לורי שם טוב הגישה בג"ץ נגד ביהמ"ש העליון בעניין עיקרון השוויון – העליון קבע כי הסנגוריה והפרקליטות יכולים לערער על החלטות בעניין יצוג למעט נאשמים עצמם: "דיקטטורת הפרקליטות ומדינת משטרה על פיהם יישק דבר" בג"ץ 7734-19
לורי שם טוב הגישה עתירה לבג"ץ, בעניין עיקרון השוויון, זאת לאור ערעורים שהגישה לביהמ"ש העליון ונדחו בזה אחר זה בהחלטות כיד הדמיון הטובה. הסנגוריה הציבורית סירבה לייצג את שם-טוב, וממילא שם טוב לא רצתה בייצוגה על ידי דחלילי הסנגוריה, שכן עורכי הדין של הסנגוריה כפופים לסנגוריה ולא ללקוחותיהם, ולכן אינם משקיעים בהגנה, מוכרים את הלקוחות שלהם, מתקפלים ומשתפלים בפני שופטים ויש להם 99% כישלון.
הפסיקה הכירה בזכות הסנגוריה לערער על החלטות שנותן השופט בתיק העיקרי, בנושא זכות הייצוג, לרבות ייצוג כפוי או אי שחרור מייצוג וזאת בתיק בש"פ 868/19, ראו בהמשך את ההחלטה.
בעבר, השופט בני שגיא כפה על שם טוב ייצוג על ידי דחלילי הסנגוריה ושם טוב ערערה לביהמ"ש העליון. התיק הגיע לשופט מני מזוז שלא דחה את הערעור מטעמי סמכות, אלא הורה לשופט בני שגיא לקבוע פרמטרים לשכר טרחת עו"ד פרטי במימון המדינה, ראו בהמשך בש"פ 3798/19.
לורי שם טוב ערערה על החלטתו של השופט בני שגיא לתקצב תיק של 120 אישומים, 50,000 עמודי חקירה מודפסים, 500 תקליטורים ודיסק 4 טרה של חומר שווה ערך ל-6000 תקליטורים, מסמכים מארה"ב שלא תורגמו לעברית, 300 עדי תביעה ו-350 עדי הגנה, מומחים פורנזים ועוד בסכום של 500,000 ש"ח.
רק כדי לסבר את האוזן, עו"ד רונאל פישר, קיבל מהמדינה 750,000 ש"ח כשנגדו יש 5 סעיפי אישום, כשסעיף אישום השישי הורד נגדו. בנוסף, המדינה תקצבה את עורכי הדין של העיתונאי מוטי לייבל בסך של 750 אלף ש"ח כל אחד על ידי הסנגוריה הציבורית, ואילו לורי שם טוב נגדה 120 אישומים, המדינה ידה קפוצה בתשלום שכר ריאלי והוגן.
ערעור שהגישה לורי שם טוב הגיע לשופט עוזי פוגלמן בהליך בש"פ 6907/19 שהפנה את הערעור לרשם רון גולדשטיין, שיקבע שאין ללורי שם טוב זכות ערעור, ואכן כך הוא קבע.
על פניו החלטתו של הרשם גולדשטיין מדיפה ריח רע של הפלייה ואי שוויון בפני החוק. מדוע הסנגוריה תוכל לערער על אותו דבר שלאזרחית לורי שם טוב האשמת, אסור לערער?
לורי שם טוב הגישה ערר על החלטת הרשם בהליך 7533/19 והשופטת יעל וילנר דחתה את הערר בלי לקרוא אותו בכלל, כשהיא מדברת על חומרי חקירה והעלות לרכישתם בסך של 20,000 ש"ח כשאין לזה כל זכר בערר.
לורי שם טוב הגישה בקשה להעברת הדיון למותב תלתא והשופט דוד מינץ דחה את הערעור בנימוק שבהליך הקודם בפני השופט מני מזוז (בש"פ 3798/19) הפרקליטות הסכימו לכך שיש לשם טוב סמכות לערער ועכשיו הפרקליטות לא מסכימה. פירושו של דבר שלפי החלטת השופט דוד מינץ, קיומה של סמכות לא תלוי בחוק או בפסיקה, אלא בגחמות של התביעה.
דברים אלו מאששים את החשש שמדינת ישראל הפכה לדיקטטורת פרקליטות ומדינת משטרה, ועל פי הפרקליטות והמשטרה יישק דבר בכל הערכאות השיפוטיות, אשר הופכות עצמן עפר לרגליה של הפרקליטות והעומד בראשה שי ניצן.
התוצאה הסופית היא שלורי שם טוב מופלית לרעה, עיקרון השוויון נסוג מפני גחמות התביעה ושופטי העליון בזה אחר זה מגבים זה את זה ואת הפגיעה בזכויות האדם ובעיקרון השוויון.
