיד עירוני – אי אפשר?
עכשיו, חזרו לקרוא את דבריה של השופטת ברון, כפי שצוטטו בתחילת הטור, בעיקר אלה המסבירים שגם "תרומה לעמותה הקרובה ללבו של עובד הציבור", יכולה לפעמים להיחשב כשוחד. כאמור, לא משום שיש כאן איזושהי טענה כלפי הצד התורם, אלא משום שהפרשה הזו מעלה שוב את התחושה שלפיה בכל מה שקשור לניגודי עניינים, בית המשפט העליון דורש מסתם בני תמותה, פוליטיקאים ואחרים, עמידה בסטנדרטים שהוא לא דורש מאנשיו שלו.
תגובת הנהלת בתי המשפט:
"בהתייחס לשאלות הנוגעות לאירועים בקונסרבטוריון, נשיב כי מדובר באירועים שבהם השתתפה ומשתתפת השופטת כאדם פרטי. באירוע לזכר רן ברון, בנה של השופטת שנהרג בפיגוע ב'מייק'ס פלייס', מחולקות מלגות לתלמידי מחלקת הג'ז בקונסרבטוריון, שרן היה הבוגר הראשון שלה. ערב חלוקת המלגות מתקיים מדי שנה ביום הולדתו של רן, ב־21.6. משפחת ברון נושאת במימון המלגות ובעלויות אירוח האירוע".
בתגובה לבקשה נוספת לקבל את הסכומים ששילמה המשפחה לקונסרבטוריון עבור האירוע, ובתשובה לשאלה מי קבע כמה ישולם, נמסר: "המשפחה מבקשת לשמור על פרטיותה בכל הנוגע למלגות".
עוד הוסיפה הנהלת בתי המשפט: "השופטת ובן זוגה לא פנו מעולם לאיש בבקשה לתרום לקונסרבטוריון, או להצטרף לחוג הידידים שלו. בכך עוסקת אגודת הידידים. על פי כללי הפסלות הנוהגים, אין מקום שהשופטת תפסול את עצמה מלדון בתיק רק משום היותו של אדם תורם לקונסרבטוריון, והקישור בכתבה בין התורמים לבין ההנצחה שהשופטת מקיימת לזכר בנה רן אינו במקומו".
