הפרקליטה מירב גבע זכרונות מנפאל פסח שנת תש”ן 1990: “סדר על גג העולם” 4.5.90 עיתון “ערים”
הפרקליטה מירב גבע מראשל”צ, הייתה כתבת בעיתון “ערים”, וזו הכתבה שפרסמה ב-6.5.90 בעיתון “ערים”.
500 אורחים לליל הסדר היו ברשימה שהחזיק בידיו חיים ברוך, חב”דניק נמרץ, מלא התלהבות רצון טוב ובעיקר אמונה, וחיים ברוך היה זקוק למנה הגונה של אמונה ביום ראשון ה-8.4.90 כדי שיוכל להמשיך ולדבר על לבו של קצין הבטחון של שגרירות ישראל בנפאל. ברוך היה זקוק לאישורו כדי לערוך סדר פסח בבית השגרירות, והסיכוי שיעתר נראה קלוש.
הלילה שירד על העיר קטמנדו לא בישר את סיומו של העוצר שהטילו השלטונות, כמו שלא נראה שינוי כלשהו במצב הבטחוני הרעוע של הארץ ההררית המושכת אליה בחבלי קסם מאות ישראלים.
הימים האחרונים שלפני ליל הסדר היו ימי שביתות ועוצר, אווירה מתוחה, שוטרים וחיילים ברחובות והאפלה בלילות. נפאל עמדה צעד אחד לפני מהפכה היסטורית. לנו הישראלים היתה הזדמנות בלתי חוזרת ללוות את התהלי הפוליטי חברתי שביא בסופו של דבר את המלך הנפאלי בירנדרה ביר-ביקראם-שהאה-ריב להכריז בפעם הראשונה בהיסטוריה על בחירות דמוקרטיות בנפאל, אבל הבלאגן הנפאלי העמיד בסכנה את הסדר הישראלי.
חיים ברוך: “הקב”ט שאחראי על השגרירות היה באותו זמן בבנגקוק, והוא אמר לשגריר שאסור באיסור חמור לעשות את הסדר בשגרירות בגלל המצב הפוליטי. הוא אמר שנחפש מקום אחר. היינו במבוכה, לא ידעו לומר לנו כמה זמן זה ימשך, ואנחנו מצידו לא ידענו מה לעשות”.
ליל הסדר בקטמנדו הוא פרויקט של חסידי הרבי בלובביץ’, שמגיעים לנפאל במיוחד מניו-יורק לצורך ארגון והכנה, זו השנה השנייה. דוד ביסק, אסף (אסי) שפיגל וחיים ברוך. שלושה אברכים צעירים ומלאי מרץ, הם שצלחו הפעם על ידי הרבי לקטמנדו. נוכחותם העבדקנית עשתה מיד את החיבור הבלתי אפשרי לכאורה בין נופי המזרח הרחוק לבין היהדות החרדית. נוכחותם היתה לעובדה, והיא הפכה תוך ימים ספורים לשמועה, שנישאה והגיעה לקצווי תאילינד-הודו-נפאל, השמעוה על סדר כהלכתו שייערך בבית השגרירות בקטמנדו הביאה מאות ישראלים לעיר הבירה, ובינתיים צל ההפיכה הנפאלית העמיד בספק את עצם קיומו של האירוע.
העוצר ליכד אותנו הישראלי ששהו בקטמנדו, באין שום דרך לצאת מהעיר. וכך, מצאנו עצמנו מכשירים כלים, מקלפים וחותכים ירקות, יודעים
“ערים” 6.5.90 עמ’ 27
