סרטו התיעודי של דיוויד וייסקופף המתעד מיזנדריה קלינית של מערכת משפט מוטה לטובת נשים

סרט דוקומנטרי המתאר את ההתעללות והפשעים נגד האנושות שמערכת המשפט הישראלית הפעילה על דייויד וייסקופף, אבא עולה חדש משיקגו אשר לא האמין כי שופטי המשפחה בישראל כל כך מושחתים, פקידות הסעד כל כך נבזיות וארסיות "מלאכיות המוות", ובית המשפט העליון עצמו מהווה מוקד של מיזנדריה קלינית.

הסרט מתאר את אבא וייסקופף בשנת 2009 עדיין נאיבי ועדיין מאמין בסיפורי ההבל של הסוכנות היהודית שכדאי ליהודים מארה"ב לגדל בישראל ילדים כי ישראל מקום טוב לגדל בו ילדים. בולשיט.

כפי שוייסקופף גילה בדרך הקשה, מדינת ישראל הוא המקום הכי גרוע לגדל בו ילדים במקרה של גירושין, כי כל השופטים, שוטרים ופקידות הסעד מתגייסים לנתק את האבא מילדיו באמצעות פרופוגנדה "דר שטירמרית" שנועדה לרסק את הגברים ולהשפילם, להורידם לרמה של עכברושים וג'וקים. זו הסיבה שנשות ויצ"ו ונעמ"ת טוענות שהגברים היהודיים בישראל הם הכי מסוכנים בעולם, וזו הסיבה שבישראל יש פי 6 יותר מרכזי קשר מאשר אוסטרליה ואמריקה.
אבא דייויד וייסקופף מתאר בפרוטרוט כיצד השופט הדתי חובש הכיפה פיליס מרכוס, זרק אותו לרחוב מהבית שלו עם תחתונים בלבד ביום חורפי של שלג וגם חסם לו את כרטיסי הבנק והאשראי, והוא נאלץ לשרוד ברחובות בלי בגדים, כסף או מזון.

השופט פיליס מרכוס גם אמר לו שלטובת כולם, כדאי שיתאבד. אחרי שפיליס מרכוס הודח בגלל פסיקה הומופובית נגד גייז, הגיעה השופטת אורלי שמאי כתב, שופטת הסובלת ממיזנדריה קלינית, וגם היא התעללה בו.

גם פקידת הסעד הידועה לשמצה אורלי אוסטרמן לא טמנה ידה בצלחת. לא רק שאוסטרמן כתבה עליו שקרים נאלחים בתסקירים שלה, עו"ס אורלי אוסטרמן יחד עם עו"ס רות מטות ניסו לתפור לו תיק של אשפוז כפוי באמצעות המשת"פים של הרווחה, מכון חרוב שאתו מממנת ליז שוסטרמן מאוקלהומה.