גרושה העלילה על אבא שהוא פדופיל מנעה ממנו קשר עם בנו (בן 12) 8 שנים והגישה נגדו תלונות שווא במשטרה תפצה אותו ב-180 אלף ש"ח תלה"מ 51455-03-17
השופט ארז שני קבע את הסכום הגבוה ביותר שנפסק אי פעם על ניכור הורי, בו חייב אישה מנכרת ומעלילנית לשלם לגבר סך 180 אלף ש"ח.
פסק הדין המהפכני של השופט ארז שני, חייב אמא מנכרת, שניכסה את בנה לעצמה במשך 8 שנים, וגרמה לכך שהילד, בן 12 שנים כיום, לא ירצה להיות בקשר עם אביו, תפצה את האבא בסך 150 אלף ש"ח, ובנוסף תשלם הוצאות משפט בסך 30 אלף ש"ח.
האבא, פעיל חברתי בולט בתנועת "א' זה אבא", עשה רבות להבאת תודעת הניכור ההורי, בעקבות העוול שנגרם לו כשנותק מבנו, הגיש תביעת נזיקין באמצעות עו"ד אסי סגל.
השופט ארז שני מפרט, כי בית המשפט לא ישוש להיכנס אל תוך האוטונומיה של המשפחה, אלא אם כן מדובר במקרים חריגים, כמו סרבנות גט, הוצאת לשון הרע, הפרת חובת ההגינות והגשת תלונות שווא. התביעה שהוגשה לפניו עומדת בתנאי התערבות בית המשפט, לאור הפרת חובה חקוקה, ועוולת הרשלנות.
השופט שני קבע:
"חתירה של הורה אחד לניתוק הקשר בין קטין לבין הורהו השני, וללא צידוק אינה רק בניגוד לטובת הקטין, אלא אף מעשה בלתי חוקי, כך קבעו גם בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי".
בתביעה שהוגשה, האישה טענה להגנתה כי האבא פגע מינית בבנו, האבא אלכוהוליסט, דכאוני ולכן כל קשר בינו לבין בנו צריך להיעשות בפיקוח.
השופט ארז שני קבע, כי תסקירי שירותי הרווחה, קבעו כי מדובר ב"עלילת שווא".
בהמשך קובע השופט, כי האמא העלילה על האבא, טענות שווא של מצב נפשי קשה/בעייתי, ופעלה לחבל במכוון בכל ניסיון לאפשר מפגשים עצמאיים בין הבן לאביו. עוד נכתב כי האם "אינה מכירה בזכותו של xxx (הקטין) לקיים קשר משמעותי עם אביו".
משראתה האישה, כי תחבולותיה לא מתקבלות, הגישה תלונות מופרכות במשטרה, טענה בכזב כי האבא התחזה לשוטר. האמא חוייבה בהוצאות משפט בזמנו, בסך 750 ש"ח.
לאור החיוב המגוחך, האמא החריפה צעדיה, והגישה תלונת שווא של תקיפה מינית שביצע האבא כלפי בנו. תלונה שנסגרה בעילת חוסר אשמה.
תסקיר שני של שרותי הרווחה העלה, כי הבן חפץ לשהות עם אביו ושאל את אביו "מתי אני אהיה אצלך יותר זמן?", עובדה המעידה כי אין כל שחר להאשמות האב ב"דיכאונות נפשיים". האבא נאלץ לעבור בדיקות פסיכיאטריות, שקבעו כי הוא כשיר, מתמצא בזמן ומתפקד באופן נורמלי.
לעומת זאת, האישה סירבה לעבור בדיקה פסיכיאטרית, ונכתב עליה כי "אינה בוחלת בהעברת אינפורמציה לא נכונה אלינו, על מנת לחזק עמדותיה". בהמשך נכתב, כי האישה הגישה תלונת שווא שנייה למשטרה בדבר פגיעה מינית של האבא בבנו, שהוכחה עד מהרה כתלונה שקרית, ונסגרה במשטרה כלא היתה.
אם כל זה לא היה מספיק, האישה הגישה תביעה נוספת לצו הגנה, שנדחתה, תוך ביקורת ביהמ"ש שלום על התנהלותה: "מסבירה המבקשת, אותה ראיתי בעבר כמי שחפצה למנוע את הקשר שבין הקטין לאביוף כי אין היא חפצה למנוע קשר כזה, אך היא חפצה להעביר את הביקורים לסוג של פיקוח או מרכז קשר.
מאליו ברור, כי צו הגנה אינו הכלי המתאים לשנות סדרי ראייה או מקום ביצועם".
זאת ועוד, האישה פנתה בתלונות באופן ישיר, כולל באמצעות אימה, לגורמים שונים, לשרה מירי רגב, למייסד תנועה א' זה אבא, כתבת ערוץ 10 וגורמים שונים, כשהיא מכפישה את שמו של האבא, כשהיא מעלילה עליו. ראו: 
השופט ארז שני קובע, כי טענות האישה לעניין האלכוהול, ולעניין הדכאונות, או הפגיעה המינית – לא אמת היו, ונסגרו כולן מחוסר אשמה של האבא. למרות זאת, האישה הזינה את הקטין במסר, לפיו אביו מסוכן. עד כדי כך, שהאישה הסכימה לפגוע במזונות הקטין, ובלבד שהאבא לא יהא בקשר עם בנו. האישה עצמה אמרה בפרוטוקול בעמ' 44: "אם עשה התובע דבר מה, זה היה לא ממקום מיני, אלא ממקום של ילדותיות".
השופט ארז שני כותב בסעיף 56 לפסק הדין: "אם כך, מה טעם היה לצעוק בכל מקום "פדופיל", כאשר הנתבעת עצמה אינה מאמינה בכך?"
השופט ארז שני מוסיף, שהאישה נכנסה למקום של בידוי ראיות, בכך שאמרה לילד לספר גרסה שקרית לגננת.
סופו של דבר, השופט ארז שני קיבל את תביעת הנזיקין במלואה (למעט הסכום שנתבע בסך 300 אלף ש"ח), כשהוא קובע שכל הנדבכים בה הוכחו כדבעי על ידי האבא התובע. האישה הגישה תלונות שווא במשטרה, בבית המשפט ובמשרד הרווחה, ביצעה לשון הרע נגד האבא, גרמה לניכור הורי שנמשך 8 שנים, עד כדי כך שהקשר בין האבא לבנו בן ה-12 כיום ניתק לחלוטין, האישה פעלה ברשלנות, באופן שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, וגרמה נזק לאבא, כשהיא פועלת בחוסר סבירות ותום לב.
השופט שני מצא לנכון פצות את האבא כשהוא מציין:
"בשעתו פירטתי את "ארגז הכלים" שיש לשופט המשפחה בבואו למנוע פגיעה בטובת קטין, על דרך הכחדת הניכור ההורי וכך כתבתי:
אולי טוב שאבהיר לעתה עתה ובמנותק מהמשפחה שלפניי, כי "ארגז הכלים" של בית המשפט קיימות סנקציות כספיות כלפי הורה שהבית העיקרי של קטין הוא אצלו; קיימות אף סנקציות כלפי הקטינים עצמם – מאכיפת השתתפות בטיפול וכלה בשיקול דעת האם יישאר הקטין באותו בית מרכזי בו הוא נאחז תוך שהוא מסרב לקיים קשר עם ההורה האחר ועם אחיו.
אל נטעה – בית המשפט, גם אם בית המשפט לענייני משפחה הוא, הינו יותר בית משפט מאשר משפחה. יש לו סמכויות ואסור לו שלא להשתמש בסמכויותיו מקום בו צודק ונכון להשתמש בסמכויות אלה.
תרצה בלשון אחרת? תבוא ותאמר שהנזקים של חוסר קשר בין אחים קטינים והנזקים של חוסר קשר עם שני הורים הם נזקים רגשיים, כאשר שלא אחת הוגדרו הם בספרות המקצועית כפגיעה או התעללות בקטין, אם גורם לכך מבוגר".
לאור זאת קבע השופט שני, כי הפסיקה אשר פורסמה עד כה לא הביאה להרתעה הנדרשת ולכן הוא חייב את האישה לפצות את האבא בסך 150 אלף ש"ח, ובנוסף חייב את האישה לשלם הוצאות משפט בסך 30 אלף ש"ח.
פסק הדין הותר לפרסום על ידי השופט ארז שני, ללא כל פרט מזהה אודות הצדדים.
