יער דידרניק, שרה לויוף, נלי קולדנוב, אלישע רינה ושושנה בוייריב ביקשו למנוע מדרי רחוב להתגורר בשכנותם – השופט אביים ברקאי מחק את התביעה וקבע: “לא קיימת בדין הישראלי עוולה שהיא “עוולת סטטוס” ת”א 33110-10-20

תושבי תל אביב: יער דידרניק, שרה לויוף, נלי קולדנוב, אלישע רינה ושושנה בוייריב, ביקשו להוציא צו מניעה נגד דרי רחוב ואנשים שגורלם לא שפר עליהם, מלגור בשכנותם, בלא שאנשים אלו הפריעו או הטרידו את מנוחתם. אותם תושבים שביקשו לבצע אקציה נגד אזרחים, בעלי שמות משפחה אשכנזיים, שמן הסתם הוריהם חוו שואה על בשרם, וכיום הם מבקשים לבצע פשעים נגד האנושות כלפי קורבנות מערכת הרווחה הכושלת בישראל.

התיק הגיע לשופט אביים ברקאי, שהפעיל שיקול דעת וקבע כי למיטב הבנתו החוק בישראל אינו מאפשר להוציא סעד זמני או קבוע – ללא ראיות וללא ניהול משפט עם עדים וחקירות נגדיות. יתרה מכך, אותם תובעים לא טענו לעוולה ספציפית נגדם, או למטרד כלשהו, ואפילו לא טרחו להתייצב לדיון עצמו, והשאירו את בא כוחם עו”ד יוסי שקד לבצע את המלאכה השחורה – להדיר מוכי גורל מלהתגורר בשכנות לאליטה הלבנה.

השופט ברקאי סיכם את הדברים:

“במלוא הכבוד, אין מקום לדון בתביעה יש למחוק אותה ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

אין בכתב התביעה התייחסות לאירוע ספציפי, למקום ספציפי, ובמילים פשוטות לעוולה ספציפית.

בענייננו, אילו היה בפניי פירוט לפיו דייר מסוים בשעה מסוימת ובמקום מסוים גרם עוולה מסוימת, ניתן היה לדון בכך ולהכריע האם יש בכך כדי להקים זכות לסעד כלשהו. אך פירוט כזה לא הופיע בכתב התביעה.

לא קיימת בדין הישראלי עוולה שהיא “עוולת סטטוס”. ובמילים פשוטות העובדה שדר רחוב משוכן בדירה מסוימת אינה מקימה מיניה וביה עוולה.”