חיה סחיווסחורדר משפחתה נספתה באסון סבארו לפני 20 שנה ביטוח לאומי לא מכיר בה כנפגעת פעולות איבה

"בגלל הטראומה אני סובלת מהתקפי אפילפסיה – וביטוח לאומי מסתכלים עליי כשקרנית"

חיה סחיווסחורדר איבדה את הוריה ושלושת אחיה בפיגוע הרצחני במסעדת סבארו בירושלים לפני 20 שנה. מאז, ניסתה לשקם את חייה ובשנה האחרונה אף הפכה לאמא, אלא שבגלל הפוסט טראומה היא סובלת מהתקפי אפילפסיה שמקשים עליה לטפל בבנה. כשניגשה לביטוח הלאומי וביקשה מטפלת שתסייע לה – נתקלה בחומה בצורה. תגובת הביטוח הלאומי: "חיה מקבלת קצבת נכות, בנוסף להטבות שונות להן היא זכאית"

המראות הנוראיים מהפיגוע המתועב במסעדת סבארו בירושלים, לא נשכחו עד היום. מחבל מתאבד פוצץ את עצמו במסעדה ורצח 15 בני אדם, ביניהם חמישה מבני משפחתה של חיה סחיווסחורדר – הוריה ושלושת האחים שלה.

חיה הייתה בת שמונה בלבד כשעולמה חרב עליה. ממיטת בית החולים, כשפניה שרופות, תיארה: "לא רצו לספר לי, אבל אמרתי להם שכן יספרו כי אני רוצה לדעת. הם אמרו לי שההורים שלי נפטרו, שאחותי בת ה-13 נפטרה וגם שני האחים שלי הקטנים נפטרו. האחות שלי הקטנה הייתה בת שנתיים".

הבוקר, 20 שנה אחרי, התארחו חיה, בעלה מאיר ובנם הפעוט רפאל באולפן "חדשות הבוקר". חיה אמנם שיקמה את חייה מאז הפיגוע הנורא, אבל המראות מאז לא עוזבים אותה לרגע. "התמונות עדיין חיות, אני זוכרת כל דבר", העידה, "נכון שעברו 20 שנה, אבל זה עדיין טרי. זה משהו שהוא בלתי נתפס".

"רק עם השנים הבנתי מה זה מוות. עברתי דברים בחיים ופתאום קלטתי שהנה, אמא שלי, אבא שלי, הם לא נמצאים פה בשביל להיות איתי בדברים שקורים לי, כמו כשרפאל נולד", תיארה חיה, "רפאל הוא המלאך והמרפא שלנו".

בעקבות הפוסט טראומה, בגיל 18 חיה החלה לחוות התקפי אפילפסיה קשים שמקשים עליה לתפקד ולגדל משפחה. "כשרפאל היה בן ארבעה חודשים החזקתי אותו על הידיים וקיבלתי פתאום התקף ניתוק", סיפרה חיה, "כשיש לי את ההתקפים האלה, אני מתנתקת. הוא נפל לי מהידיים ונשברה לו הגולגולת. כשחזרתי לעצמי שמעתי את הילד צורח, צורח, צורח, ואני לבד בבית, לא מבינה מה קרה. ניסיתי להרגיע אותו".

על אף שאין ספק כי התקפי האפילפסיה הללו קשורים באופן ישיר לפיגוע ולטראומה, המדינה לא מכירה בכך עד הסוף ומסרבת לבקשתה למטפלת צמודה שתסייע לה: "ביטוח לאומי אומרים שלפעמים אפילפסיה יכולה להתפרץ בגיל הזה בלי קשר, אבל יש פה קשר נורא ברור – עברתי טראומה. כשהגעתי לוועדה בביטוח לאומי, הם ישבו שם והסתכלו עליי כעל שקרנית. הייתי צריכה להתחנן בפניהם, לספר להם איך אני עוברת את היום-יום שלי ולהסביר להם שכשקורים אירועים ביטחוניים, נהיים לי מזה מיד התקפים".

מה את מבקשת מהמדינה?
"אנחנו מבקשים שיקשרו בין האפילפסיה לאיבה, ולא לנכות רגילה. לא קיבלתי את האפילפסיה סתם באמצע החיים. את הקצבה שאני מקבלת הצלחנו להוציא רק בצרחות בטקס שהיה בהר הרצל, אבל זה לא קשור למטפלת שביקשתי אחרי שהילד נולד. הרופאים רשמו להם המלצה, שאני צריכה לקבל עזרה".