המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – מכים בבטן הרכה

המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – מכים בבטן הרכה

איריס ליפשיץ-קליגר, 24 שעות, ידיעות אחרונות 5.2.14

אלפי נשים מוצאת את עצמן בבור כלכלי דווקא לפני הלידה. הרופאים מורים להן לצאת לשמירת היריון, אבל בביטוח הלאומי מסרבים לפצות אותן על כך שהפסיקו לעבוד. עכשיו נחשף כי חצי מהנשים שמערערות על ההחלטה בבית הדין לעבודה מנצחות. שיטת מצליח?

רופא הנשים מורה להן להפסיק לעבוד ולצאת לשמירת היריון. אבל אז הן מגלות שהביטוח הלאומי דחה את תביעתן ומסרב לשלם. כעת מתברר שמחצית מהתביעות לשמירת היריון שנדחו בביטוח הלאומי מאושרות בבית הדין לעבודה. “הגיע הזמן שביטוח לאומי יתייחס לאישורי הרופאים במקום לשלוח את הנשים להילחם על זכויותיהן”.

שוברים שמירה

על העייפות והבחילות והצרבות וכאבי הגב סיפרו לה. אבל גלית לא יכולה היתה לנחש שהקושי האמיתי בהיריון שלה יגיע דווקא ממקום שהיא כבר מורגלת בו ומכירה. זה שנים שגלית, עובדת סוציאלית תושבת הצפון בשנות ה- 30 לחייה, סובלת מבעיית פרקים כרונית ומטופלת תרופתית באופן קבוע כדי לעמוד, כל יום מחדש, על הרגליים. אבל כשהרתה, דלקות הפרקים החמירו והיא החלה לסבול מכאבי ברכיים קשים, שגם הם הלכו והחמירו מאחר שהרופא אסר עליה להמשיך לקבל את הטיפול התרופתי מחשש לפגיעה בעובר. בסופו של דבר, בלית ברירה, היא נאלצה להפסיק את עבודתה, שכללה בעיקר ביקורי בית אצל משפחות הנתמכות על ידי שירותי הרווחה, עד הלידה. בנסיבות הללו קבעו רופאיה שיש לאשר לה שמירת היריון.

אלא שכאשר הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לשמירת היריון על תקופה של חמישה חודשים שבהם נבצר ממנה לעבוד ולהשתכר, ציפתה לגלית הפתעה רעה: תביעתה נדחתה בטענה כי מצבה לא נכלל במצבים שבהם מאושרת גמלת שמירת היריון על פי חוק. זאת, הסבירו בביטוח הלאומי, משום שדלקת הפרקים שממנה היא סובלת לא נגרמה בהיריון אלא הופיעה לפניו, ובכל מקרה – אין מדובר במצב המסכן אותה או את העובר.

לטענת עו”ד מירב אפרים, לשעבר יועצת משפטית במוסד לביטוח לאומי ומומחית לתביעות מול המוסד, לא מדובר במקרה חריג.

“תביעות של נשים רבות לגמלת שמירת היריון נדחות על ידי הביטוח הלאומי, אף על פי שיש אישור רפואי של גינקולוג המורה להן להפסיק לעבוד בנסיבות של שמירת היריון”, היא אומרת. “נשים אלה עלולות להישאר ללא מענה כלכלי בתקופת ההיריון, שכן על פי רוב אין להן מספיק ימי מחלה צבורים שיאפשרו להן הכנסה קבועה לאורך זמן”.

המוסד לביטוח לאומי, מסבירה עו”ד מירב אפרים, חולק לא פעם על הקביעות של רופא הנשים של המבוטחת, ודוחה אותן כאשר מצבה הרפואי לא נגרם במישרין מהיריון או כאשר לא מדובר בסכנה קיומית ממשית לאם או לעובר.

“כשהליקוי שממנו סובלת האישה אינו בתחום הגינקולוגיה, מוסיף הביטוח הלאומי התניות נוספות על אלה שמצוינות בחוק, ולא פעם מבקש לבחון את סוג העבודה הספציפית של האישה ההרה כדי להחליט אם יש מקום לאישור התביעה”.

כמעט 50 אחוז טעות

קצת סדר.  “גמלת שמירת היריון היא גמלה מחליפת שכר ומחושבת לפי שכר הממוצע בשלושת החודשים האחרונים שקדמו להפסקת העבודה”. מסבירה עו”ד רומי הוניג מחברת עו”ד לביא-הוניג העוסקת בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי.

“התנאי הראשון לקבל גמלה הוא שהתקופה הראשונה היא בת 30 ‘ימי מחלה’ רצופים מהרופא, ואחר כך עבור 14 ימים רצופים בכל פעם”.

הבעיה, אומרת הוניג, היא שהעובדה שהרופא המטפל העניק תעודת מחלה לא מבטיחה שגם הרופא של הביטוח הלאומי יתן גם הוא אישור רפואי, ובלי אישורו – האישה לא תקבל את הגמלה. “למצב כזה יכולות להיות שתי השלכות: הראשונה היא שלאישה לא יהא שכר בתקופת ההיריון או מרגע שייגמרו ימי המחלה והחופשה שצברה, והשלכה אפשרית לטווח רחוק יותר היא פגיעה בדמי הלידה, כי בתקופה שקדמה לדמי הלידה היא לא תקבל את מלוא שכרה ואז בסיס חישוב הגמלה יהיה נמוך יותר”.

גם במקרה של שירה ממרכז הארץ, שהייתה בהיריון שני, המוסד לביטוח לאומי החליט שלא לאשר את התביעה, בניגוד להמלצת רופאה, שקבע שדווקא יש סיכון לה או לעובר. היות שהיא סבלה מבעיות אורתופדיות קשות בהריונה הראשון, בהריונה השני המליץ רופא הנשים לאשר לה שמירה עד ללידה, לאחר שהגיע למסקנה כי ההיריון עלול להשפיע לרעה על מצבה הבריאותי עד כדי גרימת סיכון לה או לעובר.

שירה פנתה כנדרש לביטוח הלאומי, אך שם החליטו לאשר לה רק חודשיים מתוך כל התקופה, בטענה שלא היתה הצדקה רפואית לשמירת היריון בתקופה הרלוונטית “לפי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי”.

סעיף 58, למקרה שתהיתם, מגדיר “שמירת היריון” כ”היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון בשל:

(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה;

(2) סוג העבודה, מקום ביצועה או אופן ביצועה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה”.

בצר לה, תבעה שירה את הביטוח הלאומי בבית הדין האזורי לעבודה, שדן במקרים כשלה ושל גלית, מקרים שבהם הבעיה הרפואית כשלעצמה אינה נובעת מההיריון, אך להיריון יש בכל זאת השפעה עליה, השפעה שלעיתים מוגדרת כסיכון למבוטחת. בית הדין הורה לביטוח הלאומי לשלם לשירה גמלה גם עבור התקופה המדוברת.

כך היה גם במקרה של אורית מאזור הדרום, שבהריונה השלישי סבלה מפריצת דיסק שגרמה לה כאבים עזים ורופאיה קבעו כי עליה להיות בשמירה. הסיפור חזר על עצמו: הביטוח הלאומי דחה את התביעה ובית הדין לעבודה הפך את ההחלטה וחייב את המוסד לשלם לאורית את המגיע לה רטרואקטיבית.

כמה נפוץ העניין? “מתוך 84 פסקי דין שניתנו בבתי הדין האזוריים לעבודה משנת 2012 ואילך בעניין הצידוק לשמירת היריון, 39 תביעות אושרו בבית הדין – בין אם בפסק דין או על ידי שינוי עמדתו של הביטוח הלאומי לטובת התובעת”, אומרת עו”ד מירב אפרים.

הנתונים מעלים תמונה מטרידה: מחצית מהתביעות המוגשות לבית הדין לעבודה מתקבלות. כלומר, כ- 50 אחוז מהפעמים שבהן דוחה המוסד לביטוח לאומי את התביעה לשמירת היריון – הוא טועה.

לא להתייאש

גם גלית נאלצה בסופו של דבר לתבוע. בכתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה בנובמבר 2012, צוין בין היתר כי לאור תכלית החוק יש להכיר בתביעה לשמירת היריון גם כאשר ההיריון גורם להחמרה במצב קיים – והעובדה שהיה עליה להפסיק ליטול תרופות בהיריון גרמה להחמרה ניכרת במצבה. עוד נכתב כי דרישת החוק למצב המסכן את האם או את העובר מתקיימת גם כשיש החמרה רפואית במצב האם או העובר, ולאו דווקא סיכון חיים ממשי.

המומחה הרפואי שבחן את התיק קבע נחרצות כי מצבה הרפואי של גלית החמיר בשל הצורך להפסיק את נטילת התרופות, ולפרקים הנגועים עלול היה להיגרם נזק בלתי הפיך.

רק באוגוסט 2013, שנה וחצי אחרי תקופת השמירה, שינה המוסד לביטוח לאומי את עמדתו והסכים לשלם לגלית את המגיע לה.

בניגוד למוסד לביטוח לאוי, גם כאן העניק בית הדין פרשנות רחבה יותר לסעיף 58 לחוק, לפיו התנאי לאישור שמירה שהוא שיתקיים “מצב רפואי הנובע מההיריון המסכן את האישה”.

“פרשנות כזו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שהיא לספק ביטחון סוציאלי לנשים שנבצר מהן לעבוד בשל הריונן”, אומרת עו”ד מירב אפרים.

“לרוק הנתונים, מוטב היה כי הביטוח הלאומי יתן לאישורים של הרופאים המטפלים משקל רב יותר, במקום לשלוח את הנשים להילחם על זכויותיהן בבית הדין”.

עד שזה יקרה, עו”ד מירב אפרים ממליצה לא להתייאש. “המציאות מלמדת כי אין מקום להרים ידיים, ועל הנשים להמשיך ולמצות את כל ההליכים העומדים לרשותן. ניהול תיק אמנם כרוך בעלויות ונמשך חודשים ארוכים, אך מוטב לקבל את הגמלה באיחור מאשר לעולם לא”.

מהביטוח לאומי נמסר בתגובה: “ב-2012 הוגשו כ- 12 אלף תביעות לגמלה לשמירת היריון, מתוכן אושרו יותר מ- 80 אחוז. על פי החוק, גמלה לשמירת היריון ניתנת לאישה שעבודתה מהווה סכנה לה או לעוברה. כל תביעה לשמירת היריון עוברת לידי גינקולוג מומחה, המחווה דעתו ומחליט. הרופאים אינם עובדי הביטוח הלאומי, אלא רופאים בקהילה או בבתי חולים. לפני שתביעה נדחית, הרופא מבקש חומר עדכני מהרופא המטפל באישה, כדי לבדוק בכל זאת אם ניתן לאשר. לגבי התהליכים בבתי הדין, לעיתים ההחלטה על אישור באה לאחר שמוצגים מסמכים חדשים, שלא הוצגו לפני רופאי הביטוח הלאומי”.

קישורים:

•  המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – בעבור חופן דולרים – כך פועלת שיטת המאכערים

•  המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – הכללים החשאיים שפוגעים בזכויות הנזקקים – ועדות רפואיות המצמצמות מאוד זכויות של נזקקים לעזרה

•  המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – אגף החקירות של המוסד לקיפוח לאומי

• המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – נפגעות תקיפה מינית שביקשו סיוע חוו אונס בפעם השניה – חדר טראומה

• המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – המנגנון המשפיל, המייגע, המייאש והאטום שנגדו זעק משה סילמן ז”ל

•  המוסד לקיפוח לאומי – ביטוח לאומי עובר על החוק ומתעלם מאדם שנפצע

• המוסד לקיפוח לאומי – כתבה שישית בסדרה – ילדי הצל

• אורלי סלע, נשיאת בית דין לעבודה – חתומה על העוול הגוזר גורל קשישים סיעודיים רבים מאוד – הצדק של הביטוח הלאומי: עוול בלתי מעורער

• מדיניות פאשיסטית של השופט אייל אברהמי – סגן נשיא בית דין לעבודה ירושלים נגד נפגעי המוסד לביטוח לאומי