השופט חנן מלצר מטייח עתירת אסירות ואסירים בעניין הסעות מעורבות של נשים כלואות או עצורות עם גברים כלואים או עצורים ונוהלים לגבי עשיית צרכים של אסירים/עצורים המובלים בפוסטות בג"ץ 3354/17 בג"ץ 5/19
שב"ס מתעלל בעצורים/כלואים דבר שבשגרה. לצורך הדוגמא, עצורות הנמצאות בכלא נווה תרצה בעיר רמלה, שיש להן דיון בביהמ"ש בירושלים או כל עיר אחרת, יוצאות בשעה 04:30 לפנות בוקר, מכלא נווה תרצה, כשהן מובלות אזוקות בידיים וברגליים, בתוך משאית ברזל, שם הן יושבות בכלוב ברזל קטנטן עם עצורות נוספות, ישובות על ספסל ברזל ללא ריפוד, שגורם לכאבי גב איומים, וכל עצירת פתע של הפוסטה, גורמת לנפילה אחת על השנייה ופציעות קשות, כשממולן עצורים גברים באותו מצב.
במשאיות = פוסטות, אין מיזוג אוויר. האוויר מגיע דרך חריצים זעירים שנקדחו על חלונות הברזל. בקיץ, חום בלתי נסבל והטמפרטורה מגיעה בנקל מעל 50 מעלות חום, מחנק הגורם לעילפון ובעיות בריאותיות קשות. הטמפרטורה השוררת בפוסטות אינה מותאמת לתנאי הקור והחום בחוץ "כך שבעומסי חום אין מיזוג ובחורף אין חימום".
בתמונות שלפניכם עצורים, לובשים בגדים אזרחיים. כלואים שפוטים לובשים מדי שב"ס כתומים או חומים.
העותרות רואן דאר אבו מטר, גדיר אאטרש, יאסמין שעבאן, מלק סלמאן, מרח געידי, עצורות בכלא נווה תרצה, והעותרים צפואן עויוי, אשרף מוני, סלים אסחאק אלג'עבה, שירין עיסאווי, עצורים בכלא איילון רמלה, עתרו באמצעות ידידי בית המשפט, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, רופאים לזכויות אדם ועדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, על תנאים תת אנושיים בשב"ס כלפי עצורים או כלואים.
עצורים היוצאים מבית הכלא לכיוון בית המשפט, נתקעים בתוך הפוסטה במשך 4 – 5 שעות ברציפות ולעיתים אף יותר, ללא יכולת לעשות צרכים, ונאלצים להתאפק שעות ארוכות. נשים עם וסת חודשית, או נשים בהיריון, לא יכולות לעשות צרכים, וגברים הסובלים מבעיות רפואיות, צריכים להתאפק עד שהם מגיעים לכלובי הכליאה בבית המשפט. סוהרי שב"ס לא מספקים לעצורים הממתינים שעות על גבי שעות מים ולא אוכל.
בנוסף, העצורים מובלים ביחד עם עצורות, תוך שעצורים ביניהם עברייני מין, מבצעים הטרדות מיניות כלפי עצורות, כמו חשיפת איבר מינם, הטרדות מילוליות ועוד התנהגויות לא נאותות.
השופט חנן מלצר, מבקש למחוק את העתירות בטענה "העתירות מיצו עצמן בשלב זה, שכן חלו שיפורים מסוימים בנושאים שהועלו בהן".
זהו תיק שמצופה מבית המשפט העליון לקבל את העתירה, לפרט את הסעדים שהתבקשו, לפרט את נימוקי השב"ס, לבסס תשתית משפטית, ולהוציא פסק דין מנומק אשר הציבור יוכל להשתמש בו.
למקרא החלטת בית המשפט מתאריך 23/4/2020 נראה כי השופט מלצר מפעיל לחץ סחטני על באי כוח העותרים להסכים למחיקת העתירה, למרות שבפועל העתירה מוצדקת והמשיב (השב"ס) משנה את דרכי פעולתו.
במקרה כזה, בית המשפט צריך לקבל את העתירה ולתת פסק דין מפורט ומנומק כדי שהאסירים, העצורים (נשים וגברים) ושאר אזרחי ישראל יוכלו לדעת מה המחדל של השב"ס, וכיצד המציאות תשתנה בעקבות העתירה.
הגיע העת למחות נגד דרכי הפעולה של בית משפט עליון במקרים כאלה בהם מגיעים לפתחו עתירות טובות נגד רשויות המדינה וכדי לטייח את מחדלי המדינה, ולהימנע מלהעלות על הכתב את פרטי מחדלי המדינה, שופטי העליון מפעילים לחץ על באי כוח העותרים למחוק אותה כאילו "בהסכמתם", בנימוק מופרך ש"העתירה מיצתה את עצמה".
לא פעם ולא פעמיים המדינה מגיבה לעתירות בכל מיני הבטחות שווא, שמי שרואה אותם הם רק שופטי בג"ץ, וכך הם גורמים למחיקת עתירות, ולסטטיסטיקה מופרכת ומלאכותית כאילו המדינה לא טועה וכמות העתירות המתקבלות נגד המדינה היא זעומה.
זהו סילוף של המציאות שכן כמות נכבדה של עתירות נמחקת על סמך הצהרות שווא של המדינה, שיום למחרת פרסום פסק הדין, הם מחליטים החלטה חדשה וחוזרים לסורם.
במקרה זה כיצד מיצתה העתירה את עצמה אם הציבור לא יכול לקרוא על מה בדיוק הלינו העותרים והעותרות, ומה הניע את המדינה לשנות את דרכיה? ואם המדינה לא תשנה את דרכיה למרות הצהרותיה, איזה תועלת יש לציבור מכמה מילים סתמיות המשורבטות בפסק הדין?
כאשר הציבור קורא החלטות כמו זו הנוכחית של כבוד השופט מלצר בהן הוא למעשה מקבל את העתירה אבל דוחק העותרים למחוק אותה, הציבור מאבד אמון בשופטיו. זהו ממש "תרתי דסתרי". יום למחרת מחיקת העתירה, הרשות המנהלית צוהלת שהעתירה נמחקה, ואחר כך סונטת בעותרים שהעובדה שעתירתם נמחקה מעידה על כך שהייתה עתירת סרק, ושב"ס חוזר לסורו בהתנהלותו. לכך אסור שבית משפט עליון ייתן יד.
אם היה מחדל, על בית המשפט לפרט אותו לפרטי פרטים, ולזכות את העותרים בהוצאות נכבדות. גם הלחץ שמופעל על עותרים למחוק עתירות מוצדקות חייב להסתיים.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
בג"ץ 3354/17 |
בג"ץ 5/19 |
לפני: |
כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר |
|
כבוד השופט נ' סולברג |
|
כבוד השופט ג' קרא |
העותרים בבג"ץ 3354/17: |
1. צפואן עויוי |
|
2. אשרף מוניר |
|
3. סלים אסחאק אלג'עבה |
|
4. שירין עיסאווי |
העותרות בבג"ץ 5/19: |
1. רואן דאר אבו מטר |
|
2. גדיר אאטרש |
|
3. יאסמין שעבאן |
|
4. מלק סלמאן |
|
5. מרח געידי |
|
נ ג ד |
המשיבים בבג"ץ 3354/17 ובבג"ץ 5/19: |
1. שירות בתי הסוהר |
|
2. המשרד לביטחון פנים |
ידידי בית המשפט: |
1. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל |
|
2. רופאים לזכויות אדם |
|
3. עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל |
עתירה למתן צו על תנאי |
תאריך הישיבה: |
כ"ט בניסן התש"ף |
(23.04.2020) |
בשם העותרים בבג"ץ 3354/17: |
עו"ד מיכל פומרנץ |
בשם העותרות בבג"ץ 5/19: |
עו"ד יאמן זידאן; עו"ד סלימאן שאהין |
בשם המשיבים: |
עו"ד רן רוזנברג |
בשם ידידי בית המשפט: |
עו"ד מוריאל אורדן; עו"ד אפרת ברגמן-ספיר; עו"ד מונא חדאד |
החלטה |
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
- לאחר קריאת מכלול החומר שבתיקי העתירות הבענו דעתנו שנראה כי העתירות מיצו עצמן בשלב זה, שכן חלו שיפורים מסוימים בנושאים שהועלו בהן.
אמרנו לפיכך כי נוכח ההתקדמות הנ"ל – אנו מציעים כי העתירות תימחקנה, תוך שמירת זכויות וטענות הדדיים, ואפשרות להגשת עתירות אסיר פרטניות.
- עם זאת ביקשנו כי הפרקליטות תגיש לנו הבהרות בשני נושאים:
א) הצהרה חד-משמעית כי לא תהיינה הסעות מעורבות של נשים כלואות, או עצורות – עם כלואים, או עצורים גברים.
ב) חידוד הנהלים לגבי עשיית צרכים של האסירים/העצורים המובלים, כך שיהיה ברור שתינתן להם בפועל אפשרות נאותה לצורך זה.
- ב"כ המשיבים ביקש למסור הודעה מעדכנת בנושאים הנ"ל תוך 20 ימים מהיום, ומבוקשו ניתן לו.
- אם לא תהיה היענות מספקת למבוקש בשני הנושאים הנ"ל בהודעה המעדכנת – העותרים ומי שצורפו כידידי בית המשפט יוכלו להגיב עליה תוך 7 ימים מעת שזו תימסר לידיהם.
- בהיאסף כל החומר הנ"ל נחליט בדבר דרך המשך הטיפול בעתירות, לרבות האפשרות שאלו תימחקנה ללא קיום דיון נוסף, בתנאים שפורטו לעיל.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התש"ף (23.04.2020).
המשנה לנשיאה |
ש ו פ ט |
ש ו פ ט |
_________________________
17033540_K24.docx על
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il