ד”ר דניאל גוטליב המליץ לנתק ילדים מהוריהם לאימוץ עקב הסדרי ראיה נוקשים של משרד הרווחה

נובמבר 2013 – ההתנהלות המלוכלכת של משרד הרווחה ומומחים מטעמו. מנתקים ילדים מהוריהם בהסדרי ראיה נוקשים ומוסיפים חטא על פשע: רוצים לשלוח לאימוץ סגור עקב קשר רדוד עם ההורים.

מתוך פוסט בפייסבוק – חברי קבוצה יקרים, שמי א’, מבקש את עצתכם, עו”ד שלי פרסם פוסט ואשמח אם תשתפו אותו;

שלום לכל מי שאכפת לו;

זהו א’. לקוח שלי. א. הוא חרש אילם בן 40, אב לשני ילדים שומעים. א. התגרש מאם הילדים.

לא עבר זמן והילדים נלקחו מהאם ע”י הרווחה למשפחת קלט ואחר כך למשפחת אומנה. משפחת האומנה הייתה טובה מאד לילדים אולם יום אחד החליטה לוותר על המשך גידול הילדים והילדים עברו לפנימיה של השירות למען הילד. כיום הרווחה מבקשת לשלוח את הילדים של א’ לאימוץ.

א’, ששיתף פעולה כל השנים עם הרווחה, עשה כל מה שהם אמרו לו, לא החמיץ את הפגישה הדו שבועית עם הילדים (למשך שעה אחת בלבד) ואף דאג מאד לאחות הגדולה שאינה בתו (בכל פגישה דאג להביא לה בדיוק את מה שהביא לילדיו), החליט להתנגד לאימוץ ולבקש לגדל את ילדיו בעצמו.

בבדיקת המסוגלות ההורית שערך ד”ר דניאל גוטליב הוא קבע כי:

“לא היה בבדיקתו בכדי להצביע על כך כי האב סובל ממחלת נפש כלשהי, על כך שקיים ליקוי משמעותי במישור הקוגניטיבי או על כך כי יש משהו בהתנהגות ובהתנהלות שלו אשר יש בו בכדי לסכן את עצמו או אחרים.

לא מדובר באדם בעל עבר עברייני וכן לא באדם המשתמש בסמים.

מדובר באדם אשר על אף המגבלה המשמעותית שלו מנהל את חייו האישיים והיומיומיים בצורה פחות או יותר עצמאית, אם כי הוא נעזר ונתמך קצת על ידי אימו.

הוא מגלה עניין בילדיו ומתמיד בהגעה למפגשים איתם על אף שמדובר במרחק לא מבוטל. בזמן שהוא נמצא עם הילדים הוא מקרין רוגע ונעימות אם כי, כאמור לעיל מידה רבה של חוסר חיוניות“.

יחד עם זאת קובע ד”ר גוטליב:

“מדובר בשני ילדים הנמצאים מזה כשנה וארבעה חודשים בבית המעבר לאחר שהם נפלטו ממשפחה אומנת שם שהו כארבע שנים ולה התחברו בצורה מאד טובה ואותה הם עדיין רואים בתור משפחתם הפסיכולוגית.

אמם של הילדים נמצאת בחו”ל והינה מחוץ לתמונה.

אביהם חירש אילם – מתמיד בקשר איתם אחת לשבועיים אולם קשר זה הינו מאד רדוד לא רק בגלל קשיי התקשורת הוורבלית.

במשך השנים האב לא גילה רצון של ממש לגדל את הילדים והיה מוכן להסתפק בגידולם על ידי המשפחה האומנת“.

אין גבול לחוצפה של הרווחה, כל השנים הגבילו מאד את המפגשים של האב של עם הקטינים וגם כיום. אחר כך באים וטוענים לקשר רדוד. עוד אין גבול לחוצפה של הרווחה כאשר הם רואים בעין לא יפה הורה שנלחם על ילדיו ולעומת זאת הורה שמשתף עמם פעולה ועושה כדבריהם נחשב ברבות הימים כמי שלא גילה רצון לגדל את הילדים.

כרגע אנחנו הולכים להוכחות ולחקירת ד”ר גוטליב על חוות דעתו. מדינת ישראל מחויבת לסייע לנכים לגדל את ילדיהם, זה החובה המוסרית של המדינה. מה עוד שגם אמו של א. יכולה לסייע לו, דבר שהוא מקובל בכמעט כל משפחה רוסית. רבים נעזרים בהוריהם לגידול ילדיהם.

בדו”ח גוטליב לא הייתה שום התייחסות לסיוע הרשויות לאנשים כמו א’ לגדל את ילדיהם.
א’ החליט לצאת למאבק ציבורי, אין בכוונתו לוותר על ילדיו.

שופטת חנה בן עמי – איומי פקידות סעד על מומחים בפגיעה בפרנסתם

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=n8xPcQbcUFc]