השופט עופר גרוסקופף קיבל ערעור אמיר יהושוע ו-ג.ש.ר חפירה וחציבה בע”מ נגד מס הכנסה: “על שופט מחוזי מוטלת החובה לוודא שהשומה תהא שומת אמת” רע”א 7034/19

פסק דין מעולה לנישומים בעת דיווח לפקידת השומה על הכנסותיהם למס הכנסה ומע”מ. ראו את ההיגיון הבריא של השופט עופר גרוסקופף. מזלם של המערערים שבקשת הערעור שלהם הגיעה לידיו של השופט גרוסקופף. לו הערעור היה מגיע לשופט אלכס שטיין, דוד מינץ, ענת ברון הטיפשה או ג’ורג’ קרא, לא היה להם שום סיכוי שידונו בבר”ע שהגישו מהסיבה “חניון חיפה”, אין זכות ערעור בגלגול שלישי. לא אצל השופט גרוסקופף.

גרוסקופף קיבל את בקשת רשות הערעור של אמיר יהושוע, בעלים של חב’ ג.ש.ר חפירה וחציבה בע”מ, בעניין תשלום שומות מס הכנסה לשנים 2003 – 2012.

פקידו שומה 3 ביצע חישוב שומות מס גבוהות מהרגיל, כשהוא קובע בעלמא כי אמיר יהושוע וחברתו ג.ש.ר חפירה וחציבה בע”מ, היה פוטנציאל רווחים גבוה ביותר. ביהמ”ש מחוזי השופט אביגדור דורות, צידד ברשויות המס, מהסיבה הפשוטה: גורנישט בהבנת דוחות פיננסיים שנתיים. יהושוע והחברה שבניהולו הגישו ערעור לעליון, בו טענו כי ביהמ”ש המחוזי שגה בהחלטתו לא להתיר הגשת חוות דעת כלכלית וחוות דעת חשבונאית במלואן, מאחר והן טענו במחוזי בעניין הרווח הגולמי והשוואות לפרמטרים שונים במסגרת דיוני השומה וחוות דעת שימשו חלק מרכזי מהם.

שנית, השופט אביגדור דורות טעה כשקבע שרק טענות אשר עלו במסגרת שלב ההשגה באים בגדר המחלוקת. אולם חוות הדעת היוו חלק בלתי נפרד מטענתם המרכזית וההכרחית לקביעת שומת אמת, ולכן אין להעדיף היצמדות לכלל הדיוני על פני המטרה להגיע לשומת אמת.

שלישית, החלטת השופט אביגדור דורות, תביא להכשרת שומת מס בשווי מיליוני ש”ח, מבלי שביהמ”ש ייחשף למלוא התמונה ויוכל לבצע ביקורת שיפוטית הוגנת.

חוות הדעת החשבונית, לא ביקשה לתקן את הדוחות הכספיים של החברה או לשנותם, אלא ערכה אותם מחדש כך שהוצג בהם שיעור הרווח הגולמי הנכון, משכך אין מדובר בטענה חדשה.

טענת הפרקליטות היתה שאין מתן רשות ערעור על החלטות ביניים, וכי יש להעמיק עם מכלול הנתונים בתיק ולכן אין לביהמ”ש העליון סמכות להתערב.

השופט גרוסקופף קבע:

“החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל, כך שתותר גם הגשת חוות הדעת הכלכלית מטעם המבקשים במלואה כראיה בתיק העיקרי, וכן תותר הגשת חוות הדעת החשבונית לצורך תמיכה בנתונים בהם נעשה שימוש בחוות הדעת הכלכלית.”

ובהמשך:

“לא פעם עמד בית משפט זה על היתרון של הערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור בבואה להכריע בשאלה האם טענה פלונית מהווה הרחבת חזית, וזאת בהתחשב בהיכרותה ובבקיאותה של הערכאה הדיונית עם מכלול העניינים בתיק.

סבורני כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם מוצדקת התערבות כאמור.

טענותיהם של המבקשים בדבר סבירות הרווח הגולמי עליו דיווחה החברה, ואי סבירות הרווח הגולמי שייחס המשיב לחברה, ביחס למקובל בענף, הועלו בלשון כללית בלבד במסגרת שלב הדיונים בשומה, ולא הועלו במסגרת שלב ההשגה.

אין מדובר בטענות חדשות אשר לא נשכרו כלל עובר להליך הערעור בפני בית המשפט, ויש להניח כי המשיב היה מודע לקיומן עוד בשלבים המוקדמים של הליכי השומה.

בית משפט זה כבר פסק כי בשונה מערעור אזרחי רגיל, בדונו בערעור מס, יושב בית המשפט המחוזי לא רק כמכריע בסכסוך בין שני בעלי דין, אלא שמוטלת עליו חובה לוודא שהשומה תהא שומת אמת”.

סופו של דבר, השופט גרוסקופף מקבל את הערעור וקובע שתותר הגשת חות הדעת הכלכלית מטעם המבקשים במלואה כראיה בתיק העיקרי, ותותר הגשת חוות הדעת החשבונאית לצורך תמיכה בנתונים בהם נעשה שימוש בחוות הדעת הכלכלית.

השופט-גרוסקופף-קיבל-ערעור-אמיר-יהושוע-נגד-פקיד-השומה-בענין-חישוב-שומות-מס-רעה-7034-19