מרדכי ואנונו משוחרר מהכלא 15 שנים ולמרות זאת המדינה הטילה נגדו הגבלות איסור יציאה מהארץ ומעבר דירה כדי שלא יעביר מידעים סודיים על כור האטום בדימונה בג”ץ 5881/19

Spread the love

שופטים בהפרעה יש במדינת ישראל. בן אדם משוחרר מהכלא 15 שנים, והמדינה חוששת מה”מידע שהוא אוצר בתוכו”? איזה מידע יכול למסור ואנונו על הכור האטומי שיגרום נזק בלתי הפיך למדינת ישראל? האיש זקן חטיאר, המוח שלו בדמנציה. עד כדי כך המדינה שלנו חלשה שהיא צריכה להיזהר מבן אדם הזוי בשם ואנונו שריצה 18 שנות מאסר בכלא ישראלי עם אוכל שמנוני שהרס לו את תאי המוח? רק ממנו יש למדינת ישראל לפחד? לא מהאורניום של איראן? לא מחיזבאללה? לא מהטילים שמיורטים על הצפון? ואנונו. אויב מדינת ישראל.

קיראו החלטה 4 עמודים המבזה את הכותבת אותה, מבזה את מערכת המשפט ומבזה את מדינת ישראל בכללותה. מדינה שאינה מסוגלת להתמודד עם צל אדם הזוי בשם מרדכי ואנונו, והיא מחזיקה אותו בארץ כבן ערובה.

ואנונו יכול היה להעביר את כל המידע שרצה להעביר באמצעות המייל, או מי ממקורביו במהלך 15 השנים שחלפו, וסביר להניח שעשה זאת, שהעביר מידעים לשונאי ישראל, אבל לא עשו עם המידע הזה שום דבר, כי המידע של ואנונו שווה לנייר טואלט.

לפי החלטת השופטת דפנה ברק ארז, הכור האטומי מתנהל ללא שינוי ובאותו אופן כמו בשנת 1984 אז נתפס מרדכי ואנונו. היתכן שהמדינה לא שינתה שום דבר בכור בדימונה?, לא שונו נוהלים? לא התפתחה טכנולוגייה חדישה? הכצעקתה?!

ההחלטה מדיפה סירחון ורקב עז של שופטי עליון. רקב מנקבוביות המוח הסתומות מהנשיאה חיות, שהגיע לעליון דרך הלהקה צבאית, מהשופט נועם סולברג שינק שינאה תהומית לבני אדם דרך אימו העובדת הסוציאלית, ודפנה ברק ארז, החוכמולוגית שרעמת שיערה מפריעה למוח שלה לקבל חמצן. אחרת לא ברור מדוע המדינה מתנהלת בנקמנות ובאופן המעורר כלפיה אנטיגוניזם.

תנו לואנונו לעזוב את הארץ, תשללו לו את האזרחות הישראלית, שיעוף מכאן. שיטוס לאיראן, לערב הסעודית ולכל מקום שמוכן לקלוט את המחבל הזה, שהתנצר, אין לו כל זיקה למדינת ישראל. למה להחזיק אותו פה? שיסע, שיספר את הסודות שהוא יודע. מי יאמין לאיש הזוי שהסודות שלו יצאו מבוידעם של שנות ה-70, והתכולה שלהם שווה לאלטעזכן.

קבלו החלטה מבישה לכל הדעות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”ץ 5881/19

לפני:	כבוד הנשיאה א’ חיות
	כבוד השופט נ’ סולברג
	כבוד השופטת ד’ ברק-ארז

העותר:

מרדכי ואנונו

נ ג ד

המשיבים:	1. היועץ המשפטי לממשלה
	2. מפקד פיקוד העורף
	3. שר הפנים

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:

ה’ בכסלו התש”פ

(3.12.2019)

בשם העותר:

עו”ד אביגדור פלדמן; עו”ד בן מרמלי

בשם המשיבים:

עו”ד ענר הלמן

פסק-דין

השופט נ’ סולברג:

העותר, מרדכי ואנונו (להלן: ואנונו), הורשע בשנת 1988 בעבירות חמורות נגד ביטחון המדינה, לאחר שמסר לכלי תקשורת מידע סודי בקשר לפעילות הקריה למחקר גרעיני. בעקבות הרשעתו, ריצה ואנונו עונש מאסר למשך 18 שנים. החל ממועד שחרורו בשנת 2004, הוטלו עליו צווים המגבילים את פעילותו, במטרה להפיג את החשש מפני גילויים נוספים של מידע סודי שאצר בקרבו. תוקפם של צווי ההגבלה חוּדש מעת לעת, בהתאם לצורך. טיבן של המגבלות, ותוקפם של הצווים, הועמדו לביקורת שיפוטית פעמים רבות בעבר, ולאחרונה בבג”ץ 8927/18 ואנונו נ’ היועץ המשפטי לממשלה (11.4.2019) (להלן: העתירה הקודמת).

עניינה של עתירה זו – בדומה לעתירה הקודמת – בקשתו של ואנונו לבטל את צו צמצום והשגחה שנקבע לגביו לפי תקנות 110-108 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, ואת צו איסור היציאה מן הארץ שנקבע לגביו לפי תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ), התש”ח-1948. תוקפם של שני הצווים הללו הוארך בחודש יולי 2019, עד ליום 31.5.2020, וזאת על-פי החלטות המשיבים 3-2, מפקד פיקוד העורף ושר הפנים. מכוח הצווים מוטלות על ואנונו מגבלות שונות, ובכללן: איסור על יציאה מן הארץ; חובת דיווח למשטרה במקרה של החלפת מקום מגורים, 48 שעות מראש; איסור על שהייה, ללא אישור מראש, בטווח של 500 מטר ממספר מקומות המפורטים בצו, אשר דרכם ניתן לצאת משטח ישראל; איסור על קיום קשר עם אזרחים או תושבים זרים, למעט שיחות מזדמנות וחד-פעמיות שאורכן לא יעלה על 30 דקות.

לטענת ואנונו, צווי ההגבלה אינם עומדים בתנאי פסקה ההגבלה הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן הם פוגעים באופן בלתי-מידתי בליבת זכויותיו החוקתיות – חירותו, פרטיותו, חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש הדת. בהקשר זה הדגיש ואנונו את מימד הזמן, וטען כי עם חלוף הזמן, עוצמת הפגיעה בזכויותיו – פגיעה חריפה ממילא – גוברת, בעוד שהמסוכנות הנשקפת ממנו – פוחתת. בהקשר זה נטען, כי המגבלות על ואנונו חלות מזה 15 שנים, ולא ניתן לראות בהן צעד זמני שנועד לטפל בבעיה נקודתית. אשר לשיקולי הביטחון שבגינם הוארך תוקף הצווים, נטען כי אין בידיו של ואנונו מידע נוסף הנוגע לקריה למחקר גרעיני, שלא נחשף בעבר במסגרת מסירת המידע שבגינה הורשע. ואנונו הוסיף, כי הערכת המסוכנות לגביו מתבססת על מידע שאליו נחשף לפני כ-34 שנים, עת סיים את עבודתו בקריה למחקר גרעיני, ומאז לא נחשף למידע חדש. במצב דברים זה, טען ואנונו, כי “לעולם לא יוכל להפריך את הטענה האקסיומטית” באשר לסכנה שבחשיפת המידע האצור בזכרונו.

המשיבים טענו בתגובתם המקדמית, כי הארכת הצווים חיונית לשם שמירה על ביטחון המדינה. לדבריהם, קיימת הסתברות ברמה של קירבה לוודאות, כי אם יוסרו המגבלות, יפעל ואנונו לחשיפת מידע סודי רלבנטי האצור במוחו, חשיפה שתפגע בצורה קשה בביטחון המדינה. בהקשר זה, הפנו המשיבים למספר ‘פוסטים’ שפרסם ואנונו בחשבון הפייסבוק שלו, אשר לשיטתם מעידים על כוונה מפורשת מצדו לפעול לחשיפת המידע שבו הוא מחזיק. עוד נטען, כי בידיו של ואנונו מצוי מידע סודי רגיש שטרם פורסם, ועל כן הסכנה הנשקפת מחשיפתו עודנה קיימת. נוכח רגישות המידע, נטען כי המגבלות המינהליות המוטלות על ואנונו הן סבירות ומידתיות, וכי לא קיימת מגבלה אחרת שבאמצעותה ניתן יהיה להפיג את החשש ממסוכנותו. עוד הזכירו המשיבים, כי ואנונו הפר במספר מקרים חלק מן המגבלות שהוטלו עליו, הפרות המבססות לשיטתם את הצורך החיוני בהארכת תוקפם של הצווים.

ביום 3.12.2019 קיימנו דיון בעתירה, במהלכו שבו ב”כ הצדדים על עיקרי טענותיהם. בא-כוחו של ואנונו הדגיש את נסיבותיו האישיות, ובפרט את העובדה כי הוא נשוי לאישה נורבגית, ומעוניין לעזוב את ישראל, לחיות עמה בארצה ולזנוח את עיסוקו בנשק גרעיני. כמו כן נטען, כי צווי ההגבלה מוטלים לכאורה לתקופות זמניות, אולם דה-פקטו המגבלות הזמניות הפכו לקבועות, ואין מקום ליתן לכך תוקף. ב”כ המשיבים טען מנגד, כי הנסיבות האישיות של ואנונו מוכרות וידועות למשיבים, אולם אין בהן כדי לשנות מן האיזון ולהביא לביטול צווי ההגבלה, נוכח עוצמת הנזק שייגרם לביטחון המדינה אם יפורסם המידע הסודי שבו עסקינן. עוד טען ב”כ המשיבים, כי אין לקבל את הטענה לפיה המגבלות הפכו מזמניות לקבועות. הצווים מחייבים בדיקה תקופתית מחודשת מדי שנה לכל היותר, והדברים נבחנים מעת לעת בהתאם לנסיבות.

בהמשך לדיון במעמד הצדדים, קיימנו דיון במעמד צד אחד, בדלתיים סגורות, במהלכו הציגו גורמי הביטחון את החומרים המסווגים, אשר השתיקה יפה להם, ומטבע הדברים לא נוכל לפרט על אודותיהם. בחנו את החומרים באריכות, ניהלנו שיג ושיח עם גורמי הביטחון, ביקשנו וקיבלנו הבהרות לגבי עמדתם; הן בנוגע לרלבנטיות המידע האצור במוחו של ואנונו, הן בנוגע לחשש מחשיפת מידע זה נוכח התנהלותו של ואנונו, הן בנוגע לפגיעה בביטחון המדינה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, והתרשמנו ישירות מהחומרים המסווגים שהציגו לפנינו גורמי הביטחון, באנו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבות בהחלטות המשיבים להאריך את תוקפם של צו הצמצום וההשגחה ושל צו עיכוב היציאה מן הארץ. בדומה לעתירות הקודמות, גם בענייננו זה, נסמכה הארכת תוקף הצווים על שני נימוקים שלובים: בידיו של ואנונו מצוי מידע סודי רלבנטי, שפרסומו יפגע פגיעה קשה וממשית בביטחון המדינה; קיים חשש בהסתברות של קירבה לוודאות, כי אם יוסרו המגבלות המוטלות על ואנונו, הוא יפעל לפרסום מידע זה.

אשר לרלבנטיות המידע שברשותו של ואנונו, אמנם עסקינן במידע שאליו נחשף לפני כ-34 שנים, אולם על-פי החומר שהוצג לפנינו, ובהתאם לעמדת גורמי הביטחון, אוצר ואנונו במוחו מידע סודי ורגיש שטרם נחשף. הסכנה הנובעת לביטחון המידע, אם יחשוף ואנונו את המידע האמור, היא מוחשית, שרירה וקיימת, על-אף הזמן הרב שחלף מאז שנחשף למידע.

אשר לכוונותיו של ואנונו לפעול לחשיפת המידע הסודי, שוכנענו מעמדת המשיבים כפי שהוצגה בתגובתם המקדמית ובדיון במעמד הצדדים, ומהערכות גורמי הביטחון שהוצגו לפנינו בדיון במעמד צד אחד. הראיות שהציגו המשיבים מלמדות בהצטברותן על שאיפתו של ואנונו להוציא לאור את המידע שבו הוא מחזיק, ומקימות חשש ברמה של ודאות קרובה, כי בהעדר מגבלות – יעשה כן. כך נלמד מפרסומיו בחשבון הפייסבוק שלו, לצד מסקנות שהסיקו המשיבים על סמך הפרותיו של ואנונו את הצווים בשנים עברו, ובשים לב להערכות של שירותי הביטחון לגביו.

זמן רב חלף מאז הוטלו המגבלות לראשונה, והדבר מצדיק בחינה מחודשת מעת לעת; מתחייבת בדיקה כנה, המתחשבת בחלוף הזמן ובנסיבות המשתנות במהלך השנים. לצד זאת, בשים לב לעברו של ואנונו ולרגישות המידע המדובר, יש לפעול בזהירות ובהדרגתיות. אכן, “תולדותיו של העותר מצדיקות זהירות רבה בכגון דא, ונוכח ההיסטוריה רבת השנים, לא רק של עבירות העותר מעיקרא, אלא גם של דרכו לאחר מכן – יפה הליכה מדודה, בלא ‘תפסת מרובה'” (בג”ץ 4949/14 ואנונו נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ט (25.1.2015)). אי לכך, לא מצאנו הצדקה להתערב בהחלטות שמכוחן הוארך תוקף הצווים. יחד עם זאת, נוכח הזמן שחלף, במהלך הדיון שהתקיים לפנינו אמרנו למשיבים להמשיך ולנסות לאתר דרכים שבהן ניתן להקל על ואנונו בתחומי הארץ, מבלי שתגבר הסכנה הנשקפת ממנו. חזקה על המשיבים שכך אכן יעשו.