חיים כץ יועמד לדין על מרמה והפרת אמונים
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הודיע רשימת לשר הרווחה, חיים כץ, שיגיש נגדו כתב אישום על עבירות מרמה והפרת אמונים.
במקביל הודיע מנדלבליט לכץ על סגירת תיק החקירה בחשד לסחיטה באיומים ומרמה בפרשת התעשייה האווירית.
כץ הודיע שיבקש מהכנסת שלא להסיר את חסינותו. כץ יכול להודיע ליו”ר הכנסת עד 13 בספטמבר על רצונו בקבלת חסינות. לאחר שיודיע על רצונו בחסינות יחליט יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין אם להקים ועדת כנסת זמנית כעת או לאחר כינונה של הכנסת הבאה כדי שתדון בבקשתו.
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3768308,00.html
נגד כץ יוגש כתב אישום בעקבות מערכת יחסים שנמשכה כחמש שנים עם פעיל שוק ההון, מוטי בן ארי. נגד שותפו לכאורה של כץ לביצוע העבירות, בן ארי, הוחלט להגיש כתב אישום על ביצוע של עבירות מרמה והפרת אמונים בצוותא עם כץ וכן שימוש במידע פנים. כתב האישום המאוחד יוגש תחילה ליו”ר הכנסת, וככל שתוסר החסינות של כץ הוא יוגש לבית המשפט.
לגבי כהונתו של כץ כשר, חוק יסוד הממשלה אינו מחייב אותו להשעות את עצמו מכהונה במקרה שהוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, שני פסקי דין עקרוניים של בית המשפט העליון, אחד בענייניו של אריה דרעי, קבעו הלכה שלפיה אם שר או סגן שר אינו מתפטר מיזמתו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום לגבי עברות חמורות, על ראש הממשלה להפעיל את סמכותו ולפטר אותו.
ההלכה נקבע בשנות התשעים בעקבות עתירה של התנועה לאיכות השלטון, שבה נדרש ראש הממשלה להפעיל סמכותו ולהעביר את דרעי מתפקידו. העליון קבע כי אי הפעלת הסמכות להעביר את שר הפנים מתפקידו בנסיבות אלה, מגיעה לכדי אי-סבירות קיצונית. על כן נקבע כי ראש הממשלה חייב להעביר את השר דרעי מכהונתו.
“טובות הנאה לאורך תקופה ממושכת”
על פי כתב החשדות נגד כץ, בין השנים 2015-2010 בן ארי, חברו הקרוב של כץ, שימש יועץ פיננסי של חברת אקוויטל – חברת החזקות ציבורית דומיננטית במשק הישראלי. במסגרת הקשר בין השניים, העניק בן ארי לשר כץ, על פי החשד, טובות הנאה לאורך תקופה ממושכת, שהניבו לו מיליוני שקלים, ובמקביל השר כץ קידם אינטרסים של בן ארי, תוך ניצול תפקידו הציבורי.
בסך הכל לשיטת הפרקליטות, על פי כתב החשדות, היו 4 סוגים של טובות הנאה שקיבל כץ מבן ארי. הסוג הראשון, עשרות עסקאות מתאומות בבורסה מולו שהניבו לכץ רווחים מובטחים; השני, קבלת טיפ עסיסי ושמן מבן ארי, שמקורו במידע פנים של אקוויטל שלה ייעץ, שעל בסיסו רכש כץ מניות לעצמו ולבניו יאיר ואמיר בהיקף כולל של 1.515 מיליון שקלים. עסקה שהניבה לו בתוך חמישה ימים בלבד רווח של 206 אלף שקלים במניות נצבא (תשואה של 22.3%).
הסוג השלישי של טובות ההנאה, לשיטת החוקרים, היה ניהול תיק ני”ע של כץ בחינם על ידי בן ארי בעת שהוא כיהן כח”כ; הסוג הרביעי היה ניהול חשבון הנאמנות של כץ על ידי בן ארי ללא תמורה לאחר שמונה לשר.
על פי כתב החשדות אקוויטל של קובי מימון, ובן ארי שניהל את תיק ההשקעות שלה, החזיקו בסוף 2010 כ-10% מהיקף חובות הנשייה של החברה הנדל”ן הציבורית ליטו גרופ, בסך 110 מיליון שקלים. בן ארי, כך נטען בכתב החשדות, הניע את כץ לקדם את תיקון 44 לחוק ני”ע, אשר קובע שחברה שנקלעת לקשיים תצווה לפרוע את חובותיה קודם למחזיקי האג”ח בקרב הציבור ורק לאחר מכן לבעלי השליטה. התיקון הניב לאקוויטל ובן ארי, באופן ישיר או עקיף, תועלת כלכלית מוערכת של עשרות מיליוני שקלים.
תגובת עורכות הדין של כץ
עורכות הדין נוית נגב ויאנה פוגל-סלוצניק ממשרד שינמן-נגב-ניב, באות כוחו של השר חיים כץ, מסרו בתגובה להחלטת היועמ”ש: “בכל פעולותיו כחבר כנסת וכשר פועל השר כץ באופן ענייני ונטול פניות, לטובת הציבור. החוק המדובר חוקק בשנת 2010 בתקופת ה”תספורות במשק” והוא ונועד לתקן עוול, ולהגן על כלל ציבור המשקיעים מפני מניפולציות שעלולים ליזום בעלי שליטה בחברות. אין מדובר אפוא בחוק פרסונלי שנועד להיטיב עם בן ארי”.
