הפסיכולוג יוסי חננאל העליל ושיקר נגד נתבעת במטרה לקבל 2.5 מיליון ש”ח חוייב בהוצאות משפט בסך 350 אלף ש”ח ת”א 26043-12-13
הפסיכולוג יוסי חננאל (66) הגיש תביעה שנדחתה על הסף בסך 2.5 מיליון ש”ח נגד מטפלת שהייתה מבוטחת על ידי חב’ הביטוח הפניקס, שסירבה ליתן לה כיסוי ביטוחי. חננאל חוייב בהוצאות משפט בסך 250,000 ש”ח!
חננאל הגיש תביעה שקרית נגד מטפלת בשיטת טיפול משלים “טווינה”, בטענה שכפתה עליו יחסי שליטה, וחויב לשלם לה 350,000 שקל 
ריצה בעבר עשרה חודשי מאסר על עבירות מס רע”א 7773/16 למרות כל זאת – הוא עדיין בעל רישיון
הפסיכולוג יוסי חננאל הגיש תביעה שקרית בסך 2.5 מיליון שקל, שיקר בבית המשפט והכפיש את השופטת אורלי מור-אל: “משוא הפנים החולני והרקוב של בית המשפט כלפי התובע”, אשר חייבה את חננאל בתשלום הוצאות בסכום חריג של 350,000 שקל.
שמו של יוסי חננאל פורסם בפסק דין פלילי רע”א 7773/16 בבית המשפט העליון, אליו מפנה השופטת מור-אל. בפסק דין זה נדחתה בקשתו של חננאל לערער על עשרה חודשי מאסר, שנגזרו עליו בשנת 2016 בשל העלמת הכנסות בסך מיליון שקל. חננאל עודנו בעל רישיון לעבוד כפסיכולוג, רישיון 27-4159, וזאת למרות הקביעות החמורות על התנהלותו הפלילית, אישיותו וחוסר אמינותו. פסק הדין גם מגלה, כי בשנת 2015 בדקה ועדה פסיכיאטרית של משרד הבריאות את חננאל וקבעה, כי אין מניעה שימשיך בעבודתו.
חננאל טען, כי מטפלת בשיטת טווינה פיתחה איתו יחסי שולטת-נשלט BDSM וגרמה לו נזקים כבדים, נכות פסיכיאטרית זמנית של 70% ונכות קבועה של 50%; מומחה בית המשפט קבע שאין כל אמת בדבר.
ברוב ההליך ייצג חננאל את עצמו, לטענתו מסיבות כלכליות. הוא טען עוד לפני פסק הדין, כי דעתה של מור-אל מוטה נגדו. המטפלת הכחישה לחלוטין את טענותיו, אמרה שהיחסים ביניהם היו מקצועיים בלבד והשופטת מור-אל אימצה במלואה את גרסתה.
מור-אל אומרת על התנהגותו של חננאל:
“התובע מסתמן כאדם מתוחכם מאוד, בעל ידע רב, פעל באופן שיטתי, מתוכנן על-מנת לשוות לגרסתו נופך אמין, ואולם אט אט ככל שהתקדם ההליך ובירור הפרטים העמיק, נסדקה גרסת התובע. מעדותו הזחוחה, הצינית בחלקה, המתריסה של התובע, לא נותר כמעט דבר.
התובע נכנס לאולם בית המשפט כלזירת משחקים, העיד ברוממות רוח ובלגלוג מה, הגיע לדיונים בלא חומר כלשהו, לא תצהיר, לא חומר ראיות, בלא דבר, בלא לדעת מה הראיות שהוגשו על-ידי מי מהצדדים, אפילו לא על-ידי עורך דינו. התובע פעל מתוך הנחה שבכל עת ובכל שלב יוכל להניע את הכלים במשחק כרצונו, להגיש ראיות, להוסיף עדים, להכחיש מסמכים ואמירות שחלקן תועדו מפיו שלו. התובע שלף שאלות ותשובות מהמותן, בשאלות שאינן נוחות לו (כמו פעילותו באתרי BDSM) הרבה להשיב שאינו זוכר והתחמק.
הגם שלכתחילה על-אף הקשיים בגרסה, נראה היה שיכול ויש גרעין אמת בדברים ולו משום התיאורים המפורטים והמחשבה שקשה להעלות על הדעת שמאן דהוא ימציא התרחשות מסוג זו; בסופו של הליך, התרשמותי היא שסביר יותר לקבוע שהתובע שהתאכזב משום מה מיחסה של הנתבעת אליו, רקם תוכנית שתחילתה ברדיפת הנתבעת באופנים שונים (תלונה למשטרה, פנייה למקום עבודתה בתלונות, פנייה למשרד הבריאות, הגעה פיזית למקום עבודת הנתבעת וכדומה), והמשכה בניסיון להשיג לעצמו תועלת כלכלית ממשית בגדר תביעה זו כנגד הנתבעת על סך של 2.5 מיליון שקל, אולי כמענה למצוקותיו הכלכליות ומתוך תחושה שבמהלך השנים שילם לה כספים רבים שיש לו את הזכות לקבלם בחזרה”.
מור-אל מנתחת על פני עשרות עמודים את גרסתו של חננאל וקובעת חד-משמעית, כי היא שקרית. חננאל מסר לגורמים שונים גרסאות שונות של האירועים ובנוגע למצבו הנפשי, בין היתר לאותה ועדה פסיכיאטרית ולקראת טיפול רפואי. הוא הסתיר את מלוא העובדות מהפסיכיאטר שהגיש חוות דעת מטעמו, והמציא יש מאין טענות על פגיעה רפואית כתוצאה מאותם יחסים-לכאורה.
עוד התברר, כי עולם ה-BDSM מוכר לחננאל והוא אף היה פעיל בו, למרות שכאשר נחקר על כך, איבד לפתע את זכרונו בנושא. הוא ביקש להסתמך על בדיקת פוליגרף שעבר, אך מור-אל מזכירה שבדיקה כזו אינה קבילה, ומציינת שהדבר נכון במיוחד כאשר מדובר באדם כמו חננאל, “שהינו אדם מתוחכם, מורכב וחסר גבולות במובנים מסוימים – על אחת כמה וכמה שלא ניתן לסמוך על מהימנות בדיקת פוליגרף ואין בה כדי לחזק את ראיותיו”.
לדברי מור-אל, התנהגותו של חננאל אינה נורמטיבית גם במישורים אחרים של חייו. היא מזכירה את הרשעתו בעבירות מס, המלמדת “שהמדובר במי שמסוגל לפעול בתחכום תוך תכנון מוקדם, בניגוד לחוק”. עוד היא אומרת, שחננאל רדף בצורה אובססיבית את המטפלת “בכל דרך שיכול היה להעלות על הדעת (תלונה פלילית, מכתבים למשרד הבריאות, מכתבים למקום עבודתה, עתירה מינהלית, קובלנה פלילית, עררים על סגירת התיק ופנייה לבג”ץ), עד כדי כך שהתובע נרשם למכללה בה מלמדת הנתבעת, למד עם עמיתיה, הפיץ עליה שמועות במכללה וניסה להזיק לה גם בדרך הזו”.
על המטפלת אומרת מור-אל, כי “בניגוד לתובע, אשר מן הראיות עלה שקיימים פירכות וקשיים בגרסתו ובאישיותו, הנתבעת הסתמנה כאשה נורמטיבית, אשת מקצוע שעובדת ומלמדת שנים רבות, אשר חרף ניסיונות רבים התובע לא הצליח למצוא רבב בהתנהלותה המקצועית או אחרת“. לסיכום היא אומרת:
“הסתבר שמדובר במי שרקם עלילה נגד הנתבעת, ככל הנראה על-רקע רגשות שהיו לו כלפיה בעקבות טיפולה בו במהלך השנים, לאחר שהתאכזב מיחסה אליו וכנראה גם ממניעים של רווח משני, כאשר סבר שבעקבות תביעה זו יוכל להחזיר לעצמו את הסכומים ששילם לה במהלך השנים ואף יותר מכך. טענותיו של התובע, בנוגע לגרסתו, למצבו הרפואי, ולנזק שנגרם לו, קרסו כליל ככל שהלך ההליך והתקדם. בסופו של דבר, ענייננו במטופל, שמטעמים שונים אישיים וכספיים החליט לתבוע את המטפלת שלו תוך הפצת האשמות שווא שהתבררו כלא-נכונות”.
חננאל חויב לשלם למטפלת את מלוא שכרו של עורך דינה (למעלה מ-150,000 שקל), הוצאות ניהול המשפט וחוות הדעת בסך 40,000 שקל והוצאות נוספות בסך 25,000 שקל. המטפלת תוכל לגבות סכומים אלו, למעט ההוצאות הכלליות, מחברת הפניקס – וזו תוכל לתבוע את חננאל. את המטפלת ייצג עו”ד עמית גל, ואת הפניקס – עו”ד לאה רז-שפילר.
| אכזריות של הפניקס | |
במסגרת פסק הדין מותחת השופטת אורלי מור-אל ביקורת חריפה על חברת הביטוח הפניקס, ממנה רכשה המטפלת ביטוח אחריות מקצועית, ואשר סירבה לממן את הוצאותיה המשפטיות. הפניקס “הפרה באופן בוטה ומקומם, את חובותיה החוזיות והביטוחיות כלפי הנתבעת, שעה ששקלה את קיומו של הכיסוי הביטוחי על-פי כתב התביעה וגרסת התובע בלבד ומבלי לבחון את גרסתה וסיכויי הגנתה של הנתבעת. בהתאם לנסיבות הגשת התביעה והקשיים שהיו בה מלכתחילה, ומאידך בשים לב לגרסת הנתבעת, חובה הייתה ל[הפניקס] לכל הפחות להעניק לנתבעת הגנה משפטית ולו בהסתייגות”. לדברי מור-אל, הפניקס דחתה כלאחר יד ובצורה אכזרית (כלשונה) את פנייתה של המטפלת.
