עובדות סוציאליות מישוב עמק חפר קבעו “האבא טוב ומסור לילדיו” והוא רצח אותם – אלי גור רצח את ילדיו בני 4 ו- 5
התערבותן הבוטה של עובדות סוציאליות במשפחת גור מהישוב בת חפר, גרמה לרצח שני אחים בני 4 ו- 5 שנים בידי אביהם, שהוכרז על ידי פסיכיאטר ממשרד הרווחה “כשיר, אינו מסוכן, איננו זקוק לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי”.
האמא רונית גור התריעה במשרד הרווחה עמק חפר והתלוננה במשטרה שהאבא שאיים בעבר לפגוע בילדים ובה. העובדות הסוציאליות, קבעו כי האבא מסור וטוב לילדיו.
ביולי 2010, משרד הרווחה בכפר יונה גרם לרצח שלושת ילדיה של האמא לילך שם טוב, כשגם אז האמא התריעה שהאבא מאיים לרצוח את הילדים בשביל לנקום בה. העובדות הסוציאליות שלחו את האבא לפסיכיאטר מטעמן שקבע כי האבא כשיר ואיננו מסוכן לילדים והוא רצח אותם.
פרופ’ צבי זמישלני, מנהל מרכז בריאות הנפש:
“ניבוי מסוכנות שייך לנבואה. פסיכיאטר מאבחן אם אדם חולה נפש או לא. אם יש לו מחלה פסיכיאטרית מובהקת – זו דיסציפלינה רפואית ולא נבואה. קשה מאוד להתנבא בקשר לעתיד ופסיכיאטר לא יכול לנבא מה יעשה אדם במצב קיצון. על גור נאמר שהוא לא חולה נפש, אלא אימפולסיבי ועצבני, בעל סף תסכול נמוך ונמצא במשבר גירושין. האם זה נחשב למסוכן?”.
רצח הילדים יהב ועדן גור, אשר נדחפו אל מותם על-ידי אביהם אלי גור מן הקומה ה-11 של בניין מגורים, חושף מחדל בטיפול רשויות הרווחה במשפחה. אולם ברשויות הרווחה טוענים כי גם את הרצח הזה, כמו את רצח שני הילדים בירושלים יממה קודם לכן, לא ניתן היה למנוע.
הקשר בין האב לילדיו יהב (עוד שבוע היה בן 5) ועדן (4), סיפרו העובדים הסוציאליים, דווקא היה חזק וטוב והוא היה אב מסור.
לעיון בכתב האישום נגד אלי גור – לחץ כאן
מכתב האישום שהוגש נגד האב בגין תקיפה ואיומים עולה כי בתחילת יוני שעבר רבו בני הזוג על חינוך ילדיהם, וגור לקח את המפתחות לרכב המשפחה. רונית ניסתה לקחת אותם חזרה מתיקו, ובעלה איים עליה כי אם תיגע שוב בתיק שלו “ישבור לה את העצמות”. בנוסף, הוא הוציא את האוויר מגלגלי הרכב, חטף את תיקה, גזר את כרטיס האשראי וגרס את פנקסי הצ’קים שלה. באותו הערב, לאחר המריבה, אמר לאשתו כי “אם יגעו בילדים אני רוצח אותך”.
עו”ד האם שילדיה נרצחו: התרענו שזה יקרה
בני הזוג המשיכו בטיפול של גורמי הרווחה שנכפה עליהם, אולם לפני כחודש וחצי אירע לדברי הגורמים עוד מקרה אלים: רונית הגישה תלונה במשטרה בעקבות ויכוח שהתעורר בין בני הזוג, שבמהלכו זרק אלי כפכף על מנורה שהתנפצה.
על רקע מקרה זה, הוציאה המשטרה צו הרחקה נגד האב, שאסר כל מגע או כל תקשורת בינו לבין האישה והתיר לו לפגוש את ילדיו רק במרכז קשר תחת פיקוח של עובדים סוציאליים. הצו הזה הוצא למשך חודש וחצי והוארך לאחרונה.
באחרונה גובשה חוות דעת פסיכיאטרית שמומנה על ידי משרד הרווחה בעניינו של החשוד, ובה נקבע כי הוא בריא בנפשו ולא זקוק לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי.
אולם רונית העידה, לפי גורמים המעורים בפרטי המקרה, שחששה כי בעת התקף זעם הוא יפגע בה ובילדים, מפני שבעבר כבר איים ברצח. גם עדויות על ניסיונות חטיפה בכוח היו שם, וכן מקרי אלימות.
תושב היישוב בת חפר, שמכיר מקרוב את בני הזוג שהתגוררו במקום, חיזק את טענותיה של רונית כי אלי נקט אלימות כלפיה:
“הייתה תקופה שהיא הסתובבה עם משקפי שמש על פניה. היה אירוע שבו הוא חיבל ברכבה וניקב לה את הצמיגים, אחר כך הוא מכר את המכונית שלה וסגר לה את החשבונות. היא נשארה בלי כסף והוא חסם אותה מהכול”, העיד האיש. “היא לא הייתה יכולה לשלם את חשבונותיה ואת חשבונות הילדים”.
“היה עצוב לראות את השינוי בילדים”
בני הזוג גם ויתרו על הטיפול הזוגי ונפגשו בעיקר בדיונים משפטיים, לאחר שלא הסכימו על שעות המפגש עם הילדים, על תדירות הביקורים ועל דמי המזונות. כאמור, בית המשפט נענה לבקשת האישה לצו הרחקה, אולם גורמי רווחה סיפר כי גור הפר אותו בתקופה שלפני ראש השנה האחרון: הוא שלח לפרודתו הודעות טקסט שבהן סיפר כמה הוא אוהב אותה. גורמי הרווחה קראו לרונית להגיש תלונה על שבעלה מפר את הצו, אבל לטענת אותם הגורמים, האישה פחדה וחששה שמעורבות נוספת של המשטרה רק תחמיר את המצב. בשבוע שעבר היה אמור להתקיים דיון בעניין האישום האיומים, אבל הוא נדחה כי אמו של אלי נפטרה.
חבר המשפחה מבת חפר סיפר גם כי הילדים הושפעו מאוד מהמשבר בין ההורים. “מילדים טובים ופתוחים הם נסגרו והשתתקו. הריב בין ההורים מאד השפיע עליהם. ריחמנו עליהם והיה עצוב לראות את התהליך שהם עברו בחודשים האחרונים כשהמצב בבית הידרדר”. הוא הוסיף כי על האב אמנם נאסר להיכנס ליישוב, אולם הוא היה מתקשר לגן שבו למדו הילדים כדי לשוחח איתם. “מה שהכי עצוב זה שהיום אין לאמא נפש בעולם הזה, היא לבדה”, הוא הוסיף. “הוריה נפטרו לפני שנים ושני אחיה מבוגרים מאוד. זו טרגדיה קשה וכולם בהלם וכואבים את כאבה של האמא שנשארה עכשיו לבד”.
גורמי הרווחה: לא היו סימנים שיפגע בילדים
במשטרה הסבירו כי לא נהוג להחזיק במעצר חשודים בעבירות כאלו (במקרה של האבא צ.ר. על הפרת הוראה חוקית הוא נעצר למשך יומיים!), גם במקרה של הגשת כתב אישום.
גורמי הרווחה ששוחחו עם ynet התעקשו כי נעשה הכול כדי למנוע את הרצח הזה. “לא היו סימנים שהגבר יפגע או ירצח את הילדים, למרות תלונות האישה”, אמרו.
האם אמרה היום למקורביה, לאחר שקיבלה את הבשורה: “הייתה לי הרגשה שהוא ינקום בי“.
“ידענו שהמצב יגיע למקום הזה והתרענו בפני כל הגורמים”, הצהירה היום עורכת הדין של האימא, אורלי יעקב. “אם זה במשטרה, עובדים סוציאליים – כולם היו מעודכנים, וחבל שזה נגמר ככה”. לדברי עורכת הדין, “האמא התלוננה על אלימות קודמת והיום הבעל ניסה לרצוח אותה וחטף את הילדים”.
לתחנת המשטרה בטייבה, שם תושאלה האם (למה היה צריך לתשאל את האמא?) לאחר שקיבלה את ההודעה על מות ילדיה הגיע גם מנהל העבודה שלה פיליפ סימון. הוא סיפר כי בשבועיים האחרונים שני הילדים היו כל הזמן במקום העבודה עם האם כי חששה לשלומם.
בני הזוג הגיעו ליישוב שבשרון לפני כארבע שנים מחו”ל ורכשו את הדירה. היא עבדה במחלקת הספורט של מועצת עמק חפר, ואילו אלי עבד עד לפני כחודשיים בחברת קירור ומיזוג. בעברו, לפני כעשור, שירת כשוטר סיור במרחב דן. משפחתו מאור יהודה, ושם התגורר אחרי שעזב את הבית בחודשים האחרונים. “זו משפחה רגילה, משפחה שקטה ונורמטיבית, לא היה דבר שעשוי היה להצביע על מה שיקרה”, סיפרה לימור, שמתגוררת בצמוד לבית המשפחה בבת חפר.
לדבריה, “לפני כמה חודשים אלי עזב את הבית והיא לא סיפרה והתביישתי לשאול. הבנו שמשהו לא בסדר. לא מזמן ראיתי את הילדים ושאלתי אותם איך משתלבים בגנים בפתיחת השנה והם סיפרו שנחמד וטוב להם. מדובר בשני ילדים מקסימים”. עם זאת, שכנים כן נזכרו בפרט שהעיד על התנהגות אלימה. לדבריהם, גור כעס על כך שחונים בצמוד לחומה של ביתו ואף הציב שלט “חניה אסורה” על החומה, אף שמדובר בשטח ציבורי. “בכל פעם שהיו חונים בצמוד לחומה שלו הוא היה משתולל ועושה בלגן שלם”, הוסיף בעלה של לימור, שמעון, שטען כי באחד המקרים גור אף ניקב גלגלי רכב שחנה במקום.
מחקירת משטרת מרחב שרון עולה כי אחר הצהריים היום הגיע אלי גור לבית שבשרון, תקף את אשתו, הכניס את הילדים בכוח לרכב ונמלט איתם. לפי רישומי המשטרה, האם יצרה עמם קשר ב-15:10 ודיווחה למוקד 100 על החטיפה. הדיווח הועבר למשטרת טייבה, שפתחה מיד בסריקות בסיוע מסוק. במקביל נשלחה ניידת לבית האם, אך במהלך הסריקות התקבלה הבשורה הקשה על האירוע בתל אביב.
תגובה שכתבתי לאחר הרצח המזוויע בירושלים ורלוונטית לרצח המזוויע בבת חפר:
הפסיכיאטר נותן גיבוי לעובדי הרווחה וטוען כי רובם המכריע של הרוצחים אינם חולי נפש. כך שלכאורה עובדי הרווחה לא יוכלו לדעת כי האמא המטורפת הזו עלולה לרצוח.
ובכן לכאורה א”א לנבא מסוכנות. אך מה שמזוויע בהתנהלותן של פקידות הסעד הוא התנהלותם הנלוזה כאשר הם מעוניינים לתייג אדם כאלים ומסוכן ולא צפוי, למרות שאין בסיס כלשהו לכך, אך ורק כדי לתייג אותו במטרה לנהל הליכים החסויים ממנו, ובמסגרתם להעליל עליו עלילות קפקאיות מזוויעות ולהציג מיצג שווא ולשלול ממנו זכויות יסוד.
ומתי הן עושות זאת? כאשר נצפים אצל הפרט סמנים פסיכופזיולוגיים כלשהם, שכמובן אינם אומרים דבר על מוסריותו וערכיו של הפרט וממילא על מעשיו בהווה ובעתיד.
כלומר, למרות שרובם המכריע של המצבים הפסיכוטים האלימים בתוך המשפחה מבוצעים ע”י אנשים שלא נצפו אצלם סמנים פיזיולוגים “המזכים” אותם בתיוג של “חולה נפש”, בדרגה כלשהי, פקידי הסעד מגלגלות עיניים ומציגות את האדם,, שנצפים אצלו סמנים פיזיולוגים כלשהם, כמסוכן לעצמו ו/או לסביבה, למרות שמעולם לא עשה דבר אלים ומנהל חיים הרחוקים מאוד מדרך של אלימות.
במקרה האישי שלי פקידות הסעד פנו ב1992 לפסיכיאטר המחוזי ואמרו שהן מתכוננות להעביר את ילדי לאביהם והן “חוששות” שהאמא תתפרק. כמובן שלא היה בסיס להתפרקות כלשהי. נלחמתי עד אז כלביאה והמשכתי כמובן להילחם אך אדם שפוי ומוסרי ובעל ערכים ותובנה אינו מתפרק באף מצב, אף אם יש לו סמנים פיזיולוגים כלשהם. פקידות הסעד פשוט רצו שיעשו בדיקה פסיכיאטרית כדי להציג מיצג שווא כדי לנהל הליכים חסויים ולשלול את האפוטרופסות שלי על ילדי.
מספר חודשים מאוחר יותר הטרדתי עו”ס בטלפון מכיוון שהם סרבו לציין בפני עילות ולהראות לי את התסקיר, למרות שעל פי החוק היו מחויבות לעשות זאת, ואז הם שוב פנו לפסיכיאטר המחוזי וטענו שהן חוששות ממעשי אלימות, כאשר ברור שהטרדה טלפונית היא הטרדה טלפונית ואין בה סכנה כלשהי לאדם כלשהו.
ולדאבון הלב החברה רודפת אנשים שנצפים אצלם סמנים כלשהם למרות שאינם אלימים ובוחרת לעיתים להדביק להם עלילות ופשעים שלא היו ולא נבראו.
ולעומת זאת חברה צעירים אלימים שדוקרים ושודדים זקנים ומבצעים פשעים מזוויעים לא מתויגים כבעלי בעיות נפשיות וכאנשים מסוכנים אלא מטופלים בכפפות של משי. אני כמובן אינני מתנגדת לשיקום אמיתי של הנוער העבריין. להיפך. אך המסר שעובר כיום הוא שכל זמן שלא נצפים אצל הפרט סמנים הוא ראוי להיות בחברה, אף אם הוא גורם נזק ומתנהג באלימות. וזאת אחת הסיבות שיש נוער כה אלים וזקנים החיים בחרדה.
המושגים והאנשים שעובדים במחלקות הרווחה לא תקינים . וברור שאין סמכות למחלקות הרווחה כאשר הדיווחים מוכחים כשיקריים . מהרגע שאם מוכחת כעדה עויינת ששיקרה לגבי אלימות כלפיה או כלפי הילדים ומשרדי הרווחה לא ביצעו במהירות את הטיפול ביטול הרי שמחלקת ומוסדות הרווחה הם לא אוטוריטה ואסור שיהיו כלי בידי אירגוני פשע המשתמשים באמאות זנותיות על מנת לפגוע כלכלית באבות וילדיהם ולהשטלת על נכסים רכוש בתים על פגיעה כלכלית ובריאותית ולא רק לכן כאשר הליך שלם התבסס על שקר מצד האם אין סמכות לבית המשפט או למחלקת הרווחה לאמר לאב שיפנה לבית משפט לגבי הסדרי ראיה .
כל המוסדות האלו הם לא ריבון ולא שילטון וברור שאת מי שצריך לגוע בו אלו השופטים שוטרים עורכי הדין שמתנהלים כמו הזונות עצמן וגונבים רכוש ובתים כי הם נאצים