טרור מערכת המשפט נגד נשים: מחוזי ת”א חייב את גל שרגיל אמא חד הורית לפעוט בתשלום 310 אלף ש”ח למרצה במכללת צפת לשון הרע שאמר: “השופט אישר להגיד את המילה כוסית, אז הנה אני אומר כוסית” ע”א 35127-03-19
דיר חזירים במסווה מערכת שיפוט בכיכובם של יהודית שבח, יונה אטדגי ועידית ברקוביץ
גל שרגיל, למדה לימודי תואר ראשון במשפטים, במכללה האקדמית צפת, וטענה כי המרצה שהינו ד”ר למשפטים, ביצע הטרדה מינית כלפיה, כשאמר “השופט אישר להגיד את המילה “כוסית”, אז הנה אני אומר “כוסית””. תביעתה נדחתה, והמרצה הגיש נגדה תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק בביהמ”ש השלום ת”א, תיק ת”א 2632-07-14 ביום 1.7.2014. שרגיל, הגישה כתב תביעה שכנגד, נגד המרצה ונגד המכללה, וטענה גם להפרת פרטיותה.
ביום 9.6.15 התביעה שכנגד סולקה, וביום 3.2.19 התקבלה תביעת המרצה על ידי השופטת הדס פלד, שחייבה את שרגיל, לפצות את המרצה בסך 50 אלף ש”ח, באגרת בית המשפט ובשכ”ט עו”ד בסך 5,000 ש”ח.
ביה”ד פסק, כי תביעת שרגיל כנגד הנתבעים, לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תתנהל בדלתיים פתוחות, אולם שמו המפורש של המרצה, יישאר חסוי.
תביעתה של שרגיל בבית הדין האזורי לעבודה נצרת נדחתה ב-2017: נדחתה תביעתה של עו”ד גל שרגיל נגד עו”ד מרצה מכללת צפת בתביעת לשון הרע “השופט אישר להגיד את המילה כוסית, אז הנה אני אומר כוסית” סע”ש 8032-03-15
שרגיל לא השלימה עם פסקי הדין נגדה, ופרסמה בעמוד הפייסבוק שניהלה ובערוצים שונים כתבות נגד המרצה והמכללה.
המרצה מצידו, לא הסתפק בסכום שנקבע לטובתו, והגיש ערעור למחוזי על גובה הסכום שנקבע כי יש לשפותו.
השופטת יהודית שבח שהובילה את פסק הדין קיבלה טענותיו וקבעה, כי 4 הפרסומים שביצעה שרגיל בדף הפייסבוק שלה ביום 6.3.13 לפיו: “מתחילה שיעור עם המרצה שהגשתו נגדו תלונה על הטרדה מינית, כששמו של המרצה רשום, ואני עדיין מחויבת לקחת את הקורס שלו“, ועוד, הינם לשון הרע כלפי המרצה.
בהמשך, מפרטת השופטת שבח את דעתה על שרגיל:
“המשיבה פירשה משום מה את המילה המככבת באירוע כמכוונת אליה באופן אישי ויצאה מלחמת חורמה חוצה גבולות. דבר לא הרתיע אותה. היא שעטה קדימה וירתה את אש המקלדת שלה לכל הכיוונים ובכל החזיתות. לא יום, לא חודש, אלא במשך תקופה של שנתיים.
תוך דבקות במטרה לפגוע במערער הגישה המשיבה נגד המערער תלונה למערך התלונות כנגד הטרדות מיניות בכמכללה, ומשזו נדחתה הגישה ערר לנשיא המכללה, אף תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. האמור לעיל לא הרתיע את המשיבה והיא הגישה לבית הדין לעבודה תביעה נגד המערער והמכללה, ומשזו נדחתה הגישה ערעור לבית הדין לעבודה.
בתוך כך השחיזה המשיבה את עטה, או ליתר דיוק את מקלדתה, ופרסמה שורה ארוכה של פרסומים בחשבון הפייסבוק שלה שהפכו לנחלת הכלל, הדפיסה כיתובים על חולצות שלבשה, פרסמה צילום בו היא נראית לובשת חולצה שעליה הכיתוב “ד”ר א'”. הציבה על גב המחשב הנייד שלה פרסומים אודות המערער ושמו, ושיתפה פעולה עם כלי תקשורת המונים בפרסומים אודות מעשה ה”הטרדה המינית” שבוצע בה ללא פירוט המעשה עצמו עד כי הקורא עשוי היה לדמיין כי בוצע בה או בגופה הנורא מכל. ההתנהגות לעיל חושפת לטעמי את “הכוונה לפגוע” שקיננה אצל המשיבה.
במשך שנתיים ימים מצא המערער את עצמו מעת לעת נושא לפרסום כזה או אחר שניזום על ידי המשיבה. המדובר בפרסומים אובססיביים, מוגזמים, בלתי מידתיים, בהיקף תפוצה רב ביותר הן מבחינת היקף הנחשפים, הן מבחינת התקופה לאורכה בה בוצעו והן מבחינת תוכנם”.
מדובר בסך הכל ב-4 פרסומים של שרגיל. השופטת שבח קבעה כי יש לזכות את המרצה בפיצוי בסך 260 אלף ש”ח, במלוא אגרת משפט ושכר טרחת עו”ד בשתי הערכאות גם יחד בסך 50 אלף ש”ח.
השופט יונה אטדגי, סבר כי יש להעמיד את גובה הפיצוי על סך 140 אלף ש”ח, בצירוף שכר טרחת עו”ד בסך 25 אלף ש”ח. אלא שהשופטת עידית ברקוביץ, הצטרפה לפסק הדין של יהודית שבח, והתוצאה קטלנית. סכום שאין סיכוי שהאמא גל שרגיל, תוכל להשיג.
כך מערכת המשפט מטילה טרור על אמא חד הורית, בלא התייחסות לעובדה כי גל שרגיל, גם אם נהגה ב”אובססיביות” או פרסמה לשון הרע, כפי שצויין נגדה, לא גרמה למרצה באוניברסיטה נכות גופנית, או נזק עתידי. המרצה, המשיך ללמד במכללה חרף פרסומיה של שרגיל, ולא הציג כל הוכחת נזק שנגרמה לו, שיש בגינו לשפות אותו בסכום אסטרונומי של חצי דירת מגורים.
לצורך ההשוואה, אותם שופטים בתביעות נזיקין של תאונות דרכים, מקמצים ידם כשהם צריכים לשפות אזרחים שנפגעו בתאונת דרכים ותובעים את חברות הביטוח. או אז, השופטים גוררים את האזרחים במשך שנים ארוכות, כדי לקבוע שלא נגרם שום נזק לאזרח שנותר נכה, ובכך לפטור את חברות הביטוח מתשלום, או תביעות נגד רשויות המדינה, שנדחות בטענת חסינות. ראו קישור: השופטת גאולה לוין פסקה 2,000 ש”ח הוצאות נגד מועצה מקומית תל שבע על ביזיון ביהמ”ש אילו אזרח לא היה מציית הייתה פוסקת 20 אלף ש”ח עת”מ 27836-03-19
השוואה נוספת וראויה היא,בעבירות רצח והמתה בכוונה תחילה, נקבע על ידי בית המשפט, כי הנאשם ישפה את משפחת הקורבן בסך המקסימלי 258 אלף ש”ח, סכום שנועד להבטיח טיפולים נפשיים לכל משפחת הקורבן בכללותה, ופיצוי כלכלי על הנזק שנגרם להם. במקרה דנן, המרצה לא הצביע על נזק כלשהו שנגרם לו. מדובר בפרסומים לא נעימים, מכוערים, אבל בטח שאינם מצדיקים סכום אסטרונומי שכזה.
שלישיית השופטים נעצו טפריהן בבשרה של גל שרגיל, כשהם מבזים אותה, כותבים נגדה דברים עולבים, שהם בעצמם לשון הרע, ועל כל הספארי הזה צריכה שרגיל לשלם 310 אלף ש”ח??? מניין תשיג את הכסף? תייבא קוקאין? תגנוב? לגישת השופטים הכסף צומח על העצים.
פסק הדין המבאיש של המחוזי, צריך להדאיג כל אזרח או נכון יותר אזרחית, שכן הטרור המשפטי, נועד למוטט את גל שרגיל, אמא צעירה בתחילת דרכה, למנוע ממנה להתפרנס, להביא אותה לחרפת רעב, קריסה כלכלית, בלא יכולת לפרנס את בנה הפעוט, מה שיוביל אותה להיכנס לרשימת הנזקקים של משרד הרווחה, כתוצאה מסחיטת כספים במצג לשון הרע נגד מרצה בכיר.
מה ראינו פה? ראינו עו”ד, מרצה בכיר באוניברסיטה, הגיש תביעת לשון הרע בביהמ”ש שלום ללא הוכחת נזק, זכה בסכום גבוה 50 אלף ש”ח + 25 אלף ש”ח הוצאות עו”ד, לא הסתפק בסכום עצום זה, הגיש ערעור, כשהוא מנפח טענותיו, הגיע להרכב “נשי” מחליא, והפעם הצליח לו הטלת חיתתו על גל שרגיל.
חזיריאדת מערכת המשפט, כבר אמרנו?
