השופט אביב שרון זיכה נאשם שאשתו הבוגדת תפרה לו תיק עם המאהב שלה במטרה להתפטר ממנו: "המשטרה התרשלה באיסוף ראיות והביאה במחדליה לקיפוח בהגנתו של הנאשם ובזכותו להליך הוגן" ת"פ 58868-04-19 מד"י נ' תאמר חדיגה
הפרקליט דניאל דהן הגיש כתב אישום נגד תאמר חדיגה, למרות שידע שהוא חף מפשע, והראיות שהיו בידי הפרקליטות הוכיחו כי אשתו היא זו שהייתה צריכה לקבל כתב אישום על מסירת הודעה כוזבת. כנגד האישה השקרנית לא נפתחו הליכים משפטיים.
השופט אביב שרון הודיע כי החליט לזכות את תאמר מכתב האישום, וכך הוא מפרט בפסק הדין שהיה אמור להיות קצר והתארך על פני 33 עמודים, המגוללים מידע מיותר ולא רלבנטי.
הציבור נדרש להיזהר מהחוקר רס"ב רוני יהואש, תופר תיקים סדרתי, שקרן המעלים חומרים מזכים, שבחר מטעמים לא מובנים, לתפור תיק לחף מפשע, לשקר בדוכן העדים ולהמציא "הסברים" למחדליו הנוראיים.
כנגד תאמר חדיגה הוגש כתב אישום המייחס לו איומים ותקיפת בת זוגו (22), בו טענה האישה כי ביום 23.4.19 התפתח בינה לבין תאמר ויכוח בבית במהלכו תקף אותה והיכה אותה באגרוף בפניה ואיים עליה כי אם תתלונן נגדו במשטרה "ישים לה כדור בראש". האישום השני הוא מיום 28.4.19 במהלך ויכוח בין השניים טענה האישה כי בעלה תק אותה, משך בשערה והכה בה באגרופו בידו השמאלית, בעודה בהיריון חודש שלישי.
הגבר כפר באישומים. השניים היו נשואים 4 שנים ויש להם 2 ילדים קטינים. התברר כי האישה הגישו תלונות מספר ימים לאחר האירוע, וכל זאת על רקע רומן שהיא ניהלה עם בחור בשם וליד ג'זאווי, שהיה בן זוגה לשעבר כשהייתה בת 17, ואיתו היא חידשה את הקשר, כשהיא תופרת תיק לבעלה. מפסק הדין עולה כי מי שהיכה את הבחורה היו הוריה שגילו את בגידתה בבעלה עם גבר אחר בשם וליד, וניסו להלביש את המכות על בעלה תאמר.
השופט קבע כי כי עדויות מטעמה של האישה והוריה אינם מהימנות, ויש סתירות בגרסאותיהם והשופט מדגיש:
"בנוסף, נמצאה בחומר הראיות אינדיקציה ממשית לקיומו של מניע להפללת הנאשם. באופן זה, המתלוננת עשתה כל שלאל ידה על מנת לנסות ולהרחיק עצמה מהפללת הנאשם ומהקשר שלה עם וליד, ובתוך כך הסתבכה עוד יותר בסתירות בגרסתה".
התברר, כי במשטרה הציגו בפניה התכתבויות מתוך חשבון הפייסבוק שלה בינה לבין וליד, ממנו עלה סיפור אחר מזה שהציגה בתלונתה במשטרה כנגד תאמר, אלא שהאישה שיקרה, הכחישה את ההתכתבויות, הכחישה סרטונים בהם היא מופיעה, וטענה שזו מישהי אחרת, והכחישה הקלטות שיחות בקולה שלה עם וליד כשהיא טענה שהקול "דומה" לקול שלה.
אמא של המתלוננת גם היא שיקרה בעדותה, והשופט כותב:
"הנה כי כן, האם "בוחרת" חלקים בשיחה שנאמרו על ידי המתלוננת, וכל אימת שהראיות המוצגות לה אינן מתאימות לה היא מכחישה אותן."
התברר כי הנאשם תאמר, אינו יודע קרוא וכתוב, והוא לא ידע כי אשתו מכתבת בפייסבוק ובוואצאפ עם וליד, והוא שמע על כך לראשונה כשהשתחרר ממעצר שווא שהיה נתון בו עקב תלונת השווא של זוגתו לשעבר.
מתוכן ההקלטות שנתפסו בחשבון הפייסבוק של האישה עלה כי האישה פחדה להתלונן תלונת שווא נגד בעלה, ומי שעודד אותה להגיש את תלונת השווא היה וליד, איתו היא בגדה.
"כך מכנה המתלוננת את וליד "אהובי" והוא מכנה אותה "חיים שלי", היא מעדכנת שרבה עם הוריה בשל כך, וכי במזימה אחת עם הוריה ווליד מתכננת להעליל על הנאשם עלילת דם על מנת שייעצר ויכלא והיא תהיה חופשיה להמשיך בחייה".
התברר, כי במשטרה איבדו את חקירותיו של הנאשם, ומתוך שש חקירות נותרו בידי התביעה רק שלוש חקירות, ללא כל הסבר להגנה.
השופט מציין על דבריו של החוקר יהואש, כי טעה ברישום החקירות, כי מוטב היה שלא היה טוען את דבריו מלכתחילה. לאור זאת, השופט מצא כי הודעותיו של הנאשם במשטרה אינן קבילות כראיה, מה גם שהחוקר לא טרח לתעד באופן חזותי את חקירותיו של הנאשם ולא השתמש במתורגמן לשפה הערבית.
השופט מוסיף, כי חלק מרכזי בזיכויו של הנאשם, נוגע למחדלי החקירה המהותיים בתיק, אשר מצא בהם שהיה בהם כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם ובזכותו להליך הוגן.
החוקר יהואש התרשל ולא טרח לתפוס את הטלפון הנייד של המתלוננת, למרות שהיא זומנה לחקירה תחת אזהרה בגין עבירה של מסירת הודעה כוזבת, זאת לאחר שנחשפו שיחות כתובות המעידות על קשירת קשר בינה לבין וליד במטרה להפליל את הנאשם, עבירה שבוצעה רובה ככולה באמצעות הטלפון הנייד.
החוקר יהואש ניסה להתחמק מעל דוכן העדים מלהודות במחדל זה והסביר כי לא תפס את הטלפון של האישה, כי היא צריכה להיות בקשר עם ילדיה כל הזמן ואינה יכולה להסתדר בלעדיו.
בנוסף, המשטרה התרשלה כשלא תפסה מצלמות אבטחה בביתה של המתלוננת ולא חקרה את וליד וקיבלה גרסתו למפגש בינו לבין המתלוננת וההתכתבויות ביניהן במסנג'ר ובפייסבוק.
לסיום מציין השופט:
מדי-נ-תאמר-חדיגה-זיכוי"אין מנוס מלקבוע כי חקירת התיק דנן נעשתה באופן רשלני, תוך העדפה ברורה של גרסת המתלוננת על פני זו של הנאשם, כשבראיות שהונחו לפתחה של המשטרה לא היה כדי לשנות ממגמה זו.
אף חקירתה "באזהרה" של המתלוננת נוכח הראיות שהתגלו בעניינה, נעשתה באופן לאקוני ורשלני שלא תרמה לבירור האמת. למעשה, המתלוננת באותה חקירה כמעט ולא עומתה עם סתירות מהותיות בגרסתה, המשטרה חדלה מהשגת ראיות מרכזיות בתיק, והביאה במחדליה לקיפוח בהגנתו של הנאשם ובזכותו להליך הוגן".