בית השנטי מעון בפיקוח משרד הרווחה המחיר הנפשי הכבד של נערות ונערים שנזרקו לרחוב ע"י מריומה קליין זוכת פרס ישראל
חגיגות הכסף של מרים מריומה קליין על חשבון קטינים, שהוצאו מביתם על ידי פקידי סעד ממשרד הרווחה, הגיעו אל קיצן, לאחר התחקיר של חן ליברמן ותומר ממיה. הקליקו על הקישור: מדריך שתקף מינית, גירוש נערים ללא פיקוח ותלונות למשרד הרווחה: מה קורה בבית השנטי?
מהתחקיר עולה, שמי שלא סוגד או סוגדת למריומה קליין, מוצא עצמו נזרק מבית השנטי, בחצות הלילה, לרחוב, ללא קורת גג, ללא הסבר וללא חפציו הדלים. ומשרד הרווחה? ממלא פיו במים. ראו את התחקיר על ילדים של אף אחד, ילדים שהגורל לא שפר עליהם.
פקידי משרד הרווחה, הם האשמים בפשעים כלפי הקטינים חסרי הישע, שכן במקום לסייע לילדים בתוך הקהילה, לסייע להורים, משרד הרווחה הוציא את הילדים מביתם למחסה בית השנטי, ושם הילדים נאלצו לייחצן את בית השנטי, תמורת לינה, ארוחות ובגדים.
דווקא במקום הכי רגיש – מקלט לנוער בסיכון – הועסק מדריך שהורשע בתקיפה מינית, בניגוד לחוק, והכל בגיבוי של מריומה קליין • בית השנטי בתגובה: הכול לפי החוק • וזה לא האירוע היחיד: צעירים מספרים על החוויות הקשות מהמוסד, משרד הרווחה מודה: הגיעו אלינו תלונות, צמצמנו בצורה דרמטית את מספר הנערים שנשלחים לשם
מריומה קליין העסיקה עבריין מין מורשע כמדריך בבית השנטי בניגוד לחוק, ובניגוד למה שהצהירה בפני בית המשפט
קשה להאמין, אבל הסיפור הזה מתרחש דווקא במוסד רגיש כל כך, שמטפל בנוער בסיכון: במשך חודשים ארוכים מועסק מדריך בבית השנטי במדבר, למרות שהורשע בעבירות מין, זאת בניגוד לחוק שאוסר על העסקת עברייני מין במוסד של נוער בסיכון.
מייסדת בית השנטי מריומה קליין התייצבה לצד אותו מדריך במשפט הפלילי, וביקשה עבורו מחילה, למרות שהודה בביצוע מעשים מגונים במדריכה לשעבר בבית השנטי. קליין אף הצהירה בפני השופט שהוא לא מועסק כמדריך אלא כאיש תחזוקה. אלא שהעדויות שמגיעות למערכת "עובדה" חושפות שבניגוד למה שאמרה בבית המשפט, אותו מדריך המשיך גם שנה אחרי ההרשעה לעבוד בבית השנטי בתפקידי הדרכה, במגע שוטף עם הקטינים במקום. במשרד הרווחה מודים: "המקרה הזה בכלל לא דווח לנו".
מורן אלקלעי עבדה במשך שלוש שנים כמדריכה בבית השנטי. "הרצון להיות שם הוא 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע", היא מתארת. "זה רצון שחזק ממך וזה מה שהיה אצלי. מריומה עצמה הייתה מבחינתי כמו אמא". אבל מה שיקרה לה חודשים ספורים אחרי שהיא עוזבת את תפקידה כמדריכה בבית השנטי – ישנה לחלוטין את האופן שבו היא תופסת את המקום.
זה מתחיל בבילוי תמים. אשר, מדריך מרכזי בבית השנטי, מגיע עם חבר נוסף לבקר בביתה של אלקלעי בקיבוץ סמוך. שלושת הידידים מעבירים את הערב בשתייה ובשלב מסויים עוזבים אשר והמדריך שאתו, ואלקלעי נשארת לבדה. היא מרגישה לא טוב ונשכבת לנוח, כשאשר חוזר לבדו בתואנה ששכח אצלה נרתיק טבק. מורן חוזרת לנוח ולפתע אשר נשכב לצדה. היא נרתעת והולכת לשירותים, והוא אחריה. "הוא עמד מאחורי, והוא התחיל להרים לי את החולצה", היא מתארת. "התחיל לגעת. אני מתיישרת והוא נעמד מולי עם המכנסיים למטה ובלי תחתונים. אמרתי לו שזה לא יהיה היה לא. אני מנסה להתחמק ממנו והוא ממשיך. זה היה מאוד אגרסיבי". אחרי ניסיונות ארוכים, בלתי פוסקים, לכפות את עצמו עליה, אשר עוזב את החדר, כשמורן מאיימת לצעוק ולהזעיק עזרה.
אלקלעי מחליטה לספר למריומה קליין על מה שאירע, אבל מגלה שהיא כבר שמעה על כך מהתוקף עצמו, שגולל בפניה את גרסתו. במקום לדווח לרשויות, מייסדת בית השנטי מחליטה לזמן את אלקלעי לעימות עם אשר, בתוך בית השנטי. זו לא הפעם הראשונה שבה קליין עורכת עימותים כאלה בין נפגעות לבין התוקפים שלהם – בתוך כתלי המוסד, מבלי לדווח על הטענות לרשויות הרווחה או למשטרה. בפעם הזו אלקלעי מסרבת. "הוא התוקף שלי", הסבירה ל"עובדה". "אני לא רוצה לראות אותו. אני מפחדת ממנו".
כשאלקלעי מסרבת להגיע לעימות בבית השנטי – מריומה מגיעה אליה הביתה. "תוך כדי שאני מספרת לה ששנינו שתינו, היא אומרת לי אבל את יודעת מה זה אתיופים", משחזרת אלקלעי. "'את יודעת מה קורה איתם שהם שותים. שהקיבולת שלהם היא כזו' אני אומרת לה – מה זה קשור? והיא עונה: 'אני לא צריכה להסביר לך, את צריכה להבין לבד'".
מריומה קליין מנתקת בשלב הזה כל קשר עם אלקלעי, ולא דורשת בשלומה של המדריכה לשעבר שהותקפה. בשלב הזה אלקלעי מחליטה להגיש תלונה למשטרה. הם פותחים בחקירה ואשר מועמד לדין על תקיפה מינית חמורה. אחרי ארבע שנים הוא מודה בביצוע מעשים מגונים במסגרת עסקת טיעון. "עובדה" חושפת כי במסגרת המשפט, התייצבה מריומה קליין לצד התוקף אשר, והעידה כי אשר הוא "אחד מאנשי הטיפול הכי מיוחדים שמהבוקר ועד הלילה נתן את הנשמה שלו". היא מבקשת עבורו מחילה ומצהירה בפני בית המשפט שמאז אירוע התקיפה אשר כבר לא עובד כמדריך בבית השנטי אלא בתפקיד תחזוקה – אלא שלמרות ההצהרה הזו בפני בית המשפט, כך אנחנו חושפים, זה לא מה שקרה בפועל.
"הוא מדריך ולא רק שהוא מדריך, הוא בתפקיד השולט", אומר אשר ביטון, מדריך לשעבר בבית השנטי. "הוא שולט על כל העניינים מסביב שיש". על פי העדויות שהגיעו למערכת עובדה, אשר ממשיך לעבוד בבית השנטי גם שנה אחרי ההרשעה, בניגוד לחוק שאוסר על העסקת עברייני מין במוסד לנוער בסיכון.
גם היום, אחרי שאשר הודה בעצמו והורשע במעשים מגונים, מריומה קליין עדיין מפקפקת בגלוי בסיפור של מורן אלקלעי, קורבן התקיפה. "אני מכירה את מורן, אני יודעת מה ההיסטוריה שלה", היא אומרת עליה, בשיחה עם "עובדה".
ראו תחקיר:
https://www.facebook.com/loryshemtov/videos/572896037445513
עדות של מדריכה נוספת: הותקפתי על ידי אשר
תחקיר "עובדה" חושף כי אשר, אותו מדריך, שהורשע במעשים מגונים ב-2020, תקף עוד קודם לכן מדריכה נוספת. התקיפה הזו מתרחשת שנתיים לפני התקיפה של מורן והפעם – בתוך כותלי בית השנטי עצמו. "היה שלוש לפנות בוקר, כשאני קמה ואשר מעליי", נזכרת אותה מדריכה. "אמרתי לו שירד ממני, שאני לא רוצה, והוא מוריד לי את המכנסיים ומושך אותם, ואני אומרת שאני לא רוצה. כמה דקות ככה, שאני אומרת לו לא, ואני הודפת אותו ממני. כשהוא הלך הרמתי את התחתונים והמכנסיים ופשוט הייתי בשוק עם עצמי. כאילו, מה היה פה עכשיו?"
אותה מדריכה, חשוב לציין, לא סיפרה על התקיפה לאף אחד באותו זמן. "אשר הוא הפייבוריט של מריומה, והיא שומרת את מי שמקורב אליה, ומי שלא הוא זה שיוצא החוצה", היא מסבירה מדוע החליטה שלא לדווח על התקיפה. חודשיים אחרי אותו לילה מריומה קליין קוראת לאותה מדריכה למשרד ומודיעה לה שהיא לא עובדת יותר בבית השנטי, בלי נימוק. חשוב לומר שאין לדעת מה ידעה קליין, אם בכלל, על התקיפה שעברה אותה מדריכה בידי אותו מדריך, בבית השנטי עצמו.
ילדים מגורשים, בלי התראה ובלי פיקוח: "השאירו אותי בלילה בתחנת אוטובוס באמצע המדבר"
במסגרת התחקיר, הגיעו לידי "עובדה" עדויות רבות על נערים שגורשו מבית השנטי, לפעמים באישון לילה, מבלי שום הסבר. חניכה לשעבר בבית השנטי:
"בבית השנטי במדבר פשוט העיפו אותי בלב המדבר, השאירו אותי ככה, כי לא הצלחתי לקום בבוקר בשעה שבה ביקשו לקום. זרקו אותי בתחנה בלב המדבר, לבד. חיכיתי חמש וחצי שעות לאוטובוס בלב המדבר, וכל פעם שעבר אוטו התחבאתי מאחורי תחנה בתקווה שלא יראה אותי חשופה לבד ילדה במדבר. הרגשתי פשוט אבודה".
אשר ביטון, שעבד כמדריך לילה בבית השנטי, מעיד: "
על כל דבר קטן מעיפים אותם משם. ילד יכול להתחצף ולעוף משם. את יודעת כמה קללות אני קיבלתי? הגעתי למצב שלא דיווחתי על דברים מסויימים שהיו שם, כי פחדתי על אותו ילד. הייתי מגיע לבית, לאשתי, ועל סף דמעות אומר לה קרה ככה וככה אבל לא בא לי לספר, כי אני יודע איך זה יגמר".
הפרקטיקה הזו, כך מתברר, מטרידה גם את אנשי מערכת הרווחה שמודעים לה, וגם את מדריכי בית השנטי עצמם. "ילדים מגורשים זה חמור", אומר מדריך בכיר לשעבר בבית השנטי.
"קשה לי לדמיין חוויה נוראית יותר לילד שאזר אומץ להגיד: 'אני רוצה להיתמך על ידי המקום הזה', ולפעמים תוך זמן קצר (שומע) 'קח את הדברים שלך ולך', (יש) עשרות מקרים כאלה".
"אני הדרכתי בהוסטל חירום לבני נוער בבאר שבע", מתארת עובדת במערכת הרווחה, "ובאחת ממשמרות הערב שלי, בשעה אחת עשרה בלילה קיבלתי נער בניידת משטרה. שאלתי את השוטר, 'מאיפה הבאתם אותו?' והוא אמר: 'מבית השנטי במדבר'. וזה בלי שקיבלתי שיחת טלפון מהם, בלי שהתריעו שהם שולחים אלינו נער באמצע הלילה. הרמתי טלפון לבית השנטי וענה לי איזה מדריך. אמרתי לו: 'למה לא התקשרתם להודיע? איפה הדו"ח הטיפולי? משהו, מידע, רקע, משהו סוציאלי'. הוא אמר משהו (בסגנון): 'זה לא עניינך, ואנחנו מחליטים איך אנחנו מנהלים את המקום שלנו'".
שימוש בנערים ונערות למטרות יח"צ: "אמרו לי, תרגשי יותר, תגזימי טיפה"
הצעירים והצעירות שמגיעים לבית השנטי ממתגלגלים אליו בדרך כלל מבתים לא מתפקדים וסוחבים על הגב סיפורים קשים של הזנחה, חיים ברחוב, סמים או אלימות. הסיפורים שלהם משמשים גם לגיוס תרומות להמשך פעילותו של בית השנטי, ומוצגים במסגרת סרטוני התדמית של המקום. אלא שבמהלך התחקיר הגיעו למערכת "עובדה" עדויות על לחצים שמופעלים על צעירים לשתף בסיפור שלהם על מנת לגייס תרומות, ולפעמים גם להפריז בתיאורים.
"יש הרבה סרטונים שעשיתי בשביל הבית, ואתה צריך לדבר על הדברים הכי קשים בחיים שלך – וזה לא דבר קל", מתאר אחד הצעירים שחיו במשך תקופה בבית השנטי. "להיות פגיע ולחשוף את הדברים הכי קשים שעברת בחיים שלך זה חלק מהתהליך שלך שאתה, כאילו, חייב לעבור אותו ואם לא תעשה את זה אתה תחזור להיות נרקומן. זה כאילו מה שמכניסים לך לראש. באיזשהו שלב אמרתי למריומה: 'תקשיבי, עם כמה שאני אוהב אותך ואת הבית, הספיק לי להיות מסכן. ואז היא התהפכה עליי מאוד. כאילו, היא יצאה עלי: 'מה, תראה מה אתה מקבל פה, מה מבקשים ממך? כולה זה… ' אמרתי לה שזה פשוט לא מתאים לי יותר. ואז התחילו פרצופים, ומדריכים מתייחסים אליך פחות יפה ואתה מקבל פחות דברים".
-בגלל שאתה לא מסכים לשתף פעולה עם מסע היח"צ?
בדיוק.
נס, צעירה שחיה בבית השנטי אחרי שנפלטה מהבית בגיל 16 וחצי, מתארת פרקטיקה דומה. "היו יושבים איתנו בקידושים של יום שישי ואומרים לנו: ' חבר'ה, יש עכשיו משלחת של תורמים, תרגשו'", היא מתארת. נס עצמה השתתפה בכתבות שמטרתן גיוס תרומות עבור בית השנטי, אלא שכעת היא מספרת איך זה נראה מאחורי הקלעים. "הם (צוות בית השנטי) אמרו לי קאט, תגזימי טיפה, תרגשי קצת יותר".
עוצרים אותך באמצע ואומרים לך מה?
תגזימי, תגידי שאכלת מפחי זבל.
כשלא אכלת מפחי זבל.
לא אכלתי מפחי זבל בחיים שלי".
"אמרו לי לישון בלובי. ישנתי שם במשך ימים"
מ' הגיע לבית השנטי אחרי שיצא מביתו בכפר בצפון כשהוא רק בן 13. הוא עלה על אוטובוס לתל אביב, וירד ממנו בתחנה המרכזית. במשך כמה לילות ישן בחוף הים, עד ששמע על בית השנטי והגיע לשם לבקש מחסה. זה היה לפני 14 שנה.
"הגעתי בלילה וביקשו ממני לישון בלובי כניסה למקום", מתאר מ'. "אני אתאר לך רגע מה זה לישון בלובי: כל יום מגיעים תורמים או אנשי יח"צ למקום, וזה היה מן: 'הנה זה הנער שהגיע אתמול בלילה, הוא במצב קשה', וזה קורה גם מולי. הלילה הראשון היה בלובי, גם הלילה השני וגם השלישי. עד שהנערים עצמם התחילו לשאול אותי: 'למה אתה ישן בלובי?'. שאלתי את אחת המדריכות: 'מה קורה? מתי אני עולה לאחד החדרים?' היא אמרה לי שבגלל שאני הומוסקסואל לא יודעים אם לשים אותי בקומה של הבנים או בקומה של הבנות. חשבתי לעצמי: אני לא סוטה מין, אני לא אפגע באף אחד, אני פשוט רוצה לישון".