גבר שבמחשבו נתפסו תכנים בעלי אופי פדופילי תבע את זוגתו לשעבר שהתלוננה נגדו על פגיעה מינית בבתם בת 4.5 הפסיד וישלם 50 אלף ש"ח ת"א 35080-06-17
גבר תבע את גרושתו על תלונה שהגישה נגדו במשטרה בביצוע עבירות מין בבתם בת ה-4.5 שנים. הילדה אמרה לאימא אמירות מהם השתמע כי האבא פוגע מינית בבתו. התלונה במשטרה נסגרה בלא כלום, ובחלוף 4 שנים קבע ביהמ"ש שלא הוכח שהגבר פגע מינית בילדה ושיש להסיר את הפיקוח על מפגשי הגבר ובתו.
הגבר טען בתביעתו כי נקלע למצוקה קשה, נכפתה עליו התמודדות בטענות קשות לביצוע עבירות מין בבתו, נמנע ממנו קשר סדיר עם ילדתו, והוא מצא עצמו בעימות מתמשך מול גרושתו. לדבריו התלונה במשטרה מהווה תלונת שווא ולשון הרע. הגבר טען כי האישה העבירה מסמכים מתיק המשפחה שהתנהל בדלתיים סגורות לצדדים שלישיים בלי לבקש רשות מביהמ"ש.
הילדה נולדה בשנת 2006 וגדלה בביתה של האימא והגבר היה מעורב בגידולה. במהלך חודש ספטמבר 2010 החלה האימא לחשוד באפשרות שהגבר מבצע עבירות מין בביתם, ולכן התקינה מצלמות נסתרות בדירתה, בהן צולמו המפגשים של הגבר עם הילדה.
ביום 2.11.2010 הגיעה האישה לבית לין – מרכז הגנה לילדים ונוער בתל השומר, ודיווחה על החשד שהגבר מבצע עבירות מין בילדה. בתלונה במשטרה טענה האימא כי הילדה סיפרה שאביה נוגע באיבריה האינטימיים וגורם לה לכאב.
בעקבות התלונה נעצר האבא ביום 4.11.2010 למשך 5 ימים, נתפס מחשבו האישי, ובחיפוש שנערך בו נמצאו חומרים החשודים כחומרים פדופיליים.
בתום צו ההרחקה חודשו המפגשים בין הגבר לבתו תחת פיקוח צד ג'. ביהמ"ש מינה את הפסיכולוגית ללי גרשנזון, שספגה 22 תלונות על תמיכה באבות פדופיליים מאימהות שנפגעו מאבחוניה בהליכי גירושין. לאור זאת ביקשה האמא למנות מומחה אחר, פרופ' אלי זומר, כדי לקבל ממנו חוות דעת מומחה שעיקרה תקיפת חוות הדעת של ללי גרשנזון. בהמשך, האימא הגישה תלונה בוועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים נגד ללי גרשנזון.
האמא כפרה בכל טענותיו של הגבר וטענה כי התלונה שהגישה במשטרה נועדה להגן על הילדה, וגם התקנת מצלמות בתוך ביתה, נועדו להגן על בתה. בחקירת הילדים נקבע כי עדותה של הילדה מהימנה, והיא זו שקשרה את הגבר לטענות נגדו, מה גם שבמהלך חקירת המשטרה נתפסו במחשבו ראיות לכך שהגבר חיפש קבצים פדופיליים. עו"ס משרד הרווחה ציינה בדוח מיום 16.8.11 כי במהלך כל הקשר שלה עם הילדה היא חשה בבירור כי הילדה "נפגעה על ידי אביה", ותסקיר פקידת סעד מיום 2.10.11 צוינה התרשמותה של העו"סית כי הייתה חציית גבול ברורה, במגע של האבא עם הילדה.
השופט אילן רונן האמין לעדותה של האמא:
הרי היו, למה לי לשלם כל כך הרבה כספים, יחסים כל כך טובים, אני אשת קריירה, הדבר הכי נוח לי בעולם שהאבא נכנס פעמיים בשבוע, בבית עם הילדה, נשאר איתה עד הלילה, איך הוא אמר? ההסדרים שקבענו בעל פה היו בין 16 ל-19 , הוא היה מבקש להישאר לקרוא לה ספר, אמרתי לו, 'נהדר, …., אני אלך לחדר כושר, ברשותך', אמר, 'אין בעיה', חיים כל כך טובים, למה לרסק חיים כל כך נהדרים? הילדה הזאת נולדה לתוך, היא נולדה ל- 2 הורים נפרדים והייתה לה
משפחתיות מקסימה, מקסימה, למה לרסק כזה דבר? זה פשוט חולני לחשוב כזה דבר, פשוט חולני ואני רוצה להגיד לך…
השופט רונן קבע כי האמא האמינה שעליה לפעול בכל דרך אפשרית להגנה על הילדה, וכי לא ניתן לחלוק על עניין אישי כשר. סופו של דבר, השופט אילן רונן דחה את תביעת הגבר על כל טענותיו, מה גם שטענותיו בדבר הפרת פרטיותו על צילומו בביתה של האישה נזנחו על ידו, ולא הובאו ראיות לביסוס טענותיו. השופט חייב את הגבר בתשלום 50,000 ש"ח הוצאות האישה.
