הפסיקות הסותרות והמפלות לרעה גברים של השופטת מיכל ברנט (מחוזי לוד): 30,000 ש"ח הוצאות לגבר שטען כי גרושתו קירננה אותו ובנו ממזר עמ"ש 26998-10-19 בפסיקה אחרת 0 שקלים לאישה סחטנית על תביעת סרק לרכושו של הגבר עמ"ש 35047-10-19
השופטת מיכל ברנט מובילה אג'נדה פמיניסטית רעילה של שנאת גברים קלינית בביהמ"ש מחוזי מרכז לוד. האג'נדה הפמיניסטית היא שהאישה תמיד צודקת, והאישה תמיד צריכה לזכות, שהגבר תמיד צריך לשרת את האישה, לממן אותה ולספק את צרכיה, ואם גבר לא מפנים זאת, אז השופטת מיכל ברנט, מבצעת בו שיימינג וקורעת לו את הכיס על מנת שיבין את הלקח.
בפסק דין עמ"ש 26998-10-19 אבא טען שהבן שלו אור, הוא ממזר, וזאת לאור מכתב שגילה בו הודתה גרושתו כי הוא לא האבא. הגבר שאוהב את "בנו" אהבת נפש, תבע תביעת נזיקין את גרושתו על עוגמת הנפש ועל שקירננה אותו במשך שנים וחייבה אותו בתשלום מזונות על ילד לא שלו. השופטת מיכל ברנט דחתה את התביעה (ערעור) כשהיא מציינת:
"המערער עצמו טען כי קיים חשש ממשי שדבר קיומה של התביעה עלול להזיק לבן א'. ככל שעניינה ייוודע לו וכי הדברים מגיעים עד כדי "דיני נפשות" ועלול לפגוע במרקם הקשרים המשפחתיים בינו לבין ילדיו, לפיכך כבר מטעם זה יש לדחות התביעה נוכח הנזק העלול להיגרם מעצם הבירור העובדתי הנדרש ע"י המערער, ומכל מקום, ברי כי הסברות הסתמיות והמוכחשות שמפריח המערער לעניין העדר אבהותו ביחס לא' אינן יכולות להתקבל נוכח השלכות הרוחב שלהן, לעניין זה יש להביא ראיות מוצקות וברורות שכלל לא הובאו ע"י המערער."
הגבר המציא ראיה מוצקה, בדמות מכתב שכתבה האישה לחבר קרוב שלה, בו היא מודה שהגבר אינו אביו של אור. כדי לחדד את הדברים השופטת מוסיפה:
"עוד נוסיף ונחדד… קביעת אבהות, אינה עניין של מה בכך… לפיכך דווקא בעניינה לא תמיד תהא האמת העובדתית תהא זהה לאמת המשפטית. שכן, לעיתים, גם אם הדברים רחוקים, טובת הילד שלא נפשפש יתר על המידה בזהות אביו מולידו נוכח ההשלכות שעשויות להיות לגילוי האמת העובדתית על מהלך חייו, טובתו ומצבו הנפשי והאחר."
השופטת גם ציינה שהגבר טען: "הייתי עושה את כל מה שעשיתי אותו דבר גם אם הייתי יודע בוודאות שאור איננו בני, כבר סמוך ללידה".
לאור אימרה זו של הגבר, השופטת ברנט דחתה את הערעור של הגבר והטילה נגדו הוצאות אסטרונומיות לטובת האישה בסך 30,000 ש"ח.
אבל מה קורה כשמדובר באישה שקרנית שהגישה תביעת סרק, כשהיא דורשת זכויות בדירה הרשומה על שמו של הגרוש שלה, אשר נרכשה על ידו 3 שנים קודם לנישואיהם. אותה אישה שקרנית נדחתה בביהמ"ש לענייני משפחה ונדחתה גם בערעור שהגיע לשופטת מיכל ברנט. אלא שלהבדיל אלפי הבדלות מפסק דין זה שלמעלה, השופטת מיכל ברנט לא הטילה כנגד האישה הוצאות וקבעה: "לא מצאנו להוסיף ולעשות צו להוצאות בנדון".
זוהי צביעות פמיניסטית של השופטת מיכל ברנט במלוא כיעורה. בפסק דין קודם היא הבהירה לגברים באשר הם, כי אם לא יתחילו לתת לכל אישה כל מה שהיא מבקשת, גם אם היא משקרת ואם היא לא משקרת, הם יחטפו ממנה פסקי דין מהדהדים. כך דוגאת השופטת מיכל ברנט להשליט את האג'נדה האישית שלה בפסקי הדין המפורסמים על ידי הדוברות.
