השופט ירון בשן (שלום ת”א) דחה תביעת עו”ס רוחמה זלצמן לפיצויים נגד ביה”ח שער מנשה: השמיצה מטופלים וכינתה אותם בשמות גנאי ת”א 12997-05-14
תוצאה מופלאה של השופט ירון בשן, סגן נשיא ביהמ”ש שלום ת”א, דחה תביעתה של עו”ס רוחמה זלצמן, שתבעה את המרכז לבריאות הנפש “שער מנשה”, בטענה שהותקפה באלימות על ידי מטופלת.
שימו לב לתיאורים הפומפוזיים האלימים של העו”סית הרחוקה מהתואר “אחות רחמניה”. לא פלא שהמטופלות המסכנות הגנו על עצמן.
לטענת העו”ס, ביום 8.2.09 כשנכנסה למחלקה המשפטית, ניסתה להחתים מטופלת “המוכרת כאלימה ביותר” (תיאור העו”ס), מטופלת אחרת תקפה אותה בפתאומיות, והמטופלת “המוכרת כאלימה ביותר” אחזה ומשכה בחוזקה בשערות ראשה ולא הרפתה. לטענת העו”סית לא הצליחה להשתחרר מ “אחיזתה המטורפת” ונחבלה בראשה ובברכיה, והופיעו אצלה תסימינים נפשיים.
שמן של התוקפות לא נזכר בהליך והמטופלות לא נתבעו. זלצמן הסתפקה בתביעה נגד בית חולים שער מנשה ומדינת ישראל.
זלצמן צירפה חוו”ד פסיכיאטרית של ד”ר שמואל קרון שהעריך שנגרמו לה 30% נכות פסיכיאטרית והיא סובלת מדיכאון וחרדה.
בית חולים שער מנשה, הציג חוות דעת של הפסיכיאטרית ד”ר רויטל עמיעוז שקבעה שלא נותרה נכות נפשית עקב התקיפה.
בית המשפט מינה מומחה צד ג’ ד”ר יוסף לריה, שקבע כי לעו”ס זלצמן נכות של 5% הנובעת מהתקיפה ושאר אחוזי הנכות לה היא טוענת נובעים מארועים אחרים שקרו בחייה, ולא קשורים לתקיפה: אכזבותיה מתגובת הממסד לרבות המוסד לביטוח לאומי, כעסה ומרירותה עקב פרישתה המוקדמת, החמרה במחלה כרונית ממנה סבלה כל השנים שבגללה היא צולעת, תוצאות ניתוח בברך וניתוח בריאטרי שעברה ועוד.
השופט ירון בשן בדק וקבע כי כל האירועים מהם סובלת עו”ס זלצמן לא קשורים לאירוע התקיפה, טענות התופסים כ- 40 עמודים בסיכומיה. השופט מרחיב ומפרט את טענות העו”ס מהגורן עד היקב במהלך 25 שנות חייה שאינם קשורים לאירוע הספציפי בגינו תבעה נכות.
אנשי בית חולים שער מנשה הכחישו את אחריותם לפגיעת עו”ס זלצמן, וטענו שהמטופלים הם אזרחים שווי זכויות, הזכאים לטיפול מיטבי באמצעות מגע ישיר ובלתי אמצעי, אין להגביל את חופש תנועתם או השתתפותם בפעילות ריפוי בעיסוק ושיקום בלא הכרח רפואי, והתובעת עו”ס זלצמן מקפלת בתביעה סיפור אכזבה רב שנים של עובדת מתוסכלת שלא מיצתה יכולותיה במקום העבודה.
עוד טענו בבית חולים, כי היה על עו”ס זלצמן להחתים את המטופלת על מסמכים בחדר מחוץ למחלקה – לפי הנוהלים.
העו”סית השמיצה את המטופלים וטענה שהיא היתה זקוקה לליווי בעת הכניסה למחלקה המכילה אוטיסטים, מפגרים, בעלי נזק מוחי אורגני, פסיכוטיים וכיו”ב.
השופט בשן קבע:
“עובדת סוציאלית בבית חולים פסיכיאטרי אינה סוהרת. המאושפזים הם בני אדם שנמצאים שם כדי שיטפלו בהם. יש להם זכות לפרטיות ולכבוד. יש לצמצם למינימום ההכרחי את ההגבלות על חרותיויהם ואת הפגיעה בפרטיותם.
הרטוריקה בטיעוני התובעת מכוונת להרחיקנו מעולם מושגים זה. התוקפת לא נזכרת בשמה, מה שמונע בירור של נתוניה הריאליים ואכן עדי ההגנה לא ידעו אותם. תיאורה על ידי התובעת הוא של ארכיטיפ, היא חולה “אלימה מאוד” שאחיזתה בתובעת היתה “מטורפת”. זהו ביטוי המרחיק את הקורא מעולם הרפואה לעולם הדמדומים של “משוגעים” מסוכנים שעדיף לכלוא.
בסיכומיה חוזרת הטענה שהפקירו את התובעת כ”בשכר תותחים”, היינו התובעת דומה ל”לוחמת”, שהופקרה חסרת ישע מול אש אויב. אמנע מלהשלים את הנמשל. לא ראוי לדון במאושפזים בשפה כזאת”.
השופט מוסיף ומציין: “מה רחקנו מהביטוי המיושן כאחות רחמניה”.
סיכומו של פסק הדין, השופט בשן דחה את תביעתה של עו”ס זלצמן כשהוא קובע: “מכיוון שלתובעת נגרם סבל עקב פגיעה בעבודה לאחר שנות שירות ארוכות, אני שב וממליץ לנתבעים לפצותה לפנים משורת הדין. התביעה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות”.
