סיפורה הבלתי נתפס של לורי שם טוב מגבעתיים: בתוך חודשיים מיום שקיבלתי את משמורת ילדיי פקידת הסעד חטפה אותם למרכז חירום

דרכי המרמה והשקר של משרד הרווחה בחטיפת ילדים מהוריהם, מעלה שאלות נוקבות לגבי כשירות מערכת המשפט להתמודד עם פקידי סעד שסורחים בתפקידם ומתנהלים בצורה ברוטלית כלפי אזרחים הנקרים בדרכם.

סיפורה של האמא לורי שם טוב מגבעתיים, שילדיה נחטפו ממנה ביום 06.1.09 על ידי פקידת סעד, חודשיים לאחר שקיבלה את משמורת ילדיה ממומחה ביהמ”ש – אותו בחרו פקידות הסעד והשופט מינה אותו לאור המלצות הפק”ס. האמא אישה כשירה, טובה ועובדת ללא רבב בעברה או בנפשה, ניהלה הליכי גירושין מרים בשנת 2008, בעטיים הגיש גרושה עשרות תלונות כוזבות נגדה על ‘התעללות והזנחת ילדיה’.

האמא מנהלת  מאבק לראות את ילדיה, שנלקחו ממנה ביום 6.1.09 על-ידי שירותי הרווחה, שלא מחמת ביצוע עבירה. הילדים הוצאו מחזקת האם בעקבות כזביו של הבעל שניסה לטפול האשמות פליליות כוזבות על האם, אך למרות שטענותיו והאשמותיו הופרכו בחקירת המשטרה, פקידות הסעד – שחטאו כלפי האם כשמיהרו לפעול נגדה – לא פעלו לתיקון טעויותיהן. במקום זאת הן מתבצרות עד היום בהחלטתן מלפני יותר מחמש שנים, וגורמות לפגיעה מתמשכת ובלתי חוקית בילדים ואמם.

לקיחת ילדיה של האמא בוצעה במחטף, כשחודשיים קודם לכן קיבלה האמא את משמורת ילדיה בהמלצת מומחה שמונה על-ידי פקידות הסעד והוסכם על-ידי ביהמ”ש:

בחקירה מיום 29.10.2008, ביהמ”ש לענייני משפחה ר”ג תמ”ש 039605/07 כבוד השופט יהושע גייפמן:

“ש. מה ההמלצה שלך לעניין המשמורת?

ת. המשמורת תישאר כמו שהיא, במשמורת של האם… נכון להיום ההמלצה היא אני לא נסוג מההמלצה של דאז ההמלצה היא שהמשמורת נשארת אצל האם.. כמו שהמלצתי.”

פקידות הסעד ידעו שבימ”ש לענייני משפחה לא יאשר את הוצאת ילדיה של האמא ממשמורתה –  שכן לא חל שינוי נסיבות כלשהו, בחרו לבצע מחטף, ובניגוד לדין פנו לבימ”ש לנוער (תיק המשפחה התנהל בבימ”ש לעניני משפחה) ביום 6.1.09 כשהוציאו את ילדי האם באמצעות צו חרום על-פי סעיף 11 לחוק הנוער.

מאז ועד עתה חייה של האמא אינם חיים וילדיה הקטינים סובלים: את בנה אריאל רואה האמא רק למשך כשעה וחצי בשבוע במרכז קשר; ואילו מבנה אורם מנותקת האמא לחלוטין.

האמא היא אישה רגילה, שגידלה את ילדיה באהבה ובמסירות אין קץ, שילדיה היו קשורים אליה בעבותות וכפי שנכתב בחוות דעת מומחה ד”ר כלב יוסף שתיאר אינטרקציה יוצאת מן הכלל בין האמא לילדיה, מנותקת מזה 5 שנים מבנה הבכור, הסובל מניכור והסתה הורית קשה ביותר, כפי שיפורט בהמשך, ללא קביעת הסדרי ראיה. את בנה הקטן פוגשת האמא פעם בשבוע, כאמור, למשך כשעה וחצי בשבוע, במרכז קשר תחת פיקוח החל מחודש נובמבר 2010 ועד עצם היום הזה.

פקידות הסעד מונעות מהאמא את זכותה הבסיסית, בניגוד לדין, לגדל את ילדיה. חמור מכך, הן מונעות מהאמא כל קשר עם בנה בכורה, וזאת בניגוד לטובת הילד, ומונעות במשך 5 שנים טיפול בבן הבכור שמנותק מאימו ללא סיבה.

בית משפט לענייני משפחה העניק סמכויות פיקוח נרחבות בידי פקידות הסעד, ולמעשה הסמיך אותן לשפוט ולפסוק במקומו במהלך 5 השנים שחלפו. למרבה הצער, פקידות הסעד השתמשו בכוחן לרעה והגישו תסקירים שליליים שהונעו מנקמה באמא, כפי שהובהר לעיל.

תלונה שהגישה האם נגד השופט נפתלי שילה, על-אי קביעת הסדרי ראיה בין העותרת לבנה הבכור, נדחתה על-ידי נציבות תלונות ציבור על שופטים ביום 14.2.13 מהנימוק:

“אין מדובר בסחבת בניהול התיק, אלא בהחלטות של כב’ השופט, שניתנו בהסתמך על תסקירי פקידת הסעד, שלא לאשר  הסדרי ראייה בינך לבין בנך”.

פקידות הסעד מחד-גיסא, הכבידו עולן על האמא באופן בלתי מוצדק. ומאידך-גיסא, הן נהגו בכפפות משי בגרושה בין היתר מחמת חששן ממנו. כך לדוגמא: הגרוש הגיע מסומם למבדק מסוגלות הורית. על-אף זאת, ונוכח צו שניתן ביום 28.09.08 על-ידי כבוד השופט יהושע גייפמן  מכוחה הורה לפקידות הסעד ליתן חוות דעת לעניין הרחבת הסדרי ראיה עם לינה שביקש הגרוש, מיהרו פקידות הסעד לאשר לגרוש הרחבת הסדרי ראיה.

ביום 06/1/2009 קוימה ועדת החלטה, בה נלקחו ילדיה של האמא ממשמורתה באמצעות צו חרום לפי סעיף 11 לחוק הנוער, כשאותו שופט מבקש את המלצות פקידות הסעד להעברת המשמורת מהאם לאב.

עו”ס יחידת הסיוע דיווחה לבית המשפט:

“היום, יום שלישי, 6.1.09, מתקיימת ועדת החלטה עם כל הגורמים הטיפוליים.

הוועדה אמורה לקבל החלטות בנושא משמורת הילדים.

מומלץ שבית המשפט ימתין להמלצות ועדת ההחלטה.”

ההמלצות גובשו מראש. במהלך ועדת החלטה אליה דרשו פקידות הסעד מהאמא להגיע ללא ייצוג משפטי, הוציאו “צו בדבר אמצעי חרום לפי סעיף 11 הנוער (טיפול והשגחה) תש”ך-1960”, שזהו הצו החמור ביותר הקיים. פקידות הסעד כיזבו לבית המשפט במטרה להוביל להחלטה כרצונן.

פקידות הסעד הנ”ל דיווחו לבית המשפט בכזב (ביום 11.1.09):

“ההורים עברו אבחון מסוגלות הורית והאם לא מילאה את ההמלצות לקבלת טיפול פסיכיאטרי, מצב שעפ”י המאבחן ד”ר כלב, מעמיד את הילדים במשמורתה בסיכון.

אנו פונים לביהמ”ש להכיר בקטינים כקטינים נזקקים עפ”י המלצת סעיף 2 (2)(6) עפ”י חוק הנוער (טיפול והשגחה)(1960)”.

הדיווח שמסרו כוזב-הוא, כאמור. שכן, מומחה בית המשפט הביע בחקירה נגדית ביום 29/10/08 את הערכתו, לפיה האמא אינה מסוכנת לשלום הילדים:

“ש. ילדים בכלל צריכים להימצא במשמורת שנתונה להם סכנה?

ת. לפי הבדיקה הקלינית והבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית שזה בדיקה הרבה יותר מושקעת, עם כל הבעייתיות של לורי וחוסר השליטה לפעמים, היא לא נמצאה מסוכנת לשלום הילדים.”

בהמשך החקירה נגדית הוסיף המומחה ואמר:

“ש. והמלצת שאם היא לא תלך לטיפול יושת עליה קנס, סנקציה?

ת. לא. אמרתי: א. שהיא צריכה לקבל עזרה על מנת שתקבל כלים לשליטה ושתוכל לגדל את הילדים שלה כמו שהיא רוצה.

הקנס שדיברתי הוא לגבי שיבושים בהמלצות לגבי הסדרי ראייה.

ש. אתה רוצה לחזור מן ההמלצות שלך?

ת. אני עומד על ההמלצות שלי.”

פקידות הסעד ידעו היטב על מסוכנותו של האב לילדים, וכי על כך שהוא מסית את הילדים נגד האמא. פקידות הסעד דיווחו לבימ”ש לנוער ביום 11.1.09, כי הגרוש מסית את ילדיה של האמא נגדה:

“xx דואג לילדיו אולם אובססיבי לגבי הסכסוך עם אשתו, עורך מעקבים אחריה, מסית את הילדים נגדה ותורם בהתנהלותו להתלהמות הסכסוך בינו לבין אשתו וללחצים נוספים על לורי ובכך תורם לאווירה הפוגעת קשות בילדיו”.

למרות זאת, הן לא פעלו כדי למנוע מתן משמורת הילדים בידיו. במחדלן זה גרמו לניתוק הילדים מאמם עד עצם היום הזה.

פקידות הסעד המשיכו בכזביהן ובהוצאת דיווחים שקריים לבית המשפט, במיוחד נוכח זאת, כאמור, שהאמא עמדה על זכותה לגדל את ילדיה ונאבקה, גם ציבורית, למען זאת. כך לדוגמה, ביום 10/6/09 הוציאו פרוטוקול בו נכתב:

“אנחנו מותקפים ע”י לורי והעובדים שלנו מופיעים באינטרנט. לפי חקירת הילדים עולה שיש שם אלימות.”

כאמור, חקירות הילדים לא העלו דבר ותלונות על “אלימות” הכוזבות נסגרו מחוסר אשמה של האמא.

חודשיים לאחר מתן פסק הדין בו קיבלה האמא את משמורת ילדיה, כוננה פקידת הסעד ועדת החלטה, בה דרשה מהאמא להגיע לא מיוצגת משפטית:

בועדת החלטה זו – הודיעה שותפתה של פקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי פקידת סעד לחוק הנוער, כי ילדיה של האמא יוצאים ברגע זה ממשמורתה ונשלחים למרכז חרום.

ילדיה של האמא נחטפו ממנה, ללא שניתן לילדים או לאם שהות להיפרד. החל מאותו מועד 06.1.09 ועד עצם היום הזה, מנהלת האמא מאבק עיקש להשבת ילדיה, שנחטפו ממנה שלא כדין. המאבק אינו נושא פרי עד עצם היום הזה, חרף העובדה כי האמא עברה במהלך השנים שחלפו עשרות מבדקים אצל ‘מומחי הרווחה’ השונים, כשאת כולם האמא מממנת, אולם העובדים הסוציאליים נותרים איתנים בדעתם שלא להשיב לאמא את ילדיה, ולא לתת לה לראות אותם.

פקידת הסעד ניסתה לתפור תיק פסיכיאטרי לאמא ושלחה אותה לעבור אבחונים פסיכיאטריים שונים ומשונים אצל פסיכיאטריים מטעמם, אולם כולם ללא יוצא מן הכלל, קבעו כי האמא כשירה בגופה ובנפשה וללא פגם.

המקרה של האמא מגבעתיים, איננו יחודי, שכן מדובר במדיניות של משרד הרווחה להוציא ילדים בכפיה ממשמורת ההורים, וכשהילדים במרכז חרום / מוסדות כליאת הרווחה השונים, פקידות הסעד כותבות תסקירים שקריים, מכפישים ומעלילים נגד ההורים, כדי להצדיק בדיעבד את הפשעים של הוצאת הילדים בכפיה מההורים. כפי שניתן לראות ממעט המסמכים, האמא שיתפה פעולה לאורך כל הדרך – אולם פקידת הסעד מסרבת להשיב לאמא את ילדיה הזקוקים לאמם נואשות.

בעקבות חטיפת ילדיה של האמא היא פנתה לתקשורת ובפברואר 2010 עלתה כתבת תחקיר על חטיפת ילדיה של האמא. הכתבה לא סייעה בידי האם להשבת ילדיה.

ילדיה של האמא מנותקים ממנה מזה 5 שנים, כשהאמא לא פגשה את בנה בכורה כיום בן 11 שנים כל התקופה שחלפה. האמא פוגשת את בנה הקטן א’ במרכז קשר, פעם בשבוע שעה וחצי בשבוע. בנה הקטן של האמא מביע בכל מפגש את רצונו לחזור לגור עם אמו ומייחל ליום בו המשפחה תתאחד יחדיו עם אחיו.