שלמה אלבז עקר 2 ילדים מאימא אתיופית (32) לאימוץ במשפחה לבנה כשהוא מפריד בין האחים כל אחד במשפחה לבנה אחרת, כשהוא דן את האמא על עברה: “קורותיה של המשיבה לוקטו מפסקי הדין שניתנו בקשר לילדיה הקודמים” אימוץ 47/17, אימוץ 59/17
הקלות הבלתי נסבלת של אימוץ ילדים, על ידי שופט המשפחה שלמה אלבז, שהפך אימא אתיופית לפונדקאית חינם, לטובת תעשייה המגלגלת מיליארדים, מעוררת זעם בקרב כל מי שלב פועם בקירבו. השופט שלמה אלבז הפריד בין שני אחים אתיופים, לאימוץ אצל משפחה לבנה, כל אחד במשפחה אחרת, כשהוא קובע: “פרט למקרים חריגים מקובל כיום למסור לכל ילד מאומץ עובדת היותו מאומץ, כבר מגיל צעיר ביותר, ואין לכך כל קשר למוצאו האתני, או למצא האתני של המשפחה המאמצת”.
השופט אלבז מעדיף סחר בילדים, מאשר את טובת הילדים, שלא מספיק נקרעים מאימם הביולוגית, הם יופרדו, ולא יכירו את אחיהם, וגם יגדלו אצל משפחה לבנה, כשהשופט מונע מהילדים את זהותם האתיופית המסורתית-שורשית הטבעית.
האמא היא מי שבילדותה גדלה אצל משפחה מאמצת, שהשליכה אותה בגיל 11 למוסדות הרווחה, לאחר שאביה נפטר באתיופיה, ואימה נפטרה בארץ בתאונת דרכים כשאחיה נפצע קשה בהיותה בת 3 שנים. מגיל 11 הועברה למוסדות הרווחה צופיה ואח”כ למסילה, והפכה במוסדות הרווחה לעבריינית, שם נפתחו נגדה תיקים פליליים. בהיותה ילדה התמכרה לסמים ואלכוהול, והרווחה במקום לסייע לה ולשקם אותה, פעלו במהופך כשגזלו ממנה את ילדיה והשליכו אותה לרחוב.
ראו את הזלזול והפטרנליזם של השופט שלמה אלבז בזכויותיה של האם. מדובר בשני ילדים קטנטנים, האחד בן 4 שנים והפעוטה בת שנתיים. הילדים מאבות שונים, כשהאמא לא מסרה את זהות האב בעניין הפעוטה בת השנתיים, לאור סירובו של האב להכיר בקיומה. יודגש, האימא יודעת את זהותו של האב.
כבר בתחילת פסק הדין כותב השופט:
“קורותיה של המשיבה (האמא) מוכרים לי מתיקי אימוץ קודמים בהם טיפלתי. בשנים 2010-2011 דנתי בבקשות להכריז כבני אימוץ על שני ילדיה של המשיבה הבן נ’, יליד שנת 2008 (תיק אימוץ 13/09) והבת נ’, ילידת שנת 2009, (תיק אימוץ 49/10). בשני המקרים התקבלה בקשת ב”כ המבקש והקטינים הוכרזו כבני אימוץ.
חלק מעובדות היסוד שבבסיס פסה”ד זה לוקטו מהחומרים שנצטברו באותם תיקים.
אקדים ואציין שהחלטתי לקבל את הבקשה על כל מרכיביה.”
השופט דן את האימא על עברה, ולא בחן את נסיבותיה דהיום, לא ניסה אפילו את האופציה לשים את הילדים של האימא באומנת קרובים, או מי מאחיה, והחליט לתלוש את שני ילדיה הפעוטים ממנה, ולמנוע מהאימא את הזכות לגדל את הילדים שלה, או לכל הפחות, לפגוש אותם, כשהוא לא ממנה מומחה לבחינה מחודשת, או מבצע ניסיון של שילוב האימא בבית שבתי לוי, או מינוי סומכת לאימא. כלום.
השופט שלמה אלבז, גזל מהאימא את הילדים שלה בשנת 2009, וכבר אז גרם לאמא לנזקים בלתי הפיכים, שכתוצאה מהם התמכרה לסמים, נזרקה לרחוב, הגיעה לכלא נווה תרצה על עבירות גניבה וסחר בסמים שלא לצריכה עצמית. אז, עשו על האמא סרט דוקו, שכן אחותה של האם הינה בימאית מוכרת המסקרת את הקורה בכלא נווה תרצה מידי שנה.
השופט אלבז חוזר על ההיסטוריה של סחר בילדים, גוזל מהאימא את שני ילדיה בשנת 2020, כשהוא אינו טורח להסתיר את העובדה, כי גזילת ילדי האם, מבוססת על פסקי דין ישנים שניתנו בשנת 2009, כשאינם רלבנטים למצבה של האם כיום.
השופט אלבז מקדיש 5 עמודים של פסיקה, שאינה קשורה לאימא כדי להצדיק את הסחר בילדים.
בעמוד 5 כותב השופט, כי האימא לא שיתפה פעולה בהליך של הוצאת ילדיה ממשמורתה, ולא שללה את העובדות מהמסמכים משנת 2009. השופט רוצה שהאימא תתן את הילדים שלה מרצון לאימוץ, והתנגדותה של האם לוותר על ילדיה, חלק בלתי נפרד ממנה, מפורשת אצל השופט סוחר הילדים כ”אי שיתוף פעולה“. השופט מתבסס על מסמכים לא רלבנטיים, ישנים שפג עליהם הקלח, ושאין בהם כדי ללמוד על מצבה של האם דהיום.
על פי הגישה של השופט שלמה אלבז, אדם נשאר במצב סטטי של חוסר התפתחות במשך 8 שנים. כנראה השופט מתאר את עצמו, מאחר ועל הפי הפסיקה שלו, ברור שהמוח שלו לא מפותח. שלמה אלבז סחר בילדים של האמא בשנת 2009 והוא סוחר בילדים של האימא גם בשנת 2020, כשכבר אז בשנת 2009 יכול היה להשאיר את הילדים של האימא אצל המשפחה שאימצה את האימא בילדותה, שכן מדובר במשפחה ירושלמית מבוססת היטב וענפה, שסייעה ביותר לאימא.
דעה קדומה של השופט שלמה אלבז
השופט שלמה אלבז כותב בעמ’ 6:
“המשיבה נולדה באתיופיה בשנת 1988. אביה נפטר באותה מדינה, כנראה בסמוך לאחר הולדתה, יתכן שכתוצאה משכרות”.
השופט שלמה אלבז, מציג בפסק דין זה את עולמו החשוך והאפל, שכל עולה מאתיופיה באה ממשפחה של שיכורים, והוא מעליל על אביה של האימא אלכוהוליזם שגרם למותו, בעוד שפרט זה כלל אינו רלבנטי, להודעת האימוץ של השופט, והוא נובע מדעה קדומה שקיימת בשופט על יוצאי אתיופיה, שכן פרט זה מעולם לא נמסר על ידי האמא.
אימה של האימא הגיעה ארצה עם 3 אחיה הגדולים ממנה לארץ בשנת 1991. תקופה קצרה לאחר הגיעם ארצה, אימה של האמא עברה תאונת דרכים מזעזעת עם הבן, ונהרגה ואחיה נותר נכה כתוצאה מהתאונה, כשהאמא (דהיום) הייתה אז רק בת 3 שנים. כתוצאה מכך היא גדלה במוסד, ויתר אחיה הועברו למשפחת אומנה ולאחר מכן גדלו אצל דודתם, אחות האם, בעיר ירושלים.
בשנת 1993 אומצה אימא אצל משפחה ירושלמית ידועה ומבוססת המטופלת ב-9 ילדים. אב המשפחה הוא פרופ’ ורב אורתודוכסי, והאמא שופטת לשעבר.
בתצהיר שהגישה האימא בתיק האימוץ 8/09 כינתה את המשפחה כ”משפחה מופלאה, חמה, תומכת ואוהבת”, וסיפרה למומחה שחייה בקרב המשפחה המאמצת היו טובים והיחס אליה היה טוב, אולם “האימוץ לא צלח,, מאחר והיא חשה כי היא שבה ומאכזבת את המשפחה המאמצת.
האימא אובחנה כהיפר אקטיבית ובשלב מאוחר יותר אובחנה כסובלת מקשיי קשר וריכוז ונזקקה לריטלין. בגיל 11 נשלחה למוסד צופיה, לאחר שהמשפחה המאמצת לא יכלה להתמודד איתה. מגיל 13 ובמשך 4 שנים שהתה במעון מסילה במרחב נעול ואחר כך עברה למרחב סגור.
כתוצאה מהשהייה במוסד לנערות עברייניות חלה התדרדרות קשה אצלה, ונפתחו נגדה בילדות תיקים במשטרה “אשר עמדו בסתירה לחוויה ראשונית מהמשיבה, כנערה קרובה נעימה ונחמדה”.
זו ההוכחה שמוסדות הרווחה רק מדרדרים את הנערות המגיעות לצופיה או למסילה, כנורמטיביות, ויוצאות משם כעברייניות עם תיקים במשטרה.
בשנת 2004, לאחר שהמשיבה הוצאה מבית הוריה המאמצים נעשה ניסיון להחזירה לביה, אך הניסיון לא צלח והיא הושבה למעון מסילה.
בגיל 17 ניסתה להתאבד, כשהחזירו אותה למסילה, שהיא מנסה לקפוץ מקומה שלישית, ובאותה שנה עשתה ניסיון נוסף בעת מעצרה, כשהיא בלעה בשנת 2008 כדורי קלונקס ותלתה עצמה בחבל.
בשנת 2016 כשהילד נלקח מהאמא בצו חירום, האבא ביקש לקבל אותו למשמורתו, אולם הרווחה סירבה מאחר והאבא לא הגיש תוכנית לגידולו. האבא ביקש להעביר את הילד למשפחת הוריו בנתניה אולם הרווחה סירבה.
באוגוסט 2017 ילדה האימא את הפעוטה, וכשהרווחה לקחה ממנה את בתה, הוחרף מצבה הנפשי והגופני, היא נפלה למשבר עמוק, צרכה סמים עד לאובדן הכרה במשך 3 ימים, ונכלאה בכלא נווה תרצה. באוגוסט 2018 שוחררה מכלא נווה תרצה.
השופט אלבז שם דגש על העבר העברייני של האמא ושל האבא, אולם אינו מתייחס לטיב ההורות של האבא והאימא. הרי ידוע כי עבריינים בכירים כי אלפרון, דומרני ורבים אחרים, הם אבות ראויים ומגדלים את הילדים שלהם, והרווחה לא שוקלת אפילו להתערב בחינוך של הילדים.
אולם במקרה כאן, מדובר במי שעלתה מאתיופיה לישראל, גדלה במוסדות הרווחה, וחשה כל הזמן את עצמה בעמדה נחותה, כשמסייעים בידה, היא מסתייעת בעזרה מהמשפחה המאמצת הקרובה שלה, אולם גם הסיוע המשפחתי הוא מוגבל, והיה על הרווחה לעשות את מירב המאמצים כדי להשאיר את הילדים באומנה קרובה אצל מי ממשפחתה המאמצת.
המומחה ממכון שלם, העליל על האמא שקרים שהיא סובלת מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית. מדובר בהבלים! האמא, בחורה אינטיליגנטית להפליא, חברותית, נדיבה באופן יוצא דופן, סובלת מרגשי אשמה על לקיחת ילדיה ממנה, דבר שמוביל אותה לדכאונות, והיא כל הזמן במצב של ניסיון לרצות את הסביבה, ללא הצלחה.
השופט כותב שהיתה לאמא אפשרות להשתקם בין כותלי הכלא. ממתי משתקמים בתוך הכלא? נהפוך הוא. מהכלא יוצאים עבריינים. הכלא זה המקום האחרון שמיועד לשיקום, שכן הגישה של הסוהרים אל האסירים היא כאל אפסים מאופסים, הדחוסים 6 אנשים בתוך תא צפוף ומצחין, עם שירותים ומקלחת, ללא דלת, בתנאי סניטריה מזוויעים.
פטרנליזם מקומם של השופט שלמה אלבז כלפי האמא
השופט שלמה אלבז מצטט מפסק הדין שנתן בשנת 2009 לפני 10 שנים, כדי להצדיק את הפשע בלקיחת ילדיה של האמא ממנה, וחוסר הסיוע לאמא בלגדל את ילדיה:
“המדובר באישה צעירה, כבת 22, שאינה בשלה ואם יוחזר לידיה הקטין והיא תוכל לגדל גם את התינוקת שנולדה לה, תהיה מטופלת, לאחר הילד השלישי, ב-3 ילדים קטנים, טיפול מכביד גם על הורה מיומן ונעדר בעיות”.
שטויות! בחברה החרדית, ומהמשפחה המאמצת ממנה הגיעה האמא, מגדלים ילדים מגיל 18 שנים ואין עם כך שום בעיה. נהפוך הוא. הגיל האידיאלי לגידול ילדים הוא גיל צעיר, בו לאימא הצעירה יש כוחות ויכולת להתרוצץ ולגדול ביחד עם ילדיה. השופט מוסיף, שהדברים שנכתבו בפסק הדין לפני כ-10 שנים אקטואליים גם היום וביתר שאת.
ג’נוסייד – העברת ילדים אתיופים למשפחה לבנה
זוכרים את חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן? השופט שלמה אלבז, מחזיר אותנו 50 שנה אחורה, כשהוא מונע מהילדים את זהותם האתיופית, המורשת והמסורת האתיופית והחגים האתיופים, ושולח אותם מראש לגדול במשפחה לבנה.
השופט מנתק בין האחים, ושולח כל אחד מהם לגדול במשפחה לבנה אחרת.
“ההורים האומנים, המיועדים לאמץ, מודעים לשוני החיצוני שבינם לבין הילד או הילדה המיועדים לאימוץ. בחוות הדעת הנוגעת לכל אחד מהילדים קיימת התייחסות לעניין זה. נמסר שא’ מקובל ואהוד בקרב המכרים והשכנים בסביבת המגורים של המשפחה ובקרב המשפחה המורחבת.
באשר לב’ נכתב שלהורים המיועדים לאמץ, לא מפריע שצבע עורה של ב’ שונה מצבע עורם.
כאשר בני הדודים שאלו שאלות תמימות בנושא, נתנו ההורים המיועדים לאימוץ הסבר הולם בעניין זה”.
השופט אלבז כותב, שקשה לו לשמוע מפיה טענות בעניין המוצא האתני, ושאלת היוחסין, כאשר האמא נמנעה מלמסור פרטים מזהים אודות אביה של ב’, על אף שמידע זה מצוי ברשותה, אלא שאין קשר לאבא, שכן הילדה היא שחורה, ונושאת את הגנטיקה האתיופית של האימא.
השופט גם קובע שאימוץ עם קשר בין אחים ואחיות, שאומצו על ידי משפחות שונות לא רלבנטי למקרה דנן. מדוע? האחים חולקים קשר דם, והשופט מאיין קשר דם זה בהבל פה.
השופט מתאונן כלפי האימא שאינה מקבלת את עובדת האימוץ, ואומר שמאחר והאימא מתנגדת, המשך הקשר בינה לבין ילדיה יקשה על הילדים שלה להשתלב במשפחות החדשות שנועדו להם.
השופט גוזל את הילדים מהאימא, שהיו ברחמה 9 חודשים, ומצפה שהאימא תמסור אותם מרצונה החופשי, כשהיא מבקשת לגדל אותם.
השופט מתלונן על האימא שהסתירה את לידת בתה מהרווחה, לאחר שאלו חטפו את בנה קודם לכן. מה הפלא שהאמא לא משתפת איתם פעולה? אין חוק המחייב הורה לשתף פעולה עם הרווחה. הרווחה זה ארגון פשיעה העוסק בסחר בילדים לאימוץ, ומבצעת מלאכת טומאה ופירוק המשפחה.
השופט ממשיך ומנגח את האימא בהבלים שנועדו להצדיק את הפשע של לקיחת ילדיה ממנה, וקובע כי אין שום עילה לצמצום תוצאות האימוץ, והילדים ישלחו לאימוץ סגור.
סוף דבר
השופט שלמה אלבז, גרם להרס משפחה, הרס את חייה של האמא, כשלא איפשר לה את זכותה הטבעית לגדל את ילדיה, ולא סייע בידה או עשה מאמץ כלשהו, כדי שהילדים יישארו בחזקת מי מבני משפחתה שאימצו אותה בילדותה או אצל קרוביה. השופט אלבז, העליל על האמא והשמיץ אותה, למרות שהיא עברה חיים קשים וסבל רב בילדותה, כשאיבדה את אימה בגיל 3 שנים, ואחיה הביולוגיים נלקחו לאימוץ. השופט לא התחשב בנסיבות חייה, וצורת גדילתה ולקח ממנה את התקווה האחרונה שהייתה לה לחיים שפויים, גזל ממנה את ילדיה.
