מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם

כשמרגילים ילד קטן לבלוע כדור בכל פעם שקשה, מעבירים אותו שיעור מסוכן בהתמודדות עם בעיות. ריטלין הוא אולי הפתרון הקל לבעיות קשב וריכוז, אבל הדרך הנכונה היא עבודה צמודה, אינטנסיבית וממושכת. ואולי חלק מהבעיה נעוץ בכלל בשיטות הלימוד?

אפשר להכריז בגאווה: הריטלין הוא גז המזגנים של שנת תשע”ב במערכת החינוך. אפשר להסניף אותו, לבלוע בקפסולות, או להדביק על הכתף. אמנם תלמיד בן שש עדיין לא יכול לרכוש אותו לבד בפיצוצייה הקרובה, אבל ההורים יכולים לספק אותו לילדיהם בקלות, אולי בקלות רבה מדי.

הריטלין נכנס לקונצנזוס חזק כל כך, עד כדי כך שלעתים המתנגדים קולם נאלם, ואיתם גם השיטות האחרות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.כמאה אלף תלמידים מאובחנים מדי שנה כבעלי הפרעות קשב וריכוז. שליש מהם מטופלים בריטלין, תרופת הפלא שבעיקר מסייעת למורה להחזיר את השקט לכיתה.

האופנה הנרקוטית בקרב ילדים במערכת החינוך מדאיגה ובעיקר מקוממת. לא בגלל העובדה שהתלמיד צורך ריטלין, אלא מפני שלא מספיק נלחמים עליו, בקלות רבה מדי מאבחנים הפרעת קשב וריכוז.במקום שהתלמיד יעבור תהליך, אולי מעט איטי וארוך, אבל מתבקש, שאותו אמורים ללוות ההורים, אנשי מקצוע וצוות בית הספר, שוב ושוב הכול מסתכם בגלולה, שהיא הפתרון הקל והמידי.

הורים המסכימים לתת לילדיהם בני הארבע והשש ריטלין, בעצם נותנים להם תרופה הרשומה בישראל תחת פקודת הסמים המסוכנים. נכון, יש מחקרים ויש המלצות של איגודי הרופאים, אבל לא ברור איך נולדה המאסה הקריטית הזאת. בוועדת חינוך שנערכה בנושא עלה ש-30 אלף תלמידים בישראל זקוקים לסמים – אהה סליחה, לריטלין – כדי ללמוד, מה גם שהשפעת הריטלין נמשכת ארבע שעות, למרות שיום לימודים בכיתה א’ למשל נע בין שש לשמונה שעות.

מורים מתפקדים על תקן נוירולוגים

הנושא נדון שוב ושוב, ואנשים, בעיקר מבוגרים, מעידים על הסגולות ועל האפשרויות שמעניק הריטלין, אבל כשמדובר בתלמידים צעירים יש הרגשה שפשוט לא עושים מספיק כדי להילחם על השפיות שלהם. למורה אין כוח להתווכח עם ילד בעל הפרעות קשב וריכוז, למערכת אין מספיק כסף כדי לתגבר את אותם הילדים, ולהעביר אותם לחינוך המיוחד יכול לעלות אפילו יותר, עם או בלי קשר למצבו האמיתי של הילד. בקיצור, ריטלין.

לעתים קורה שקשיי ראיה ושמיעה בקרב תלמידים מתבטאים בחוסר ריכוז. מורה שצריך להשתלט על כיתה של 35 תלמידים לא בהכרח יכול להבחין בכך או להעניק את תשומת הלב לעניין. ההורים מוזמנים שוב ושוב לשיחות כי הילד מפריע, בשלב מסוים יוצע להם טיפול בריטלין, ואם יסרבו יובהר להם שוועדת השמה תדון בהעברת הילד למסגרת אחרת. הורים שיש להם כסף יילחמו ויממנו ועדה מקצועית חיצונית שעולה לרוב אלפי שקלים. אלה שאין להם יוותרו ויקבלו את הדין.

לא פעם קיבלתי פניות מהורים מודאגים שהמורים עמדו על כך שהילד ייקח ריטלין. לא ברור איך מורה, טוב ככל שיהיה, יכול לתפקד גם כנוירולוג מומחה. באותה ועדת חינוך נאמר כי קיים מחסור גדול בפסיכולוגים וביועצים, ולכן אין מי שידריך הורים ותלמידים ויספק כלים גם למורים להתמודדות עם תלמידים בעלי הפרעות קשב וריכוז.

מכורים לסמים – מכיתה א’

אלה שכבר בוחרים בריטלין מספרים כמה הילד רגוע וכמה הכתב שלו השתפר, והוא אפילו יכול לקרוא חמישה עמודים ברצף. ילד כזה אולי ייכנס לתלם, אבל כמכור. הוא לא יכיר משהו אחר, וכשזה החינוך כבר מכיתה א’ או אפילו מהגן, לבלוע כדור בכל פעם שקשה, מכאן השמים הם הגבול.

אם באמת תלמידים רבים כל כך בישראל סובלים מהפרעות קשב וריכוז, אולי צריך לשנות את התפיסה. נראה שהחינוך באמצעות ספרים כבר לא מתאים לרמת הקלט והפלט של חלק מתלמידי ישראל, ובעידן שבו גירויים ויזואליים וקוליים הם מנת חלקנו, החל באייפונים ואייפדים וכלה בשעות ארוכות מקוונות, נדמה שזו רק ההתחלה. אבל עם כל הכבוד, לסמם את התלמידים זו בטח לא הדרך.