6 שנות סחבת של השופטת אביגיל כהן מחוזי ת"א בתביעת נזיקין נגד משטרת ישראל כשסופה דחיית התביעה מחמת מחלתו של השמאי שלא יכול היה להעיד רע"א 4961/19

בשנת 2009, התפרצו שוטרי ימ"ר ת"א לביתו של אליהו עובדיה, וגרמו לו נזקים אותם העריך בסך 226,000 ₪. התביעה הוגשה בשנת 2013. שמאי מטעמו של עובדיה העריך את נזקיו בסך 9,900 ש"ח. שופטת ביהמ"ש המחוזי ת"א אביגיל כהן, נקטה בשיטת הסחבת, וגררה את עובדיה במשך שנים ארוכות. למרבה הצער, השמאי המומחה שהעריך את נזקיו של עובדיה, חלה, ולא יכול היה להעיד עקב מצבו הגופני הירוד, ולשופטת ניתנה הזדמנות להעיף לעובדיה את התביעה נגד משטרת ישראל.

עובדיה ערער, ביקש, כי יתאפשר לו להביא חוות דעת שמאי חדשה, שתוכיח את נזקיו שנגרמו בשל מחדלי שוטרי ימ"ר ת"א. תביעתו הגיעה לשופט יצחק עמית, שדחה את התביעה בהיעדר עילה לגלגול שלישי. איזה עילה צריך בן אדם שנפגע מהמדינה להמציא, כדי שיתאפשר לו לקבל צדק מהמדינה שפגעה ברכושו וגרמה לו לנזקים בלתי הפיכים? מה אשמתו של עובדיה שהמומחה חלה והפך לסיעודי? יפה טען עובדיה כשאמר שמדובר בפער כוחות של המדינה נגד האזרח. השופט יצחק עמית ממחיש זאת היטב את הכוחניות והבריונות של המדינה נגד האזרח. המשטרה שהרסה את ביתו של עובדיה, לא תצטרך לשפות אותו, ולמעשה קיבלה עידוד להרוס ולהשמיד בתים של אזרחים. ביום שהמשטרה תהרוס בית לקרוב משפחתו של השופט עמית, סביר להניח שהשופט יתן גם יתן גלגול שלישי וגם רביעי בעליון.

1. בשנת 2009 שוטרים נכנסו לביתו של המבקש וערכו בו חיפוש. בשנת 2013 המבקש הגיש תביעה נגד המשטרה, ודרש פיצוי בסך של כ-226,000 ₪, בטענה שהשוטרים נהגו ברשלנות וגרמו לו נזקי רכוש ועגמת נפש. לתביעה צורפה חוות דעת שמאית, אשר התייחסה לנזק שנגרם למבנה המגורים, למפעל סמוך ולתכולתם אשר כללה גם פריטים אקזוטיים, כגון עור דוב ושיני ממותה. המשיבה הגישה חוות דעת שמאית שהעריכה את הנזק בסכום של 9,900 ₪, ובחוות הדעת הודגש כי האמדן נעשה "במנותק מהשאלה מהו הגורם לנזקים אלו". ההליך המשפטי התמשך יתר על המידה, ורק חמש שנים לאחר הגשת התביעה הגיע המועד לחקירת השמאים על חוות דעתם. דא עקא, השמאי מטעם המבקש לא התייצב לדיון בשל מצבו הרפואי הסיעודי. רק בשלב זה התברר לבית המשפט כי אין ביכולתו של השמאי להיחקר על חוות הדעת, למרות שהמצב הרפואי היה ידוע במשך שנים.

2. נוכח מצבו הרפואי של השמאי וחשיבותה של חוות הדעת להליך, המבקש ביקש להשאיר את חוות הדעת כראיה בתיק, ולחלופין להתיר לו להגיש חוות דעת שמאית חדשה. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ע' סומך) דחה את שתי הבקשות. נקבע כי מכיוון שהמומחה אינו יכול להיחקר, לא ניתן להסתמך על חוות דעתו. הבקשה להגשת חוות דעת חדשה נדחתה נוכח הפגם בהתנהגותו של המבקש, שלא הגיש את הבקשה בשלב מוקדם יותר, ומאחר שחוות דעת שמאית חדשה לא תועיל, משום שלא ניתן לאמוד את הנזק על סמך תמונות בלבד. עוד ציין בית משפט השלום, כי גם חוות הדעת המקורית אינה נקייה מקשיים, ומשלא הוצגו קבלות על תיקון הנזקים, "לא ניתן לשייך על איזה נזק מדובר ואיזה רכוש בדיוק נפגם לתובע, אם בכלל, וזאת עוד טרם דנו לגופם של דברים" (פסקה 18 לפסק הדין). נימוקים אלה הובילו את בית המשפט לדחות את התביעה, והמבקש חוייב בשכר טרחה והוצאות משפט לטובת המשיבה (פסק דין מיום 5.12.2018 בת"א 61388-05-13).

3. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בין היתר, טען המבקש בערעור כי הוא לא ידע על מצבו הרפואי של השמאי מבעוד מועד; כי היה על בית משפט השלום למנות מומחה מטעמו; וכי לכל הפחות היה ראוי לפסוק לזכותו של המבקש סכום של 9,900 ₪, בהתאם לחוות דעתו של השמאי מטעם המשיבה. בית המשפט המחוזי (השופטת א' כהן) דחה את הטענות בפסק דין מיום 4.6.2019. בין היתר, צויין כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט נתון לשיקול דעתו, ובהליך הנוכחי הוצעה הצעה כזו בעבר והצדדים לא השכילו לקבלה. כמו כן, במועד שבו התגלה מצבו הרפואי של השמאי כבר לא היה טעם במינוי שמאי נוסף. בית המשפט המחוזי קבע כי התביעה נדחתה כדין, לאחר שלא עלה בידי המבקש להוכיח את הנזק הנטען, וגם בחוות הדעת מטעם המשיבה אין משום הודאת בעל דין, משום שלא נאמר בה דבר לגבי הקשר הסיבתי בין הנזקים לבין החיפוש המשטרתי (ע"א 48983-01-19).

4. בבקשה שלפניי טען המבקש כי לא היה מקום לדחות את תביעתו עקב הנסיבות המצערות של אי-כשירות השמאי להעיד. המבקש הדגיש את פערי הכוחות בינו לבין המדינה, וחזר על הטענה כי היה על בית המשפט למנות שמאי מטעמו. בנוסף נטען, כי בהינתן שהמבנה עבר שיפוץ נרחב לאחר האירוע, אין לזקוף לחובתו של המבקש את היעדרן של קבלות על תיקון הנזקים שנגרמו למבנה, וגם טענתו לנזק בלתי-ממוני לא נסתרה. הדגש העיקרי בטענותיו של המבקש נסב על הסכום של 9,900 ₪, שננקב על-ידי השמאי מטעם המשיבה. בבקשה נטען כי סכום זה אינו שנוי במחלוקת, לאחר שהמדינה הודתה בו "הודיה פורמלית", בכתב טענות שהוגש בהקשר של התביעה, ולכן היה על בית המשפט לפסוק את הסכום לטובת המבקש, ומשהדבר לא נעשה "מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין" אשר "מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי".

5. עסקינן ב"בקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים". חרף טענותיו של המבקש, במקרה הנוכחי "מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין", וודאי שלא מתעוררת "שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים". לפיכך דין הבקשה להידחות, מכח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה או להנמקה נוספת. בהערת אגב אציין, כי יש מקרים בהם ניתן להעריך נזק, על דרך האומדנא, גם ללא חוות דעת שמאית, אך נראה כי במקרה הנוכחי בית משפט השלום התרשם שהתובע כלל לא הוכיח כי נגרם נזק כלשהו (ראו גם פסקה 20 לפסק הדין).

הבקשה נדחית אפוא בהיעדר עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ח' בתשרי התש"ף (‏7.10.2019).

_________________________