השופט אלכס שטיין מונע מיניב זגורי ושותפיו העצורים בתיק רצח אלישע סבח לקבל חומרי חקירה של עד מדינה שקרן מ.א. נגדם שקיבל טובות הנאה להפלילם ולחלץ עצמו בש”פ 1378/20
יניב (ניבי) זגורי, אהרון איטל, מיכאל מדזגברישווילי, אליושה שלום, שמעון שרביט, משה רובין ועמיר שימול, מואשמים ברצח אלישע סבח, ועוד עבירות, הגישו ערר לעליון בדבר זכותם לקבל לעיונם ולהעתיק כל מסמך שמתעד הליכי ריענון הזיכרון של עד המדינה נגדם, וכל החומרים הנוגעים לגביו, כולל ההטבה שקיבל: מתן עדות נגדם תמורת שחרור מוקדם ממאסרו.
זגורי וחבריו טוענים, כי החומרים הללו יכולים להוכיח את אמינותו של עד המדינה מ”א, על גורל משפטם, כשלטענתם עד המדינה הוא עבריין מסוכן ומתוחכם.
הערעור של ניבי ושות’ הגיע לשופט המאוס אלכס שטיין. שופט דוחה הדוחה כל מה שמגיע לפניו. כנראה בשל ימי הקורונה, אין עבודה בעליון, ושטיין כותב וכותב וכותב בלי קשר למה שהתבקש ממנו, כשהוא חושב שנדרש לבצע עבודה סמינריונית לאוניברסיטת הכלא.
קיצרנו לכם את תהליך הקריאה, ונגיע היישר לעמ’ 32, שם השופט שטיין מתחיל לכתוב לעניין הנדרש ממנו בערר.
שטיין הדוחה, החליט לתת לזגורי וחבריו חומרים שאין בהם ממש להגנתם, כמו ההקלטות והסרטונים אשר הוצגו למ.א. במהלך מסירת הודעותיו. בכל הנוגע לגילוי חומר מודיעין, שטיין כותב כי הגיע למסקנה חד משמעית, כי העוררים אינם זכאים לקבלו, אפילו לא באופן חלקי.
“חומר זה איננו קשור לשום עובדה מעובדות כתב האישום שהוגש נגד העוררים ואף אינו משליך כהוא זה על מהימנות עדותו של מ.א.”.
מניין יודע שטיין מה יסייע לזגורי וחבריו לצאת מהתיק שנתפר להם על ידי עד המדינה השקרן? דווקא החומרים שאותם מסתיר שטיין, הם אלו החומרים המזכים, ושטיין כאמור, מונע מזגורי וחבריו את היכולת למצות את הדין עם עד מדינה שקרן.
לטענת זגורי, המדינה חייבת למסור לעוררים העתק מהודעתו של עד המדינה אשר נגבתה ממנו במסגרת חקירת המשטרה שעניינה ניסיון לרצוח את מור כהן. האקדח אשר שימש באחד ממעשי הרצח של אלישע סבח ז”ל, מושא כתב האישום, הוא האקדח שבאמצעותו ניסה עד המדינה מ.א. לרצוח את מור כהן.
לטענתם של זגורי וחבריוף עד המדינה מסר למשטרה פרטים שקריים בנוגע למעורבותו לרצוח את מור כהן, תוך שהוא מפר את ההסכם הראשון שעשה עם המדינה.
שטיין דחה את בקשת זגורי כשהוא קובע: “מסופקני אם יהא מקום ליתן לעוררים את מבוקשם“, מאחר ואינו מוצא שום בסיס לערר ביחס לחומרים מתיק החקירה בעניין הנסיון לרצוח את מור כהן.
בעניין הבקשה שהגישו זגורי וחבריו בנוגע לחומר הנוגע להליכים שהתנהלו בוועדת השחרורים בעניינו של מ.א. ושחרורו מהמוקדם מהכלא, שטיין דחה את הבקשה בטענה “אציין כי לתרחיש זה אין הסתברות גבוהה, שכן החומר הנ”ל דרוש לעוררים, לפי טענתם הם, כדי לברר את מהותן של טובת ההנאה שהמדינה העניקה או הבטיחה להעניק למ.א.“, שטיין מוסיף, כי המדינה העניקה לזגורי וחבריו, לפנים משורת הדין, פיסקה מפרוטוקול הדיון של הוועדה ממנה ניתן ללמוד על טובות ההנאה אשר ניתנו או הובטחו למ.א.
גועל נפש של שופט, עם גועל נפש של פסיקה. המדינה העבירה פיסקה לנאשמים בתיק רצח, של עד מדינה שקרן ושטינקר, ושטיין רוצה לקבור 7 אנשים בכלא לשארית חייהם, כשיכול להיות שהם זכאים, ויוכלו להוכיח את חפותם עם המסמכים ששטיין מסרב למסור להם.
שטיין סירב גם להעביר לזגורי וחבריו את יומן החבוש של עד המדינה, כשהוא כותב “יומן החבוש איננו יכול להיחשב ל”חומר החקירה”, אלא במקרים מיוחדים וחריגים“. אלא שזגורי וחבריו הביאו טעמים חריגים. לטענתם מיומן החבוש יוכלו ללמוד על טובות ההנאה שקיבל מ.א. מהמדינה, וניתן ללמוד מנתוני הכניסה והיציאה של מ.א. וכן מהפגישות שקיימו עימו אנשי שררה ואנשים אחרים בהיותו במחבוש.
שטיין סירב להעביר לזגורי מחקרי תקשורת, המלמדים על מקום הימצאו ותנועותיו של עד המדינה מ.א.
שטיין גם סירב להעביר לזגורי וחבריו את תיק מח”ש על תלונתו של מ.א., בטענה כי מדובר בחומר מודיעין.
גם הבקשה לקבלת פרפרזות בנוגע לחומר שלגביו הוצאה תעודת חסיון לטובת הציבור, נדחתה.
דוחות מעקב טעני – נדחו גם הם. דוחות עיקוב אחר תנועותיו של מ.א. נדחו אף הם.
דוחות הובלה והצבעה אשר נעשו עם מ.א. במהלך חקירותיו, לרבות תיעוד חזותי, השופט שטיין כותב שהבקשה לנידונה לכישלון.
סוף דבר, שטיין הדוחה, כהרגלו בקודש, דחה את כל הנתונים המהותיים שיש בהם לזכות את זגורי וחבריו, וקיבל חלק מזערי מהערר שהוגש.
לקריאת פסק הדין:
